פציעה של נהג אוטובוס עקב בורות בכביש

להלן יובאו השאלות ותשובות המומחה: בהתייחס לתקופה שבין שנים 2012 עד 2015 ובשים לב להודעת התובע בעובדות המוסכמות, כי היה נוהג באוטובוסים מסוג וולבו, גם הוא ממוגן ירי שהיו בהם כיסאות הידרואליים שלדבריו לעיתים לא היו תקינים, האם מצב עובדתי יכול היה לתרום ולו באופן חלקי להחמרת מצבו הרפואי? אם לא - מדוע? "שאלה זו מתייחסת לסעיף ו' בעובדות המוסכמות, אשר אין בהן כל תאור כמותי לאפשרות שהתובע נהג בכיסא הדראולי תקול. האם אחת ליום? אחת לשבוע? אחת לחודש? רק סבב נסיעה יחיד? בדומה לתשובות ההבהרה קודמות, כאשר אין כל מדד כמותי לחשיפה, ובמיוחד כאשר הליקוי הרפואי הנו ליקוי ממוקד ולא ליקוי מפושט בגבהים אחדים, לא ניתן לייחס לאפשרות של שנות נהיגה בשנים 2012-2015 כאשר לעיתים (תכופות? נדירות?) כסא נהג תקול, עומס חריג במנגנון מיקרו-טראומה. מצב זה מתאים יותר לארוע חריף, כאשר עקב כסא נהג תקול, מעבר מהמורה כלשהיא הביא לליקוי חד – וראה השאלות שהתעוררו בנוגע לארוע חבלתי כלשהוא 27.4.14." האם יהיה נכון לומר כי אדם בעל עודף משקל שעבודתו כרוכה בנסיעה בכבישים עם אספלט ישן, בורות, מהמורות, נהיגה על כבישים משובשים מדי יום וכן נהיגה באוטובוסים ישנים ממוגני ירי שמשקלם 35 טון מסוג 303 ממוגן ירי, אשר לא היו בהם כיסאות פנאומטיים או אורתופדיים, בקוי השטחים ובדרכים המשובשות חשוף הרבה יותר להשלכות המפגעים ופגיעה בע"ש מותני לאור משקלו ואופי עבודתו יחדיו? "אין ספק שעודף המשקל הקיצון העצים כל עומס אפשרי מהנהיגה בתנאים שתוארו. סוגיה שהח"מ לא יכול לתת לה מענה הנה האם הכסאות בהם השתמש התובע היו אמורים בכלל להיתמודד עם משקל נהג מעל 120 ק"ג. עדיין, גם המצב המתואר בשאלה מביא לקביעה כי לתנאי העבודה השפעה פחותה משמעותית מהגורמים האחרים ובהם גם עודף משקל קיצון. " בהתייחס לסיפא תשובתך באשר לאופי, ומקיום הממצאים בהתאם לבדיקת ה- C.T ע"ש מותני (בלט בחוליות L4-L5) כיצד תשובתך זו מתיישבת הן עם העובדה כי קיים גם בלט בחוליות L5-S1 ולא "רק" בחוליות L4-L5 והן עם רישא חוות דעתך בה קבעת מפורשות כי: "לאור תעוד על נהיגה בשטחים משובשים כמתואר בעובדות סעיף ד' לעיל, קיימת סבירות מעל 50% לקשר סיבתי עקב עומס חריג בין העבודה לליקוי בגב התחתון."? "יש לשים לב לסדר הדיון. לאחר קביעה מהו הליקוי הרפואי, השלב הבא הנו האם תנאי העבודה על פי העובדות המוסכמות כמפורט בהרחבה בתשובה 3-ב-ג המקורית, נקבע כי בלי קשר לנתונים האישיים של התובע, נהיגה כמתואר, בסבירות מעל 50% עלולה להיות קשורה לליקוי בגב התחתון. בשלב האחרון, מיתקיים שקלול בין התעוד הרפואי (הכולל נתוניו האישיים של התובע, ההיסטוריה הרפואית ואבחנת הליקוי) לבין העובדות המוסכמות. כמקרה כאן, לאור העובדה כי הליקוי והלחץ על שורש עיצבי הנו בגובה יחיד, ללא כל עדות לשחיקת מפרקים פאצטרים או אונקו-ורטרבאלים בגבהים אחרים, ללא פריצות דיסק בגבהים אחדים, נקבע כי הליקוי הרפואי אינו מתאים לכזה הנגרם במנגנון מקרוטראומה. לגבי הממצא המתואר בגובה 4-5L "בלט דיסק" זהו ממצא לא חולני הקיים 20-30% מאוכלוסייה בריאה ולא ניתן להתייחס אליו כליקוי".

