פריצת דיסק בעמוד השדרה כתוצאה מתאונת דרכים

התובע הגיש תביעה לפיצויים בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975, במסגרתה עתר לפצוי בגין ניזקי הגוף שנגרמו לו כתוצאה מתאונת הדרכים כאשר הוא מבסס את נכותו לפי סעיף 6ב לחוק הפיצויים, דהיינו בהתאם לנכות שנקבעה לו במל"ל. התביעה הוגשה כנגד המבקשת, חברת הביטוח אשר ביטחה את רכבו במועד התאונה.

טענות הצדדים בקליפת האגוז המבקשת טוענת כי הועדה הרפואית לא ידעה ו/או לא התייחסה לתעוד רפואי מעברו של התובע ובכלל זה מספר תאונות דרכים בהן נפגע התובע בגבו ובעמוד השידרה המתני.

לטענתה, מהתעוד הרפואי מעברו של התובע עולה כי הוא עבר שלוש תאונות דרכים טרם התאונה הנוכחית; וכי הוא סבל מכאבי גב תחתון ואובחנה אצלו פריצות דיסק בחוליות L5 – L4 ו- S1 – L5 לפני התאונה מושא התביעה.

...

יפים לענייננו דברי כב' השופט זילברטל ברע"א 9018/12 סונול ישראל נ' בוטרשווילי (פורסם בנבו, 08.04.13): "ככלל, היתר להביא ראיות לסתור יינתן כאשר מתברר שנפל פגם מהותי בהליך שהתנהל בפני הרשות המוסמכת לקבוע את הנכות על-פי הדין (במקרה שלנו, ובדרך כלל, הכוונה לוועדות הרפואיות שמטעם המוסד); או כאשר קיימים טעמים עובדתיים ממשיים המצביעים על כך שהנכות שנקבעה אינה משקפת את המצב לאשורו (בין אם לא נבחנו נתונים הנוגעים לתקופה שקדמה לתאונה הנדונה, בין אם לא נשקלו נתונים שהתגבשו לאחר מועד אותה תאונה)". ובהמשך: "כאשר הנפגע אינו פורש ביוזמתו את כל החומר הרפואי שיכול להיות רלבנטי בפני הגוף האמור לקבוע את נכותו, יכול מחדל זה לחזק את המסקנה שלפיה לאותו חומר יש משקל פוטנציאלי בכל הנוגע לקביעת הנכות". הלכה היא כי במקרים שבהם לא היו לפני הוועדה הרפואית שקבעה את הנכות במל"ל עובדות חשובות הנוגעות למצבו של הנפגע ואשר עשויות היו לשנות את שיעור הנכות שיקבע לנפגע – יינתן היתר להביא ראיות לסתור (ראו: רע"א 3123/02 עו"ד זהר קליר נ' עזבון המנוח שמואל בקנשטיין ז"ל (פורסם בנבו, 05.05.02)).

מן הכלל אל הפרט: במקרה דנן, לאחר עיון בדו"ח ועדה רפואית מיום 30.05.21, במסמך שנערך על ידי רופא המל"ל מיום 14.01.21 וכן במסמכים הרפואיים אליהם הפנתה המבקשת, הגעתי למסקנה כי מקרה זה נמנה על אותם מקרים חריגים המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

סופו של דבר מכל האמור לעיל, נוכח המסמכים הרפואיים בדבר עברו של התובע הנוגע לעמוד השדרה, אשר הוועדה הרפואית של המל"ל לא התייחסה אליהם במסקנותיה, מצאתי כי יש מקום להתיר למבקשת להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית של המל"ל בכל הנוגע לנכותו של התובע.

בתאריך 19/10/12 נפגע התובע בתאונת דרכים בעקבותיה פנה לחדר מיון, דיווח על כאבי כתף ומרפק שמאל, וכאבים בעמוד שדרה גבי, עמוד שדרה סקראלי וטען לחבלת ראש.

ד"ר ליאור דיין, שחוות דעתו הוגשה על ידי הנתבעת בתחום האורתופדיה, קבע שמצב עמוד השידרה המותני של התובע הוא תוצאה של התאונה לא היה קיים לפניה ובודאי שלא אחריה זאת בהסתמך על מכלול החומר הרפואי, כמו גם על העובדה שאין בחומר גורם אחר שיכול להסביר את כאבי הגב.

