פציעה באצבע בעת תיקון מכונה בעבודה

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 45251-09-16 לפני כבוד השופטת אורלי מור-אל התובע: פלוני הנתבעות: 1.תיקון עולם בע"מ 2.הפניקס חברה לביטוח בע"מ מטעם התובע: עו"ד רז לביא מטעם הנתבעת: עו"ד אליהו שטיינר פסק דין

התובע הסביר שבסוף היום היה מנקה את המכונה וזאת לאחר שהיה צריך לכבות אותה ואז להתחיל בעבודת הניקיון וכי הודרך לעשות כן. התובע הסביר שבמועד הארוע, שהתבקש לנקות את המכונה עם שמן מיוחד ומבלי לשים לב אצבעות כף יד שמאל נסחבו לתוך סכיני המכונה.

בעת ביצוע העבודה הסתבר שלא ניתק את המכונה ממקור המתח החשמלי שלח את ידו אל חלל המכונה וכתוצאה מכך ניפצע.

...

המסקנה היא כי נותר לתובע סכום של 160,618 ₪ מן הפיצוי.

סוף דבר מדובר בתאונה מצערת שללא ספק ניתן וצריך היה למנוע.

הנתבעות, תשלמנה לתובע סך של 160,618 ₪, הכל בתוספת שכר טרחה בשיעור 23.4% אחוז ואגרה כפי ששולמה.

בסיכום מטר"ם נכתב "אתמול בערב נחתך מסכין בבסיס אצבע 3 יד שמאל (אספקט פלמרי). הארוע קרה בזמן עבודתו - תאונת עבודה... בבדיקה יש הפרעה בתחושה...". לאחר כשלושה שבועות עבר התובע ניתוח בידו בשל חשד לחתך בעצב UDN, שהיה עם קרע חלקי.

בעניינינו, לא חלקה הנתבעת על טענת התובע כי המברג ממנו ניפצע בתאונה הראשונה היה חד או כי בתוך שלדת מכונת הכביסה היה חפץ חד שפגע בידו בתאונה השניה, לא חלקה על טענת התובע כי הוא נידרש במסגרת עבודתו ל"טפול בעצמים חדים", ואין בפיה טענה כי הוראות תקנות הבטיחות - ציוד מגן אינן חלות עליה, אלא טענה היא בכלליות, ללא פירוט ומבלי להתייחס להוראות הנזכרות כי "אין חובה בדין על עטיית כפפות לטכנאים המגיעים לתקן מוצרי חשמל בבית". משנטענה הטענה בסתמיות, וללא כל היתמודדות עם הוראות התקנות בעיניין, וכן נטענה היא באופן כוללני מבלי כל הבחנה בין פעולות שונות אותן נדרשים טכנאים לבצע בבית לקוחות (האם לטענת הנתבעת אין אף פעולה אותה ניתן וצריך לבצע בבית הלקוח עם כפפות?) קיים קושי לקבל את הטענה.

בעניינינו, העובדה שנעשה שימוש בכלי העבודה הנכון וכי התובע מנוסה אינה מלמדת בהכרח שלא עשה פעולה כלשהיא, ממנה יכול היה להמנע אם היה מקבל הדרכה מתאימה, שהובילה לפציעתו (למשל הפעלת כוח רב מדי בעת ביצוע הפעולות, או הכרת מבנה השילדה של המכונה כך שהעובד יידע ממה להזהר, וראו דברי התובע בעדותו, אשר העיד כי אינו מכיר את מבנה השילדה "זה לא משהו שאנחנו מתעסקים בו, ומזה נחתכתי", עמוד 8 שורה 26 לפרוטוקול, או אי עטיית כפפות); ועוד יוזכר כי מנהל הנתבעת העיד כי מעבר למילוי הטפסים למל"ל לא מצא לערוך תיחקור לגבי התאונות, ומשמעות הדבר היא כי לא היתה לו כל ידיעה אישית האם התובע אכן נקט במלוא אמצעי הבטיחות הסבירים והאפשריים אשר היו יכולים למנוע את התאונות או לצמצם את הנזק.

...

הנתבעת הוסיפה כי מדובר בעניין שבמומחיות, וגם אם כפות המאזניים נותרו מעוינות בשאלה זו, יש לדחות את התביעה.

