פערים בשכר בין עובדים ועובדות במגזר הציבורי

בהמשך הדיון, במהלך חקירתה הנגדית, סיכמה גב' רואי את היתנגדות הממונה על השכר כדלהלן (עמ' 19, ש' 8-18 לפרוטוקול): "קופ"ח הכללית הנה גוף צבורי שתקציבה ממומן מכספי ציבור וכך גם גופים רבים במיגזר הצבורי. גם חברת החשמל שמשלמים מתקציבם את הסכמי השכר צריכים לקבל את אישור הממונה על השכר מתוקף חוק יסודות התקציב. הסיבה השנייה היא בשל האחריות הרוחבית במערכת, שעה שמאשרים הסכם שכר לדרוג אחד שלא בהסכם המסגרת, זה מעלה ציפיות שכר ביתר הדירוגים, מרוקן מתוכן את התוקף של הסכם המסגרת ופוגע ביציבות השרות הצבורי. הסיבה השלישית – היא סיבה ייחודית, ישנה הנחיה משנות ה-70 מועדת פדה שבגינה יש הצמדת שכר בין שכר עובד המנמ"ש בבתי החולים שלהכללית לשכר עובדי המנמ"ש בכלל העובדים במדינה. אומר שבגלל זה יש פה עוד נדבך של תשלומים כי בשעה שהממונה על השכר מאשר הסכם שיעלה את שכר המנמ"ש בכללית כך שיביא ששכרם יהיה גבוה יותר מהעובדים הממשלתיים, יש למדינה מחויבות מתוקף החלטת ממשלה לטעון להשוואת השכר"; הגב' דנה דותן (ראש אגף פרט ושכר בכללית) נחקרה ונשאלה על קבוצות עובדים נוספות שנערכו או נערכים משאי ומתן והסכמים לגביהם – עובדי מעבדות; אחיות; טכנאיות רנטגן; עובדים סוצאליים.

מדוח המומחה עלה שלא התפתחו פערי שכר בין עובד המנהל והמשק בשירות המדינה לבין עובדי הכללית בשנים 2011 עד 2018.

נציגת הממונה, הגב' רואי, שנחקרה בעיניין ונשאלה על הפער בין טענות הממונה בהליך לבין העובדה שבסופו של יום הוא דוקא כן מוכן לנהל משא ומתן מול סקטורים שונים במערכת הבריאות ובכלל, בזמן שהוא אינו מוכן לנהל משא ומתן מול עובדי המנהל והמשק.

...

המשיבים התקוממו נגד טענה זו ואף הציגו אותה כטעם נוסף לכך שצריך לדחות את בקשתה של כללית: "מסמך זה [החלטת הממשלה] משנה את כל התמונה. אסביר, גם בדיון הקודם וגם בסיכומים ובתגובה לבית הדין הבענו את החשש מפני המצב שהמדינה תנצל את פרק הזמן לקראת חוק ההסדרים וחוק התקציב ותטען בסופו של דבר שמדובר בשביתה פוליטית, למרות שהיום אנו מדברים על שביתה כלכלית טהורה וכך חברי, פסי, הסכים לכך" (עמ' 17, ש' 17-21 לפרוטוקול).

דיון והכרעה לאחר שבחנו כלל טענות הצדדים להלן החלטתנו.

סוף דבר בכפוף למגבלות כאמור לעיל, בקשתה של הכללית נדחית.

כידוע, בגדר החובה כאמור, אין המזיק נידרש למנוע באופן מוחלט כל סיכון, אלא לנהוג כפי שאדם סביר היה נוהג בנסיבות העניין, עליו לפעול על-פי רמת זהירות אובייקטיבית הנקבעת על יסוד שיקולים שבמדיניות משפטית, וכבר נפסק, כי "אמות המידה לקביעת המדיניות המשפטית הראויה בעיניין זה מבוססות על שיקלול רמת הסיכון כנגד עלות אמצעי הזהירות, בהיתחשב בערך החברתי של הפעילות שבגינה נוצר הסיכון. כלומר, הגורמים שיש לשקול הם: ההסתברות להתממשות הסיכון; גובה הנזק הצפוי; עלות האמצעים בזמן ובמאמץ למניעת הנזק והאנטרס הצבורי בפעילות יוצרת הסיכון" (ע"א 3124/90 מאיר סבג נ' דוד אמסלם ואח', פ"ד מט(1) 102).

