פציעה במהלך טיול בחו"ל מנפילה לאחר טיפוס

לשם כך, נידרש התובע לעלות לנקודות שונות בבניין שבבניה, לטפס על פיגומים, ומשם לתת הנחיות באמצעות מכשיר קשר למפעיל העגורן.

עוד אין מחלוקת כי ביום 23.10.13 אירעה לתובע תאונת עבודה: תוך כדי עבודתו באתר בנייה, החליק בחדר מדרגות של ביניין הנמצא בשלבי בניה, וכתוצאה מכך ניחבל בגב תחתון.

מעבר לכך השהות לא כללה טיולים וגם לא טיולי שטח.

הנתבע הכיר בתקופת אי כושר שבין 23.10.13 עד 30.10.13, אך לא הכיר בתקופה מאז 1.11.13 מאחר וראה בנסיעתו של התובע לחו"ל ב-1.11.13 ככזו המלמדת שהיה מסוגל לחזור לעבודתו או לכל עבודה מתאימה אחרת.

תשובה לשאלה ב: מכיוון שבית המשפט מסכים בתשתית עובדתית כי מר מחאמיד לא ביצע כל מאמץ פיזי במהלך שהותו בתורכיה, אין לשנות את חוות הדעת המקורית מתאריך 18.11.16, הקובעת כי: מר מחאמיד היה מתקשה בעבודה פיזית לתקופה של עד כחודש מהחבלה.

הוא ביסס מסקנתו זו, בין היתר, על בדיקת ד"ר יונס עסאם, אורטופד, מיום 28.11.13 (כחודש לאחר הארוע התאונתי) שם לא נרשמו ממצאים אובייקטיביים לנזק גופני משמעותי, דבר שלדעת המומחה מצביע על תהליך החלמה המתאים לחבלה ללא נזק גרמי האמור להסתיים תוך ימים עד שבועות בודדים.

...

בדיוק לשם כך נעזר בית הדין במומחה-יועץ רפואי, וזה, כאמור, לא הגיע למסקנה כזו.

אשר על כן, התביעה מתקבלת בחלקה.

אנו קובעים כי בתקופה שראשיתה ביום 23.10.13 וסיומה ביום 23.11.13 (כולל), גרמה הפגיעה בעבודה מיום 23.10.13 לתובע שלא היה מסוגל לעבודתו ואף לא לעבודה מתאימה אחרת.

המחשב הישן היה מונח על מדף גבוה, אליו הגיעה באמצעות טיפוס על כסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהוה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה דב"ע נג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ז 50 (1994); דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע כ"ט 169 (1995); דב"ע שם/0-96 המוסד לביטוח לאומי נ' אמנון וייל פד"ע יב 225 (1981); דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי נ' המוסד לביטוח לאומי פד"ע ל"א 241 (1998)).

מר פאר אמר שהרמת מחשבים מהוה חלק מתפקידה של התובעת, משקל מחשב הוא מספר ק"ג. בדוח בדבר תאונת עבודה מטעם המעסיק (נ/2) תוארה התאונה – "פרקתי מחשב במעבדה הכימית. הרמתי את המחשב בכדי ללכת למשרד והרגשתי כאבים בכל הגב ישבתי על הכסא במשך שעה שלמה." בסוף הדוח נכתבו ההערות הבאות: "1. העובדת לא דיווחה בזמן אמת, גם לא בימים הסמוכים לתאריך כי הייתה לה תאונת עבודה או כי היא סובלת מכאבים." סמוך לתאריך התאונה כביכול, העובדת יצאה לטיול פרטי בחו"ל – באירופה (קור של מינוס מעלות).

אמנם, נפל פגם בכך שהתובעת פנתה לטפול רפואי כשבועיים לאחר מועד הארוע ולא ברור מתי הייתה הפעם הראשונה בה דיווחה למעסיק על תאונת עבודה.

גם גירסתה של התובעת לפיה פנתה לטפול רפואי לאחר שחזרה מחו"ל בשל רצונה העז שלא לוותר על הטיול אותו תיכננה זמן רב מקובלת עלי, ולא מצאתי בכך כדי להפחית מאמינותה של התובעת לגבי קרות הארוע והאופן בו קרה.

...

הכרעה לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות, הגעתי לכדי מסקנה שהתובעת הרימה את הנטל והוכיחה קיומו של אירוע תאונתי, וכי יש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבה הרפואי של התובעת.

