פציעה באצבע בעת פתיחת מכסה מנוע

[ ראה גם רע"א 372/10 הראל חברה לביטוח בע"מ נ' רבו ספנייב (16.6.10) ] גם בפסק דין מאוחר יותר שניתן בבית משפט השלום (בשנת 2013), אליו הפנה ב"כ הנתבעת, בעיניין ת"א (עכו) 3645-11-10‏ ‏ סלים מנאסרה נ' ספואן מנאסרה (9.1.13) בנסיבות דומות בחלקן והגם שהפעולה נעשתה לפני היציאה לדרך ,עת שהנפגע פתח מכסה מנוע על מנת לברר את סיבת הנזילה התובע התכופף כלפי מטה, לשם איתור מקור הנזילה, תוך שהוא שם את ידו הימנית על הגשר הקידמי של הרכב וידו השמאלית על הריצפה, לפתע נפל מכסה המנוע ופגע בידו הימנית של התובע וגרם חבלה באצבע,יישם בית המשפט את הילכת נביל הנ"ל וקבע כי אין מדובר ב"תיקון/טפול דרך".

...

לאחר עיון בטענות הצדדים ולאור ההלכה הפסוקה, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מדובר ב"טיפול" או ב"תיקון" דרך, ומשכך, בנסיבות העניין, לא מתקיים שימוש מוכר במובן זה של החוק.

על כן אין מקום להוסיף עובדות גם אם הן משרתות את האינטרס של מי מהצדדים.אני סבורה כי הנסיבות שתוארו לא הניחו בסיס עובדתי לטענת הנתבעת כי מדובר בפעולה שגרתית של בדיקת הרכב או יזומה במובן שנדרש אליו ביהמ"ש בפרשת שרקאוי שצוטטה .

לסיכום לאור האמור ,התאונה מוכרת כתאונת דרכים על פי חוק הפלת"ד.התיק יקבע לקדם משפט ליום 28.2.19 שעה 12.00 .החלטה בדבר מינוי מומחה רפואי תדון בנפרד.

וכך נאמר בתחשיב: "התאונה אירעה שעה שהתובע ביקש לצאת עם דודו לנסיעה בירכא. לצורך הנסיעה דודו של התובע התניע את הרכב על מנת שהמנוע יתחמם ביום קר. התובע אשר שמע רעש מהרדיאטור ביקש לבדוק את המקור של הרעש. התובע לבש כפפות, פתח את מכסה המנוע ובמהלך הניסיון לתיקון אצבעו נלכדה ברצועה נעה ברכב וגליל מרוחק נקטע". בתעודה הרפואית שצורפה לתחשיב נאמר שהתובע נקלט במיון ביום 19.11.15 בשעה 10:45.

עוד נאמר בתעודה: "לדבריו ביום קבלתו למיון לפני זמן קצר ניפצע כף יד שמאל ע"י מאוורר של רכב". בתחשיב שהוגש מטעמה הכחישה הנתבעת את חבותה לשלם פיצוי לתובע, וטענה כי על פי גירסתו של התובע כפי שפורטה בתחשיב, בוצע התיקון הנטען בחצרים של הבית, וכי כבר משום כך אין המדובר ב"תאונת דרכים" כהגדרתה בחוק.

...

סיכומו של דבר, מהראיות שהובאו לפניי לא הוברר לי די הצורך מה היו הנסיבות שהובילו לפגיעת התובע.

אף אם אקבל שפגיעת התובע ארעה עקב מגע כלשהו בין אצבעו לבין חלק מאוורר של רכב – נתון הנתמך לכאורה בתעודה רפואית מזמן אמת, אני סבורה כי לאור ריבוי התמיהות בעדויות התובע ודודו, אין בראיות שהובאו לפניי די על מנת לקבוע על בסיסן ממצאים עובדתיים באופן שיוביל לקבלת התביעה.

אני דוחה אפוא את התביעה באשר התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי האירוע במהלכו נפגע היווה "תאונת דרכים" כמשמעות מונח זה בחוק.

ג. בעברו של התובע מספר תלונות בגין חבלות וכאבים קודמים בכף יד ימין (אירועים מיום 8.12.05, 15.3.06, ו-15.4.07 כעולה מהתעוד הרפואי שצורף נ/2-נ/3) כאשר בין היתר סבל מחבלה בשתיים מאצבעות יד ימין (3 ו-4) כתוצאה מטריקת מכסה מנוע ביום 15.4.07 (בעת שהיה חייל).

בנגוד לב"כ הנתבעת אינני סבורה כי קיימת סתירה מהותית בין הגרסה שפורטה בהודעה למישטרה לבין זו שפורטה בתצהיר, אלא בפנינו מצב של "גרסה מתפתחת". אמנם הגרסה בהודעה למישטרה לקונית יותר מאשר הגרסה בתצהיר ואין בה אזכור לשמיעת הרעש במנוע כסיבה לפתיחת מכסה המנוע, כמום גם נעדר אזכור של קיום הענף אותו ביקש להוציא, אולם הסברו של התובע כי לא ייחס חשיבות לכך בעת שפנה למישטרה בהחלט יכול לספק.

...

המדובר במי שסבל ממספר פגיעות במהלך שירותו הצבאי והעובדה שזכר את חלקן, אך לא חלק אחר מהן, אין בו להביא למסקנה כי לא ניתן לסמוך על עדותו.