בהנתן העובדה שהתובע לא עבד כלל במשך חמישה וחצי חודשים לאחר התאונה ובשים לב לשעור השכר בפועל בתקופה שלאחר מכן ועד לחודש ספטמבר 2019, כמפורט לעיל בהרחבה, מסקנותיי דלעיל בכל הנוגע לבסיס השכר בתקופות השונות; בהיעדר נתוני שכר בחודשים אוקטובר 2019 ועד היום וממילא בהיעדר הוכחת ירידה בשכר ביחס לבסיס השכר בתקופה כאמור; התקופה שחלפה מאז התאונה (למעלה משמונה שנים) והריבית המתאימה שיש לפסוק בגינה, מצאתי לפסוק לתובע פיצוי בגין הפסד השכר לעבר בסך של 171,147 ₪, המשקף את הפער בין השכר בפועל לבין בסיס השכר בתקופות השונות ובהתאמה לפסוק לתובע פיצוי בסך של 21,393 ₪ בגין הפסד פנסיה לעבר.

  הוצאות לעבר ולעתיד התובע טוען, כי הגם שמדובר בתאונת-עבודה, הוא זכאי לפצוי גם בראש נזק זה, לרבות בגין הוצאות עבור טיפולים נפשיים, שאומנם ניתנים במסגרת קופת החולים, אך זאת בכמות מוגבלת (עמוד 63 לפרוטוקול בשורות 18-21), בעוד הנתבעים טוענים, כי משמדובר בתאונת עבודה, אשר ההוצאות בגינה מכוסות על-ידי המוסד לביטוח לאומי וקופת החולים ובשים לב להסכם שבין המוסד לביטוח לאומי לבין קופות החולים ותעודת עובד ציבור מטעם קופת החולים, לפיה התובע היה זכאי והיה צריך לפנות לקבלת החזרים בגין כל הוצאה שהוציא ועדותו, לפיה הוא לא עשה כן, הרי שאין מקום לפצוי בראש נזק זה (עמוד 69 לפרוטוקול בשורות 25-29).

...

עם זאת, מקובלת עליי טענת הקבלנית הראשית והכשרה, לפיה אין מקום להישען על נתון השכר הממוצע במשק, כפי שהתפרסם לאחרונה, אלא להיזקק לשכר ממוצע במשק הנמוך ממנו והמשקף את הממוצע לאורך זמן ולא את הממוצע לתקופה מוגדרת של מצב חירום, זאת בשים לב לעובדה שנתון השכר כפי שהתפרסם לאחרונה גבוה ב- 14% לעומת השכר בחודש שלפני כן, כאשר הגורם לעלייה זו הוא ההנחה ששכרם של העובדים שפוטרו או הוצאו לחל"ת בשל מצב החירום הוא נמוך מהממוצע [ראו ת.א. (מחוזי ירושלים) 24237-02-15 פלונית נ' אלמוני (פורסם במאגרים המשפטיים, ניתן ביום 12.8.20)].

לפיכך, אני סבורה, כי בנסיבות העניין יהא זה נכון וראוי לפצות את התובע בראש נזק זה לעבר ולעתיד בפיצוי גלובאלי על דרך האומדנה בסך של 50,000 ₪.

