פסקי דין של בית המשפט העליון הישראלי בנושא סמכות שיפוט

"... בית המשפט רשאי – לפי שיקול דעתו – להסתמך על התסקיר, ככל שעובדות אלו יש להן נגיעה למצבו של הנפגע בעבירה ולנזק שניגרם לו. דא עקא שאין בית המשפט יכול לעשות שימוש בתסקיר כבסיס משפטי לקביעת נסיבות ביצוע העבירה (גם לא אלו שאינן חלק מיסודות העבירה) בקשר עם גזירת דינו של הנאשם... לא לתכלית זו נועד התסקיר. התסקיר מטרתו רק לשמש כלי עזר לבית המשפט על-מנת להבין לעומק את הנזק שניגרם לנפגע העבירה" (ע"פ 7609/06 פלוני נ' מדינת ישראל (13.11.2008)‏‏, כבוד השופט ח' מלצר, פסקה 12).

[ג] נושא הסמכות העניינית במסגרת טיעוניו לעונש חזר בא-כוח הנאשם על טענתו כי עובדות כתב האישום מבססות עבירה לפי סעיף 348(א) בחוק הנתונה לסמכותו העניינית של בית משפט השלום, וכי לטענתו, לא היה מקום להגשת כתב האישום אל בית המשפט המחוזי בעבירת מעשה מגונה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 348(ב) בחוק.

במסגרת זו נדונו גם מספר פסקי דין שניתנו בבית המשפט העליון אשר נדרשו לסוגיה זו, כמפורט בהרחבה בהחלטה (שם, פסקות 14-11).

עוד קובעת הוראה זו במפורש, כי "אם עשה כן יעביר את העניין לאותו בית משפט". עם זאת, "אם העבירה היא בסמכותו של בית משפט בעל סמכות שיפוט מצומצמת יותר, רשאי בית המשפט גם להמשיך לידון בה" (שם).

...

הערעור נדחה.

הערעור נדחה.

הערעור נדחה.

(העולם) כ אייר הרב קוק פנה אל הנציב העליון בדרישה, שיוציא הוראה לכל בתי המשפט בארץ - בכל השאלות הנוגעות לניהול הקדשות של יהודים, יתחשבו רק בפסק של הרה"ר ולא בפסק של בית הדין המוסלמי, כפי שארע באותה עת. (אר"ר) ד תמוז הרב קוק שלח לנציב העליון העתק ממכתב שהרה"ר קיבלה מזקן השופטים, בדבר סמכותה בכל הנוגע להקדשות של יהודים, ובקש ממנו, להוציא הוראות מתאימות לבתי המשפט בנושא זה לפני נסיעתו לבריטניה.

אכן, כך נעשה בפקודת בתי דין אזרחיים ודתיים (שיפוט)! מתברר כי עוד לפני שעלה בדעתנו להציע את סימן 57 כמקור מוסמך לשינוי גדרי סמכויות בתי הדין הדתיים, עשה זאת בית המשפט העליון הישראלי עצמו בשנת 1954, בעיניין הרחבת סמכות בית הדין הרבני על פי פקודת סדר הדין הפלילי, 1936, לעניין היתר נישואין שאושר בפסק דין סופי של בית הדין הרבני והרבנים הראשיים לישראל.

...