לסיכום ראיות הצדדים – עדותה של התובעת הייתה אמינה וקוהרנטית.

גם גרסתה של התובעת לפיה פנתה לטיפול רפואי לאחר שחזרה מחו"ל בשל רצונה העז שלא לוותר על הטיול אותו תכננה זמן רב מקובלת עלי, ולא מצאתי בכך כדי להפחית מאמינותה של התובעת לגבי קרות האירוע והאופן בו קרה.

יודגש כי גרסתה של התובעת קיבלה חיזוק ונתמכה על ידי גרסת העדה מטעמה באופן שלא מותיר מקום לספק, כך שגם תיאור הזמן של הרופא במסמך מיום 8.1.2018 אינו מאפיל על כך. לאור כל האמור, מצאתי כי התובעת הרימה את הנטל להוכיח את קיומו של האירוע ויש למנות מומחה רפואי אשר יבחן את הקשר הסיבתי שבין האירוע לבין מצבה הרפואי.

במסמך שנערך כיומיים לאחר התאונה, שכותרתו "הצהרה לצרכי משפט", נכתב על ידי מר מדנס, כי התובעת "החליקה בגונגל ביערות הגשם ושברה את ידה". גם הדו"ח הרפואי שנערך יום למחרת התאונה אינו נוקב בסיבת הנפילה (נספחים ג'-ד' לתצהיר התובעת, וכן תעודת חדר מיון מיום 19.2.11: "נפלה לפני 4 ימים בטיול בחו"ל", וראה רישום דומה במסמכים שנערכו לאחר מכן).

ויוער, כי במסגרת חקירתה סיפרה התובעת על נפילות שארעו לה בעברה במהלך פעולות יום יומיות שגרתיות שביצעה: "אני נפלתי בשוק... את צודקת. היו לי בעבר הרבה פציעות... נפלתי בבית על כפית פלסטיק... החלקתי על צבע על הריצפה כשטיפלתי בנכד. יש לי כלבה שרצתי אחריה ונפלתי", ובהמשך: "זה היו תאונות עם סיבות, לכל נפילה היתה סיבה" - עמוד 23, שורות 13-21, עמוד 26 שורה 29, וראה נ/1 – חומר רפואי ובו תעוד של הנפילות).

...

משהגעתי למסקנה, כי נפילת התובעת, אשר בעקבותיה חזרה התובעת ארצה, לא נגרמה כתוצאה מרשלנות הנתבעת, אין לחייב את הנתבעת בפיצוי בגין נזקי הגוף שנגרמו לתובעת בעקבות הנפילה, לרבות הוצאות שנלוו לפציעה והפסדים שנגרמו בעקבותיה, לרבות החזר עלות הטיול וההוצאות שנלוו לחזרתה ארצה.

בהקשר זה מקובלת עלי טענת התובעת, כי הובטח לה ליווי, כדבריו של מר ניר "לאורך כל הדרך" עד לחזרה ארצה, לרבות במדריד ובשל כך, הודיעה לחתנה שאין צורך שיגיע ללוותה.

מכל המקובץ, ומאחר ואין חולק כי הנתבעת לא דאגה לליווי התובעת בשדה התעופה במדריד, אני קובעת כי על הנתבעות לפצות את התובעת, ביחד ולחוד, בסך של 10,000 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור של 23.4% - סכום אשר לטעמי משקף את עוגמת הנפש והסבל שהיו מנת חלקה כאשר שהתה בשדה התעופה במדריד במצבה, לבדה, על כל המשתמע מכך.

התובעת נזוקה במהלך טיול מאורגן בחו"ל, עת מעדה למים מסירה, אגב שייט.

לאחר שהבחין בה, כיוון המשיט את חרטום הסירה לעברה ואיפשר לה לטפס אליה, בעודה חבולה וכואבת.

סיכום עד כאן: אני מוצא לקבוע כממצא עובדתי, כי התובעת נפלה מן הסירה למים כפי טענתה, בעת שהסירה "עמדה" ובעקבות האצת משיט הסירה, מבלי שניתנה לה ולאחרים התראה כלשהיא בטרם ייעשה כן. 3.4 ניתוח הראיות הנוגעות לרשלנותה הנטענת של הנתבעת והמסקנות העולות מהן מתוים אפשריים להטלת אחריות נקודת המוצא לענייננו, היא רשלנותו של המשיט.