המוסד בתשובתו טען כי התשתית העובדתית המוסכמת משקפת בצורה נאמנה את הידיעות שמסר המבקש בהודעתו ונוכח האילוצים המובנים כאשר באים לתאר את תנאי העבודה של נהג על ציר זמן של 17 שנות עבודה הכוללים שינויים שחלו בתפקיד, הסוגי האוטובוסים ובסוגי הדרכים.

...

קביעת המומחה כי המבקש לא עבד ברציפות בפועל מהשעה 6:00 ועד השעה 19:00 הינה מסקנה סבירה בהתחשב בהפסקות שמעסיק צריך לתת לפי החוק ואין בה משום חריגה מן העובדות המוסכמות.

הכרעה לאחר שעיינתי שבטענות הצדדים ובכלל החומר שבתיק מצאתי כי דין הבקשה להדחות.

סוף דבר – הבקשה נדחית.

באותו מקרה דובר בנהג אוטובוס שניפגע בעת שביצע סריקה ביטחונית בתום נסיעה, סריקה שהנהג היה מחויב לבצעה מכוח הדין.

בשונה מעניין ינטל, היא גם אינה מחויבת המציאות (שכן אפשר לסיים נסיעה בלי לקחת את החפצים), ופציעה במהלכה – שאינה כתוצאה של עליה וירידה מהרכב כי אם של מפגע "חצוני" שאינו קשור לרכב – אינה יכולה להחשב כתאונת דרכים.

מיסמר שנעוץ בקרש עץ אינו מגבש סיכון מסוג זה. הוא שייך לקבוצה אחרת של סיכונים שאינם נוגעים לשימוש בדרך, אלא עניינם בפסולת ביניין מסוכנת שנותרה בקירבת הדרך ואין מקומה שם. אין חולק שבניגוד לבור בכביש, שהכביש הוא מיקומו הטבעי והשכיח, קרש שנעוץ בו מיסמר אינו נמצא תדיר בדרך, ופגיעה ממנו אינה חלק אנהרנטי משימוש בדרך.

...

בכל הכבוד – ואף שניתן למצוא פסקי דין נוספים שבאו למסקנה דומה (למשל ת"א (שלום ראשל"צ) 30701-09-11 מימון נ' שומרה חברה לביטוח בע"מ (6.10.2014)) – ראשית, ספק אם מסקנה זו עולה בקנה אחד עם תכליתו של תיקון מס' 8; שנית, פגיעה מרכב חולף היא סיכון תעבורתי, מה שאין כן בענייננו.

בענייננו קבעתי עובדתית שהתובע השלים את הירידה מהרכב לפני שנפגע, ונראה לי שבנסיבות הקונקרטיות של המקרה מסקנתי מתיישבת טוב יותר עם מבחן הסיכון, עם מבחן השכל הישר ועם תכליתו של תיקון מס' 8 (לניתוח משפטי ולמסקנה דומים ראו ת"א (שלום ת"א) 61776-11-15 פלונית נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ (13.8.2017).

סוף דבר מכל המקובץ עולה שהאירוע שבו נפגע התובע אינו בגדר "תאונת דרכים". פועל יוצא הוא שהתביעה נגד נתבעת 1, מבטחת הרכב בביטוח רכב מנועי, נדחית.

