פעולה שנעשתה בחריגה לפי סעיף 6 לחוק השליחות

עוד בחוק השליחות מוגדר הקף השליחות והאפשרות לאשר פעולה שנעשתה בחריגה מהרשאה בדיעבד (סעיפים 5 ו-6 לחוק השליחות).

אך אף אם קבעתי כי טרם החתימה על ההסכם עם התובע, לא ניתן אישור מעם מר גרינברג לבצוע הפעולה, הרי שלפי סעיף 6 לחוק השליחות, ככל שהפעולה תאושר בדיעבד ע"י מר גרינברג, הרי שיהיה ב"אישור בדיעבד – כהרשאה מלכתחילה" כלשון הסעיף הנ"ל. האם ניתן למר צ'רנוביצקי או לנתבע 1, אישור בדיעבד להסכם עם התובע? אקדים ואומר, עצם תשלום שכ"ד לידי אמו של התובע, אינה מעידה דבר על ידיעה או אישור שניתן לבצוע הפעולה, שעה שמדובר לפי העדויות אשר נשמעו לפני, לרבות עדות התובע, בפעולה אשר בה התחייבה הנתבעת 2 כלפי כל בעלי הדירות ואיננה ייחודית לתובע או לאימו.

...

לאור הדברים האלו גם איני מקבלת את עדותו של מר צ'רנוביצקי אשר לפיה ניתנה הסכמה מפורשת, בע"פ, באופן פוזיטיבי ע"י מר גרינברג טרם החתימה על ההסכם עם התובע.

מכאן, כי יש לקבל את התביעה נגד הנתבעת 2 ולחייבה בקיום הוראות ההסכם, לרבות תשלום לתובע בסך של 80,000 ₪ בצירוף מע"מ, ובסך הכל 93,600 ₪.

סוף דבר, התביעה מתקבלת.

יפה לעניין זה, פסיקת בית המשפט העליון ב - ע"א 3998/07 צ. בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ' מימשל ירושלים התשנ"ה בע"מ (נבו 06.01.2011)‏‏: "כאמור, פעולה שנעשתה עבור החברה, החורגת ממטרותיה או מההרשאה שניתנה למבצעה, אינה פוגמת בכשרות החברה לבצעה. היא מהוה פעולה החורגת מהרשאת האורגנים הפועלים בשם החברה. פעולה זו נבחנת על פי דיני השליחות ולא על פי דיני הכשרות. דיני השליחות לענין זה הם בעלי משמעות כפולה: ראשית, דיני השליחות הכלליים על פי חוק השליחות; שנית, דיני השליחות המיוחדים על פי חוק החברות; במקום שעולה סתירה ביניהם, גובר הדין הספציפי של חוק החברות (ע"א 4670/03 י.מ.ש השקעות בע"מ נ' כלל (ישראל) בע"מ, פסקה 13 לפסק דינו של הנשיא ברק [פורסם בנבו] (13.12.2006) (להלן: ענין י.מ.ש השקעות); יוסף גרוס חוק החברות החדש 106 (מהדורה רביעית, 2007) (להלן: גרוס); הצעת חוק החברות, בעמ' 33). ככלל, פעולה החורגת ממטרות החברה או מההרשאה שניתנה למבצע הפעולה אינה תקפה כלפי החברה, אך לכך יש שני חריגים: האחד – אם החברה אישרה את הפעולה בדרכים הקבועות לכך בחוק ...והשני – מקום שהצד השלישי עמו נעשתה הפעולה החורגת לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה, הרי גם אם החברה מיתנגדת לאשרור הפעולה, היא תחוייב בתוצאותיה, ותנתן בכך הגנה לציפיותיו של הצד השלישי תם הלב שהפעולה המשפטית שנעשתה עמו תכובד... "הדגש הוא על חזותה החיצונית של ההרשאה בעיניו של הצד השלישי, וזאת מטעמים של הגנה על אינטרס ההסתמכות שלו. ככל שפעולת המנהל נחזית להיות בעיני הצד השלישי על פי המצגים שהוצגו כפעולת הרשאה, הרי שכך יש לסווגה לענין בחינת תוצאותיה" (ענין י.מ.ש השקעות, פסקה 13)".

