פריצת דיסק ודמי פגיעה בעבודה

9.3 האם תוכל להפנות את בית הדין הנכבד, היכן צוין בבדיקת ה CT משנת 2009, כי לתובעת פריצת דיסק בחוליות S1-L3? 9.4 האם נכון לומר, שכבודו מונה מטעם בית הדין הנכבד, לשם הערכת נכות רפואית שנותרה לתובעת תוצאת התאונה? 9.5 האם ידוע לכבודו שארוע התאונה הוכח לאחר דיון הוכחות ובסעיף 37 להחלטה מיום 17.11.19 נקבע "במכלול הראיות שהונחו לפנינו בצרוף התרשמותנו ממהמנותה ועקביותה של גירסתה הנתמכת בעדותם של מספר עדים, אנו קובעים כי הוכחה ראשית ראיה לכך שארע ארוע תאונתי לתובעת ביום 22.1.2015 תוך כדי עבודה". לנוחיות כבודו, מצ"ב החלטת ביה"ד מיום 17.11.19 ראה שם לעמוד 8.

תשובותיו לשאלות ההבהרה חיזקו קביעה זו. על כן, יש לקבל את התביעה לדמי פגיעה בעבודה ולהורות על העברת התביעה לועדה רפואית לצורך קביעת אחוזי נכות.

...

כך ציין המומחה, בין היתר, כי "נראה כי חלה החמרה בנפילה המתוארת בהחלטה" ובמקום אחר "ראיתי את החלטת ביה"ד שקבעה כי האירוע ארע. זו סיבה עיקרית בגללה עניתי כי יש מקום להכיר בתרומת האירוע להחמרה במצב קודם". 18 קביעותיו הרפואיות של המומחה עומדות במבחן הסבירות וההיגיון ולא מצאנו נימוק או טעם המצדיק שלא לאמץ את חוות הדעת של מומחה – יועץ רפואי מטעם בית הדין.

" ועיין גם בעב"ל 345/06 המוסד לביטוח לאומי – מרדכי בוארון (15.5.2007) שם נפסק מפי כב' השופט פליטמן ובהסכמת יתר חברי המותב, כי: "בית הדין נוהג לייחס משקל רב לחוות דעתו של המומחה מטעמו, שכן האובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומבוטחת במידה מירבית מעצם העובדה, כי אין הוא מעיד לבקשת צד ואין הוא מקבל שכרו מידי בעלי הדין (ראה לעניין זה דב"ע 411/97 דחבור בוטרוס נ' המל"ל (לא פורסם), וכן עב"ל 341/96 מליחי נ' המל"ל, פד"ע לד' 377)" בנסיבות המקרה דנן, לא מצאנו הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לסטות ממסקנות חוות הדעת של המומחה שהוגשה בתיק ומכאן שדין התביעה – להתקבל.

סוף דבר: התביעה מתקבלת.

אנו קובעים כי קיים קשר סיבתי על דרך של החמרה בין האירוע התאונתי שאירע לתובעת ביום 22.1.2015 לבין מצבה הרפואי של התובעת וכי מדובר בתאונת עבודה.

רקע התובע הגיש לנתבע טופס תביעה לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה אשר ארעה, לטענתו, ביום 16.1.19.

למחרת, פנה התובע לקבלת טפול רפואי בקופת החולים, כשלאחר מכן אובחנו אצלו 5 פריצות דיסק והוא עבר ניתוח בשל כך ביום 3.3.19.

...

למעלה מהצורך נוסיף, כי על אף שכאבי הגב הופיעו בזמן הנהיגה בכביש לא סלול, לא מצאנו כי יש לראות בעצם הנהיגה בכביש לא סלול הגורם לקפיצות במשאית משום אירוע תאונתי.

לאור כל האמור, הרי שהתובע לא הוכיח קיומו של אירוע תאונתי בעבודה ולפיכך, דין התביעה להידחות.

סוף דבר בנסיבות העניין, התביעה נדחית.