למומחה הועברו שאלות הבהרה נוספות ביום 6.11.19, להן השיב ביום 21.11.19, כלהלן: לשאלה "בהתייחס לתקופה שבין שנים 2012 עד 2015 ובשים לב להודעת התובע בעובדות המוסכמות, כי היה נוהג באוטובוסים מסוג וולוו, גם הוא ממוגן ירי שהיו בהם כיסאות הידרואליים שלדבריו לעיתים לא היו תקינים, האם מצב עובדתי יכול היה לגרום ולו באופן חלקי להחמרת מצבו הרפואי – אם לא – מדוע" ?– "שאלה זו מתייחסת לסעיף ו' בעובדות המוסכמות, אשר אין בהן כל תאור כמותי לאפשרות שהתובע נהג בכסא הדראולי תקול. האם אחת ליום? אחת לשבוע? אחת לחודש? רק סבב נסיעה יחיד? בדומה לתשובות הבהרה קודמות, כאשר אין כל מדד כמותי לחשיפה, ובמיוחד כאשר הליקוי הרפואי הנו ליקוי ממוקד ולא ליקוי מפושט בגבהים אחדים, לא ניתן לייחס לאפשרות של שנות נהיגה בשנים 2012-15 כאשר לעיתים (תכופות? נדירות?) כסא נהג תקול, עומס חריג במנגנון מיקרו-טראומה. מצב כזה מתאים יותר לארוע חריף, כאשר עקב כסא נהג תקול, מעבר מהמורה כלשהיא הביא לליקוי חד – וראה השאלות שהתעורר בנוגע לארוע חבלתי כלשהוא 27.4.14." לשאלה "האם יהיה נכון לומר כי אדם בעל עודף משקל שעבודתו כרוכה בנסיעה בכבישים עם אספלט ישן, בורות, מהמורות, נהיגה על כבישים משובשים מדי יום וכן נהיגה באוטובוסים ישנים ממוגני ירי שמשקלם 35 טון מסוג 303 ממוגן ירי, אשר לא היו בהם כיסאות פנאומטיים או אורתופדיים, בקוי השטחים ובדרכים המשובשות חשוף הרבה יותר להשלכות המפגעים ופגיעה בע"ש מותני לאחר משקול ואופי עבודתו יחדיו?:

התקלות חזרו ונשנו למרות תלונות רבות של הנהגים.

...

לאור העובדה כי תלונתו הראשונה לבעייה בגב התחתון הינה שנתיים לאחר סיום עבודתו 2015 (הסיבה העיקרית בעטיה המסקנה בהמשך), העובדה כי מתיאור העובדות המוסכמות לא ניתן להעריך כמותית מידת החשיפה אך ברור כי לא מדובר בחשיפה רציפה בכל שעות הנהיגה, יש לקבוע כי לתנאי העבודה אין השפעה משמעותית על הופעת הליקוי.

לעניין זה, בית הדין אינו מקבל את טענת התובע כי האופן שבו תיאר המומחה את ממצא הדימות מיום 19.2.17, מצביע על דיסקופתיה בגבהים שונים – המומחה מציין בחוות דעתו כי "לסיכום", מדובר בדיסקופתיה ימנית IS5L. אשר על כל אלה, בית הדין מחליט לדחות את התביעה.

סוף דבר התביעה נדחית, ללא צו להוצאות.

בתצהיריו של הנהג מיום 29.5.2017 ומיום 29.1.2020 הוא חזר על תאור התאונה כפי שפורט בדו"ח על תאונה, וציין שהתאונה ארעה ברחוב קק"ל ולא ברחוב הגבורה כפי שנירשם תחילה בטעות בדו"ח. לדבריו, הכביש בו בוצעו העבודות לא נחסם ולא הוצבו שלטי אזהרה על ביצוע עבודות.

בחקירתו הנגדית העיד הנוסע שביום התאונה הדרך הייתה רגילה וכי התאונה ארעה כ-50 מטרים לאחר הפניה לרחוב קק"ל. הוא אמר שהגלגל האחורי ניכנס בבור של ביוב וכתוצאה מכך השילדה פגעה בכביש והוא ניחבל.

