פציעת שחקן כדורגל בשל תנאי המגרש

עקרי טענות הצדדים התובע טען בכתב התביעה המתוקן, בעקרי הדברים, כי בעת התאונה היה קטין, תלמיד בבית הספר בתיכון עמל ו', קריית מלאכי, וספורטאי מבטיח ופעיל; התאונה ארעה במהלך משחק כדורגל שנערך על משטח דשא סנטטי הנמצא בשטח שיפוטה של המועצה המקומית קריית מלאכי ובאחריותה המלאה; "במהלך המשחק נפגע התובע אנושות ונזקק לטיפולים רפואיים רבים, לרבות ניתוח"; לתובע נגרמו נזקים של ממש בשל התאונה; הנתבעת 1, הערייה, השיבה לפניות התובע כי התאונה נגרמה כתוצאה מתנועה סיבובית של רגלו במהלך משחק כדורגל, ולא עקב תנאי המיגרש; הערייה לא קיימה תיחזוקה נאותה של המיגרש והתנהלותה עולה לכדי רשלנות והפרת חובה חקוקה.

הנתבעות טענו בכתב ההגנה, בעקרי הדברים, כי כתב התביעה אינו מעלה עילת תביעה קונקרטית בעיניינן; פציעות במהלך משחק כדורגל הנן חלק בלתי נפרד מהמשחק; התובע לא פירט בכתב התביעה לגבי נסיבות התאונה; פציעתו הנטענת של התובע ארעה עקב תנועה לא נכונה שביצע במהלך האימון וכתוצאה ממנה נפגע בברכו הימנית, וזאת ללא קשר למצבו של המיגרש.

עקב כך ההיתקעות של הרגל שלי בדשא הסינטטי ובשל תכונותיו של דשא זה- רגלי (בשונה ממצב דומה- זהה על מיגרש דשא רגיל) לא השתחררה אלא נתקעה מבלי יכולת לחלצה- ונפילתי התרחשה כאשר זו נותרה כאמור תקועה כתורן או כעוגן במשטח ושחקן שהיה לידי היתנגש בי עקב כך ובעוצמה רבה מצד ימין" (הדגשות לא במקור- מ.ה.).

...

התובע צירף לתצהירו מאמרים העוסקים בפציעות של ספורטאים שקיימו פעילות ספורטיבית על משטח של דשא סינטטי, ומעבר לכך שלא ברור מהו המשקל שניתן לייחס להם מכיוון שלא הוגשו על ידי עורכיהם, או באמצעות מומחה הבקיא בתחום הנדון, סבורני שאין בהם כדי לסייע לתובע בהליך זה מכיוון שלא נמצאה בהם התייחסות למקרה המתואר על ידו.

התובע טען בסיכומיו להיפוך נטל הראיה לפי סעיפים 38-41 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש], ולסברתו על הנתבעות להוכיח שהתנהלותה של העירייה לא הייתה נגועה ברשלנות, אלא שאין בידי לקבל את הטענה.

מהמקובץ לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי התובע לא הרים את נטל ההוכחה בסוגיית החבות ודינה של התביעה להידחות.

התוצאה התוצאה הינה שהתביעה נדחית.

בדיון מיום 1.12.14 נשמעו בפני עדויות התובע והעדים מטעמו: מר משה פרג', מאמן השוערים בקבוצת הכדורגל בית"ר שמשון ת"א (להלן – הקבוצה), בה שיחק התובע במועד הרלבנטי לתביעה ומר אלון סולטן, שחקן כדורגל בקבוצה במועד הרלבנטי (להלן – מאמן השוערים וסולטן בהתאמה).

טענות הצדדים בסיכומיו, טען התובע כי יש לקבל את תביעתו להכרה בבקע המפשעתי בו לקה ביום 2.3.12 כפגיעה בעבודה, שכן מעדות התובע הנתמכת בתעוד הרפואי ובעדי התביעה עלה, כי הופעת הבקע באה תוך כדי ניסיון התובע לבעוט בעיטת 5 מטר ביום גשום; עוד הוכח כי התובע לא התאמן תקופה לאחר הפציעה אלא רק הגיע למפגש של הקבוצה על פי נהלי הכדורגל ולא הישתתף באימונים; וכן הוכח כי התובע נזקק לטפול רפואי מיד לאחר הפציעה – כשתנאי זה למעשה אף לא עמד במחלוקת.

הנחתי את הכדור כפי שצריך על קו ה- 5 מטר והלכתי מספר צעדים לאחור בכדי לפתוח במאמץ לכיוון הכדור, בזמן שנחתי (כך במקור, מ.נ.ד.) רגל שמאל התומכת לצדו של הכדור, כפי שבועטים כולם וגם אני בדרך כלל, עקב תנאי המיגרש והגשם רגל שמאל התומכת החליקה בזמן הנפת רגל ימין לבעיטה.

