פציעה בחו"ל במהלך שירות צבאי

אטעים עוד שלא שוכנעתי כי העובדה שהתובע לא היתייחס בכתב התביעה או בתצהירו לפגיעות אורתופדיות קודמות או לתלונות בהקשר זה במהלך שרותו הצבאי יש בה כדי להשפיע על משקל ואמינות גירסתו, כפי שטען המוסד.

הראיות שהונחו לפניי מדברות בעד עצמן ומלמדות שהתובע דיווח רק על הופעת כאבים בזמן העבודה; התובע הישתתף בימי ההכשרה וחתם על נהלי הבטיחות המורים לו לדיווח בכתב לממונה על כל פציעה במהלך העבודה, אך הוא לא הביא כל ראיה שדיווח למאן דהוא בכתב; ומכאן מתבקשת המסקנה ש'בזמן אמת' התובע לא סבר כי ניפצע בעבודה באופן שמצדיק לפעול על פי הנהלים שעליהם חתם.

לא למותר להוסיף, כי בבית הדין התברר שסמוך למועד הפגיעה הנטענת יצא התובע לחופשה בחו"ל (עמ' 13, בשורות 33-32), ולאחר כחודש וחצי נוסף לעוד אחת (עמ' 14, בשורות 10-9).

...

דיון והכרעה טענת התובע בתמצית היא כי יש לראות בשני האירועים מיום 12.8.2018 ומיום 18.8.2018 כאירוע אחד מתמשך שהוביל בסופו של דבר לפגיעה הקשה בגבו.

ולכן דין חלק זה של התביעה להידחות אף הוא.

סוף דבר – על יסוד כל האמור אין מנוס מדחיית התביעה.

על אף דחיית התביעה ובשים לב להלכה המנחה כפי שהותוותה בעת האחרונה בקשר לפסיקת הוצאות בהליכים מול המוסד לביטוח לאומי (עב"ל (ארצי) 45497-03-20 הרצנו – המוסד לביטוח לאומי (1.7.2021), לאתגרים שעמם ממשיך התובע להתמודד, גילו הצעיר יחסית, ולהיותו של ההליך מתחום הביטחון הסוציאלי, החלטתי שלא לעשות צו להוצאות.

עוד נציין כי בבחינת השאלה האם לפנינו חבלה, מחלה או החמרה אשר ארעו "בתקופת שרותו ועקב שרותו" של החייל, ככלל המבחן הוא מבחן של קשר סיבתי כמפורט לעיל, ושאלות הנוגעות לאשמה של החייל או של הצבא בקשר לגרימת החבלה, המחלה או ההחמרה, אינן רלוואנטיות (למעט ארוע שניגרם כתוצאה מהיתנהגות רעה וחמורה במובן סעיף 9 לחוק הנכים אשר לא נטענה ואינה מענייננו).

בהמשך לכך חלה ירידה נוספת ברמת הדחק הנפשי של המערער, עת השתחרר מהשרות הצבאי והיה מצוי בביתו ובחיק משפחתו, הישתלב בשוק העבודה - עבד בעבודה מועדפת תקופה ארוכה, בהמשך נסע לחו"ל עם אחיו וכשחזר לארץ התחיל ללמוד באריאל ועבד במקום עבודה (נציין כי לא מצאנו בעובדה שהמערער לא סיים את לימודיו באריאל כשלעצמה כדי להצביע על קושי נפשי שכן המערער גם לא השלים בגרויות בתיכון ואין כל ספק שבאותה תקופה לא סבל ממחלה כלשהיא).

...

בהינתן הלחצים שבהם המערער היה נתון במהלך השירות כתוצאה מחקירותיו, ולצד זאת השימוש המשמעותי בסמים שנעשה לאחר השחרור והעובדה כי המחלה פרצה כשלוש שנים לאחר השירות (כאשר בעניין זה נשוב ונדגיש שהמומחה מטעם הועדה התרשם כי פריצת המחלה היתה בסמוך לאבחונה), אנו סבורים כי התוצאה שהמומחה מטעם הועדה הגיע אליה סבירה ומבטאת תוצאה מיטבית בתנאים המורכבים שלפנינו, בהם גם מרכיב של אי-ודאות.

לכן, הערעור מתקבל באופן חלקי כך שהמערער יוכר בשיעור של 40% כפי נכותו שתיקבע על ידי הועדה הרפואית.

בהינתן התוצאה אליה הגענו, אנו מחייבים את המשיב בהוצאות המערער בגין שכר המומחה מטעמו וחלקו בשכר המומחה מטעם הועדה ובשכר טרחת עו"ד בסך של 10,000 ₪.

שירת שירות צבאי חלקי כלוחם בנח"ל, לאחר כשנה ערק מן השרות, נשא מאסר בכלא צבאי למשך חודשיים וקיבל פטור על רקע אי התאמה.

בהתייחסותו לבצוע העבירות, מסר שטרם מעצרו היה מעורב במספר אירועים של מכירת הגת בחו"ל, אשר בוצעו עם שותף בשל העלויות הגבוהות.