באותו מקרה דובר בעובד שנפגע בראשו מחפץ מבלי שסופקה לו קסדת מגן), ודומני כי די באותן נסיבות ברורות של האירועים דנן ובעדותו של התובע (ויוזכר כי בסיפה לעדותו ציין גם מנהל הנתבעת כי ייתכן וכפפת ברזל היתה מונעת את הפגיעה, עמוד 19 שורות 14-16 לפרוטוקול), כדי להוביל למסקנה כי במאזן ההסתברויות האפשרות שלוּ היה התובע עוטה כפפות לא היה נגרם לו נזק או שנזקו היה קטן יותר, עולה על האפשרות ההפוכה.

נוכח כל המתואר לעיל, סבורה אני כי הנתבעת לא הרימה נטל זה. מכל הטעמים אשר פורטו לעיל המסקנה היא כי הוכחה חבותה של הנתבעת בנזיקין, וכי ביצעה היא עוולות של רשלנות ושל הפרת חובת חקוקה כלפי התובע.

ביום 12.9.07 ניפצע עובד קרגל ממכונה במפעל ובעקבות הפציעה נקטעו אצבעות כף ידו הימנית ("הנפגע").

בית המשפט איפשר לנתבעים להגיש כתבי הגנה מתוקנים, אולם קרגל וכלל הודיעו כי יש "לראות בכתב ההגנה ובהודעות לצד ג' שהוגשו מטעם הנתבעות מס' 1 ו-2 [קרגל וכלל] בתביעת התובע מס' 1 [הנפגע], ככתבי הטענות גם במסגרת תיקון כתב התביעה וצרוף המוסד לביטוח לאומי". נזכיר כי נכון לאותו מועד, ההודעה לצד שלישי שהגישו קרגל וכלל כנגד יצרני המכונה עמדה על כנה, בעוד ההודעה כנגד טרם נמחקה זה מכבר.

במהלך שמיעת התיק הגיעו הנפגע ויתר הנתבעים, למעט טרם, להסכמי פשרה, לרבות לסילוק ההודעות לצד שלישי כנגד יצרני המכונה, וניתן תוקף של פסק דין להסכמים אלו (ר' סעיף 2 לפסק הדין).

בין היתר נקבעו בפסק הדין, במישור המהותי, הקביעות הבאות: טרם היתה מודעת לכך שעובדי קרגל אינם נשמעים להוראות הבטיחות, ואף נוהגים לנטרל באמצעות סרט הדבקה את הכפתור שנועד לגרום להפסקת פעילות המכונה במקרה של צורך בתפעול תקלה.

...

עוד בטרם הספיקה טרם להגיש כתב הגנתה להודעה לצד שלישי שהופנתה כלפיה, הגישו כלל וקרגל הודעה לבית המשפט, לפיה מוחקות הן את ההודעה לצד שלישי כנגד טרם (אך לא נגד יצרני המכונה) – להלן "מחיקת ההודעה לצד שלישי כנגד טרם". לאחר זמן, נעתר בית המשפט לבקשת התובע-הנפגע לתיקון כתב התביעה, כך שיצרני המכונה כמו גם חב' טרם, נוספו כנתבעים ישירים בהליך לצד קרגל וכלל.

לשיטתו, הכרעה לפיה חל השתק פלוגתא על מערכת היחסים החוזית שבין שתי החברות, לרבות סעיפי השיפוי שביניהם, סותמת ממילא את הגולל על שני חלקיה של תביעה זו. על פי עמדה זו, משעה שהוכרעה מערכת היחסים בין הצדדים ונשללה הזכות מכוח סעיפי השיפוי, בין היתר מהטעם שטענות מכוח זכות זו כלל לא נטענו, הרי שהשתק הפלוגתא כולל בחובו כל טענה שתישען בעתיד על זכות שיפוי זו. אין בידי לקבל טענה זו. ראשית, יש להבחין בין שתי ההכרעות מושא פסק הדין: ההכרעה בתביעת מל"ל העיקרית מבוססת היתה על דיני הנזיקין ועל חלוקת האחריות בין המעוולים, בעוד ההכרעה בהודעה לצד שלישי כללה בחובה גם את מערכת היחסים החוזית שבין קרגל לטרם; שנית, ההכרעה בפסק הדין עסקה בסכומים שונים ונפרדים.

סוף דבר לא מצאתי אפוא לקבל את טענת קרגל לפיה יש להורות על סילוק התביעה על הסף מחמת מעשה בית דין.

לנוכח כל האמור, הבקשה לסילוק נדחית.