המומחה מוסיף שאין כל וודאות שפריצת הדיסק בה אובחן המבוטח, בבדיקת הדמיה למעלה מחצי שנה לאחר התאונה קשורה ישירות לתאונת הדרכים, מדובר בקבלן שיפוצים שעבד עבודה פיזית מאומצת עם כיפופים תדירים ונשיאת משקלים כבדים אשר מעלה משמעותית את הסיכון לפריצת דיסק.

...

לאחר שבחנתי את מלוא הראיות שהובאו, באתי לידי מסקנה, שאין מנוס מלהורות על דחיית התביעה, שכן בנסיבות שהתבררו התובע לא מסר תשובות מלאות וכנות וחברת הביטוח רשאית הייתה להחריג בדיעבד את עמוד השדרה מן הפוליסה.

לא שוכנעתי שהדבר נעשה בזדון, שכן סביר להניח שהעובדות היו נחשפות בשלב זה או אחר והנתבעת ממילא לא הייתה אמורה לצאת נשכרת מכך, נהפוך הוא.

אחר כל האמור לעיל התביעה נדחית.

פגיעה דיסקלית בעמוד השידרה הצוארי יכולה להגרם כתוצאה מחבלה ישירה בראש, יישור יתר של הצואר (לדוגמא, בתאונת דרכים), חשיפה מוגברת לרטט אנכי משמעותי (כמו אצל נהגי מלגזה, משאיות או עגורנים).

האם במסגרת התעוד הרפואי בסמוך לתאונת הדרכים מצוין כי התובעת סבלה מכל הגבלה בתנועות עמוד השידרה הצוארי? האם נכון כי בתיקה הרפואי של התובעת, מלבד אזכור יחיד ובודד לתאונת הדרכים מיום 5.11.2014 אין כל היתייחסות לאותה תאונה, כל ממצא רפואי מאותה תאונה או תעוד לכל טפול רפואי לו נזקקה התובעת? נוכח האמור, אנא הסבר כיצד תאונת דרכים קלה, אשר לא הצריכה כל טפול רפואי, הן בזמן אמת והן במועד מאוחר יותר, וכי מלבד תעוד בודד בתיק הרפואי אין כל היתייחסות לתאונה זו, הביאה לפריצת דיסק שאובחנה 4 שנים לאחר מכן והביאה לניתוח שבוצע 4 שנים לאחר מכן.

...

בענייננו, לאחר שבחנו את שאלות ההבהרה מטעם התובעת ואת טענות הצדדים אנו סבורים כי יש להעביר את כל שאלות ההבהרה למומחה, למעט שאלה 1.

מקובלת עלינו טענת הנתבע שלפיה כל תיק נבחן לגופו, ואין להפנות לחוות דעת של מומחים שניתנו בעניינם של תובעים אחרים, שכן כל חוות דעת ונסיבותיה השונות.

האם נכון שלפי תיעוד רפואי מיום 30.01.2000 מצוין במפורש כי מדובר בחבלה בראשה של התובעת ולא בצווארה, כאשר לאחריה סבלה אך ורק מכאבי ראש ולא מכל סימפטום אחר? האם נכון כי כפי שמצוין בתיעוד הרפואי מיום 15.02.2000 התובעת ביצעה לאחר אותה חבלה בדיקת CT של הצוואר שאובחנה כתקינה? האם נכון שבסמוך לחבלה משנת 2000 ואף שנים לאחר מכן אין כל תיעוד רפואי הנוגע לצוואר ואף לא תלונה אחת של התובעת בגין כאבים או הגבלה בתנועות הצוואר? נוכח כל האמור לעיל, כיצד ניתן לקשור את הפגיעה בצווארה של התובעת לחבלה משנת 2000, כאשר מדובר בחבלה בראשה (במצח בהתאם לתיעוד הרפואי) כאשר אין כל תלונה הנוגעת לצוואר בהקשר של תאונה זו? אנא נמק תשובתך.

האם נוכח נתון מהותי זה של כיפוף והפעלת לחץ על הצוואר ניתן לשלול כי אופי עבודתה של התובעת גרם לפגיעה צווארית או החמיר את הפגיעה הצווארית או זירז את הפגיעה הצווארית? לסיכום הבקשה מתקבלת, למעט שאלה מס' 1 מטעם התובעת.

