פרט א(7)(א) ברשימת הליקויים המופיעה בהסכם הניידות

החלטת הועדה – המערער הופיע בפני הועדה בלווי בא כוחו.

בסעיף "מימצאי הבדיקה הרפואית", ציינה הועדה כך: "ניכנס כשנעזר במקל הליכה המוחזק ביד שמאל.". הועדה ערכה למערער בדיקה אורטופדית של תנועות המפרקים, רשמה את תוצאות הבדיקה, ובסיכום מימצאי הבדיקה האורתופדית ציינה: "בעמידה כפות הרגליים פלנטי-גרדיות.". בסעיף "החלטות הועדה" ציינה הועדה כך: "מאחר ועלתה הטענה שישנה בעייה האורטופדית אצל התובע, הועדה עיינה בחוו"ד של ד"ר יוסוף המומחה באורטופדיה 26/01/16. מציין תחת הכותרת בבדיקה את הממצאים הנוירולוגיים אשר הוא מצא בבדיקתו. אין שום אזכור ולא ברמז על הפרעה אורטופדית. אין תעוד של הממצאים האורטופדיים. לא ציינו טווחי תנועה במפרקי הגפיים התחתונות. נעשתה בדיקה אורטופדית היום. טווחי התנועה במפרקי הירכיים היו מלאות. טווח התנועה והיציבות בבירכיים שמורים. טווחי התנועה בקרסוליים תקינים. וכפות הרגליים פלנטי-גרדיות בעמידה. לאור האמור לעיל אין כאן נכות אורטופדית המזכה בנכות בניידות. לאחר קבלת המכתב מבית המשפט הועדה קראה בתשומת לב את פסק הדין. כמו כן שמעה את עורך הדין. ולאחר קריאת המסמכים של ד"ר גד ולן ושל ד"ר עאווי יוסף וד"ר רשף עמיקם. הועדה מסיימת בכך שקובעת: פרט לאטקסיה על רקע פרופריאוספטיבי (תחושתי). לא נימצאו סימנים נוירולוגיים אחרים אשר ניתנים ליישום לפי רשימת הליקויים של תקנות הניידות. הועדה קובעת שעל בסיס סעיף א-7-ב-1 חלקי ניתן ליישם את הממצאים 40% יציב.". (הציטוטים לעיל מפרוטוקול הועדה הובאו במלואם, על טעויות הכתיב ו/או ההדפסה אשר נפלו בהם, ככל שנפלו).

ב.1 לתוספת א' להסכם הניידות (שאותו ב"כ המערער מכנה בטעות "סעיף חוק").כעולה מטענותיו, מייחס המערער לועדה קביעה לפיה הליקוי הקיים אצלו הוא בגפה אחת בלבד, בעוד שבפועל הוא סובל מליקוי בשתי הגפיים התחתונות.

כפי שפורט לעיל, בפסק הדין החזיר בית הדין את הדיון לועדה, על מנת שתשקול מחדש ובמנומק את קביעתה לעניין האפשרות ליישם את סעיף א(7) לעניין ליקוי אטכסיה – זו ורק זו. מדובר בהוראה מצומצמת למדי, והדבר אף עולה ביתר שאת מסעיף 8 לפסק הדין, שם ציין בית הדין כי הפגם בהחלטת הועדה מצומצם ביותר, והוא נוגע לסוגיית ה"אטקסיה", ובעיקר להנמקת הועדה בקשר אליה.

...

בהתייחס לתמליל והתקליטור שהגיש המערער – כאמור נחה דעתי כי אין ליתן משקל לפריטים אלו, ויש להוציאם מן התיק, מחמת שמדובר בראיות שאינן קבילות.

מכאן, המסקנה היא כי מדובר בהקלטה שבוצעה ללא רשות, תוך הפרת חובת תום הלב וההגינות כלפי הוועדה, ושעל כן המערער אינו מורשה להציגה.

סיכומו של דבר, הערעור מתקבל, כך שעניינו של המערער מוחזר לוועדה לעררים - ניידות, באותו הרכב, על מנת שתנמק באופן מפורט את קביעתה שלפיה יש ליישם את סעיף א.7.

לנוכח החמרה במצבו הגיש המערער תביעה נוספת, וביום 15.4.18 היתכנסה ועדה רפואית מחוזית, אשר קבעה לו דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 80% לצמיתות, לפי פריט ליקוי א-7-ג-1 לרשימת הליקויים שבתוספת להסכם הניידות (נספח ז' לנימוקי העירעור).