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית הדין האיזורי חיפה (השופטת דניה דרורי ונציגי הציבור מר יוסף חן ומר ליאור לוין; ב"ל 30036-01-19) בגדריו נדחתה תביעת המערער לתשלום דמי פגיעה בגין תאונה בעבודה - תיקול במהלך משחק כדורגל מיום 23.9.16.

בתשובה לשאלות ההבהרה השיב המומחה כי להערכתו ההחמרה במצבו של המערער "החלה מספר חודשים לפני התאונה. כפי שציינתי המהלך הטבעי של פריצת דיסק מסוג זה הוא של החמרה התקפית והדרגתית וכי תרומת התיקול שולית ביחס למחלה עצמה". עוד נציין כי המומחה התבקש להתייחס למסמך נושא תאריך 23.9.16 שנכתב על ידי רופא הקבוצה על גבי מיסמך של חברה מסחרית, ובו נכתב כך: "ב 23/9/16 במהלך משחק נגד עפולה לאחר תיקול שחקן יריב לדבריו החמרה בכאבי גב עם הקרנה לרגל שמאל.

...

כן ציין כי המסמך נכתב על גבי מזכר של תאגיד פרטי בשל התנאים שהיו במגרש הכדורגל באותה עת. לא מצאנו שיש להיעתר לבקשה להוספת ראיה, וזאת בין היתר משאיננו סבורים שיש לה כדי להשפיע על תוצאת ההליך.

לאמור נוסיף כי לא מצאנו מקום להורות על מינוי מומחה נוסף.

סוף דבר – הערעור נדחה.

האם התובע זכאי לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 12.8.18 ולאיזו תקופה.

התובע טען, כי חוות הדעת התייחסה למקרה של פריצת דיסק / בלט דיסק דבר שאינו רלבאנטי למקרה זה. תאונת העבודה נגרמה ישירות משינויי חום / קור קצוניים ופגעה בשרירי הגב התחתון שבעקבותיה התפתחה דלקת קשה שהשביתה את התובע ל-45 ימים לערך.

...

רקע כללי וההליכים בתיק: בתאריך 9.6.21 ניתנה החלטה לפיה מצאנו, כי התובע עמד בנטל ההוכחה הרובץ על כתפיו והניח תשתית עובדתית לקרות האירוע מיום 12.8.18 (להלן – האירוע).

דיון והכרעה: לאחר שעיינו בחוות דעתו של המומחה מטעם ביה"ד ושקלנו את טענות הצדדים, מצאנו לדחות את התביעה.

אין בידינו לקבל את טענות התובע ונפרט.

בנסיבות אלו מצאנו לקבל את חוות הדעת של המומחה מטעם ביה"ד, כך שמוכר קשר סיבתי של החמרה זמנית בין האירוע לכאב שהיה מיד אחריו ולאי כושר לתקופה שמיום 13.8.18 ועד ליום 18.8.18.

ביום 16.11.20 פנה התובע לועדת תביעות, לתשלום דמי פגיעה בטענה כי תנאי עבודתו כנהג מונית גרמו לו לפריצת דיסק, פגיעה עצבית, כאבי צואר, הגבלה בהליכה, וקרעים בכתף.

בהתאם להלכה, פגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה תוכר בהתקיים שלושה תנאים: ראשית, על התובע לעמוד ברף הראייתי כדי לבסס תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; שנית, יש להצביע על קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקויים מושא התובענה; שלישית, יש להראות כי כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני.

...

כמו כן לא שוכנעתי, כי מדובר בתנועות קבועות חוזרות ונשנות מדי יום במהלך יום העבודה.

ניתן לבסס מסקנה, כי לא ניתן לבודד סדרת פעולות בפני עצמה בחלק מוגדר מיום העבודה.

בהעדר תשתית עובדתית כנדרש על פי תורת המיקרוטראומה, קרי, אי הוכחת אירוע חוזר ונשנה משך זמן ממושך ובתדירות גבוהה, דין התביעה להידחות.