פריצה לרכב, מהווה עבירה לפי סעיף 413ו לחוק העונשין

בגין כל אחד מן האישומים יוחסו למשיב העבירות הבאות: פריצה לרכב בכוונה לגנוב, עבירה לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק).

ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט א' רובינשטיין במסגרת בש"פ 3453/05 אברג'יל נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים]: "...את העבירות נגד הרכוש אמנם לא מנה המחוקק בסעיף 21 לחוק סדר  הדין הפלילי (אכיפה – מעצרים) כעבירות היוצרות 'מסוכנות סטאטוטורית', ולכן יש לבדוק כל מקרה לנסיבותיו ועל התביעה להוכיח את המסוכנות. ואולם, הפסיקה קבעה בי עבירות אלה אינן חסינות ממעצר עד תום ההליכים, ובדין כך. נקל לשוות בנפשנו את תחושתו הקשה, את אבדן הביטחון ואת הייאוש הקודר של קרבן עבירה, אם משגילה בשובו לביתו כי פרצו אליו ורכושו נגנב, ואם כשיוצא הוא את הבית כדי לגלות כי רכבו שהחנה אמש נעלם ואיננו. על המשפט לתת יד למאבק באלה, ולעניין המסוכנות – לא הרי מי שנתפס לראשונה כהרי מי שגורר אחריו שובל ארוך של מעשים, והפך את הפגיעה ברכוש הזולת למעין מיקצוע רחמנא ליצלן...[ובהמשך הדברים]...נסיבות העבירה מזה, עברו המכביד של נאשם מזה, עלולים להוות עילת מעצר אף בעבירות רכוש. כבוד האדם של הנאשם הוא אבן יסוד, המובנית גם בחוק סדר הדין הפלילי (אכיפה – מעצרים); על בית המשפט להדרש אליו. אך אל יישכח גם כבוד האדם של הקרבנות, ואף בעבירות רכוש תיתכן השפלה ופגיעה...". כמו כן, ראה לעניין זה דבריו של כבוד השופט י' דנציגר במסגרת בש"פ 2911/08 שוקרון נ' מדינת ישראל [פורסם במאגרים המשפטיים], וכן, ראה החלטתו של בית המשפט במחוזי בנצרת (סגן הנשיא, כבוד השופט זיאד הווארי) במסגרת עמ"י 11581-07-18.

...

לאחר שבחנתי את מכלול טיעוני הצדדים לעניין זה, סבורני כי אין בחלופת מעצר כדי לאיין את מידת המסוכנות הנשקפת ממשיב זה. לאור עברו הפלילי של המשיב ואופיין של העבירות בהן הורשע, כמו גם העובדה כי ביצע את העבירות דנן בעודו מרצה עונש מאסר בדרך של עבודות שירות וכחודש עובר לביצוע הורשע ונידון לעונש מאסר בפועל ובכל זאת, לא נרתע הוא מלבצע את העבירות נשוא תיק זה, הרי שלא מצאתי כי ניתן ליתן בו אמון כלל ועיקר.

סבורני כי דין טענה זו לדחייה ואנמק.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הנני מורה על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים כנגדו.

ביום 22.11.17, נגזר דינו של הנאשם ובין היתר הוטל עליו מאסר מותנה בן שלושה חודשים לתקופה של שנתיים, כאשר התנאי הוא שלא יעבור "עבירה בה הורשע". באותו מקרה, הורשע הנאשם בעבירה של פריצה לרכב בכוונה לגנוב, לפי סעיף 413ו' סיפא לחוק העונשין (ע/2).

כשלעצמי, נוטה אני לדיעה כי עבירת פריצה לרכב מהוה "עבירה נוספת" לפי הלכת מסילתי [] אולם נוכח המסקנה שאליה הגענו באשר להפעלת התנאי בשל העבירה של שהייה בלתי חוקית, איננו רואים צורך להכריע בשאלה זו."

...

כאשר מדובר באדם צעיר, שרק לאחרונה מלאו לו 21, ושלא ריצה עונש מאסר בעברו (למעט בשל הפקעת עבודות שירות לתקופה קצרה), ברי כי מסקנה זו מתחדדת.

סיכומו של דבר, לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, הן לקולה והן לחומרה, אני מטיל על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר למשך 5 חודשים.

אני מורה על הפעלת עונש מאסר מותנה בן שלושה חודשים שהוטל על הנאשם בת"פ 51814-09-16 (שלום תל אביב) מיום 22.11.17.

בגין אישום זה הורשע הנאשם בעבירה של ניסיון פריצה לרכב – עבירה לפי סעיף 413ו רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") + סעיף 25 לחוק העונשין.

כתב האישום כולל שלושה אישומים אשר לטעמי מהוים ארוע אחד שבגינו יש לקבוע מיתחם עונש הולם אחד וזאת על פי מבחן הקשר ההדוק שנקבע בע"פ 4910/13 ג'אבר נגד מדינת ישראל.

...