על רקע מדיניות ענישה זו ונסיבות ביצוע העבירות, עיינתי בפסיקה שהוצגה על-ידי ב"כ הצדדים ובפסקי-דין נוספים, ולצורך קביעת מיתחם העונש ההולם אציין את המרכזיים שבהם: ע"פ 5801/12 אשורוב נגד מדינת ישראל [7.2.13] (הוגש על-ידי התביעה): המערער הורשע יחד עם שלושה אחרים, על פי הודאתו, בעבירות של כליאת שוא ואיומים, כאשר נאשם 1 הורשע גם בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, ונאשם 4 בעבירה של תקיפה כדי לבצע פשע.

...

מכלול הפסיקה שנסקרה לעיל משקף קשת מקרים רלבנטיים, כאשר לאחר ביצוע הבחנות מתבקשות, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין 9 חודשי מאסר מאחורי סורג ובריח ועד ל – 24 חודשי מאסר.

בנוסף, החלטתי להימנע מלהשית עליו פסילה בפועל, חרף השימוש שנעשה ברכבו.

לאור האמור לעיל, אני גוזרת את דינם של הנאשמים כדלקמן: נאשם 1 - 9 חודשי מאסר בפועל לנשיאה בדרך של עבודות שירות (ללא ניכוי ימי מעצרו 25.3.21 - 3.6.21).

הודגשו גילו הצעיר של הנאשם, עברו הנקי, תיפקודו התקין בלימודים, השרות הצבאי ששירת, אף אם היה חלקי, והשמירה על רצף תעסוקתי שכלל לעיתים, וגם כעת, עבודה במספר עבודות במקביל.

תואר כי הנאשם נחשף לשימוש בסמים במהלך טיול בחו"ל, ופנה לצריכה מאסיבית לאחר פציעתו בתאונה.

על הנאשם לשלם את הקנס לחשבון המרכז לגביית קנסות, אגרות והוצאות ברשות האכיפה והגבייה באחת מהדרכים הבאות: · בכרטיס אשראי – באתר המקוון של רשות האכיפה והגבייה, www.eca.gov.il  · מוקד שירות טלפוני בשרות עצמי (מרכז גבייה)  – בטלפון 35592* או בטלפון 073-2055000 · במזומן בכל סניף של בנק הדואר – בהצגת תעודת זהות בלבד (אין צורך בשוברי תשלום) שנים-עשר חודשי פסילה מלקבל או להחזיק רישיון נהיגה, על תנאי למשך שנתיים מיום שיחרורו ממאסר, שלא יעבור עבירה לפי חוק המאבק בתופעת השמוש בחומרים מסכנים תשע"ג- 2013 או עבירה לפי פקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] תשל"ג- 1973.

...

למרבה המזל, הסמים שאותם מכר והחזיק הנאשם לא הופצו לציבור, אלא הגיעו בסופו של דבר לידי משטרת ישראל.

מכלול הנסיבות שאינן קשורות לביצוע העבירות מוביל למסקנה כי יש לגזור על הנאשם עונש המצוי בחלקו התחתון של מתחם העונש ההולם, אך לא בתחתית המתחם.

לפיכך, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים: אחד-עשר חודשי מאסר בפועל, בניכוי ימי מעצרו מיום 20.12.21 עד ליום 5.1.22.

ביום 1.2.17 הגישה המערערת תביעה נוספת וטענה שהיא סובלת מגמישות יתר במפרקים שגורמת לה כאבים בבירכיים ובגב עקב עומס בשירות הצבאי והצהירה שבמהלך השרות החמירה לה מחלה זו וכאבי הגב, הבירכיים והירכיים וכתוצאה מכך נפלה בחו"ל במהלך הסקי.

עוד לטענתו, הטענה שנחבלה בברך עקב החמרה במחלת גמישות יתר, היא טענה לנכות נוספת שהועדה לא דנה בה אלא ועדה רפואית, מה עוד שנפילה במהלך סקי היא ממילא גורם זר. לטענת ק. התגמולים נכונה החלטתו מיום 3.4.14 לפיה, החבלה לא ארעה עקב השרות אלא כאשר המערערת הייתה בחופשה ללא קשר לתנאי השרות ויש לדחות טענותיה קצין התגמולים מפנה לחוות הדעת של המומחה מטעמו שסקר את התיק הרפואי, בדק את המערערת בהקשר לגב תחתון וברך שמאל והקשר בינה לבין השרות הצבאי ומצא שהיא התלוננה על כאבי ברכיים וגב תחתון עוד בטרם השרות והיו לה תלונות בודדות על כאבי ברכיים לפני החבלה בסקי שאינם קשורים לשירות.

...

לכן לא מצאנו קשר סיבתי בין תחלואת עמוד שדרה, כאבי גב תחתון וברכיים לבין השירות הצבאי.

שוכנענו שהחבלה שאירעה לה במהלך חופשת הסקי בחו"ל (גם לשיטת ד"ר מארקושביץ מטעמה), גרמה לחוסר יציבות של הברך שהשפיעה על מצב הגב.

כיוון שלא מצאנו כל קשר סיבתי בין תלונות המערערת לשירות הצבאי, הערער נדחה המערערת תשלם הוצאות בסך 5000 ש"ח ד"ר חנינא קכל עו"ד ענת סבידור ניתן היום, ט' ניסן תשפ"ד, 17 אפריל 2024, בהעדר הצדדים.