...

טענות הצדדים בסיכומיו, טען התובע כי יש לקבל את תביעתו להכרה בבקע המפשעתי בו לקה ביום 2.3.12 כפגיעה בעבודה, שכן מעדות התובע הנתמכת בתיעוד הרפואי ובעדי התביעה עלה, כי הופעת הבקע באה תוך כדי ניסיון התובע לבעוט בעיטת 5 מטר ביום גשום; עוד הוכח כי התובע לא התאמן תקופה לאחר הפציעה אלא רק הגיע למפגש של הקבוצה על פי נהלי הכדורגל ולא השתתף באימונים; וכן הוכח כי התובע נזקק לטיפול רפואי מיד לאחר הפציעה – כשתנאי זה למעשה אף לא עמד במחלוקת.

מן הכלל אל הפרט לאחר ששמעתי את העדויות ובחנתי את טענות הצדדים וכן בשים לב לפסיקה שצוטטה לעיל, נחה דעתי כי התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לצורך בחינת עילת המיקרוטראומה.

על יסוד האמור שוכנעתי כי התובע הניח תשתית עובדתית מספקת לצורך בחינת אפשרות קיומה של פגיעה בעבודה על דרך המיקרוטראומה, שכן התובע השכיל להצביע על אירועים הנובעים מתנועות דומות חוזרות ונשנות של ריצות, ניתורים לגובה, קפיצות, זינוקים ונפילות מרוכזות על הברכיים או על הכתפיים או על שניהם באופן המצדיק מינויו של מומחה-יועץ רפואי, מהתחום האורתופדי, לבחינת שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימות להן טוען התובע בכתפיו ובברכיו לבין תנאי עבודתו.

סוף דבר נוכח האמור לעיל ימונה מומחה-יועץ רפואי מתחום האורתופדיה, אשר יחווה דעתו בשאלת הקשר הסיבתי בין תנאי עבודת התובע שפורטו לעיל לבין הפגימות להן טוען התובע בכתפיו ובברכיו.

בכתב התביעה נטען, כי במהלך משחק כדורגל ותוך כדי ריצה החליק המערער על כדוריות גומי, אשר היו פזורות על פני הדשא הסינטטי במיגרש ונחבל בברך ימין.

מנגד טענו המשיבות, כי התאונה נגרמה במהלך רגיל של משחק כדורגל ולפיכך מהוה סיכון טבעי הכרוך במשחק מעין זה, באופן שאינו מטיל עליהן אחריות.

על כן נקבע, כי מסקנותיו באשר לתקינות המיגרש ובטיחותו, ולהיותן של כדוריות הגומי מפגע בטיחותי, אינן נשענות על מקור מדעי או על ביצוע מבחנים המדמים את תנאי המיגרש ופעילות השחקן או מבחנים מקובלים אחרים, ועל כן אינן נותנות מענה מקצועי ומדעי לשאלה האם הכדוריות גרמו להחלקת המערער.

...

עוד אציין, כי אף אני סבורה, כשם שסבר בית משפט השלום, כי ישנה בעייתיות בכך שאין כל תיעוד של מקום התאונה אשר יכול להמחיש את מצב המגרש במועד התאונה, שכן התמונות שהומצאו על ידי המערער צולמו למעלה משנה לאחר האירוע, ומכאן שאף בדיקת המגרש על ידי מומחי הצדדים, אשר נעשתה זמן רב לאחר התאונה, אינה משקפת את מצב המגרש במועד התאונה.

סוף דבר אציע לחברי לדחות הערעור.

המערער ישלם הוצאות המשיבות בסך של 20,000 ₪.

התובע, יליד 29.12.87 נפגע לטענתו במהלך משחק כדורגל בעת היותו שחקן כדורגל פעיל וזאת עקב תנאיו הפיזיים של המיגרש המצוי בתחזוקתם ואחריותם של הנתבעים.

כשנשאל העד מדוע לא פנו למאמן בתלונה על מצבו המסוכן של המיגרש השיב (עמוד 5 שורות 12 – 13): "לא היתה פניה אישית אליו, היה דיבור כללי על איזה מיגרש נתנו לנו לשחק באותו יום, לא לנו ולא לו היתה אפשרות להגיד משהו זה מה שנתנו לנו". עד נוסף מטעם התובע הנו מאמנו מר שלמה לירן שטען כי לא ראה בעניו את הארוע (עמוד 18 שורות 23 – 26): "זכור לי שהוא ניפצע, זה דבר שקורה הרבה בכדורגל ,כמה פעמים במשחק, אבל פציעה שמחייבת החלפה אני לא רואה אותה בשניה הראשונה רופא ניכנס, כמאמן אני מנוע מלהכנס למגרש אלא אם אני מקבל אישור מהשופט...