טענות הצדדים לטענת המערער נפלו בהחלטת הועדה פגמים מהותיים היורדים לשורשו של עניין, בין היתר כאשר הפרוטוקול והודעת ההחלטה רצופים בשגיאות אקוטיות, הן בנוגע לפרטים מהותיים של המערער והן בנוגע לשימוש בכסא גלגלים ולהיותו מרותק אליו.

בפרוטוקול המתוקן תארה הועדה את כניסתו של המערער לחדר הבדיקה והעברתו למיטת הבדיקה כך: "מובל לחדר על כ"ג. הועבר למיטה ע"י מלווה". בסעיף ו.4 – "כסא גלגלים ומכשירים אורתופדיים": בפרוטוקול הועדה המקורי צוין שהמערער אינו זקוק לכסא גלגלים, בעוד שבפרוטוקול המתוקן צוין שהוא זקוק לכסא גלגלים ומשתמש בו. בפרוטוקול המתוקן לא הופיעו חתימות חברי הועדה וחותמת לצד השינויים שבוצעו או בסיום המסמך.

7 מתוך 7

...

דיון והכרעה לאחר עיון בנימוקי הערעור, בכתב התשובה ובהשלמת הטיעונים מטעם הצדדים, ולאחר בחינת פרוטוקולי הוועדה והחומר שבתיק, שוכנעתי, כי בנסיבות העניין ולנוכח הפגם שנפל בתקינות ההליך לפני הוועדה, דין הערעור להתקבל ויש להשיב את עניינו של המערער לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש.

על יסוד כל האמור לעיל שוכנעתי, כי הפגמים שנפלו בהתנהלותה של הוועדה עולים לכדי טעות משפטית מהותית, אשר יש בה כדי להצדיק השבת העניין לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש על מנת לדון בערר מראשיתו.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור מתקבל.

המערערת ביקשה להשיב את עניינה לועדה על מנת שתבדוק את מפרקי הירכיים ותבדוק אם יש כוויצה כיפופית כלשון סעיף ו(א), בפרט כאשר מופיעה אדוקציה פחות מ- 20 בימין ו- 10 משמאל – מצב בו לדעת המערערת ניתן לפי הפסיקה להתאים סעיף ו(א)(2) לענייניה.

על יסוד האמור ובהיעדר טענה לזכאות בשל ליקוי בירכיים ובשים לב להלכה לפיה לא ניתן לבצע התאמה של סעיפי הליקוי המופיעים בהסכם הניידות ועת אין חולק שלא נימצאו במערערת כל הליקויים הנדרשים על פי הסעיף - בהיעדר כוויצה כיפופית - הרי שלא נפלה טעות משפטית בפעולת הועדה.

40% (6) Pes equino varus bilateralis 40% (7) דריכה על הצד הפנימי של כפות הרגליים .

מעיון בבקשה לבדיקה רפואית לקביעת מוגבלות בניידות (נספח א' לתגובת המשיב) עולה, כי בחוות דעת הרופא האישי (פרק ב' לטופס) נטען לזכאות מכח פריט ליקוי ו(א)(4) לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות, המצוטט לעיל, המתייחס לברכיים ובפני הועדה הוצגו בהתאמה מסמכים רפואיים המתייחסים לברכיים בלבד (נספח ב' לתגובת המשיב).

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני מצאתי, כי דין הערעור להידחות.

מצב זה אכן שונה מהמצב הרפואי בענייננו, בו טענת המערערת למגבלה בתנועות הירכיים אינה נתמכת בתיעוד רפואי מתאים ודי בכך כדי לדחות את טענת המערערת בעניין זה. סוף דבר על יסוד כל האמור, ומשלא מצאתי טעות משפטית בהחלטת הוועדה, דין הערעור להידחות.

ועדה רפואית לעררים היתכנסה ביום 28.06.18, וקבעה למערערת דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 40% לפי פריט ליקוי א-7-א לרשימת הליקויים שבתוספת א' להסכם הניידות, שזו לשונו: "(7) (א) שיתוק ספסטי בדרגה בינונית לפחות או אטכסיה או תנועות בלתי רצוניות בשרירי גפה תחתונה אחת- עם הפרעה בינונית בהליכה 40%". על החלטה זו הגישה המערערת ערעור לבית הדין לעבודה (ב"ל 56854-07-18).

