לאחר מכן, השיבה המבקשת לשאלת בימ"ש לגבי הסכמתה לבדיקת פוליגראף כי היא צריכה לבדוק את העניין ובימ"ש הציע לצדדים כדלקמן:
"לנוכח אופי המחלוקת, מוצע כי בית המשפט ימנה מכון פוליגראף. מכון הפוליגרף יקבל את כתבי הטענות וינסח, לפי מומחיותו וניסיונו, את השאלות שיש להציג לתובעת. מוסכם על הצדדים כי סכום הנזק ככל שהתביעה תימצא מוצדקת הוא 2,000 ש"ח, ומעבר לכך יפסוק בית המשפט הוצאות משפט וכן את שכר טירחת הפוליגרף לחובת הצד שהפסיד. בשלב זה תישא הנתבעת בעלויות הפוליגרף, לאחר שהובהר לה כי העלויות הן סביב 1,000 ש"ח + מע"מ. ככל שמי מבעלי הדין יחזור בו מההסכמה לפוליגרף, או לא ישתף פעולה עם המומחה לפי לוח הזמנים שייקבע, לרבות בעיניין תשלום למומחה, הוא ישלם לצד שכנגד הוצאות משפט בסך של 2,500 ש"ח, וזאת ללא קשר לתוצאות ההליך וכתנאי להמשך ההיתדיינות. תוצאות בדיקת המכון יהיו סופיות ומכריעות, ובית המשפט יהא רשאי ליתן פסק דין על יסוד בדיקת הפוליגרף מבלי לקיים דיון נוסף, אולם בית המשפט יהא רשאי לקיים דיון נוסף אם יראה לעשות כן. מובהר לצדדים כי ההכרעה על סמך בדיקה בפוליגרף נעשית אך ורק בהסכמה, וכי הם לא חייבים בשום דרך ואופן להסכים להצעה זו, ושסירובם לא ישפיע בשום דרך ואופן על המשך ההיתדיינות. מובהר לצדדים שסכויי העירעור על פסק דין שניתן על סמך בדיקת פוליגראף, הם קטנים במיוחד. עוד מוסכם כי ככל שהתובעת תכשל בבדיקת הפוליגרף, כי אז התובעת תשלם 800 ₪ כהחזר בגין תשלום הפוליגרף ובנוסף תושב ההפקדה בסך 400 ₪ שבקופת בית המשפט לידי הנתבעת, זאת ותו לא".
(הדגש אינו במקור – א.כ.)
הצעה זו הוקראה לצדדים והם הסכימו לה.
המומחה שמונה ע"י בימ"ש לצורך בדיקת הפוליגרף הנו גזית - מכון פוליגראף ואיבחון מידע בע"מ ערך ביום 17.2.19 למבקשת בדיקת פוליגראף.
...
לאחר עיון בבקשת רשות הערעור, הגעתי למסקנה ולפיה דין בקשת רשות הערעור להידחות אף ללא צורך בתשובת המשיבה, מהנימוקים כדלקמן:
בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית משפט לתביעות קטנות ניתנת רק במקרים חריגים, עת נעשה לאחד הצדדים עוול קשה או כאשר הבקשה מעוררת שאלה משפטית בדרגת חשיבות גבוהה ביותר, זאת בשל טבעם של הליכי תביעות קטנות, שתכליתם בירור יעיל, מהיר ופשוט של סכסוכים.
אני סבורה כי במקרה דנן אין מקום להתערב בפסק הדין שכן הוא ניתן בדיוק בהתאם להסכמה הדיונית אשר הוצעה ע"י הערכאה קמא והצדדים הסכימו לה.
ממצאי בדיקת פוליגרף אינם קבילים במשפט אזרחי, אם אין הסכמה לגבי קבילותם.
בימ"ש קמא נתן את פסה"ד על בסיס המוסכם והמסגרת הדיונית אשר הותוותה ע"י הערכאה הדיונית בדיון, ומשכך לא מצאתי כל טעם המצדיק התערבות בפסה"ד.
לסיכום:
לאור האמור לעיל, דין בקשת רשות הערעור להידחות.