...

על כן, למרות שעבודתו אינה פיזית בעיקרה, שוכנעתי כי יש בנכות באצבע III ביד ימין בשיעור 8% כדי להפריע לו באופן כלשהו בביצוע עבודתו, גם אם במידה מועטה.

אני סבור, כי נכון יהיה להעריך את הנזק בפרמטר זה באופן גלובלי בסך כולל של 7,500 ₪ לעבר כאשר אין לפסוק לתובע פיצוי עתידי שכן לא הוכיח כי הוא מקבל כיום עזרה בשל פגיעתו.

סוף דבר על כן, אני מקבל את התביעה ומחייב את הנתבעות לשלם לתובע סך של 189,585 ₪ בצירוף שכ''ט עו''ד בסך כולל של 44,363 ₪ והוצאות משפט לרבות עלות חוות דעת רפואיות בסך כולל של 6,000 ₪.

התובע, יליד 1999 נפגע לטענתו במהלך משחק כדורגל בעת היותו שחקן כדורגל פעיל וזאת עקב תנאיו הפיזיים של המיגרש המצוי בתחזוקתם ואחריותם של הנתבעים.

בע"א 715/79 גדעון ****י נ' אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2), 764, 773 נאמר: "בעניינינו מדובר במשחק כדורגל, ואשר כשלעצמו – גם כאשר הוא מיתנהל על פי הכללים – כרוך בסיכונים מסוימים, או מתיחות חורגת מהרגיל, תיתכן, באופן סביר, האפשרות ששחקן אחד ידחף את השני בעת המשחק, שני שחקנים יתקלו זה בזה, שחקן יפול ללא כל דחיפה תוך כדי ריצה וכדומה". כך גם בע"פ 119/93, ג'ייסון לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4), 1 נפסק: "... פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסיבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי, ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו, ובין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הנה 'סיכון סביר', אדם שהולך לשחק כדורגל, צופה או צריך לצפות שהוא עלול, כתוצאה נלווית למשחק, להיפצע בנפילה, בהתנגשות בשחקן אחר, במכת כדור וכולי". ובשלמי נ' פולריס יבוא כלים בע"מ, [פורסם בנבו] נקבע: ע"א 4493/05, אייל ירו "... העיסוק בפעילות המסוכנת עלול להוביל, בהסתברות ממשית, לנזקים בלתי מבוטלים אשר לא ניתן יהיה להטיל בגינם אחריות נזיקית במסגרת עוולת הרשלנות, שהרי במבט כולל מדובר בפעילות סבירה ואף רצויה". בת.א 12760/07 דינה ג'נדר נ' המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן [פורסם בנבו] (ניתן ביום 02/05/12) נקבע: "כאשר עוסקים בספורט יש סיכוי לא מבוטל להפגע מסיכונים הכרוכים והשלובים באותה פעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות" נתיב ההלכה דלעיל יושם לאורך כל הפסיקה בערכאות השונות: ת"א (טבריה) 3002/96 אלוני נ' עריית טבריה ואח'; ע"א 773/89 ברדה נ' אורט ישראל בע"מ ואח'; ת"א (חיפה) 6496/92 פחרי נ' הפועל גת הגלילית, (פורסם בנבו); ת"א (טבריה) 1976/95 הישאם נ' מועצה המקומית מגאר (פורסם בנבו); ת"א (נת) 9015/98 אבוטבול אלי נ' מועצה מקומית פרדס-חנה כרכור [פורסם בנבו]; ת"א 14170-09-16 פלוני נ' מועדון כדורגל מכבי ערוני קריית אתא (פורסם בנבו); ת"א 12860-11-14 פלוני ואח' נ' ביצורית בע"מ ואח' (פורסם בנבו).

...

על כן אני מורה על דחיית התביעה וכפועל יוצא גם דחיית ההודעה לצד ג'.

התובע ישלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ''ט עו''ד בסך כולל של 15,000 ₪.

בכל הנוגע להוצאות בגין הודעת צד ג' אני סבור כי הגשתה היתה מוצדקת שכן מעדות המאמן ואביו של התובע שלא נסתרו, הוכח כי צד ג', שלא הביאה ראיות מטעמה, היא המתחזקת, באמצעות עובדיה, את המגרש ומטבע הדברים אחראית למצבו.