לעומת הנהג שהתייחס בעיקר למדרגה ולמכסה ביוב גבוה, הנוסע באוטובוס שהעיד ייחס את התאונה לבור ביוב בלבד לתוכו ניכנס הגלגל האחורי, גרסה שכלל לא נטענה בכתב התביעה, בדו"ח על תאונה או בתצהירי הנהג.

...

לא הוכחה אחריות הנתבעת לתאונה אני מקבל את עדותו של הנהג לפיה התאונה אירעה ברחוב קק"ל, למרות שבדו"ח על תאונה נכתב תחילה שהתאונה אירעה ברחוב הגבורה.

התוצאה לאור האמור לעיל, התביעה נדחית וההודעה לצדדים השלישיים נמחקת.

התובעת תשלם לנתבעת שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪ וכן תשלם לצדדים שלישיים שכר טרחת עורך דין בסך כולל של 5,000 ₪.

בעקבות תשובותיו של המומחה, הגיש התובע בקשה למינוי מומחה רפואי נוסף וזאת משני טעמים: המומחה דוגל באסכולה מחמירה- התובע הפנה למספר חוות דעת שניתנו במספר הליכים שהתנהלו בפני בית הדין שם המומחים הכירו בליקוי בצואר של נהג כפגיעה בעבודה על דרך המקרוטראומה.

בהמשך הנתבע הפנה לתיק 14537-09-20 שם קבע ד"ר בשוראי כי לא קיים קשר סיבתי בין תנאי עבודתו של התובע שם כנהג אוטובוס לבין הליקוי בצואר ולכן בודאי שלא ניתן לקבוע כי המומחה בענייננו ד"ר עידו ציון דוגל באסכולה מחמירה ביחס לד"ר בשוראי.

       בהנחיותיה המעודכנות של כב' הנשיאה וירט-ליבנה, מיום 10.9.19, נקבע כי "ככלל, על בית הדין להסתפק במינוי מומחה אחד לפגימה אחת. בקשה למינוי מומחה אחר או נוסף ניתן להגיש, באותם מקרים חריגים שבהם הדבר מוצדק..." (סעיף 16 להנחיות).

להבדיל מחוות הדעת אליהן הפנה התובע בבקשתו, וכפי שכבר צוין בהחלטה קודמת של בית הדין, העובדות בחוות הדעת האחרות הן שונות, הן מבחינת שנות העבודה, הן מבחינת שעות העבודה והן מבחינת תנאי הנסיעה בכביש (פסי האטה, דרכים משובשות, בורות וכו').

...

בניגוד לנטען על ידי התובע, ד"ר עידו השיב על שאלות ההבהרה באופן מלא ומנומק, התייחס לחוות הדעת, ולא נפל כל פגם בקביעותיו שכן יש לזכור כי כל תיק ונסיבותיו ועל כן יש לדחות את בקשת התובע.

מתשובותיו של המומחה כפי שאף הובאו לעיל, לא שוכנענו כי המומחה מטעם בית הדין דוגל באסכולה מחמירה, להפך, המומחה העלה אפשרות כי אם הליקוי היה שנים רבות קודם לכן והתובע המשיך לעבוד שנים מספר, ניתן היה אולי לטעון להחמרה כלשהי בצוואר פגוע.

בית הדין שקל את בקשת התובע למינוי מומחה נוסף, וזאת הגמישות שחלה בפסיקה בעניין זה, אך בשים לב לקביעותיו של המומחה מטעם בית הדין ולממצאים הרפואיים אותם פירט בחוות הדעת, ובשים לב לתשתית העובדתית כפי שנקבעה בהחלטת בית הדין שאיננה כוללת נסיעה בדרכים משובשות, הרי שלא מצאנו הצדקה למינוי מומחה נוסף.

סיכום לאור כל האמור לעיל, בקשת התובע מיום 05/06/23 נדחית.