אקדמות מִלין 3 טענות ומענות בעלי הדין וחוות דעת מומחים 6 טיעוני המבקשת 6 חוות דעת פרופ' אביעד הכהן 8 תשובת המנהל-המיוחד-להקדשות-הוועד-הכללי 9 חוות דעת הממונה על ההקדשות עו"ד רחל שקרג'י 11 טיעונים משלימים מטעם המבקשת 13 חוות דעת המומחית גב' אלישבע סימון 15 השלמת הטיעון מטעם המנהל-המיוחד-להקדשות-הוועד-הכללי 17 עמדת המנהל-המיוחד-לעמותות-בפירוק 19 עמדת היועצת המשפטית לממשלה 20 הליכי עבר במחלוקת הוועד הכללי נ' בית הרב 23 המחלוקת במהדורה הראשונה של הסכסוך 23 המחלוקת במהדורה השנייה של הסכסוך 24 המחלוקת במהדורה השלישית של הסכסוך 25 פסיקת בית הדין הרבני האזורי במהדורה השלישית 26 פסיקת בית הדין הרבני הגדול במהדורה השלישית 26 (1) טענות הצדדים בערעור 26 (2) סקירת הליכים בפסק הדין 27 (3) דיון ומסקנות פסק דין בית הדין הגדול 27 המחלוקת במהדורה הרביעית 32 סיכום פסיקת בתי הדין בהליכים הקודמים 32 דיון והכרעה 33 מבוא 33 על ירושלים במאה הי"ט 34 (1) היישוב הישן 34 (2) תמורות במצב היהודים 35 (3) ועד כל הכוללות והוועד הכללי 36 (4) הקמת השכונות מחוץ לחומות 37 (5) התפתחות וגידול היישוב 38 היהודים וההקדש המוסלמי 40 (1) ייסוד הקדשות בתקופה העות'מאנית 40 (2) אומד דעת המקדיש בתקופה העות'מאנית 41 ההקדשות בתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל 42 (3) ההקדשות לאחר הכיבוש הבריטי ועד דבר המלך 42 (4) הקדשות יהודים בסמוך לתחילת דבר המלך 44 (5) מאבקו של הראי"ה קוק להחלת שיפוט בית הדין הרבני בענייני הקדש 45 ייסוד הקדש בפני בית דין רבני 48 (6) על ייסוד הקדש "כדת וכדין" 48 (7) כינון מחדש של ואקף או הקדש בפני בית הדין 53 השיפוט בענייני הקדש יהודי שכונן לפני בית שרעי ולא כונן מחדש 57 (1) רקע היסטורי ונורמטיבי 57 (2) שינוי היקף סמכויות בתי הדין הדתיים לעניין הקדשות דתיים לאחר דבר המלך 59 (3) הטענה כי פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) היא Ultra Vires 59 (4) תוקף פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) מכוח סימן 57 לדבר המלך 62 (5) תוקפה של פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) מכוח דבר המלך 1947 65 (6) תקנות כנסת ישראל – מקור חוקי לפיקוח על הקדשות יהודים 71 (7) סיכום ביניים נורמטיבי 74 ואקף בית דוד (רייז) 75 (1) מי היה ר' דוד רייז 75 (2) מסמכי ואקף בית דוד (רייז) מן הסיג'יל השרעי 79 (3) נאמני ההקדש על פי שטר הוואקף 81 (4) הקשר של ר' דוד רייז עם הוועד הכללי 82 (5) כינון מחדש של ואקף בית דוד בבית הדין הרבני 85 בחינת עמדת היועצת המשפטית לממשלה 86 (1) הטענה בדבר הצורך בתיקון חקיקה או פסיקה עדכנית 87 (2) מי מוסמך לכונן מחדש ואקף יהודי בפני בית הדין הרבני ובאלו תנאים 89 (3) Forum shopping – האומנם? 91 (4) "הכוללים הרשומים" בצוואת ר' דוד רייז 93 (5) בחינת אומד דעת המקדיש על פי היועצת 95 (6) סיכום בחינת עמדת היועצת 96 מעמדו המשפטי של בית הרב 97 (1) ההסכם להקמת בית הרב, הנחת אבן-הפינה והבנייה 97 (2) חנוכת בית הרב 101 (3) שינוי הוראות הקדש בית דוד, כינונו מחדש וכינון הקדש בית הרב 104 סוף דבר 107 אקדמות מִלין שכונת בתי ההקדש "בית דוד" היא אחת השכונות הראשונות שנבנו בירושלים החדשה שמחוץ לחומות.

הרכב בית הדין הגדול שדן במחלוקת זו בעבר וכן הרכב בית הדין האזורי בירושלים לפניו, לא עסקו בכל ההיבטים העובדתיים, ההיסטוריים והמשפטיים, כפי שעשינו אנו בפסק דין זה. הפגיעה האפשרית בזכויות העניים בניגוד לתנאי ההקדש בית דוד ובניגוד לתנאי ההסכם עם הֶרי פישל יוצרת קושי הלכתי, ולכן בסופו של דבר הם השתיתו את פסקי דינם על הכרעה בדרך של פשרה הקרובה לדין (בית הדין האזורי) או פשרה בדרך של שינוי מטרות ההקדש עם חיוב בדמי שימוש (בית הדין הגדול).