סוף דבר מכאן שנזקי התובע בגין התאונה עומדים על סך כולל של 1,309,008 ₪, כמפורט לעיל ולהלן: הפסד שכר לעבר [כולל פנסיה] - 192,540 ₪ הפסד שכר לעתיד [כולל פנסיה] - 906,468 ₪ עזרת הזולת לעבר ולעתיד - 50,000 ₪ הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד - 10,000 ₪ כאב וסבל - 150,000 ₪ _____________________ 1,309,008 ₪ בניכוי תגמולים- 659,379 (-) _____________________ 649,629 ₪ הנתבעים ישלמו לתובע פיצוי בסך כולל של 649,629 ₪ מעבר לתגמולי המוסד לביטוח לאומי, כמפורט לעיל, כל אחד בהתאם לשיעור חלקו היחסי באחריות לתאונה, זאת בתוספת שכר-טרחת עו"ד בסך של 129,925 ₪, אגרה, שכר-טרחת המומחים מטעם התובע וחלקו של התובע בשכר-טרחת המומחים מטעם בית-המשפט, כפי ששולמו בפועל ובכפוף להצגת אסמכתאות מתאימות.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 19937-05-18 21 מרץ 2022 לפני: כב' השופטת שרון שביט כפתורי נציג ציבור (עובדים) גב' אסתר קופרברג. נציג ציבור (מעסיקים) מר אליחי אל-יגון. התובעת רחל נתן, ת.ז 50514330 ע"י ב"כ: עוה"ד טל מאירסון ו/או יפית ראובן ו/או אחרים הנתבעת 1. משרד הבטחון – מדינת ישראל 2. נציבות שירות המדינה – מדינת ישראל באמצעות ב"כ מפרקליטות מחוז ת"א - אזרחי פסק דין

עוד נוסיף, בשולי הדברים, כי לנוכח העובדה שאיגוד העובדים חתם על הוראות ההסכם הקבוצי משנת 2014, שנים לאחר הפיצול משנת 2005, גם טענות התובעת לעניין ההשוואה הנדרשת לעו"ס במשרד הרווחה, לאור כך שלטענתה נוספו סמכויות רבות לתפקיד מינהלי המחוזות הגדולים במשרד הבטחון, אינה יכולה לבסס תביעתה בעיניין זה. כן מצאנו לנכון לציין את הפער המשמעותי בין שכרם של העובדים הסוצאליים במשרד הבטחון לבין עובדים סוצאליים במשרד הרווחה, שעשוי להגיע לכ- 10,000 שקלים בחודש לטענת הנתבעות.

עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט ויש גם חריגים לכלל, כפי שנקבע בע"ע (ארצי), 1193/04, מרים רפפורט ו – 22 אחרים נגד רשות שדות התעופה, (30.01.2006): "אכן, במקרים חריגים יאפשר בית הדין את פיצול הדיון, 'ביחוד כאשר מדובר בסעד המכוון כלפי המדינה או כנגד גופים צבוריים אחרים (י לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 20 עמ' 9 מהדורה חמישית, 2016)". בנסיבות המקרה שלפנינו, אנו סבורים כי אין מקום לידרוש את כימות התביעה ולא היתה מניעה, להגיש את התביעה דנן כסעד הצהרתי.

...

כבר בתחילת הדברים נציין כי לא מצאנו לנכון לקבל את תביעתה של התובעת, שעה שלטעמנו, היא לא הצליחה להרים את הנטל ולהוכיח כי הופלתה לרעה וכי הנתבעות פעלו באפליה פסולה אל מול שלוש קבוצות השוויון להן טענה התובעת.

] בנוסף, לא מצאנו בסיס לטענתה של התובעת להיותם של מנהלי מחוז מדירוג המח"ר קבוצת השוויון שלה, שכן מדובר בדירוגים שונים, בעלי מאפיינים שונים, הסכמים שונים ודרגות שונות, שעה שהוכח, בין היתר, כי קיים פער משמעותי בין שכרם של מנהלי מחוזות בדירוג המח"ר למנהלי מחוזות בדירוג עו"ס, לרעת המדורגים בדירוג המח"ר. לא מצאנו גם בסיס עובדתי לטענת התובעת כי היא הופלתה ביחס לנושאי משרה מקבילים לה במשרד הביטחון, בדירוג עו"ס, בהם סגן וראש היחידה הארצית לשירותי שיקום, שעה שהתובעת לא הצליחה להרים את הנטל ולהביא תימוכין לטענתה כי מדובר במשרות מקבילות לתפקידה.

