פציעה כשעבריין מזוין - הודאה בעובדות כתב אישום מתוקן

הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר טיעון דיוני, בעבירה של החזקת נשק, לפי סעיף 144(א) רישא לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

שירות המבחן התרשם כי הנאשם הוא צעיר המצוי בשלבים של גיבוש זהות, אך ללא קווים עברייניים, גדל בצל חסכים פיזיים וקושי כלכלי משמעותי, וכי הוא מתקשה לתפקד באופן מובחן מאחרים ולגבש תפיסה עצמאית, דבר שהביא להתנהלותו בדפוס ריצוי, שעמד ברקע לבצוע העבירה.

עמד על כך כב' השופט י' אלרון בע"פ 4439/19 מדינת ישראל נ' סובח ואח' (5.11.2019), בדבריו היפים לענייננו: "התופעה של החזקת נשק שלא כדין על ידי אזרחים מהוה איום על שלום הציבור ועל הסדר הצבורי. היא התשתית ו"הגורם בלעדו איין" (causa sine qua non) למגוון רחב של עבירות, החל בעבירות איומים ושוד מזוין, המשך בעבירות גרימת חבלה חמורה וכלה בעבירות המתה.

...

לכן, אף שיתכנו מקרים בהם נכון יהיה לקבוע מתחם ענישה חמור יותר בגין החזקת אקדח – כל מקרה לנסיבותיו, ובענייננו אני קובעת שמתחם העונש ההולם נע בין 12 ל- 24 חודשים.

מכל הטעמים הללו, הגעתי למסקנה כי נכון לקבוע את עונשו של הנאשם בתחתית מתחם העונש ההולם.

נוכח כל האמור לעיל, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 12 חודשים (בקיזוז ימי מעצרו, בהתאם לרישומי שב"ס).

המשיב הורשע ע"י בית משפט קמא, על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, בבצוע עבירה של החזקת נשק שלא כדין, עבירה לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין התשל"ז-1977 ועבירה של החזקת סמים לצריכה עצמית על פי סעיף 7(א) + 7(ג) סיפא לפקודת הסמים המסוכנים (נוסח חדש) התשל"ג-1973.

בית משפט קמא ציין עוד כי "החזקת נשק חם מסוג אקדח ותחמושת מתאימה יוצרת סיכון שהנשק יגיע לגורמים עברייניים פליליים או ביטחוניים שיעשו בו שימוש למטרות של פגיעה בנפש וברכוש. החזקת נשק בידי מי שאינו מורשה גורמת גם לפחד ובהלה בציבור הנורמאטיבי מהחשש של תוצאות השמוש בו ומערערת את יסודות החברה האזרחית. הדברים אמורים במיוחד בתקופה האחרונה, דהיינו תקופה שבה גורמים שונים מסיבות שונות, ובעיקר עברייניות משתמשים בנשק חם על מנת ליפתור סכסוכים ולעיתים סכסוכים פעוטי ערך". בית משפט קמא היתייחס למגמת ההחמרה בענישה בעבירות נשק, ותוך כך ציין את פסק הדין בע"פ 4406/19 מדינת ישראל נ' סובח (5.11.19) (להלן: עניין סובח) בו נקבע כי יש מקום להחמיר בענישה בעבירות נשק נוכח המצב השורר במדינה.

כך נקבע ע"י בית המשפט העליון בעיניין סובח הנ"ל לעניין החשיבות בהחמרה בענישה בעבירה של החזקת נשק שלא כדין, כדלקמן: "התופעה של החזקת נשק שלא כדין על ידי אזרחים מהוה איום על שלום הציבור ועל הסדר הצבורי. היא התשתית ו'הגורם בלעדו איין(causa sine qua non) ' למגוון רחב של עבירות, החל בעבירות איומים ושוד מזוין, המשך בעבירות גרימת חבלה חמורה וכלה בעבירות המתה. לעתים קרובות הנשק הבלתי חוקי נרכש מלכתחילה למטרות עבירה, ואף אם הנשק נרכש למטרות 'הגנה עצמית', הזמינות של הנשק מעודדת את השמוש בו לבצוע עבירות שונות ולהחרפת תוצאותיהן. על כן, המאבק בתופעות האלימות החמורות בחברה הישראלית בהן נעשה שימוש בנשק מחייב, מעבר למאמץ 'לשים יד' על כלי הנשק הבלתי חוקיים הרבים שבידי הציבור, גם ענישה מחמירה ומרתיעה בעבירות נשק, לרבות על עצם החזקה או רכישה שלא כדין של נשק [...] ביעור תופעת החזקת כלי נשק בלתי חוקיים הוא איפוא אינטרס צבורי מהמעלה הראשונה ותנאי הכרחי למאבק בתופעות הפשיעה האלימה לסוגיה הרווחות במקומותינו, בבחינת 'ייבוש הביצה' המשמשת ערש לגידולן של תופעות אלה". ומהתם להכא: המשיב החזיק כאמור, ללא היתר כדין, באקדח הטעון בכדור אחד בקנה וכן בשני כדורים נוספים במחסנית שבתוך האקדח.

...

בסיכומו של דבר, מבקשת המערערת לקבל את ערעורה ולהשית על המשיב מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח במסגרת המתחם לו עתרה המדינה בבית משפט קמא (מתחם הנע בין 14 ל- 36 חודשי מאסר בפועל).

