בהסתמך על קובץ תקנות המל"ל העריך המומחה את דרגת נכותה בגין הפגיעה בע"ש הצוארי בשיעור 10% לפי סעיף 37(5) (א) לתקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) תשט"ז 1956.
כפועל יוצא, התובעת התקשתה בבצוע עבודתה כפקידה בבנק דיסקונט, עבודה אשר היתה כרוכה בישיבה ממושכת מול צג מחשב, ולכן מאז התאונה מעבידיה לא היו מרוצים מתפקודה, היא הועברה בין המחלקות השונות בבנק ולא קודמה עד שלבסוף אולצה לפרוש מעבודתה עקב בעיותיה הרפואיות בגין התאונה.
זמן קצר אחרי התאונה שבה לעבודתה בבנק באותו הקף משרה, כאשר עיון בתלושי השכר שצרפה התובעת עצמה מלפני התאונה ואחריה מראים כי שכר היסוד של התובעת שהיה עובר לתאונה 4953 ₪ (ראה למשל תלושי שכר לחודשים ינואר פברואר 2005 ת/34, ת/35) לא נפגע כלל, ועלה עם השנים כמקובל במשק כפונקציה של עלית המדד (ראה ת/41-ת/86).
...
ראה גם ע"א 413/88 זוהיר באדר אחמד נ' שמיר חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו 8.5.91) שם נפסק אודות המערער שנקבעה לו נכות בשיעור 10%," ...בית המשפט יכול היה להגיע למסקנה, שהסיכון שבגלל התאונה תקטן השתכרותו בעתיד מזו שהיה מגיע אליה ללא התאונה הינו אפסי ספקולטיבי, או היפוטתי בלבד, ... ועל כן אין יסוד להתערבותנו."
ניתן בהחלט להניח כי העובדה שהתובעת סובלת מדי פעם מכאבים בעת ישיבה ממושכת וקלה בתנועה הצוואר, המקנים לה שיעור נכות אורתופדית אפילו לא גבוהה, תשפיע במידה מסוימת על עבודתה.
לעניין הפגיעה בשכרה התובעת טענה כי אלמלא התאונה היתה יכולה להתקדם בעבודתה כמקובל, ולהשביח שכרה (פרוטוקול הדיון מיום 11.9.13 עמ' 3 ש' 17-22, עמ' 4 ש' 13 עמ' 9 ש' 31-32), אך לאור מגבלותיה הרפואיות העבירוה מנהליה שלא היו מרוצים מתפקודה ממחלקה למחלקה (עמ' 9 ש' 1), ביקשו אף כי לא תגיע לעבודה (עמ' 8 ש' 5-6), ובסופו של דבר אילצו אותה לפרוש מרצון בשל מגבלותיה (עמ' 3 ש' 17-19, עמ' 7 ש' 31-32).
לפיכך, שקלול הנתונים הנ"ל מוביל למסקנה שיש לחשב את הפיצוי בנסיבות הקיימות על בסיס חישוב גלובאלי ולא אקטוארי.
סוף דבר
אני מחייב את הנתבעות לשלם לתובעת את הסך של 50,495 ₪ ובמעוגל – 51,000 ש"ח.
הנתבעים יישאו בתשלום האגרה ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 13% + מע"מ.
48.