הטענה כי יש בכך נסיון ל"הצניע" תאונות נוספות שהיו לו בכף יד ימין בעייתית בפני עצמה שכן ברי לכל כי במהלך ניהול התביעה (בודאי מקום בו קיימת טענה לנכות) ייאסף התיק הרפואי אז איזה מניע יש לתובע להסתיר מידע שממילא יתגלה בהמשך הדרך? מכל האמור לעיל עולה כי על אף היות עדות התובע עדות יחידה של בעל דין די בה כדי לעמוד בנטל להוכיח כי התאונה מושא התביעה ארעה כמתואר על ידי התובע, דהיינו במהלך "תיקון דרך" שביקש לבצע לרכבו, ומשכך המדובר בתאונת דרכים כהגדרתה בחוק הפלת"ד. שאלת הנזק כמפורט לעיל, מומחה בית המשפט קבע כי לתובע נותרה נכות בשיעור 5% זאת לאחר שמצא כי קיימת הגבלה קלה בכפיפת מפרק בסיס המסרק של אצבע 5 וסטיה קלה של האצבע בעת כיפוף (אגרוף) כף היד, מבלי שהדבר משפיע על תנועתיות האצבע השכנה.

הפסד השתכרות/פגיעה בכושר ההשתכרות לעתיד – אני מוצאת לאור כל האמור לעיל כי אין לפסוק לתובע פיצוי לעתיד על בסיס חישוב אריתמטי ומדובר במקרה המצדיק פסיקת סכום גלובאלי המשקף את האפשרות, הרחוקה יחסית, כי פגיעה מזערית זו תביא בעתיד למגבלה בביצוע פעולות שונות ובכך תקשה על מימוש פוטנציאל השתכרותו המלא – זאת בסך של 40,000 ₪ (חישוב אקטוארי לפי נתוני השתכרותו הנוכחיים של התובע והנכות הרפואית יביאו לסך של כ-155,000 ₪).

בכל המסמכים שקדמו להגשת התביעה, ציין התובע כי הוא פגע מדלת הרכב: במסמך ההפניה למיון של רופא המשפחה ד"ר חדראוי סמיר מקופ"ח כללית, מיום 28.11.2010 (נ/1), צוין בפרק התלונות: "ניחבל באצבע 2 יד שמאל מדלת הרכב שלו". בדו"ח חדר המיון בבית החולים פוריה מיום 28.11.2010 (נ/2) צוין: "לדבריו ניחבל באצבע II כף יד שמאל מדלת של רכב..." בדף סיכום האישפוז בביה"ח פוריה (נ/3), החתום ע"י ד"ר סעאידה ג'ולאן, צוין: "לדבריו היום בזמן עבודה ניחבל באצבע II של כף יד שמאל מדלת של אוטו". התובע טען בעדותו כי הוא לא ידע כיצד אומרים מכסה מנוע בעברית, אלא שהרופאים שטיפלו בו, כמפורט לעיל, הנם דוברי השפה הערבית.

הדעת נותנת כי אילו התובע אכן היה מספר לבא כוחו את שהתרחש כפי שהוא טוען בתצהיריו, היינו - שהרכב לא הניע והוא פתח את מכסה המנוע, תיקן את התקלה, הניע את הרכב וסגר את מכסה המנוע על כף ידו, לא היה מצוין בטפסי התביעה של המוסד לביטוח לאומי כי התובע נפגע "מדלת של אוטו". זאת ועוד, בכל הנוגע לזמן התאונה וההתרחשויות שארעו בסמוך לה, נימצאו בגירסת התובע סתירות מהותיות: בכתב התביעה טען התובע, כי התאונה אירעה בשעה 08:15 או בסמוך לכך.

...

על יסוד האמור לעיל, הגעתי לכלל מסקנה כי אין מקום להסתפק בעדותו היחידה של התובע, שלא נמצא לה סיוע, ולקבל על בסיסה את התביעה.

מכל מקום, כאמור, משכשל התובע בהרמת נטל ההוכחה של גרסתו ביחס לאופן בו הוא נפגע, הרי שדין תביעתו להידחות.

על יסוד האמור לעיל, התביעה נדחית.

התובע נפגע מאצבע 3 עד אצבע 5 ( עמוד 2 ש' 3 ).

מיסמך סיכום אישפוז בסיכום האישפוז מבי"ח הלל יפה בחדרה מיום 29.11.18 נכתב: " ביום קבלתו בדק מים במנוע הרכב ונחבל ביד שמאל מהמאוורר במנוע". דיון והכרעה שאלת קרות הארוע ראשית אכריע בשאלה האם הארוע הנטען ע"י התובע אכן היתרחש.

אין לדעת האם הגורם הטיפולי כתב בדיוק את מה ששמע מהתובע, או שעשה פרפרזה לדבריו, החשוב הוא שנמסרה גרסה כי התובע נפגע בעת שפתח את מכסה המנוע ורצה למלא מים.

...

איני מקבל את האבחנה שהנתבעת מבקשת לעשות בין הנטען בכתב התביעה (סעיף 4 ) לפיה התובע הניע את הרכב, לבין הנטען בפניי ובשחזור לפיה התובע רק פתח את הסוויץ'.

איני מקבל זאת.

גם אם המתח שהיה מאותו חוט חשוף היה נמוך, או אפילו הוא כלל לא נגע בחוט חשוף (איני קובע זאת), עובדה היא שבסופו של דבר ידו של התובע הגיעה למאוורר ושם היא נפגעה.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בגין ניהול הליך זה, בסך כולל של 2,500 ₪.