פסק דין על דרך פשרה בתביעת עובדת נגד חברת חקירות

האם אי הסכמתה המפורשת של התובעת למתן פסק דין על דרך הפשרה מהוה עילה לביטול פסק דין שניתן לאחר שבא כוחה הודיע לבית המשפט על הסכמה למתן פסק דין כגון דא מבלי שהודיע לה? התובעת עותרת למתן פסק דין הצהרתי המורה על ביטול פסק הדין מיום 20.9.18 של כב' הרשם הבכיר (כתוארו אז) ראמי נאסר שניתן במסגרת ת"ת 8070-12-17 על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד – 1984, בטענה שהתובעת לא נתנה את הסכמתה למתן פסק דין כאמור (להלן: "פסק הדין") רקע להתדיינות בין הצדדים ביום 29.6.15 הגישה התובעת נגד הנתבעת בבית משפט השלום בצפת, תביעה לצוי עשה במסגרת ת"א 61477-06-15, בטענה לקבלת חשבונות מים מנופחים שאינם תואמים את כמות צריכת המים בדירתה.

עוה"ד ג'מאל עבדו מסר בחקירתו הראשית, כי לאחר מתן פסק הדין ובתחילת חודש 10/2018 התובעת התלוננה נגדו לפני לישכת הסיוע המשפטי הוא השיב ללישכת הסיוע בכתב [נ/1].

על חשיבות חובתו של עו"ד להעמיד את מלוא המידע בפני הלקוח אודות דיון לפי סעיף 79א' לחוק, נפסק בת"א (מח' חיפה) 907-05 משה מרקו נ' איילון חברה לבטוח בע"מ (5.9.10) נקבע: "קיימת חובה על עורך הדין להעמיד לרשות הלקוח, טרם הסכמה לדיון לפי סעיף 79א' את המידע המלא על צורת דיון זו ועל ההגבלות הנובעות ממנה והמשמעויות שיש לה, הן לעניין ההכרעה בהתדיינות גופה, והן בעיניין צימצום - עד כדי שלילה כימעט - של אפשרות העירעור. דברים ברוח זו ניתן למצוא במאמרים של ד"ר חמי בן נון ועמוס גבריאלי, יקוב הדין את הפשרה? לבקורת סעיף 79א לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, הפרקליט מ"ו, חוברת ב' (תשס"ג-תשס"ד) עמ' 257 , שבו נאמר כי: "פשרה על-פי סעיף 79א היא עניין מיוחד. להערכתנו, לקוח שלא הבין את מהות הפשרה מכוח סעיף זה עלול להפוך ללקוח מאוכזב או זועם המעמיד את עורך דינו בסיכון (תביעת רשלנות, עבירה אתית). מכאן, לדעתנו, בעיקר נוכח שלילת אפשרות העירעור, על עורך הדין ליידע את לקוחו במפורש בטיבה של פשרה על-פי סעיף זה (אף שאין עליו חובה מן הדין לעשות זאת, פרט אולי לחובת הנאמנות שלו כלפי לקוחו)". על פי ההלכה הפסוקה, טענות הנוגעות לתקינות ההליך המשפטי, כגון מתן פסק דין על דרך הפשרה מבלי שהתקבלה הסכמת בעל הדין, הן טענות שיש להעלותן במסגרת ערעור על פסק הדין ולא בתביעה נפרדת.

...

בכתב הגנתה טענה הנתבעת, כי דין התביעה נגדה להידחות וזאת משביצעה הנתבעת בדיקה יסודית לרשת המים והביוב בדירת התובעת ולא נמצא פגם כלשהו או פגם בחישוב צריכת המים.

סבורני, כי הייתה חובה על עו"ד עבדו ליידע את התובעת באופן מפורש על המלצת בית- המשפט למתן פסק דין על דרך הפשרה וטענות כגון, קושי תקשורתי כזה או אחר עם התובעת והפעלת שיקול דעת בדבר סיכויי תביעתה אינן מקנות פטור מחובה זו. לא נעלמה מעיני הטענה בדבר סופיות הדיון וחשיבותו של עקרון זה; פסק הדין ניתן ביום 20.9.18 והפך לפסק דין חלוט הכפוף לעיקרון סופיות הדיון.

לאחר שהתבוננתי בראיות הצדדים, נחה דעתי, כי באיזון בין עקרון סופיות הדיון ובין דרישת התובעת לביטול פסק הדין משלא הוסבר לה אודות מתן פסק דין על דרך הפשרה ולא הסכימה לכך לצד זכותה להעלות את טענותיה בפני בית המשפט, נוטה הכף לעבר זכותה של התובעת לקבל את יומה בבית המשפט ולבטל את פסק הדין.

