פציעה פלילית לפי סעיף 334 לחוק העונשין

לעניין היסוד הנפשי, העבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין הנה עבירת מחשבה פלילית תוצאתית.

משהוכח קיומם של היסוד העובדתי והיסוד הנפשי במקרה דנא, ברף ההוכחה הנידרש מהתביעה בהליך פלילי, הרי שאני קובע כי הנאשם ביצע עבירה של פציעה בנסיבות מחמירות, כפי שיוחסה לו. תיגרה במקום צבורי סע' 191 לחוק העונשין קובע: "המשתתף שלא כדין בתגרה במקום צבורי, דינו - מאסר שנה אחת." המושג "תיגרה" נבחר בחוק העונשין כתרגום לנוסח המקורי האנגלי של החוק - affray - שמשמעו: לחימה.

...

במקרה דנא שוכנעתי כי עומדת לנאשם הן טענת הגנה עצמית בשל כך שפעל כדי להתגונן מפני אלכסיי שרדף אחריו לאחר שהכה אותו בעצמה בפניו, אף אם כלל לא אחז בסכין בידיו.

כך או כך, שוכנעתי מכנות סברתו של הנאשם כי אלכסיי אחז בסכין, דבר שהתברר בוודאות בהמשך ההתרחשות, כך שעומד לזכותו אף סייג לאחריותו הפלילית בשל הגנה עצמית מדומה.

סוף דבר סיכומם של דברים, הנאשם הצליח לעורר ספק סביר, אשר לא הוסר בראיות התביעה, בדבר התקיימות יסודותיה של ההגנה העצמית בעניינו, או לכל הפחות בדבר התקיימות יסודותיה של ההגנה העצמית המדומה, ומשכך מצאתי לזכות את הנאשם מהעבירות שיוחסו לו בכתב האישום, על אף שביצע את מעשי העבירות.

אדגיש כי לא רק העדפתי את גירסתה של אינה על פני זו של הנאשם, אלא קבעתי כי גרסה זו הוכחה מעבר לכל ספק סביר וכי אין כל אפשרות (ולו קלושה) כי החבלה שבפניה של אינה נגרמה בשל ארוע שאינו מקים לנאשם אחריות פלילית.

מובן כי מכת אגרוף לעבר פניו של אדם מקיימת את הדרישה למודעות בדבר האפשרות לגרום לתוצאה זו, ולכל הפחות אדישות ביחס לתוצאה זו. סיכומו של דבר שאני מרשיע את הנאשם בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין.

...

טענה זו אינני מקבל ואינני סבור שיש בכך אף להטיל ספק באמינות שייחסתי לעדותה של אינה ולמשקל יתר הראיות התומכות בגרסה זו. אציין כי אינה לא הכחישה שהנאשם הלווה לה כספים בעבר.

סיכומו של דבר, כפי שצוין לעיל, הוכח מעל לכל ספק סביר כי הנאשם היכה את אינה במכת אגרוף.

מובן כי מכת אגרוף לעבר פניו של אדם מקיימת את הדרישה למודעות בדבר האפשרות לגרום לתוצאה זו, ולכל הפחות אדישות ביחס לתוצאה זו. סיכומו של דבר שאני מרשיע את הנאשם בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין.

בתום שמיעת הוכחות במשפט הרשעתי את הנאשם בעבירה של פציעה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

העובדות שקבעתי שהוכחו במשפט אינן זהות לאלה שהופיעו בכתב האישום (חלק מהעובדות האמורות בכתב האישום לא הוכחו ברמה הנדרשת במשפט הפלילי).

...

לנוכח נסיבות המקרה שבפני ובמיוחד הנסיבות המקלות שפורטו לעיל ומבדילות את המקרה מאלו שבפסקי הדין שהציגה בפני התביעה, אני קובע כי מתחם העונש ההולם לעבירה נע בין מאסר על תנאי שאליו מתווסף קנס בסכום נמוך יחסית שלא עולה על אלפי שקלים בודדים ועד למאסר בפועל של 6 חודשים שניתן במקרים המתאימים לרצותו בעבודות שירות.

לנוכח כל האמור לעיל אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: 6 חודשים מאסר על תנאי למשך שלוש שנים, והתנאי הוא שלא ישוב ויעבור עבירת אלימות נגד הגוף.

אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן (עד תביעה מס' 1) בסכום של 2,500 ₪.

בגין מעשים אלה הורשע הנאשם בעבירה פציעה כשהעבריין מזוין לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) בחוק העונשין.

בהתייחס לעבירת הפציעה, הנאשם הודה בביצועה אך שלל כוונה פלילית.

...

