עוד הוא מעיד כי התובע פעל להוצאת אישור ניהול תקין לעמותה וכן המריץ את האנשים בעיניין ביניין בית הכנסת לזכר בנו המנוח (עמ' 25, ש' 2-6).
אבחן את הטענה להלן:
חוק העמותות, תש"ם-1980 (להלן: חוק העמותות) מסדיר הקמתן של עמותות ואופן התנהלותם של תאגידים אלה, החל בזכות לייסד עמותה (סעיף 1), דרך תקנון העמותה (סעיף 11); מוסדות העמותה, דרכי בחירתם ותפקידיהם (פרק ד'); סמכויות הרשם בפקוח ולווי העמותה (פרק ה'1 ופרק ו'); וכלה בפרוק העמותה (פרק ז').
דא עקא שבעניינינו ולאחר שמיעת כלל הראיות מצאתי כי התובעים לא השכילו להביא ולו ראיה אחת כי הנתבעים 1-7 פעלו בנגוד לאינטרסים של העמותה, בנגוד להוראות תקנון העמותה או האספה הכללית של העמותה.
עוד היא קבעה כי חסימת האפשרות להגיש תביעה נגזרת, בנסיבות הייחודיות של המקרה שלפניה, תקנה למעשה חסינות מפני הליך משפטי בשם העמותה ומפני ביקורת שיפוטית, למי שמעורב בפעילות העמותה, וזאת, גם אם מעשיו מקימים לעמותה עילת תביעה כנגדו (פסקה 13 לפסק הדין והחלטה מיום 8.5.19).
...
בית הכנסת לא נבנה בסופו של דבר והצדדים לא התקשרו בכל התקשרות חוזית.
בנסיבות העניין, ונוכח ניהול הליך מורכב, ארוך ומייגע ולא מוצדק, הכולל תצהירים רבים, נתבעים רבים, 18 עדים, 5 דיונים, תיקון כתב תביעה (שהתובעים שילמו הוצאות משפט בגין הגשתו), סירוב לכל הסדר, השמצת הנתבעים, ובמיוחד השמצתו של אסרף, בטענות חריפות במיוחד, שמעולם לא הוכחו ושהתובע הודה כי נובעות מסברות שלו ולא מידיעה ברורה, וכן שרבוב נתבעים שאינם רלוונטיים, הרי שאין מנוס מלחייב את הנתבעים בהוצאות משפט ריאליות.
ואכן, כשלעצמי שקלתי הטלת הוצאות משפט ריאליות על התובעים, אולם בהתחשב בנסיבות הטרגיות והמיוחדות של המקרה דנן ולפנים משורת הדין, אני מורה לתובעים לשאת בשכר טרחת עו"ד של ב"כ הנתבעים בסך של 25,000 ₪ בלבד, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבעים עצמם בסך של 1,000 ₪ עבור כל אחד מששת הנתבעים הפרטיים, הנתבעים 2-7, ובסה"כ סך של 6,000 ₪, וכן בהוצאות שנגרמו לנתבע 1, אסרף, בסך של 2,500 ש"ח. סכומים אלו ישולמו לנתבעים באמצעות ב"כ ע"י התובעים בתוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יישאו ריבית והפרשי הצמדה.