סוף דבר על כן, הנני מקבלת את התביעה ומורה על ביטול פסק הדין מיום 20/9/18.

רקע - מינוי המומחה בדיון שהתקיים ביום 2.4.2023 בבקשת התובעת למינוי מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבעתי, כי אמנם בבדיקת CT שנערכה לתובעת ביום 30.8.2021 ניראו על פניו מימצאים נווניים ולא חבלתיים, מה גם שהתובעת ניחבלה בתאונה נוספת בחודש מאי 2022; ואולם, קבעתי, לאור הגישה הליבראלית במינוי מומחים מטעם בית המשפט בתביעות על פי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 (להלן: החוק) (רע"א 3007/12 פלונית נ' הראל חברה לביטוח בע"מ [30.5.2012]), ובשים לב לכך שהקשר הסיבתי הוא עניין למומחה ליתן עליו את דעתו, אין מקום לחסום את הדרך בפני התובעת להוכחת קיום נכות, ועל כן נעתרתי לבקשתה למינוי מומחה.

ביום 10.7.2023, עם הגשת חוות דעתו של המומחה ביקשתי את עמדת הצדדים להסמכת בית המשפט למתן פסק דין על דרך סעיף 4(ג) לחוק (פסק דין "על דרך הפשרה").

אשר לטענה בדבר הפרת חוק זכויות החולה: סעיף 6א(א) לחוק זכויות החולה קובע כי - "מטופל זכאי לכך שאדם המלווה אותו, לפי בחירתו (להלן - מלווה) יהיה נוכח בעת קבלת טפול רפואי, ובילבד שהמלווה לא יתערב במתן הטיפול הרפואי." "טפול רפואי" הוגדר, בסעיף 1 לחוק זכויות החולה, ככולל גם "פעולות איבחון רפואי". בשאלה האם יש לאפשר נוכחות של מלווה במהלך בדיקתו של בעל דין על ידי מומחה במסגרת הליכים משפטיים, להבדיל מבדיקה או איבחון לצורך טפולי, טרם נקבעה הלכה ממצה וסופית על ידי בית המשפט העליון; בפסיקת הערכאות השונות קיימות גישות לכאן ולכאן, חלקן בגדר אמירות עקרוניות וחלקן מתייחסות לנסיבות המקרה שהובא בפניהן; עם זאת קיימת תמימות דעים ביחס לכך, שבנסיבות חריגות, כגון במקרה של נבדק קטין או כשהמומחה הנו מומחה בתחום הפסיכיאטריה, תותר נוכחות או הישתתפות של בני מישפחה בבדיקה (ראו: רע"א 3263/19 פלוני נ' בית ספר הרוא"ה שדרות [7.6.2016], ופסקי הדין הנזכרים בפיסקה 6; רע"א (מחוזי י-ם) 32714-09-21 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' עיזבון המנוחה פלונית ז"ל [31.10.2021], ופסקי הדין הנזכרים בפיסקה 19).

לכל אלו אוסיף, כי בכל מקרה, אין להורות על פסילת חוות דעתו של המומחה בטרם מיצתה התובעת את כל הדרכים המקובלות לתקיפתה, קרי, זמונו של המומחה לחקירה בבית המשפט (רע"א 1465/21 פלונית ואח' נ' כלל חברה לביטוח בע"מ [18.3.2021]).

...

דיון והכרעה לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת תגובתו של המומחה, נחה דעתי כי דין הבקשה להידחות.

מכל האמור לעיל, אני מורה על דחיית הבקשה.

בית משפט השלום בכפר סבא ת"א 51573-05-17 רטה ואח' נ' מ.ב.ר. הנדסת בנין ופיתוח בע"מ ואח' תיק חצוני: עזרוני בפני כבוד השופט שרון ****י תובעים 1. מסלה רטה 2. למלם רטה 3. דג'ן רטה נתבעים 1. מ.ב.ר. הנדסת בנין ופיתוח בע"מ – הליכים עוכבו 2. רחבעם בשארי פסק דין

עד להעברתו של התיק אליי, עשה כבוד השופט פלג מאמצים רבים לסיום התיק על דרך הפשרה, והצדדים הודיעו לבית המשפט כי הם נכונים לשקול את הצעות בית המשפט, אך הדבר לא צלח.