"חפצתי לראות שבית הרב בירושלים יהיה בית מפואר, ושיהיה לפי כב' הדר"ג ולהרחבתו וגם כבוד ליהודי ארץ ישראל ולכל היהודים בכל ארצות הגלות". סוף דבר על פי דבר המלך, יש לבית הדין הרבני שיפוט ייחודי בכל עניין הנוגע ליצירה ולניהול פנימי של ואקף אשר הוקם בפני בית דין שרעי בתקופת השלטון הטורקי וכונן בפני בית הדין הרבני לאחר תחילת דבר המלך, הן על ידי המקדיש והן על ידי שליח, נאמן, נהנה או בעל עניין (לעיל, פסקאות 48–‎57).

אנו מורים כי על ענייני היצירה והניהול הפנימי של הקדשות אלו לא יחולו הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט–1979.

הדברים סוכמו כך (פיסקאות 34-33 לפסק-דינו של כב' השופט נ' סולברג): "33. הילכת שמש טובה ונכוחה היתה לשעתה, לפי שיעור קומתו ומיעוט סמכויותיו של בית משפט השלום בעת ההיא. 50 שנה ויותר חלפו מאז, בית משפט השלום זקף את קומתו, סמכויותיו הלכו ורבו, וביחד עימן התמקצעו שופטיו והריהם מומחים ומיומנים בכל ענפי המשפט. אין כל קושי להפקיד בידי שופט של בית משפט שלום את מלאכת הדיון וההכרעה בתביעות על שימוש במקרקעין, גם שלא תוך שמירה על גוף הנכס. הראציונאל שבבסיס הילכת שמש אינו תקף עוד. לשון החוק אינו מחייבהּ. אדרבה, על-פי פשטות לשון החוק אין מקום להבחנה שיצרה הילכת שמש. ממילא אין הצדקה להמתין לתיקון חקיקתי בסוגיה הנדונה. שופטים ומלומדים קראו לביטול הילכת שמש, מחמת קשייה ובשים לב למגמה הכללית של העברת סמכויות לבית משפט השלום. ניסיונות פסיקתיים לצמצם את הילכת שמש יצרו הבחנות מלאכותיות, דקות, מסובכות. בסמכות עניינית עסקינן, נושא שצריך להיות נהיר, פשוט וברור, באשר זהו שער הכניסה לבית המשפט. בתמצית: דומני כי שקע שִמשה של הילכת שמש.

בנוסף, בעת שניתן פסק-דינו של בית המשפט העליון בעיניין גורנשטיין ומילוא שהוזכרו לעיל, ההוראה בחוק הורתה כי הסמכות של בית משפט השלום היא לידון ב"תובענות בדבר החזקה במקרקעין או השמוש בהם" (חוק לתיקון פקודת שיפוט בתי משפט השלום (מס' 2), תשי"ד-1954; ההדגשה הוספה).

אוסיף שהתובעת צרפה לכתב התביעה החלטה של בית המשפט המחוזי שבה הועברה תביעה דומה לבית משפט השלום בשל הערכת שוויה (ה"פ (מחוזי ת"א) 791/06 עריית תל אביב נ' הסתדרות השומר הצעיר בישראל (6.11.2006) (כב' השופט י' זפט); אציין כי בנגוד לטענת הנתבעת, אין מדובר בהחלטה שניתנה על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט, אלא בהחלטה שבה הועבר ההליך לבית משפט השלום מכוח סעיף 79(א) לחוק).

...

מן הטעמים האמורים, טענות הנתבעת לגבי העדר סמכותו העניינית של בית משפט זה נדחות.

סוף דבר אשר על כן, הבקשה נדחית.

בהתחשב בטירחה זו, הנתבעת תשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח. ניתנה היום, י"ג אדר א' תשפ"ד, 22 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.

המערער ונסרין הגישו ערעור לבית המשפט העליון (עע"מ 8169/09); ביום 27.12.2010 היתקיים דיון בעירעור (ללא נוכחות ב"כ הרשות בשל שביתת הפרקליטים) וניתן פסק דין אשר דחה את העירעור, על אף העידר הפרקליטות, וקבע כי על המערער לצאת לירדן עד ליום 31.3.2011 ובאם לא יעשה כן, בידי הרשות להוציאו ללא התראה (פסק הדין צורף כנספח 2 לתגובת הרשות).

