בחוות הדעת שנערכה על ידה, המומחית תארה את פגיעותיו של התובע בתחום האורתופדי כתוצאה מהתאונה כך:
"...שברים מרוסקים בטיביה ובפיבולה עם מעורבות מפרקית ופגיעה בתלוס שטופלו בניתוח הכנסת מיסמר תוך לשדי לטיביה (רגל שמאל – א.ר.). התובע קיבל טפול שקומי ארוך כולל אישפוז ואישפוז יום ופתח תיסמונת כאב – CRPS. במהלך האישפוז התלונן על כאבי כתפיים. נמצא ממצא מתאים לקרע במפרק ACJ מימין וקרע בגיד סופרהספינטוס משמאל. כמו כן נגרמו שבר ללא תזוזה בפטישון לטראלי משמאל ושבר בצלע 9 שנתגלו מאוחר יותר (מפוי עצמות)".
המומחית ציינה כי בגין הפגיעות שמהן התובע סובל ברגלו השמאלית הוא מתהלך עם מקל הליכה; כי קיימת הגבלה קלה בתנועת הברך השמאלית; כי קיימת הגבלה ניכרת בתנועת הקרסול; וכן קיימים קיצור של הרגל ורגישות יתר.
אשר לבקשת הנתבעת להקפאת סכום מסוים מסך הפצוי, ההלכה היא כי "הקפאת סך מסויים מכלל הפצוי תעשה, כאמור, אך ורק כאשר סבור בית המשפט כי הנפגע עומד לכאורה בתנאים המזכים אותו בגימלה ואולם במקרים בהם סבור בית המשפט כי התובע אינו זכאי כלל לגימלה אין מקום לעכב כל כספים.... לרוב "יצלם" בית המשפט את המצב הנוגע לתשלומי הגמלה במועד מתן פסק הדין ועל פיו יקבע את אופי הנכוי או "הקפאת הסך" בגין גימלה צפויה" (ת"א (מרכז) 29885-08-14 רא נ' קרנית – קרן לנפגעי תאונות דרכים (25.8.16)).
...
אשר לסעיף 329 לחוק הביטוח הלאומי, הנתבעת מבקשת שבית המשפט יורה שהמוסד לביטוח לאומי יהיה רשאי להפעיל את זכות הזקיפה הקבועה בסעיף זה, ולנכות את התשלומים שהנתבעת תשלם לתובע מהגמלה שתגיע לתובע מהמוסד לביטוח לאומי בעתיד, אם תגיע.
אני סבור כי לא ניתן להורות על סעד כזה בהליך שלפניי בו המוסד לביטוח לאומי לא נטל חלק, ודי בכך כדי להביא לדחיית טענת הנתבעת.
סוף דבר
אני מחליט לקבל את התביעה ואני פוסק לתובע את הסכומים הבאים:
נזק לא ממוני
הפסדי שכר בעבר -
128,000 ₪
1,750,000 ₪
אבדן השתכרות לעתיד -
1,448,000 ₪
עזרת הזולת לעבר ולעתיד -
281,000 ₪
ניידות -
160,000 ₪
הוצאות רפואיות -
100,000 ₪
סה"כ
3,867,000 ₪
בנוסף, הנתבעת תישא בשכ"ט ב"כ התובעים בשיעור של 13% בתוספת מע"מ, וכן בהוצאות המשפט של התובע בהליך זה.
הסכומים האמורים ישולמו בתוך 45 ימים, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד ליום תשלומם בפועל.