לא רק שנסיון זה כשל, אלא שהוא גם מלמד כשלעצמו על הנתבע, ודרך פעולתו הלא ראויה, כפי שגם מלמדת העובדה, שהנתבע לא הצליח להמציא חשבוניות המלמדות שהחברה דיווחה על העיסקה נשוא כתב התביעה לרשויות המס, ושילמה מס כדין בגינה.

בהמשך חקירתו הנגדית טען הנתבע כי מדובר היה בתביעת החוב היחידה נגד החברה, אך ב"כ התובעים הציג מיסמך מעודכן מירשם התאגידים (ת/7), המלמד על חובות נוספים של החברה.

...

התובעים עתרו גם לפיצוי בסכום של 4,875 ₪ בגין נזקים שנגרמו להם בשל תשלומים ששילמו על עבודות שלא בוצעו על ידי הנתבע, ובהקשר זה הפנו לסעיף 18 לתצהיר התובע, ומשם לנספח ו'1-ו'3 לתצהיר, בו מופיעות קבלות על תשלומים שונים ששילמו התובעים בחודש נובמבר 2016, אך לא ניתן ללמוד מהקבלות עצמן כי הן קשורות דווקא לעבודות שלא ביצע הנתבע על פי ההסכם, ועל כן איני מקבל את טענת התובעים בעניין זה. צו עשה במסגרת התביעה עתרו התובעים גם למתן צו עשה להשבת שיק בסך 57,000 ₪ שמסר התובע 3 לנתבע הרשום על שמו של אחר (ה"ה יוסי מאור).

סיכומו של דבר התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעים את הסכומים הבאים: פיצוי בגין הנזק בסך של 105,267.52 ₪ נכון ליום 20.2.19, כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין; פיצוי בגין עוגמת נפש והפסד ימי עבודה בסך 10,000 ₪; פיצוי בגין תשלום חלקם של התובעים בשכ"ט מומחה בית המשפט בסך 5,791.5 ₪ נכון ליום 19.12.18, כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין; פיצוי בגין תשלום חלקם של התובעים בשכר עדותו של מומחה בית המשפט בסך 1462.5 ₪ נכון ליום 29.5.22, כשהוא נושא ריבית והצמדה כדין; פיצוי בגין הוצאות התובעים (לרבות בגין אגרה) בסך כולל של 8,000 ₪; שכ"ט עו"ד ב"כ התובעים בסך כולל של 20,000 ₪ בתוספת מע"מ. כן ניתן צו עשה המורה לנתבע להשיב לתובע 3 את השיק נשוא כתב התביעה, וזאת בתוך 30 יום מהיום.

יעקב איתח (ניתן פסק דין) יצחק דהן (ניתן פסק דין) נגד הנתבעת/המודיעה ח.דחלה לבנייה בע"מ באמצעות ב"כ עוה"ד הישאם דחלה הצד השלישי אייל פרץ באמצעות ב"כ עוה"ד ניג'ל מקלנן פסק דין (ההודעה לצד שלישי) המודיעה ביצעה עבודות גבס אצל התובעים.

נטען, כי הצד השלישי אף פעל במזיד ובחוסר תום לב. כתב הגנת הצד השלישי הצד השלישי טען בכתב הגנתו כי ללא פירוט בפסק הדין על דרך הפשרה בתביעה העיקרית, של החיובים שבהם חויבה המודיעה, אין כל אפשרות להתקדם בבירור ההודעה.

הכרעה כבר בהחלטה בה בוטל פסק הדין שניתן נגד הצד השלישי בהיעדר הגנה, עמדתי על כך שגם נוכח הסכם פשרה בתיק העקרי ניתן להמשיך ולברר את ההודעה לצד שלישי (ראו רע"א 7711/08 Bank Rozwoja Exspotu S.A נ' ארט בי, חברה בערבות מוגבלת (23.2.2009)), ועל כן אין בהיעדר הנמקה בפסק דין לפי סעיף 79א לחוק בתי המשפט בתביעה העיקרית כדי לסכל בירור ההודעה לצד שלישי.

כאשר בחקירתו הנגדית של עד זה שאל אותו ב"כ הצד השלישי מה מידת ההכרות שלו עם הצד השלישי, הוא השיב שהוא מכיר אותו טוב, מכיר אותו במשך לא פחות מעשר שנים, וכי הוא "חבר טוב שלי" (פרוטוקול 15.1.2023 ע' 32 ש' 7-4).

...

על כן הנני מחייב את הצד השלישי בגין 20% מתוך שליש מעלות בדיקות מכון התקנים – 58.5 ₪ (878 ₪ כפול 20% כפול 1/3).