לפניי שתי תביעות שאוחדו: תביעתה של התובעת 1 (להלן: התובעת) לקבלת פיצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים; ותביעתו של תובע 2, המוסד לביטוח לאומי (להלן: מל"ל) להחזר הגימלאות ששולמו על ידו לתובעת בגין הפגיעה.

כמו כן, לתובעת בוצעו בדיקות שגילו ממצאים בעמוד השידרה, שכללו שינויים נווניים, פריצת דיסק והצרות התעלה בגובה חוליות הגב.

...

התובעת לא הניחה תשתית עליה ניתן לבסס מסקנה כי הוציאה הוצאות רפואיות בפועל או כי צפויה להוציא הוצאות בעתיד, שאינן כלולות בסל הבריאות או על ידי המל"ל. עם זאת סביר לקבוע כי התובעת תזדקק להוצאות נוספות בין היתר בגין רכישת תרופות, כולל השתתפות ותשלומים קטנים לקופת חולים.

תביעת התובעת – אני מקבל את תביעת התובעת ומחייב את הנתבעת לשלם לתובעת פיצוי בסך של 246,017 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 37,419 ₪ וכן הוצאות בסך 1,000 ₪.

תביעת המוסד לביטוח לאומי – אני מקבל את תביעת המוסד לביטוח לאומי ומחייב את הנתבעת לשלם למוסד לביטוח לאומי את הסך של 19,360 ₪ בתוספת שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 4,500 ₪.

כאמור, התביעה הוגשה בגין שתי התאונות ואולם במהלך ההליך הסתיימה התביעה ביחס לתאונה השנייה בפשרה, ולכן פסק הדין יתמקד בנזק שנותר לתובע בעקבות התאונה הראשונה ובמצבו הרפואי והתפקודי ללא קשר לתאונה זו. לצורך בחינת נכותו הרפואית של התובע כתוצאה מהתאונה מונו מומחים רפואיים בתחום האורתופדיה והנוירולוגיה.

בעיניין זה ציין המומחה בתחום הנוירולוגיה בחוות דעתו, כדלקמן: "ללא ציון בדבר תלונות נוירולוגיות כלשהן. צלומי רנטגן לא הדגימו ממצאים חבלתיים [...] ללא שהתלונן על סימפטומים נוירולוגיים כלשהם" ובהמשך "עד לחודש מאי 2017, מעל לשנה וחצי לאחר התאונה השנייה, אין עדות בדבר הפרעה או סימפטומים נוירולוגיים. בחודש מאי 2017 סבל התובע מפריצת דיסק בעמוד השידרה המותני [...] לסיכום, מדובר בתאונות דרכים ללא מעורבות כלשהיא של מערכת העצבים. פריצת דיסק בעמוד השידרה המותני שארעה זמן רב לאחר התאונות – ושלא הותירה נזק נורולוגי כלשהוא – אינה קשורה לתאונות הנדונות". הנתבעת לא הסכימה עם מסקנות המומחה בתחום האורתופדיה והזמינה אותו לחקירה (הן לאחר חוות הדעת הראשונה והן לאחר חוות הדעת השנייה).

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחוות הדעת (הראשונה והמשלימה), בעדות פרופ' מ' סלעי ובחוות דעת המומחה מטעם בית משפט בתחום הנוירולוגיה, נחה דעתי שמתקיימות בנסיבות המקרה נסיבות מיוחדות המחייבות סטייה ממסקנת המומחה מטעם בית משפט בתחום האורתופדיה בחוות דעתו המשלימה.

לאחר שעיינתי במסמכים ובטענות הצדדים, אני מוצא לפסוק פיצוי בראש נזק זה לעבר ולעתיד על דרך האומדנה בסך 4,000 ₪.

סוף דבר התביעה מתקבלת.

סה"כ נזקי התובע הם כדלקמן: גריעה מכושר השתכרות (כולל פנסיה) 86,253 ₪ נזק לא ממוני 7,154 ₪ הוצאות רפואיות ונסיעה 4,000 ₪ עזרת צד ג' 5,000 ₪ סה"כ פיצוי 102,407 ₪ אחר האמור, הנתבעת תשלם לתובע סך בשיעור של 102,407 ₪, בתוספת שכ"ט עו"ד בשיעור 15.21% (כולל מע"מ) והחזר אגרה.