פסקי דין בדיני נזיקין בגין נשיכת כלב

שאלה 11: נשיכת כלב – לא מצאתי לקבל טענת המערערים.

על פי הוראות חוק הפיצויים, כאשר קמה לתובע עילת תביעה לפי חוק הפיצויים לא תהיה לו עילת תביעה על פי הוראות פקודת הנזיקין בשל ניזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה.

אך האם יש הלימה בין מטרות ותכליות אלה לבין הבחינה במתכונתה הנוכחית? במהלך הדיון בפנינו, נטען על ידי הלישכה כי מי שעוסק בדיני מעצרים אמור לדעת את התשובה הנוגעת ל"ניצוץ ראייתי"; ומי שעוסק בחדלות פירעון ובהגשת תביעות חוב בפשיטת רגל אמור להכיר את תקנה 102 לתקנות פשיטת רגל; ומי שעוסק בהפקעות אמור להכיר את פסק הדין בעיניין שיכון עממי, ולכן כל אחד ואחד מהנבחנים אמור להשיב על שאלות כגון אלה.

...

עמדנו לעיל על הבעייתיות שהתעוררה ביחס לשאלה שעסקה בחוק חסינות מדינות זרות, התשס"ח-2008, אך לסופו של יום, מצאנו שלא להתערב בשאלה זו. עם זאת, תשובת בא כוח הלשכה מעלה את השאלה אם ראוי ואם ניתן לפצל את החיקוקים השונים לרשימה של חיקוקים תחת הדין הדיוני, וחיקוקים תחת הדין המהותי (ושמא חיקוקים הנופלים לשתי הקטיגוריות).

סיכום וסוף דבר הגענו לסוף הדרך.

מצאנו כי יש מקום לפסול שתי שאלות בלבד והצבענו על שתי שאלות בעייתיות נוספות.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 9520-09-12 עבדרחים נ' בנאטב תיק חצוני: בפני כבוד השופטת מי-טל אל-עד קרביס התובע עבדרחים היסוף ע"י ב"כ עו"ד בקאל התובע - נגד - הנתבעים 1. שלומית בנאטב ת.ז. 052016722 2. אייל בנאטב ת.ז. 040799686 ע"י ב"כ עו"ד סבג הנתבעים פסק דין

לפני תביעה לפי פקודת הנזיקין [נוסח חדש] (להלן: "פקנ"ז") בגין ניזקי גוף שלטענת התובע נגרמו לו כתוצאה מנשיכת כלב שבבעלות נתבע 2 (להלן: "הנתבע") ובהחזקת הנתבעים (אם ובנה).

ההצדקות לסעיף אחריות מעין זה באו לידי ביטוי במאמריו של פרופ' אריאל פורת: "ראשית, הבעלים של הכלב יוצר סיכון, לעיתים סיכון רב, כלפי עוברי אורח בעצם החזקת הכלב. אפילו אין כל אשם בהתנהגותו, עדיף שיישא בנזקי הניזוק שלא היתגרה בכלב מאשר שהנזק ייוותר על כתפי הניזוק ... שנית, בעלים של כלב יכול להיתגונן מפני הסיכון שתוטל עליו אחריות נזיקית על ידי רכישת פוליסת ביטוח מתאימה... שלישית, הטלת אחריות על הבעלים של הכלב מוצדקת בלי ספק משקולי הרתעה... ההנחה היא, שהבעלים של הכלב הוא זה היודע טוב יותר מכל אחד אחר כיצד לנהוג על מנת שמידת הסיכון מכלבו תפחת למינימום. אם הוא שנושא בנזקים, יש בסיס לסברה שיעשה את המירב למניעתם" (אריאל פורת "דיני הנזיקין" ספר השנה של המשפט בישראל תשנ"ב – תשנ"ג 301, 345 (אריאל רוזן צבי, עורך 1994)).

על כן, איני פוסקת הוצאות בראש נזק זה. עזרת צד שלישי בעבר ובעתיד; למעט אמירה כללית כי בנו בן ה – 14 הלך למכולת, אין כל ראיה לכך כי בגין הנשיכה הקלה בשוק רגלו השמאלית נידרש התובע לעזרת צד שלישי.

