פציעה בהפגנה כתאונת עבודה בביטוח לאומי

בית הדין הארצי לעבודה בר"ע 38682-01-21 ניתנה ביום 24 ינואר 2021 שחר כהן המבקש המוסד לביטוח לאומי המשיב החלטה

הועדה דנה בעיניינו של המבקש לפי תקנה 36 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1957, וקבעה, כי לא חלה החמרה במצבו.

הפגימה שהוכרה היא "קוצר נשימה משאיפת סולר". ועדה רפואית לעררים מיום 22.1.2017 קבעה למבקש דרגת נכות יציבה בשיעור 40% בגין הריאות, לפי פריט ליקוי 5(1)(ג) מיום 19.7.2013.

הועדה ערכה למבקש בדיקה קלינית וסיכמה את ממציאה כדלקמן: "התובע ניכנס נינוח לחדר הבדיקה. עם ישיבתו והפגנת טיעוניו החל באופן יזום להשתעל בקצב רב (הולך וגובר) ובאופן לא סביר, השיעול היה שיעול יזום, לא מלווה בקוצר נשימה או הפגנת כאב כלשהיא. הועדה חוזרת על מכלול טיעוניה מיום 14/1/20 חוזרת ומדגישה כי הסבירות להופעת אוטם סרעפתי קטן כפי שמתואר במקרה הנידון בשכיחות של 10% עד גיל 40 ולרוב מסיבות אידיופטיות. בהתייחס לחוו"ד ד"ר פלטיאל 22/4/18 כפי שמחייב בית הדין הרי שלא מדובר במרבית הגורמים המצוינים כאן. לפי טענתו ובפועל הם בשכיחות נמוכה ביותר ולא מתועדים בספרות במספרים ברורים. אי לכך הועדה חוזרת וטוענת כי לא ניתן להכיר קש"ס בין שאיפת אדי דלק ב- 2011 לבקע סרעפתי כפי שנטען לגביו בתביעה.

בית הדין קבע כי בהתאם לסעיף 118(א) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 הועדה מוסמכת לשקול את שאלת הקשר הסיבתי בין תאונה מסוימת לבין פגיעה שנגרמה למבוטח.

...

אין בידי לקבל טענה זו שלא מבוססת כלל.

לפיכך אין בידי לקבל את טענת המבקש כי משעה שנשללו שתי האפשרויות של טראומה ומום מולד סיבת היווצרות הבקע חייבת להיות לחץ ממושך.

סוף דבר - הבקשה נדחית.

רקע וקורות ההליך המבקש הגיש תביעתו נגד המשיבה, בגין פגיעתו בתאונת דרכים, אשר הוכרה כתאונת עבודה.

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבע כי כתוצאה מן התאונה נותרה למבקש נכות משוקללת בשיעור 19%, בגין פגימות בעמוד השידרה, הן הצוארי והן זה המותני.

עו"ד קמין בחן אפשרות לייצגני, אך מצא שלא לעשות כן. עם זאת, היחס האנושי אותו הפגין, הותיר עליי את רשומו החיובי ונחקק בזיכרוני משך השנים.

...

אין מסיקים מסקנה בדבר משוא פנים מתוך חיבורן האריתמטי של טענות שנדחו או התקבלו (ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל, מיום 28.10.92).

סוף דבר טרם נעילה, בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, המעט שאציין הוא, כי דבריי לצדדים נאמרו תוך הפרדה בין קודש לחול.

הבקשה נדחית אפוא.

במסגרת מכתב הדחייה נרשם: "1. על פי המסמכים שבידינו וחוו"ד רופא מומחה המצורפת בזה, לא הוכח קיום ארוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו להתפתחות הכאבים בעמוד שדרה צוארי עם הקרנה ליד שמאל מהם הינך סובל. 2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך. 3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה והשפעת העבודה על הופעתה, אף אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".   כנגד החלטת הנתבע הוגשה התביעה שבפנינו.

התובע הפגין עקביות ואחידות בטענותיו.

