כך למשל ניתן לראות כי עסקינן במסמכים הנושאים את הכותרת "הרשות הפלסטינית הלאומית, משרד הבריאות, מינהלת בתי חוליים, בית חולים דואר אלשיפא", מיום ה- 2/2/05, ומהם עולה כי "...החולה אמירה מחמוד חמדאן נפגעה כתוצאה מירי אש חי במרפק יד שמאל עם פצע של כניסה ויציאה 2*2 ס"מ, חתך חצוני 7 ס"מ, ... גרם לשבר וניפוץ עצם הזרוע בציר המרפק, נערכה לחולה פעולה של... נתונה תחת טפול ובהשגחה במחלקת כירורגיה אורטופדית וגם נמצא רסיס בחלל הבטן אשר הוצא...". עוד צורף מכתב ממיון בית החולים אלקסא, אשר היה ממוספר, בו ניתן סיכום המקרה, ודיווח רופא.
והלוא לטענתה "... יש בבית החולים את המסמכים שעברתי ניתוח פעם ראשונה ועברתי עוד פעם ניתוח, הכול בבית החולים...". (עמוד 32, שורות 25-27).
כעולה מתצהיר התובע 1- "....נשמעו היריות מהמגדל...וכתוצאה מכך נפגעתי אני ברגל שמאל...", כעולה מתצהיר התובעת-"...נשמעו יריות חזקות ואני נפגעתי...".
בחקירתם טענו התובעים כלהלן: כעולה מחקירת התובע 1- "...נפגעתי בצד שלי, ברגל שלי, ליד הברך ברגל שמאלית , הפגיעה היתה חזקה, והרגשתי שזה לא כדור אלא רסיס, וזה השאיר סימן....היה דימום חזק" ( עמוד 38, שורות 23-24).
...
מכל האמור לעיל עולה כי אף אם התובעים היו מרימים הנטל הנדרש להוכיח כי ירי החייל פגע בהם עת היו הם בתוך המונית, עדיין היתה לה למדינה הגנה בשל פעולה מלחמתית, בשל נסיבות האירוע ובשל העובדה כי רכב אשר לא ציית לכרוז היווה איום על שלום החיילים ושלום אזרחי מדינת ישראל, אשר נסעו על גשר המור.
ולכן, לאחר שעיינתי בכתבי טענות הצדדים, התצהירים מטעמם, שמעתי את החקירות הנגדיות ואף עיינתי בסיכומי הצדדים, הגעתי להחלטה כי דין התביעה להידחות, וכי התובעים כשלו להוכיח כי נפצעו הם פצע ירי וכי מקל וחומר כי בוצע לעבר המונית בה נסעו ירי מכוון ע"י חייל צה"ל שכן כל שהוכח בפניי הוא שבוצע ירי לעבר חומת מפגע, וכי עדיין נתונה למדינה הגנה בגין פעולה מלחמתית.
סוף דבר
נוכח כל האמור לעיל אני דוחה את התביעה, ואני מחייבת את התובעים, ביחד ולחוד, בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין לטובת הנתבעת בסך של 25,000 ₪ אשר ישולמו בתוך 30 יום ואם לא, הם יישאו ריבית והצמדה מהיום ועד התשלום בפועל.