...

אשר לנזקים, התביעה מתקבלת בחלקה.

אין בידי לקבל טענה זו על שני ראשיה; ראשית, קבעתי כי הכלב נשך את התובע.

סוף דבר הנתבעים אחראים לאירוע נשיכת התובע על ידי כלבם, ולתוצאות הנובעות הימנו.

גב' כרמל דרור (להלן: "התובעת") ננשכה ביום 06/11/13 על ידי כלבה מזן טרייר (להלן: "הכלבה") שבבעלות גב' טל גרבר (להלן: "הנתבעת") זאת בעת שהנתבעת הגיעה לקבל טפול במכון הקוסמטיקה שבבעלות הנתבעת במושב מהרצליה.

שקלתי ראשית האם תיק זה בכלל מתאים לתביעות קטנות שכן בעקרו סובב סביב ניזקי גוף שבעקרון אינן מתאימים לדיון בהליך זה. יחד עם זאת, וכיוון שאין טענה לנכות צמיתה, הצדדים אינם מיוצגים, והמחלוקת היא אכן מחלוקת קטנה, סברתי שעדיף ליתן פסק דין לגופו של עניין, תחת למחוק את התביעה או להעבירה לבית משפט השלום, תוך העמסת הוצאות על כתפי הצדדים.

פרופ' אריאל פורת (בפרק "דיני הנזיקין", ספר השנה של המשפט בישראל, תשנ"ב-תשנ"ג (א' רוזן צבי, עורך), 301, 344 - 347) ציין: "הבעלים של הכלב יוצר סיכון, לעיתים סיכון רב, כלפי עוברי-אורח בעצם החזקת הכלב .... עצם בחירתו להחזיק בכלב עשויה להצדיק מסקנה זו"; בהמשך: "בעלים של כלב יכול להיתגונן מפני הסיכון שתוטל עליו אחריות נזיקית על-ידי רכישת פוליסת-ביטוח מתאימה"; ובהנשך: "הטלת אחריות על הבעלים של הכלב מוצדקת בלי ספק משקולי הרתעה.... ההנחה היא, שהבעלים של הכלב הוא זה היודע טוב יותר מכל אחד אחר כיצד לנהוג על-מנת שמידת הסיכון מכלבו תפחת למינימום. אם הוא שנושא בנזקים, יש בסיס לסברה שיעשה את המירב למניעתם". הפסדי שכר לעבר ככל שמדובר בעבר, עסקינן בנזק מיוחד אשר יש להוכיחו בראיות של ממש (ראה ע"א 355/80 נתן אנסימוב בע"מ נ' מלון טירת בת שבע בע"מ פ"ד לה (2) 800).

...

סבורני כי יש לתת משקל למידת הכאב והסבל אותם חווה התובעת כתוצאה מהאירוע.

) מכל מקום לבית המשפט מסור שיקול הדעת לפסוק פיצויים גם בגין ראש נזק זה למרות היעדרם של ראיות והוכחות מפורטות, על סמך האומדנא דדיינא על מנת שלא לקפח את התובעת בדינה רק משום שהתרשלה בשמירת אותן אמצעי הוכחה (ראה ד. קציר "פיצויים בשל נזקי גוף" מהדורה רביעית בעמ' 857-858), על כן אני סבור כי יש לפצות את התובעת בסכום גלובאלי אשר ישקף בין היתר גם את הוצאות הנסיעה לטיפולים הרפואיים אשר עברה ולהעמידו על סך של 200 ₪.

בנוסף תשלם התובעת לנתבעת סך של 200 ₪ בגין הוצאות המשפט.

המבחן הרלוואנטי לשאלת הקשר הסיבתי המשפטי הוא מבחן הסיכון והוא נגזר ממאפיינה של העוולה הפארטיקולרית ומשטר האחריות בצדה (ישראל גלעד דיני נזיקין גבולות האחריות 1246 (2012) (להלן: גלעד)).