הוכח שעבודת התובע רצופה פעולות חוזרות ונישנות של הרמה, נשיאה, אחיזה, העמסה ופריקה של אריזות בגדלים שונים ובמשקלים משתנים ועל כן יש להורות על מינוי מומחה רפואי לבחינת הקשר הסיבתי בין הפגימות מהן סובל התובע לתנאי עבודתו.

המסגרת הנורמאטיבית: על הטוען לפגיעה בעבודה לפי עילת המקרוטראומה להוכיח תשתית עובדתית מתאימה לפגיעה בדרך זו, היינו שהוא ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונישנות זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף (עב"ל (ארצי) 1012/00 שבח - המוסד לביטוח לאומי, 28.7.02) ותנועות אלה פעלו על מקום מוגדר, ובתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת נזק מיצטבר לעובד (עב"ל (ארצי) 16882-09-16 מרגלית - המוסד לביטוח לאומי, 9.8.17; עב"ל (ארצי) 30418-10-18 אורן יצחקי – המוסד לביטוח לאומי, 29.3.20).

...

נוכח האמור, שוכנענו שהתובע ביצע עבודה מגוונת, הכוללת פעולות רבות ושונות אשר כלל לא ניתן לבודד מהן תנועה אופיינית חוזרת ונשנית ברצף ובתדירות הנדרשת להוכחת עילת המיקרוטראומה.

משכך דין הטענה להידחות.

סוף דבר: מהטעמים האמורים לעיל ומאחר והתובע לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו, התביעה נדחית.

כמו כן מפנה הנתבע לסתירות ואי בהירות בעדויות התובע ועדיו, בפרט נוכח זכרון סלקטיבי שהפגין התובע בעדותו ולאור העיתוי שבו הוגש תצהירו של מר וידייקו ונשמעה עדותו (לאחר שהתובע ומר פריימן כבר העידו).

דיון והכרעה סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי מגדיר פגיעה בעבודה כתאונת עבודה או כמחלת מיקצוע, ותאונת עבודה מוגדרת כ"תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו, ובעובד עצמאי - תוך כדי עסוקו במשלח ידו ועקב עסוקו במשלח ידו".

בהתאם להלכה הפסוקה, "יסוד הכרחי לקיום "תאונת עבודה" הנו קיום "תאונה", והנטל להוכיח יסוד זה רובץ על התובע"[footnoteRef:2], שעליו להוכיח "ארוע שניתן לאתרו במישור הזמן והמקום"[footnoteRef:3], שגרם לו לחבלה וארע לו תוך כדי ועקב עבודתו[footnoteRef:4].

[2: בג"ץ 3523/04 גבריאל למברגר – בית הדין הארצי לעבודה (29.4.2004)] [3: עב"ל (ארצי) 6981-11-13‏ ‏ שלמה דרעי - המוסד לביטוח לאומי (6.8.2015)] [4: עב"ל (ארצי) רוזה קוצ'רו – המוסד לביטוח לאומי (14.4.2021)] ככל שיוכיח התובע קיומו של ארוע ממוקד בזמן ובמקום שארע לו תוך כדי עבודתו, קובע סעיף 83 לחוק חזקת סיבתיות שלפיה, "תאונה שארעה לעובד תוך כדי עבודה רואים אותה כתאונה שארעה גם עקב העבודה, אם לא הוכח ההיפך...". באשר לנטל ההוכחה המוטל על עובד עצמאי פסק בית הדין הארצי לעבודה זה מכבר, כי: "עצמאי כמו עובד שכיר נידרש לנטל הוכחה רגיל (מאזן ההסתברויות) על מנת להוכיח כי אירעה לו תאונה תוך כדי העבודה וכי תאונה זו היא עקב העבודה.

...

חיזוק למסקנה זו נמצא בטופס ההצהרה שהגיש התובע לנתבע ביום 28.6.2020, ובו תיאר את האירוע כך: "יש כסא קטן שרפרף כי הרכב הוא נמוך וזה כסא פלסטיק והוא לא יציב ואני התיישבתי והתחלקתי מהכיסא על הארץ, נפלתי על הרצפה, שמעתי קליק וראיתי כוכבים בעיניים"[footnoteRef:14].