טיעוני הרשות הרשות טוענת כי בית הדין לעררים הנו טרבונל ייחודי ומקצועי, בעל ידע, ניסיון ומומחיות בתחום עסוקו, אשר לו הסמכות במרבית הנושאים הנוגעים לכניסה לישראל והשהייה בה. על כן, הקף ההתערבות השיפוטית והביקורת המינהלית אותה מפעיל בית המשפט לעניינים מינהליים, שעה שהוא דן בעירעור מנהלי על החלטות בית הדין לעררים, הנו מסויג ומצומצם.

הראיות שהונחו בפניו מלמדות כי החלטתו בדבר העדר כנות הקשר נטועה בתוככי מיתחם הסבירות ולא מצאתי כל נימוק להתערב בה. שהייה שלא כדין, עשיית דין עצמי וחוסר תום לב מצד המערער כאמור, ביום 6.9.2009 ניתן פסק דינו של בית המשפט המחוזי (עת"מ 3062/08) וביום 27.12.2010 ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון (עע"מ 8169/09), אשר בשניהם נדחו טענות המערער וניתנה הוראה שעליו לצאת מהארץ עד ליום 31.3.2011.

...

פסק הדין מפורט ומנומק היטב, שוקל את כלל השיקולים הראויים תוך מתן משקל הולם לכל אחד מהם והוא נשען על החוק, הנהלים והפסיקה הרלוונטית, ולכן אין מקום להתערב בהחלטתו, ודין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור הערעור נדחה, פסק דינו של בית הדין לעררים נותר על כנו.

לאור העובדה כי בית הדין לעררים הותיר למערערים את האפשרות לפנות בבקשה חדשה ולהוכיח טענותיהם, אך אלו בחרו שלא לעשות כן, אלא לפנות בערעור דנן, החלטתי לחייב את המערערים בהוצאות בגין ההליך.

סעיף 8.1 להסכם קובע כי על ההסכם חל הדין הישראלי וכי הצדדים מסכימים להיותם כפופים לסמכות הייחודית של בית המשפט המוסמכים בתל אביב, לגבי: "…with respect to the breach or interpretation of this Agreement or the enforcement of any and all rights, duties, liabilities, obligations, powers and other relations between the parties arising under this Agreement." סעיף 8.4 להסכם קובע כי הסכם ההשקעה וההסכמים הנלווים (Ancillary Agreements; סע' 2.2.1 להסכם) ממצה את ההבנות בין הצדדים לגבי הנושא וגובר על כל הסכם או הבנה קודמים בעל פה או בכתב.

כך בפרט כאשר, כפי שיובהר, חלק מהאירועים עליהם מלינה המשיבה היתרחשו רק לאחר כריתת ההסכמים שבהם נכללו תניות שונות לגבי סמכות שיפוט ודין חל. [4: מדובר בעירעור על פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ביום 11.10.1988 בתיק 791/87 ומשכך נראה כי הסימון "721/86" המופיע בהפניה, אינו נכון (ומקורו אולי בשגיאה שאותרה גם במאגרי מידע).

ייתכן שניתן היה לאתר באסמכתאות שנזכרו ציטוט ברוח דומה מדברי בית המשפט עצמו, ואפילו מפסקי דין של בית המשפט העליון, אך לא לכך מכוונת ההערה (הדיונית).

...

די באמור על מנת להגיע למסקנה כי המשיבה הרימה את הנטל לשכנע כי הפורום הישראלי הוא טבעי לניהול התובענה, זאת, גם לאחר מתן הדעת לזהירות בה יש להפעיל את שיקול הדעת בסוגיות הנוגעות לסמכות שיפוט על בעל דין זר. דומני כי לא בכדי טענת פורום לא נאות לא נזכרה בתגובה לתשובה, ואף בדיון עלתה בשפה רפה למדי, בתמצית, ובעיקר כמענה לטענה כי הטיעון בעניין זה נזנח.

אני סבורה שהיה מקום לצרף את התכתובת עצמה ולציין כי לצד שכנגד יש עמדה לגבי תחולת תניית בוררות (אף שאינני סבורה כי היה על המשיבה לעסוק בפירוט טענות הצד שכנגד, כגון על דרך הפנייה לסעיף 7).

הבקשה נדחית.