קשת הסיכונים שתקיפה על ידי כלב יכולה לגרום, לא מתבטאת רק בתקיפה או נשיכה על ידי כלב, אלא גם בסיכונים נוספים ואלה כוללים גם העברת מחלה על ידי הכלב לאדם.

חרף תוצאת פסק הדין, לא מצאתי לחייב את התובעת בהוצאות בשים לב לנתונים הבאים: גילה של התובעת; העובדה שאין עליה עוררין כי היא חלתה במחלת הלישמניה במהלך שרותה בכלביה גם אם הקשר הסיבתי לא הוכח; וההוצאות שהתובעת עצמה נשאה בהן במהלך ניהול התביעה, בין היתר תשלום חלקה בשכר המומחים.

...

המסקנה אפוא כי גם לו היה מוכח האירוע הנטען על ידי התובעת, התביעה הייתה נדחית בשל אי הוכחת רכיב הקשר הסיבתי בין האירוע לבין המחלה ממנה סבלה.

התוצאה התוצאה אפוא, שדין התביעה להידחות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה ללא צו להוצאות.

בית משפט השלום בירושלים ת"א 39568-06-13 ק. נ' ח. תיק חצוני: בפני כבוד השופט אמיר דהאן התובע הנתבע פסק דין

עולים לסך 505 טפול+ 85.29 כדורים סך העולה לסכום של 590.29 ש"ח. נזקים נפשיים של התובע – התובע טען בתצהיר כי נגרמה לו טראומה עקב הנשיכה, כמו כן טען התובע כי אהבתו לכלבו הסבה לו ואישתו צער וכאב רב. חוות-דעת מומחה רפואי לא הוגשה מטעמו, אך בית-המשפט נוהג לאגם את הסבל הנפשי במסגרת הסמכות הכללית לפסוק פיצויים בגין נזק לא ממוני.

היזק על-ידי כלב: המסגרת הנורמאטיבית ההכרעה הנדרשת, הן בתחום האשם והן בתחום האשם התורם, מתייחסת לדינים המיוחדים החלים על האחראים לכלבים כאשר בעיניין שבפני בית המשפט כעת מורכבות נוספת והיא מעורבותם של כלבים משני הצדדים: פקודת הנזיקין, בסעיפים 41א-41ג, קובעת הסדרים מיוחדים של אחריות קפידה לניזקי כלב: סימן ד'1: היזק על-ידי כלב בתובענה בשל נזק לגוף שניגרם על ידי כלב, חייב בעליו של הכלב או מי שמחזיק בכלב דרך קבע (להלן — הבעלים) לפצות את הניזוק, ואין נפקא מינה אם היתה או לא היתה התרשלות מצידו של הבעלים.

משאין מדובר בשאלת האשם היחסי בין בעלי הכלב לניזוק, הנקבע לפי יחס האשמה המוסרית ביניהם (ע"א 477/85 אפרים בוארון נ' עריית נתניה פס' 12-11 לפסק הדין (פורסם בנבו)) – יש מקום למבחן אובייקטיבי ולפי מבחן זה –גישתו החופשית של כלב משוחרר לכלב קשור עולה כדי היתגרות בכלב הקשור באופן שאינו מצדיק הטלת אחריות מוחלטת על הכל הקשור.

...

לפיכך מצא בית-המשפט כי שני הצדדים התרשלו בטיפול בכלבים ובארוע: הנתבע התרשל בכך שיצא לרשות הרבים עם כלבו, כלב גדול וחזק במשקל של כ-50 ק"ג ללא זמם ונוכח טענותיו שלו בכתב ההגנה מנוע מלטעון ההיפך.

המסקנה היא כי יש לקבוע כי הנתבע התרשל בכך שיצא לרשות הרבים ואיתו כלב גדול וחזק אך ללא זמם, ומנגד יש לקבוע כי התובע נושא באשם תום לנזקו ולנזקי כלבו בשיעור נאמד של 75%.

סוף דבר לאחר ניכוי האשם התורם יפצה הנתבע את התובע בסכום של 2708 ש"ח. התשלום יבוצע תוך 30 יום, שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית פיגורים כחוק מן היום שנועד לתשלום.