בעוד הוראת סעיף 6 לחוק השליחות מקנה יריבות ישירה בין צד שלישי והשלוח כאשר השלוח חרג מהרשאתו והחברה לא אישרה את הפעולה, הרי שהוראת סעיף 56 לחוק החברות מורנו, כי החברה היא שתחוב כלפי הצד השלישי, אם לא ידע ולא היה עליו לדעת על העידר ההרשאה או החריגה ממנה (חביב-סגל, לעיל, עמודים 122-126).

...

מר ארזי לא נתבע, באופן אישי, במסגרת התביעה מכאן, ממילא דינה של הטענה להידחות.

סוף דבר: אני מקבלת את התביעה ומחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך של 154,034 ₪.

הואיל וקבעתי, שאין מדובר בתביעה שטרית ושלמעשה לא היה מקום לפתוח את תיק ההוצאה לפועל גם כנגד הנתבעת, אני קובעת שהפרשי הצמדה וריבית יצורפו לסכום האמור, החל ממועד מתן הרשות להתגונן (01.01.19) ועד מועד התשלום בפועל (ולא ממועד פתיחת תיק ההוצאה לפועל).

אם ביצע השלוח פעולה ללא הרשאה כלפי צד שלישי, מוטלת אחריות על המיתחזה כשלוח (ר' סעיף 6 לחוק השליחות).

אף דיני החברות החילו עיקרון זה של דיני השליחות ביחס לחריגה מהרשאה, אולם הוסיפו לצד שלישי "הגנה מרחיקת לכת יותר מזו שמעניקים לו דיני השליחות הרגילים". בעיניין זה קובע סעיף 56 לחוק החברות כדלקמן: "פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטין (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העידר ההרשאה." הינה כי כן, להבדיל מחוק השליחות, אשר יוצר יריבות ישירה בין השלוח המיתחזה לבין הצד השלישי ומשחרר את השולח מכל חיוב שלא נטל על עצמו מרצון, הרי שנקודת המוצא בדיני החברות היא הגנה על אינטרס ההסתמכות של הצד השלישי שהתקשר עם החברה על ידי חיוב החברה עצמה, ומתן אפשרות לחברה לחזור בה באמצעות תביעת השבה אל האורגן שחרג מהרשאתו רק לאחר קיום החיוב (ר': ת"א (חיפה) 19399-12-14 יוסף פייט נ' א. עמית ושות' חברה לבנין ופיתוח בע"מ (פורסם בנבו, 13.1.19); להלן: עניין פייט, ור' גם ההפניות המובאות שם לע"א 3998/07 צ. בכור ניהול ואחזקות בע"מ נ' מימשל ירושלים התשנ"ה בע"מ (נבו, 6.1.2011) ות"א 274-08 שבתאי נ' ליטו גרופ בע"מ (נבו, 7.1.2013).

...

עם זאת, אני מורה על דחיית התביעה כנגד הנתבע, כאמור.

לפיכך, אני מורה לתובעת לשאת בשכר טרחתו של הנתבע 2 בסך של 4,000 ₪, כאשר סכום זה ישולם ע"י התובעת לנתבע 2 בתוך 30 ימים מהיום.

בנסיבות העניין אני מורה לנתבעת לשלם לתובעת את שכרה בסך של 85,595 ₪, כאשר סכום זה נושא ריבית והפרשי הצמדה מיום הגשת התביעה ועד לתשלום בפועל.