בסעיף סיכום מימצאי הבדיקה הנוירולוגית קבעה הועדה כך: "קיימת אטקסיה טרונקלית (אטקסיה של הגו). הולכת על בסיס רחב. בנוסף בתחילת ההליכה ובמהלכה רעד בשתי הרגליים שלא מתאים לרעד אורטן סטאטי אבל מפריעים להליכה. בנוסף מאוד כאובה. מבחן עקב-ברך + אצבע-אף ללא שינויים משמעותיים. מענה פלנטלרי פלקסורי דו צדדי". לסיכום החלטתה התייחסה הועדה לפסק הדין המחזיר והסבירה כדלקמן: "לאחר הבדיקה בתאריך 14.05.18 הרעד אומנם היה בולט בצד אחד אבל היה קיים בשתי הגפיים התחתונות. בבדיקה הנוכחית הבעיה העיקרית הנה אטקסיה גבית (גב עליון) ורעידות בשתי הרגליים. הועדה מקבלת את מצבה כאטקסיה פראנאופלזית. פרט לרעד, לא נימצאו ממצאים פתולוגיים אחרים. לאחר דיון הועדה מעלה את נכותה עפ"י סעיף א-7-ב-1 חלקי ל50%". בהתאם לאמור, נקבעה למערערת דרגת מוגבלות בניידות בשיעור 50% לפי פריט ליקוי א-7-ב-1 חלקי.

אומנם, בהתאם להלכה הפסוקה, אין לועדה הרפואית סמכות לקבוע אחוזי נכות אלא בהתאם לפריטים המופיעים ברשימת הליקויים בתוספת א להסכם (עב"ל 389/99 המוסד לביטוח לאומי – מאיר כהן, מיום 28/5/2000).

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בהודעת הערעור ובכתב התשובה, בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפני ונתתי את דעתי לטענות הצדדים בדיון, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות, ולא מצאתי טעם משפטי המצדיק התערבות בית הדין בהחלטת הוועדה.

אין בידי לקבל את טענת המערערת שחרגה הוועדה מסמכותה עת ביצעה בדיקה קלינית נוספת.

בנסיבות המקרה דנן שוכנעתי, שהוועדה פעלה כדין עת קבעה דרגת מוגבלות מותאמת עם סטייה קלה או חסר קל מהנקוב ברשימת הליקויים (דב"ע נה/ 23-01 המוסד לביטוח לאומי – חיה פיק, פד"ע כט 546, בעמ' 557).

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה.

היא הגישה תביעה נגד החלטת הנתבע, שדחתה את בקשתה לפי סעיף 7 לחוק פיצוי לנפגעי פוליו, תשס"ז-2007 (להלן – חוק פיצוי לנפגעי פוליו או החוק) לבחור כי הפצוי יחושב לפי אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו לה. לטענת התובעת, היא עמדה בשנים 1976 ו-1979 לפני ועדת ניידות אשר קבעה את נכותה בגין מחלת הפוליו בשיעור 100% לצמיתות, לפי סעיף א-7 להסכם הניידות, עקב שיתוקים מלאים בגפיים התחתונות.

במסגרתו נקבע כי: "במקרה של התובעת, אין מחלוקת שהיא לקתה בפוליו והועדה הרפואית לפי חוק פיצוי לנפגעי פוליו קבעה לה על כך 10% נכות. ועדת ניידות קבעה לתובעת 100% מוגבלות לפי סעיף א-7 לרשימת הליקויים שבהסכם הניידות, בקביעה משנת 1979 – אך לא הוכח שאותה מוגבלות נקבעה עקב מחלת הפוליו.

המומחית מודה בחוות דעתה כי אין שום בדיקת עזר שיכולה לאשר או לשלול פוליו כימעט 70 שנה לאחר הופעת הסימנים הקליניים.

משוועדת הניידות קבעה ברורות כי מחלת התובעת היא פוליו והפגיעה בתפקודיה נובעת ממחלתה, הפוליו, אין כל גורם אחר לשיתוקיה פרט למחלת הפוליו (שיתוק ילדים).

...

אי לכך יש לדחות את התביעה".

בסוף פסק הדין נקבע: "כל אלו מובילים למסקנה כי החלטת פקיד התביעות לא מתייחסת כלל לטענת המערערת, לפיה כל אחוזי המוגבלות בניידות קשורים למחלת הפוליו.

עובדתית, עם קביעת ועדת הניידות משנת 1976 אשר קבעה מפורשות כי אחוזי הניידות אותן קבעה הם על רקע שיתוק הילדים ממנו סובלת התובעת בעטיה של מחלת הפוליו, כהגדרתה בחוק, הרי שדין התביעה להתקבל.

לסיכום נוכח האמור לעיל, התביעה נדחית.