לסיכום פרק זה, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את טענת התובעת להפליה אל מול ראש יחידת השיקום, שהינו בעל תפקיד שונה, בעל מאפיינים שונים וסמכויות שונות ואין כל חובה להשוות ביניהם.

עם זאת, אין מדובר בכלל מוחלט ויש גם חריגים לכלל, כפי שנקבע בע"ע (ארצי), 1193/04, מרים רפפורט ו – 22 אחרים נגד רשות שדות התעופה, (30.01.2006): "אכן, במקרים חריגים יאפשר בית הדין את פיצול הדיון, 'ביחוד כאשר מדובר בסעד המכוון כלפי המדינה או כנגד גופים ציבוריים אחרים (י לובוצקי סדר הדין במשפט העבודה פרק 20 עמ' 9 מהדורה חמישית, 2016)". בנסיבות המקרה שלפנינו, אנו סבורים כי אין מקום לדרוש את כימות התביעה ולא היתה מניעה, להגיש את התביעה דנן כסעד הצהרתי.

סוף דבר מצאנו כי יש לדחות את תביעתה של התובעת על כלל מרכיביה וטענותיה, לסעדים הצהרתיים כמו גם לסעד כספי בגין נזק בלתי ממוני, בהתאם לנימוקי פסק הדין לעיל.

מאחר ועובדות כוח-עזר נידרשות לכ-10 דקות לכל ניתוח, מול חצי שעה עד שעתיים לעבודת סניטר, הרי שהעובדת משתכרת לשעה שכר גבוה יותר, או לכל הפחות לא קיימים פערי שכר בחישוב שעתי.

באופן דומה, לא נטען וגם לא הוכח כי קיימת שונות בקרב הקבוצה בבית חולים אחר, ולכן בכל בי"ח בו קיימים פערי שכר בתגמול ניתוחי קצ"ת בין עובדות כוח-עזר לבין סניטרים, קיימת שאלה מהותית משותפת האם פערים אלו מהוים הפליה בשכר בין עבודות שוות ערך.

" במובן זה, התובענה הייצוגית מאפשרת על אף חסרונותיה בחינה רוחבית של פראקטיקות ודפוסי חשיבה אודות דירוגי שכר, בפרט כאשר מדובר במיגזר הצבורי ובמקום עבודה החולש על מספר יחידות תעסוקתיות.

...

אין בידינו לקבל טענה זו. נציין תחילה כי קיימת מחלוקת בפסיקה בנוגע למהות החובה לפנות פנייה מוקדמת למעסיק או לארגון העובדים, והאם יש בהעדר פנייה מוקדמת כדי לדחות בקשה לאישור תובענה ייצוגית (בג"ץ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה (30.8.15), ע"ע (ארצי) 48523-10-12 בלו - אביב יעל דרומה בע"מ (7.5.17)).

מעבר לכך, לא שוכנענו כי טענות המבקשת נטענו מתוך כוונה להטעות או להציג מצג שגוי, ואת תשובותיה של המבקשת בחקירה הנגדית ניתן היה לייחס בבירור לכעס ומתח שחשה במהלך ההליך כלפי המשיבה, ולא לניסיון התחמקות ממתן תשובות ענייניות.

לאחר בחינת הראיות שהוצגו בשלב זה, לא שוכנענו כי יש להותיר מחוץ לגדרי הקבוצה את עובדות כוח-העזר בבתי החולים העמק וקפלן, שכן גם בבתי חולים אלו התגמול בגין השתתפות בניתוחי קצ"ת נקבע על בסיס סוג הניתוח ובתעריף נמוך יותר לעובדת כוח-עזר לעומת הסניטר.