התובעים מפנים בעיניין זה לאסמכתאות שונות ובכלל זה לפסק דינו של כב' הנשיא שמגר בע"א 1286/90 בנק הפועלים בע"מ נ' ורד הלבשה, פ"ד מח(5) 799, 810 (1994)(להלן: ענין בנק הפועלים) שקבע כי "נקודת המוצא של דיני השליחות הכלליים, הקבועים בחוק השליחות, הנה, כי חריגה מהרשאה איננה מחייבת את השולח (סעיף 6(א) לחוק השליחות). השולח רשאי לאמץ את פעולת השלוח, אולם בהעדר אימוץ של פעולת השלוח, הרי שסיכון החריגה מהרשאה מוטל על הצד השלישי". וגם פרופ' ברק היתייחס למקרה שבו השלוח פועל כלפי הצד השלישי ללא כוח ייצוג.

אלא שלצד הוראות חוק השליחות יש רלוואנטיות גם לסעיף 56(א) לחוק החברות, הקובע כך: פעולה בחריגה מהמטרה או בלא הרשאה (א) פעולה שנעשתה בעבור חברה בחריגה ממטרות החברה, או שנעשתה בלא הרשאה או בחריגה מן ההרשאה, אין לה תוקף כלפי החברה, אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה בדרכים הקבועות בסעיף קטן (ב), או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת על החריגה או על העידר ההרשאה [ההדגשות הוספו].

...

לדבריו הייתה אמורה להיות פגישת המשך בעניין ההסכמה המתגבשת, אלא שהוא לא הספיק לשאול את אביו, מר נחמן, מה קורה עם פגישת ההמשך לסיכום הנושא.

התוצאה התביעה נדחית.

אני קובע כי על התובעים לשאת, ביחד ולחוד, בהוצאות שכ"ט ב"כ הבנק (נתבע 1) בסך 120,000 ₪ בתוספת מע"מ ובהוצאות הבנק בסך 12,000 ₪ (בשים לב לצורך של המצהירות מטעמו להכין את התצהיר ולהתייצב לעדות).

סעיף 56(א) לחוק החברות תשנ"ט-1999 מורה: "פעולה שנעשתה בעבור חברה... בלא הרשאה... אין לה תוקף כלפי החברה אלא אם כן אישרה החברה את הפעולה... או אם הצד שכלפיו נעשתה הפעולה לא ידע ולא היה עליו לדעת... על העידר ההרשאה". השוו סעיף 6 לחוק השליחות תשכ"ה-1965.

בע"א 3998/07 בכור נ' מימשל ירושלים, אמרה כב' השופטת פרוקצ'יה בסעיף 15 לפסה"ד: "ככלל, פעולה החורגת... מההרשאה שניתנה למבצע הפעולה אינה תקפה כלפי החברה, אך יש לכך שני חריגים: האחד – אם החברה אישרה את הפעולה בדרכים הקבועות לכך בחוק... והשני – מקום שהצד השלישי עימו נעשתה הפעולה החורגת, לא ידע, ולא היה עליו לדעת על החריגה, הרי גם אם החברה מיתנגדת לאשרור הפעולה, היא תחויב בתוצאותיה, ותנתן... הגנה לציפיותיו של הצד השלישי תם הלב, שהפעולה המשפטית שנעשתה עימו תכובד". השוו: ע"א 7307/11 וייס נ' איתרי, סעיף 22 לפסה"ד של כב' השופטת חיות.

...

משבטל הסכם הדיירות המוגנת מ-2010 עקב העדר הרשאה, התוצאה היא שלא שולמה תמורה בהסכם 2017, ודין הסכם 2017 – בטלות.

סוף דבר מוצהר בזה על בטלות הסכם הדיירות המוגנת במרתף מ-16.8.10, ועל בטלות הסכם מכירת מחצית הזכויות במרתף מ-30.1.17.

הזכויות שנרשמו במרשם המקרקעין בגוש 6212 חלקה 141 תת חלקה 1 בבעלות מיטרני שרה ופלדמן יורם יוחזרו לבעלות חב' מזכרת בצלאל בע"מ. התביעה להורות למנהלי חב' מזכרת בצלאל בע"מ לאשרר בדיעבד את הסכם המכר של מחצית הזכויות במרתף מ-30.1.17 – נדחית.