המשיבים סבורים כי בכך יינתן פיתרון הולם למרבית המקרים הנדונים, תוך הותרת מרחב הגמישות הנידרש בדיונים רגישים מסוג זה. לא ראינו מקום להתייחס לגופם של הכללים שנקבעו, משאין הדבר עומד במוקד ההליך דנא ובשים לב לכך שהסמכות לידון בעניינים אלה נתונה לבית המשפט הגבוה לצדק (ראו, עניין לולו, פיסקה 8).
כתנאי להפעלת הסמכות לשחרר נכסים, דרושה המלצת הועדה המיוחדת שלפי סעיף 29 לחוק (ראו גם, עניין גולן, עמ' 641).
לעניין זה, יפים דבריו שם:
"מעמדו החוקתי של חוק היסוד מקרין עצמו לכל חלקיו של המשפט הישראלי. הקרנה זו אינה פוסחת על הדין הישן. אף הוא חלק ממשפטה של מדינת ישראל. אף הוא רקמה מרקמותיה. ההקרנה החוקתית הבאה מחוק היסוד משפיעה על כל חלקי המשפט הישראלי. היא בהכרח משפיעה גם על הדין הישן. אמת, תוקפו של הדין הישן נשמר. עוצמת ההקרנה של חוק היסוד כלפיו היא, על-כן, חזקה פחות מעוצמת ההקרנה על דין חדש. זה האחרון עשוי להתבטל אם יעמוד בנגוד להוראות חוק היסוד. הדין הישן מוגן לפני הביטול. עומדת לו מאטרייה חוקתית המגינה עליו. אך הדין הישן אינו מוגן מפני תפיסה פרשנית חדשה באשר למובנו. אכן, עם חקיקתם של חוקי היסוד בדבר זכויות האדם חל שינוי מהותי בשדה המשפט בישראל. כל צמח משפטי שבו מושפע משינוי זה. רק כך יושגו הרמוניה ואחדות במשפט הישראלי. המשפט הוא מערכת של כלים שלובים. שינוי באחד הכלים הללו משפיע על כלל הכלים. אין כל אפשרות להבחין בין דין ישן לדין חדש באשר להשפעות הפרשניות של חוק היסוד. אכן, כל שיקול-דעת מנהלי המוענק על-פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד; כל שיקול-דעת שפוטי המוענק על-פי הדין הישן, יש להפעילו ברוח חוקי היסוד; ובכלל, כל נורמה חקוקה צריכה להתפרש בהשראתו של חוק היסוד" (עניין גנימאת, פסקה 7 לפסק דינו של השופט (כתוארו אז) א' ברק).
אבקש להצטרף בהסכמה עקרונית גם להערתו של חברי השופט ס' ג'ובראן בדבר השמוש בחוקי היסוד שלזכויות ככלי עזר פרשני, לחקיקה עליה חלה פסקת שמירת הדינים שבחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו (סעיף 10 לחוק היסוד), אשר קובעת כי "אין בחוק יסוד זה כדי לפגוע בתקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו של חוק-היסוד". חוק יסוד: כבוד האדם וחרותו עמנו למעלה משני עשורים.
...
כחברי, אף אני סבור כי ככלל על הרשויות המוסמכות להימנע מעשיית שימוש בסמכויות מכוחו של חוק נכסי נפקדים, התש"י-1950 לגבי נכסים במזרח ירושלים שתושבי אזור יהודה ושומרון הינם בעליהם, המחזיקים בהם או הנהנים מהם.
ה נ ש י א ה
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
התוצאה אליה הגיע חברי הנשיא (בדימ') א' גרוניס בחוות דעתו המקיפה, מקובלת עלי.
חברי, הנשיא (בדימ') א' גרוניס, כותב בפיסקה 20 לחוות דעתו, בין היתר, כדלקמן:
"לטעמי, בהחלט ייתכן כי לפחות חלק מההסדרים שבחוק (חוק נכסי נפקדים (פיצויים), תשל"ג-1973 –הבהרה שלי – ח' מ'), אילוּ היו נחקקים היום, לא היו עומדים במבחנים החוקתיים. עם זאת, במקרה שלפנינו, אין בהוראותיה של פיסקת ההגבלה כדי להועיל או כדי לשנות את המסקנה בדבר תחולתו של החוק במקרים הנדונים. זאת, נוכח כלל שמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, שלפיו, אין בחוק היסוד כדי לפגוע בתוקפו של דין שהיה קיים ערב תחילתו. הוראה זו אינה מאפשרת לקבוע כי הוראה מהוראות החוק בטלה".
בפיסקה 34 לחוות דעתו מוסיף הנשיא (בדימ') א' גרוניס ואומר - לגבי המסקנות אליהן הגיע - כך:
"לכאורה ניתן היה להגיע להכרעה דומה לזו שאליה הגענו גם לפי הדרך שהותוותה בעניין גנימאת. היינו, על ידי אימוץ תפישה פרשנית חדשה ביחס למובנו של חוק נכסי נפקדים, ברוח חוקי היסוד, וזאת חרף הכלל בדבר שמירת הדינים שבסעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. אולם, מאחר שהקביעות בעניין חוק נכסי נפקדים ופרשנותו אינן נתלות בחוק היסוד, אין צורך להידרש למהלך המבוסס על סעיף 10 הנ"ל (ראו: בג"ץ 7357/95 ברקי פטה המפריס (ישראל) בע"מ נ' מדינת ישראל, פ"ד נ(2) 769, 781 (1996)). כאמור, החלטתי אינה נוגעת למישור החוקתי ולתוקפן של הוראות חוק נכסי נפקדים, אלא עניינה במישור המינהלי, הנוגע לדרך הפעלת הסמכויות שמכוחו. בשולי הדברים ראוי להזכיר כי זכויות אדם היו קיימות עוד לפני חוקי היסוד, ואף בזכויות אלה היה די והותר, לדעתי, כדי להוביל למסקנה אליה הגענו".
אכן אין הכרח במכלול שבפנינו להידרש דווקא למהלך המבוסס על סעיף 10 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, ואולם הדבר אפשרי וגם דרך זו תומכת בתוצאה, והיא אף ראויה, כפי שציינו חברי: המשנה לנשיאה א' רובינשטיין, השופט ס' ג'ובראן וחברתי, השופטת א' חיות.