סעיף 25.021 לתקשי"ר, הרלוואנטי בעיניינם של התובעים, קובע כדלקמן: "עובד שהועבר לפי דרישתו או בשל זכייתו במיכרז וכתוצאה מכך ירד בשכרו תבחן זכאותו לשימור שכרו בהתאם לקריטריונים בהנחיית הנציב מס' 2.2." הנחיית הנציב מס' 2.2, מיום 10.8.17 בעיניין נוהל שימור השכר, מעלה כי הראציונאל העומד בבסיס הנוהל הוא "הקטנת חסמי מעבר הנובעים מפערי שכר בין תפקידים, בכדי לקדם ניידות גבוהה יותר של עובדים בשירות המדינה, מתוך תפיסה כי עובד הזוכה במיכרז לתפקיד מגלם את טובת המערכת. הנחיה זו אשר העקרונות העומדים בבסיסה הם אחידות ושקיפות, מאפשרת מצד אחד קיומו של מנגנון פשוט ויעיל לשימור השכר, ומן הצד השני, מציעה קריטריונים ברורים שנועדו למנוע שימוש לרעה בכלי זה." מטרת ההנחיה, כעולה מנוהל שימור השכר היא "גיבוש מנגנון יעיל לשימור שכר כאמצעי לתמרוץ תנועות רוחב בתוך שירות המדינה. בדרך זו, עובדים יוכלו לעבור בין היחידות השונות ולהביא עימם ידע ותרבות ארגונית אשר יתרמו ליחידות שירות המדינה כחלק מתפיסת הרפורמה בניהול ההון האנושי."[footnoteRef:28] [28: סעיף 3 לנוהל שימור שכר.

הנתבעת הבהירה כי אין מחלוקת לכך שתוספת יהלום היא שכר פנסיוני, אלא שלשיטתה, אין חובה לשמר את כל השכר הפנסיוני במסגרת שימור השכר, והועדה רשאית להפעיל שיקול דעת בנושא זה. בדומה לאמור, טענה הנתבעת כי גם להסתדרות אין מעמד ביחס לפרשנות הוראות נציבות שירות המדינה, והוסיפה, כי ההסכם הקבוצי המיוחד אינו מתייחס לסוגיית שימור השכר, אלא קובע כי הוראות התקשי"ר חלות על עובדים בדרוג יהלום והעובדה שהתוספת ניתנה על פי ההסכם עם ההסתדרות אינה רלוואנטית לעניין פרשנות הוראות התקשי"ר ונהלי הנציבות ועמדתה בעיניין זה מקובלת עלינו.

לשיטתם, היתנהלות זו אינה עולה בקנה אחד עם שירות צבורי שקוף ונגיש, ואף יש בכך כדי לפגוע בתובעים שנאלצו לפנות בהליך משפטי על מנת לקבל מענה מהנתבעת ונבקש להתייחס לטענות בעיניין זה להלן.

...

] אשר לטענה לפיה קיימת פגיעה בשווין, נציין כי משהחלטת הוועדה נתונה לשיקול דעת, באם לשמר או לאו רכיבי שכר כאלה ואחרים, אין די בטענה כללית לפגיעה בשווין ועל התובעים היה לפרט טענותיהם בנושא זה. נבקש להוסיף כי דווקא העובדה כי לסומר בחרה הוועדה לאשר חלק מהתוספת ששולמה לו בתפקידו הקודם מטעמים של מיומנות ומומחיות ייחודיים אשר יכולים לתרום למילוי תפקידו החדש, ולגרשון לא אושר כל חלק מהתוספת מעידה על הפעלת שיקול דעתה של הוועדה והעדר שרירותיות – שיקול דעת שלא מצאנו כאמור מקום להתערב בו. הנה כי כן, משעה שקבענו כי הוועדה פעלה בסמכות, עת הפעילה שיקול דעת ביישום נוהל שימור השכר, הפגמים שנפלו באופן הפעלת הסמכות על ידה, אינם רלוונטיים לדיון בשאלה המשפטית לה נדרשנו ואף לא לסעד ההצהרתי לו עתרו התובעים– היינו פסק דין שיורה על הנתבעת לשמר את שכרם ותוספת יהלום.

הפגמים שנפלו בהחלטת המדינה, פגעה בתובעים, הובילו להתכתבות ענפה ולהגשת ההליך דנן, ולטעמנו התנהלות זו מחייבת פסיקת הוצאות התובעים על אף שבאופן מהותי התביעה נדחית.

סוף דבר התביעה נדחית.