בתחקיר שערך (מוצג נ/3) הוא ציין ב"תאור הארוע" כי: "א' [התובע] ביצע עבודות הדפסת גיליונות עבור המפעל, א' עבד לבדו בשל עזיבתו של עובד נוסף את הדפוס, במהלך עבודת המכונה, ניכנס דבק עם הנייר, ניסה להוציא את חתיכת הדבק והתוף משך לו את היד, בזמן פעולה זו א' שם את ידו השמאלית על מפסק עצירת המכונה ובכך מנע פגיעה חמורה יותר". ב"סיבת הארוע" יובל כתב כי "בוצעה עבודה במכונת הדפוס תוך כדי לקיחת סיכון במשיכת אצבעות/יד" וכי התובע חייב היה לעצור את פעולת המכונה או לנסות למשוך את נייר הדבק עם מלקחיים או עם אביזר "מאריך" (ראו: עמ' 2 במוצג נ/3).

לבסוף, יובל סיכם את מסקנותיו כדלקמן: התובע פעל באופן מסוכן; עבד תחת לחץ של הזמנות; עבד לבדו – התריע על כך; הגנות במכונה לא היו תקינות (הגנות כבל) שלא יכלו למנוע לבטח את משיכת היד; ניהול המקום היה לקוי – כולל: עבודה לעיתים של דפּס אחד, נהיגה ללא רישיון במלגזה, שעות עבודה מרובות ותחת לחץ; דיווח: נעשה לא כנדרש – מנהל העבודה אורן ש' (ידע על התאונה לאחר שהתקשר לתובע וזה סיפר כי הוא בבית חולים), ממונה הבטיחות לא עודכן; פינוי התובע לא היה תקין: ע"י אישתו (ייתכן כי לא הובנה חומרת הפציעה).

משמע, אין דבר ואף לא חצי דבר בין מינוי אדם כשיר לבין ההדרכות האמורות להנתן מטעם הנתבעת לגבי אופן העבודה על המכונה בצורה בטוחה (להבדיל מההוראות לגבי תקונה).

...

מכאן, אין בידי לקבל את הטענה בדבר הצורך בניכוי רעיוני לתגמולי המל"ל. [ראו: ת.א (מח' י-ם) 25671-01-12 י.נ. נ' ניד'אם אבו חיט (28.12.2016) פסקאות 38-40) (להלן: פרשת אבו חיט)].

אם לא די בכל האמור לעיל, הרי יש להוסיף ולציין עוד, כי בבסיס חוות הדעת האקטוארית המתייחסת לגמלה הרעיונית, הנתבעות טענו לנכות צמיתה משוקללת בשיעור של 26%.

לסיכום אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובע את הסך של 2,046,000 ₪ בצירוף 23.4% בגין שכ"ט עו"ד ובצירוף סך של 10,000 ₪ בגין הוצאות משפט.

רקע עובדתי המערער, אזרח אוקראינה, עובד זר בישראל, נפגע ביום 4.10.17 בכף רגלו השמאלית במהלך עבודתו בניקיון.

יתר התופעות אשר הצדיקו היתערבות ניתוחית באצבע 4 לא יכולות להיות קשורות לזיהום שהיה בעקבות פציעה באצבע 2 וגם לא יכולה להיות כל השפעה לגבי צניחה של מטוטרטוס רביעית ותיקון עם הארכת הגיד המיישר של אצבע 4 מאחר וההשפעה יכולה להיות דלקתית בלבד שכן באצבע 2 היתה בתקופה מסוימת דלקת מקומית והמצב שהצדיק היתערבות ניתוחית באצבע 4 אינו תוצאה של דלקת.

המערער מוסיף וטוען, כי מאז התאונה סובל הוא מתופעה המכונה כ"רגל סוכרתית" אשר התפתחה מיד לאחר הפציעה בתאונה אולם להפתעתו, ועדת הערר קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין הניתוח שעבר לבין תאונת העבודה וזאת בנגוד לעמדת המשיב ויועץ חצוני מטעמו (פרופ' גדעון מן) ולהמלצות הרופאים המטפלים במערער במחלקת אורתופדיה בביה"ח "וולפסון" דאז והיום.

...

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות, כפי שיפורט להלן.

עוד ציינה הוועדה לתמיכה במסקנה כי "באצבע 2 היתה בתקופה מסוימת דלקת מקומית והמצב שהצדיק התערבות ניתוחית באצבע 4 אינו תוצאה של דלקת" ואף "התמונות אשר הוצגו לוועדה אינם מעידים על אודם או דלקת באיזור אשר נותח באצבע 4 ובאיזור הקרוב אליה". אשר על כן, קבעה הוועדה כי אין קשר סיבתי בין הפגיעה באצבע 4 לתאונה.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, הערעור נדחה.