בנסיבות העניין אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים : 5 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 12.3.22 ועד ליום 7.4.22 וכן מיום 15.6.22 ועד מועד מתן גזר הדין.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי מת"פ 7753-07-20 בית המשפט השלום בקריות מיום 24.1.21 בן 3 חודשים באופן מצטבר לעונש שהושת על הנאשם בתיק זה. סך הכל ירצה הנאשם עונש של 8 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 12.3.22 ועד 7.4.22 וכן מיום 15.6.22 ועד למועד מתן גזר הדין.

אני מורה על הפעלת התחייבות כספית בסך של 3,000 ₪ אשר הנאשם חויב בה ביום 24.1.21 במסגרת ת"פ 7753-07-20 כך שההתחייבות תשולם בתוך 100 ימים.

כתב האישום המתוקן: הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בעבירות הבאות: כניסה או ישיבה בישראל שלא כחוק – עבירה לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952 (3 עבירות); פריצה לרכב בכוונה לגנוב – עבירה לפי סעיף 413ו לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (2 עבירות); הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977.

  בעפ"ג (חיפה) 20738-08-14 מדינת ישראל נ' אבו חאטום – בית המשפט המחוזי דכאן, קבע מיתחם ענישה שנע בין 6 ל-12 חודשי מאסר בפועל לעבירה של התפרצות לרכב וגניבה מרכב ועונשו של המשיב שם הועמד על 7 חודשי מאסר, בתיק בו ניפץ את שמשת הרכב וגנב ממנו תיק ובו מסמכים אישיים ומעיל (הורשע בפריצה לרכב וגניבה מרכב), ו- 5 חודשי מאסר בתיק בו ניפץ את שמשת הרכב אך נימלט מבלי ליטול דבר (הורשע בפריצה לרכב), תוך שנקבע כי העונשים יצטברו זה לזה, והכל – במקום עונש מאסר כולל של 7 חודשי מאסר (4 בגין התיק הראשון ו-3 בגין השני), שהוטל עליו בבית משפט השלום.

שונים הם פני הדברים כאשר מדובר במי שניכנס לשטחי המדינה שלא כדין ומבצע עבירות נילוות, כגון עבירות רכוש, ועבירות נגד גורמי אכיפת החוק, כפי שביצע הנאשם בעניינינו, שאז נידרשת ענישה הולמת שתבטא את חומרת מעשיו של הנאשם ותהווה ענישה מרתיעה עבורו.

...

לפיכך, אני קובע כי מדובר בארבעה אירועים נפרדים, המצריכים קביעת מתחמים שונים.

לאחר שבחנתי את מכלול השיקולים, נמצא לנכון לקבוע מתחם ענישה הנע בין 6-18 חודשי מאסר בפועל, לכל אחד מהאירועים, לצד עונשים נלווים.

אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 38 חודשי מאסר בפועל מיום מעצרו 6/6/22.

על יסוד הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, הורשע הנאשם בפריצה לרכב, עבירה לפי סעיף 413ו' רישא בחוק העונשין, התשל"ז-1977.

מקורותיו עולה כי הוא בן 46, רווק ואב לשני ילדים בגילאי 9 ו-21.

בסוף הדברים, לאור היתרשמות שירות המבחן משיתוף פעולה מלא עם גורמי הטיפול השונים, שמירה לאורך זמן על ניקיון משימוש בחומרים ממכרים, המאמץ שעושה הנאשם בכדי לשמור על אורח חיים נורמאטיבי ותקין למרות הקשיים הרבים עימם מתמודד נוכח מצבו הנפשי והבעיות הרפואיות השונות מהן סובל – סבר כי יש להעדיף את הפן השיקומי ובא בהמלצה על הטלת צו מבחן למשך שנה אשר במהלכו ימשיך הנאשם הליך טפולי מול עו"ס ההתמכרויות אשר נמצא בליווי כיום, זאת לצד מאסר מותנה אשר יהווה גבול חצוני לבצוע עבירות נוספות בעתיד.

...

סוף דבר מכלל הנתונים עולה ונלמד כי הנאשם לקח אחריות והביע חרטה כנה על מעשיו, התגייס באופן עצמאי לתהליך טיפולי מעמיק וממושך במהלכו נגמל מהתמכרותו לסמים ורכש כלים שיהיה בהם לסייע לו בהתמודדות במצבי לחץ מאתגרים.

עם זאת, סבורני, כי לאור ערכו הרב של ההליך הטיפולי אותו עבר הנאשם, על מנת שלא לפגוע בתוצאותיו, כמו גם לאפשר לו לנהל אורך חיים נורמטיבי ולהמשיך להסתייע בשירותיו המטיבים של שירות המבחן, כיוצא מהכלל, עניינו מצדיק הארכת המאסר על תנאי העומד ותלוי נגדו.

אשר על כן, אני מורה כדלקמן: הארכת המאסר על תנאי בן 5 חודשים מת"פ 24516-08-18 למשך שנתיים מהיום.