בהתאם למתואר, בתאריך 14.2.2021, על רקע חשדו של הנאשם כי המתלונן ניהל קשר רומנטי עם רעייתו, התקשר הנאשם למתלונן ואיים עליו בזו הלשון: "קודם כל אני רוצה לחתוך אותך לחתיכות. אתה יודע כמו סכין יפני. מתי אתה מגיע?, אחרי שאנס אותך ואחתוך אותה אני אסביר לך, תקשיב טוב או שאני אירה לך בראש או שאחתוך אותך". בניסיונות חוזרים של המתלונן להבין את פשר האיומים המשיך הנאשם לאיים באומרו : "אני החלטתי לקחת אותך פרוייקט. תקשיב טוב טוב. אני אנסר אותך. אני אחתוך לך את האוזניים. אני אחתוך לך את הרגליים. אני מדבר איתך. עזוב מה אני אעשה לך". בהמשך התקשר הנאשם פעם נוספת ואיים על המתלונן: "אני תופר אותך מלמטה עד למעלה.. ברגע שאתה נכנס למזכרת בתיה, אני קורע לך את הגרון מהמקום. כשאני אוציא לך אותו אחרי זה, כשאני אשתה את הדם, רק אז אני אסביר לך. .. איך אתה תגיע, אתה אוכל דקירות קודם כל". נוכח מעשיו אלה הורשע הנאשם בעבירת איומים, לפי סעיף 192 בחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: חוק העונשין).

בשים לב לעקרון ההלימה, בהתחשב בעוצמת הפגיעה בערכים המוגנים, נסיבות ביצוע העבירה ובהתחשב בענישה הנוהגת – אני סבורה כי מתחם העונש ההולם בענייננו נע בין מאסר על תנאי לבין 8 חודשי מאסר בפועל, בצד פיצוי למתלונן.

בסופו של דבר מצאתי כי הפרוגנוזה החיובית לשיקום כמו גם העובדה שהנאשם הצליח להימנע במהלך כמעט כל חייו מביצוע עבירות מטה את הכף לטובת השתת מאסר שיינשא בעבודות שירות לתקופה המקסימלית בצד צו מבחן לתקופה ארוכה אשר ייתן מענה לצרכיו הטיפוליים של הנאשם.

התוצאה היא שאני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 9 חודשים.

כתב האישום הנאשם הורשע בהתאם להודאתו, בעובדות כתב אישום מתוקן, בבצוע עבירות כדלקמן: פציעה, עבירה לפי סעיף 334 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); תקיפה סתם (2 עבירות), עבירות לפי סעיף 379 לחוק העונשין; ניסיון תקיפה סתם, עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין יחד עם סעיף 25 לחוק העונשין; נהיגה פוחזת ברכב, עבירה לפי סעיף 338 לחוק העונשין.

ת"פ (שלום ב"ש) 10445-01-21 מ"י נ' אל עוברה (7.12.23) הנאשם הורשע בבצוע עבירה של פציעה (ללא עבירות נילוות), בכך שהכה את המתלונן באמצעות מקל עץ. בית משפט השלום קבע את מיתחם העונש ההולם בין 7 חודשי מאסר ל-18 חודשים וגזר על הנאשם, נעדר עבר פלילי 7 חודשי מאסר בעבודות שירות.

...

בית המשפט העליון דחה את בקשת רשות הערעור תוך שהבהיר כי "המבקש ביצע מעשים חמורים על-פי כל אמת מידה, באשר הוא פצע באכזריות את המתלונן בראשו, באמצעות חפץ חד, וגרם לו לחתך בקרקפת. משאלה הם פני הדברים, בדין גזר בית משפט השלום על המבקש עונש מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח". עפ"ג (מרכז) 62432-09-17 אלוחידי נ' מ"י (19.12.17) שם נדחה ערעורו של הנאשם אשר נגזרו עליו 11 חודשי מאסר בגין ביצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בכך שסטר לאחד העובדים במאפייה לאחר שסירב לקבל שטר כסף קרוע.

כך למשל: בת"פ (קריות) 38487-01-20 מ"י נ' מויאל (10.10.21) מדובר במי שהורשע בעבירת פציעה בלבד, ללא עבירות נוספות, כאשר נסיבות ביצוע העבירה שונות מנסיבות העניין שלפניי כמו גם נסיבות העושה; בת"פ (ת"א) 27177-10-17 מ"י נ' רמדאן (15.12.19) הן העבירות בהן הורשע הנאשם, הן נסיבות ביצוע העבירות והן נסיבות העושה- שונות מהעניין שלפניי, ובכלל זה המלצת שירות המבחן; בת"פ (קריות) 63480-03-22 מ"י נ' מרטיניוק (27.2.23) מדובר בהסדר טיעון לעניין טווח הענישה, כך שלא ניתן ללמוד מעניין זה; בת"פ (שלום ת"א) 15572-12-20 מ"י נ' לוי (28.12.22) ובת"פ (שלום ב"ש) מ"י נ' אל דדה (30.11.22), נסיבות ביצוע העבירות שונות, ואלה הצדיקו הקלה משמעותית בקביעת מתחם הענישה ההולם; לאחר ששקלתי את מכלול הנסיבות, ובשים לב לכך שהנאשם הורשע בביצוע עבירות של נהיגה פוחזת ברכב, 2 עבירות של תקיפה סתם, עבירה של ניסיון תקיפה סתם ועבירת פציעה, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם לכלל העבירות נע בין 12 חודשי מאסר לבין 24 חודשים, לצד רכיבי ענישה נלווים.

סוף דבר לאור האמור לעיל הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר לתקופה של 13 חודשים, בניכוי ימי מעצרו כרישומי שב"ס. מאסר על תנאי למשך 6 חודשים והנאשם לא יישא עונש זה אלא אם יעבור בתוך 3 שנים מהיום כל עבירת אלימות או ניסיון לבצע עבירת אלימות או כל עבירה בה הורשע.