לא, אני ראיתי שהוא הלך כאילו עם כיסא כן? והוא עשה את הכיסא כאילו על הרצפה כן? והוא ישב על הכיסא ואני לא יודע מה הוא עשה כאילו בדיוק ברגע הזה, אבל נראה לי שהוא רצה לקחת איזה כלי או משהו אוקיי ואני שומע שהוא אמר "איי" והוא כאילו, אני לא יודע איך זה בעברית סליחה, אבל הוא כאילו (רוסית) מהכיסא קדימה? בצד ככה בית הדין: החליק כן. קדימה? לא קדימה הצידה? בצד קצת בצד? לאיזה צד? לאוטו? לא, בצד של מהאוטו בצד של מהאוטו.

[24: עמ' 3 ש' 14-15] לאור כל האמור לעיל, ומאחר שהשתכנענו בקיומו של האירוע התאונתי הנטען, יש למנות מומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין לבחינת הקשר הסיבתי שבין האירוע לליקוי של התובע בגבו.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 1240-06-23 21 ינואר 2024 לפני כב' השופט טל גולן המערער: גרא פולגר ע"י ב"כ: עו"ד בנימין פילובסקי המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מחמד גאנם פ ס ק ד י ן

ביום 13.9.2020 נפגע המערער בתאונה שהוכרה על ידי המשיב כפגיעה בעבודה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], תשנ"ה-1995.

הפגימות שהוכרו: חבלה בשורש כף יד ואמה ימנית, חבלה בעכוז וכאב גב תחתון.

סוף דבר – העירעור מתקבל חלקית באופן שעניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 30.4.2023, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הוועדה תנמק מדוע "ההגבלות בתנועות הגב התחתון" שהפגין המערער בבדיקתה מיום 15.1.2023 אינן מזכות אותו באחוזי נכות כלשהם; הוועדה תתייחס ותכריע ביחס לטענת ב"כ המערער בפניה "לשקול נכות בגין שבר הדחיסה הקל שאובחן ב-L5"; המערער ובא-כוחו יוזמנו לוועדה לטעון טענותיהם; החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת.

...

המשיב טען, כך: דין הערעור להידחות; הועדה ערכה למערער בדיקה קלינית, עיינה במסמכים ובבדיקות הדימות, והיתה ערה לשינויים הניווניים מהם הוא סובל ושנמצאו בבדיקות סמוך לאחר התאונה; הועדה ציינה את המבחנים האובייקטיביים אשר לא העידו על קיומה של הגבלה, היעדר כיווץ שרירים בזמן הבדיקה בעת התלוננות על הגבלה או הפרעה; קביעת אחוזי נכות וכן תרגום הממצאים לנכות הינם עניין שברפואה; החלטת היועץ הפסיכיאטרי אומצה על ידי הועדה; מדובר בקביעות רפואיות של הועדה אשר ניתנו לאחר בחינה ודיון ושנמצאות בתחום שיקול דעתה הרפואי והמקצועי, ולאחר שהועדה בחנה ושקלה את כלל השיקולים הנדרשים ממנה.

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי כי בכל הקשור לתחום הפסיכיאטרי, הועדה ניתחה לפי שיקול דעתה הרפואי את מצבו של המערער, ביחד עם התיעוד הרפואי שהונח לעיונה והממצאים הקליניים שמצאה בבדיקתה.

מדובר במסקנה רפואית נהירה ומבוססת, ולא מצאתי טעם להתערבות בית הדין בהחלטת הועדה.

סוף דבר – הערעור מתקבל חלקית באופן שעניינו של המערער יוחזר לועדה לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 30.4.2023, על מנת שזו תפעל כדלקמן: הועדה תנמק מדוע "ההגבלות בתנועות הגב התחתון" שהפגין המערער בבדיקתה מיום 15.1.2023 אינן מזכות אותו באחוזי נכות כלשהם; הועדה תתייחס ותכריע ביחס לטענת ב"כ המערער בפניה "לשקול נכות בגין שבר הדחיסה הקל שאובחן ב-L5"; המערער ובא-כוחו יוזמנו לועדה לטעון טענותיהם; החלטת הועדה תהיה מפורטת ומנומקת.