בהתאם לאותם רציונלים, לא מצאתי כי נדרשה נוכחות מדריך בכל סירה; כי נפל פגם בכך שהמדריכה לא קיבלה הנחיות מן הנתבעת באשר לאופן בו יש לטפל בפצוע, או בכך שהיא אינה בעלת ידע לטפל בו. אכן טוב כי כל מדריך טיולים, ככל אדם, ידע גם "לטפל בפצוע" (- מינוח רחב ועמום כשלעצמו), אך אין עסקינן באידיליה ולכל דרישה מעין זו משמעות ומחירים כלכליים ואחרים.

...

לאור כל האמור, אין בידי לקבוע כי נפל פגם כלשהו בהתקשרות הנתבעת עם ספק השירות.

טענה בדבר קיום יחסי שולחת-שלוחה באשר לטענה בדבר קיום יחסי שליחות בין הנתבעת לספק השירות- בהינתן האמור לעיל, גם דין טענה זו להידחות, בהעדר כל ביסוס.

סיכום אשר על כן ולאור כל שפורט לעיל, התביעה נדחית בזה.

על פי התמונה שהוצגה נראה כאילו כל אחד מהמדרכים הוא בגודל של כף רגל, וכפי שהעיד מר פזי הרפז מטעם הנתבעת (ע"מ 94, שורה 34): "רוב כף הרגל. תלוי כמובן בגודל כף הרגל אבל זה רוב כף הרגל". עוד הוצגו עמודי תמיכה בהם ניתן לאחוז בעת העליה והירידה, וכדברי מר הרפז (ע"מ 96, שורות 1-2) – "נתמכים במוטות האחיזה וכמובן שצריכים להוריד את הרגל אל המדרגה השמאלית". התובעת תארה בסיכומיה כלשונה כיצד "ירדה מהג'יפ לפני בעלה מכיוון שסברה שכך יוכל לתמוך בה (בן 76 בעצמו) ולאחוז בידיה מלמעלה בעת שיורדת מהג'יפ כשגבה מופנה החוצה. התובעת ירדה כשידיה אוחזות במוטות התמיכה והניחה את כף רגל על התקן הטיפוס שמתחתיה; תוך כך ובשל העובדה שההתקן לא מאפשר הנחה של כל כף הרגל מעדה ונפלה לאחור על גבה, כשיד שמאל מקופלת מתחת לגוף" (עמ' 3, סעיף 22 לסיכומי התובעת).

בשל הנפילה מהג'יפ, ניחבלה התובעת בגב ובאמת ידה השמאלית ונזקקה לטפול רפואי.

הנפילה - נפילת התובעת ארעה כאשר קבוצת הטיול עצרה להתרעננות לאחר כמספר שעות של טיול רכוב.

דיון בשאלת האחריות על מנת לידון בשאלת האחריות ומכאן ההתרשלות הנטענת של הנתבעת 1, יש לבחון האם היה על הנתבעת 1 לצפות את נפילתה ופגיעתה של התובעת ור' ת"א ( מחוזי- ים) 3225/01 באשר נ' מתנאל (מיום 13.11.05), שם נקבע כי : "במסגרת בחינתה של חובת הזהירות הקונקרטית עלינו לבחון האם היה על הנתבעים לצפות, מבחינה טכנית ונורמטיבית, כי התובע עלול ליפול ולהינזק. בעיניין זה יש לציין, כי הדין איננו מטיל חובת זהירות קונקרטית בשל "סיכונים סבירים", ואף אם נקבע כי היה על הנתבעים לצפות את נפילת התובע במהלך הטיול, אין בכך כדי להטיל עליהם אחריות לנזקיו, אם נפילה במהלך הטיול מהוה סיכון סביר.

הערה ביחס לניהול ההליך בישראל, וביחס לניסיון לייצא את הוראות חוק הפלת"ד מחוץ לישראל - התובעת רשאית, כמובן, להגיש את תביעתה בישראל וכן רשאית לטעון שטיול התיכנון, בחירת כלי הרכב ובדיקת אמצעי הבטיחות – הם פרי רשלנות שארעה בישראל.

...

בנסיבות אלו ובהתחשב בשיעור הנכות, והטיפולים להם נזקקה התובעת כמו גם ובהתחשב בגילה אני סבור כי ככל והיה נקבע בפסק דין זה כי התובעת זכאית לפיצוי -אני סבור כי בגין ראש נזק זה נכון היה להעמיד את הפיצוי בסך של 18,000 ₪.

סוף דבר לאור האמור לעיל התביעה נדחית.

אני מחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 15,000 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.