נוכח כל האמור לעיל, ובהינתן חומרת נסיבות עבירת הנשק, הרי שהיה מקום להשית על המשיב עונש של מאסר בפועל של ממש למען יראו וייראו ולבטח שלא היה מקום לחרוג במקרה זה לקולה ממתחם העונש ההולם מטעמי שיקום.

בסיכומו של דבר, אציע לחבריי להרכב לקבל את הערעור ולהשית על המשיב חלף עונש המאסר בפועל בעבודות שרות, עונש של 10 חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו, וכי יתר רכיבי הענישה, למעט צו המבחן, יישארו על כנם.

כתב האישום המתוקן הנאשם הורשע על יסוד הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן שהוגש במסגרת הסדר דיוני, בעבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), פציעה כשעבריין מזויין בצוותא עם אחר, לפי סעיפים 334 ו- 335(א)(1) יחד עם סעיף 29(א) לחוק העונשין, והחזקת סכין שלא כדין, לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין.

...

בנסיבות דנן, ובשקלול הענישה הנוהגת, בשים לב למשנה החומרה הנובע מביצוע המעשים בצוותא, בטבורה של עיר, בשימוש של שני סכינים והאחת מהן גדולה, למיקום הפציעות של המתלונן, הנזק הנפשי שנגרם לו ופוטנציאל הנזק, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 12 חודשי מאסר ועד 24 חודשים.

במכלול השיקולים הללו אני סבורה כי יש חשיבות בהטלת ענישה מרתיעה על הנאשם לבל יעז לבצע עבירות אלימות נוספות כלפי המתלונן או אחרים.

אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 14 חודשים, החל מיום מעצרו בהתאם לרישומי שב"ס. מאסר מותנה למשך 8 חודשים, והתנאי הוא כי הנאשם לא יעבור עבירת אלימות מסוג פשע למשך 3 שנים מיום שחרורו ממאסר.

כתב אישום מתוקן הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן לאחר שחזר מכפירה ולאחר שנשמעו חלק מראיות התביעה.

הנאשם הורשע בעבירת פציעה כשעבריין מזויין – עבירה על פי סעיף 335(א)(1) וכן עבירה על פי סעיף 334 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין").

מדובר בכתב אישום הכולל השתלשלות אירועים וקיימת בבסיסם מסכת עבריינית אחת ומוגדרת (ע"פ 2580/14 אבו ליל חסן נ' מדינת ישראל (23.9.14) וכן ע"פ 4910/13 ג'אבר נגד מדינת ישראל (29.10.14 )).

כמו כן נתתי משקל לעובדה כי בסופו של יום הנאשם הודה בעובדות כתב האישום המתוקן אך לא ניתן לומר עליו כי גילה אמפתיה כלשהיא לפציעתה של המתלוננת ולתוצאה שנגרמה ממעשיו.

...

עם זאת, אינני מקבלת הסבר ההגנה לקרבה לסייג הגנה עצמית או הגנת בית מגורים ונסיבות התיק אינן עולות בקנה אחד עם המבחנים המשפטיים שנקבעו בפסיקה בעניין סייג לאחריות הפלילית או קרבה לסייג.

בשים לב לכלל השיקולים, לרבות שיקולי הלימה אני קובעת כי בנסיבות תיק זה מתחם העונש ההולם את נסיבות העבירה בה הורשע הנאשם נע בין עונש של 6 חודשי מאסר בפועל ועד לעונש של 20 חודשי מאסר בפועל ברף העליון בנוסף לענישה נלווית.

אשר על כן, לאחר ששקלתי את השיקולים לקולא ולחומרא אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: 10 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 28.3.23 ועד ליום 7.5.23 וכן מיום 29.8.23 ועד למועד מתן גזר הדין.

כתב אישום המתוקן – במ/1 (להלן: "התיק המוביל") הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן במסגרת הסדר טיעון בין הצדדים.

הנאשם הורשע בעבירות של איומים – ריבוי עבירות – עבירה לפי סעיף 192 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), הפרעה לשוטר במילוי תפקידו – עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין, חבלה במזיד ברכב – עבירה לפי סעיף 413ה לחוק העונשין, תקיפה סתם – עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין, פציעה כשעבריין מזויין – עבירה לפי סעיף 335(א)(1) לחוק העונשין, תקיפת שוטר במילוי תפקידו (2 עבירות) – עבירה לפי סעיף 273 לחוק העונשין.

...

אני מקבלת את הסדר הטיעון וסבורה כי הוא נופל בגדרי מתחם העונש ההולם את ביצוע העבירה בנסיבותיו ואינו חורג ממתחם העונש הסביר והראוי בנסיבות העניין.

לפיכך הנני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: בגין התיק המוביל אני גוזרת את עונשו של הנאשם לעונש של 15 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום 10.8.23 ועד ליום מתן גזר הדין.

אני מורה על הפעלת מאסר על תנאי מת"פ 22689-04-21 בית המשפט השלום בקריות בפני מותב זה מיום 17.12.21 בן 3 חודשים באופן שחודשיים יופעלו במצטבר לעונש שקבעתי וחודש אחד יופעל בחופף לעונש שהושת על הנאשם בגין תיק זה. בגין תיק הצירוף אני גוזרת על הנאשם 3 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו של הנאשם מיום 9.4.20 ועד 10.4.20 במצטבר לעונש שהושת על הנאשם בתיק המוביל.