לפיכך ועל דרך האמדנה, הנני קובע כי החלק של סכום זה השייך לעניין הפרופילים, עומד על 900 ₪.

סיכום השיפוי בגין שימוש בפרופילים בעובי 0.5 3245.80 ₪ בגין עלות בדיקת מכון התקנים 58.5 בגין הפסד דמי שכירות 180 בכין שכר טרחת המומחה מטעם התובעים 40 ________ סה"כ 3524.80 ₪ סיכום הנני מחייב את הצד השלישי לשלם למודיעה סך של 3524.80 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית לפי חוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום 11.9.2021 עד לפרעון בפעול.

המערער- התובע הגיש תביעה בסדר דין מהיר בסך 12,164 ₪ נגד המשיבה- הנתבעת.

בדיון שהתקיים בבימ"ש קמא ביום 15.3.23, לאחר שהתקיים בהסכמת הצדדים דיון שלא לפרוטוקול ולאחר שנשמע ב"כ התובע, הסכימו הצדדים כדלקמן: "אנו מסכימים ומסמיכים את ביהמ"ש לפסוק על דרך הפשרה, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט, ללא נימוקים וזאת לאחר שהובהרה לצדדים המשמעות של הפסיקה על דרך זו לרבות בעיניין סכויי העירעור, כמו כן הובהר כי ביהמ"ש יכול לקבל את התביעה במלואה, יכול לדחותה ויכול לקבלה בחלקה. כאשר ביהמ"ש יתן הכרעתו לאחר עיון בדו"ח השמאי מטעם התובעת ובדו"ח השמאות הנגדי ובכל החומר המונח בפניו על כל טיעוני הצדדים". לאחר מכן, בימ"ש קמא קבע כי יינתן פס"ד. ביום 19.3.23 ניתן פס"ד לפיו נדחתה התביעה.

התובע לא טרח להודיע על רצונו לחקור את השמאי מטעם הנתבעת בהתאם לתקנה 81א(4) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

בהקשר זה בימ"ש העליון היתייחס גם למצב זהה לענייננו: "הערה: מצב הדברים מורכב יותר כאשר הערכאה המבררת נימקה החלטה שניתנה לפי סעיף 79א, על אף שהסכמת הצדדים הייתה למתן פסק דין על דרך הפשרה ללא הנמקות. בנסיבות אלה, כוונת הצדדים הייתה למנוע ביקורת על הליך שיקול הדעת השפוטי, ואולם חשיפת שקולי בית המשפט, ולו בהנמקה קצרה, עלולה להעמיד את ערכאת העירעור בפני דילמה לא פשוטה (והשוו: עניין זקס, פסקה 7). דילמה זו תיחסך מערכאת העירעור אם הערכאה המבררת תקפיד לפעול על פי ההנחיה שלא לנמק פסק דין הניתן על דרך הפשרה, מקום שהצדדים לא היתנו הסכמתם להפעלת סעיף 79א במתן הנמקה (ראו פסקה 18 לעיל).

מפרוטוקול הדיון עולה כי ההסכמה שניתנה לפסיקה על דרך הפשרה לא כללה תנאים כלשהם, וממילא לבימ"ש במסגרת מתן פס"ד לפי סעיף 79א לחוק קיים שיקול דעת רחב להחליט אלו ראיות לקבל (ראה: רע"א 4345/22 לזרוביץ נ' איי די איי חברה לביטוח בע"מ, סעיף 5 להחלטת כב' השופט י' עמית (3.8.22)).

...

נקבע כך: "על יסוד מכלול החומר המונח לפניי, תוך שאני לוקח בחשבון את טענותיהם ההדדיות של הצדדים ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות.

לאחר עיון בטענות המערער, הגעתי למסקנה ולפיה מכוח סמכותי לפי תקנה 138 (א) (1) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, יש לדחות את הערעור בלא צורך בתשובה, כיוון שאין לערעור סיכוי להתקבל.

לא מצאתי כי הנימוק של בימ"ש קמא שגוי ואין בידי לקבל את טענת המערער כי הנימוק אינו מתיישב עם תוצאת פסה"ד. ההנמקה של בימ"ש קמא מבוססת על שיקול רלוונטי לצורך הכרעה צודקת בסכסוך ואין מדובר בהנמקה שגויה בעליל.

זאת ועוד; ביחס לשכ"ט השמאי שתבע המערער, צוין בהודעת התשלום כי "שכר השמאי הנדרש על ידכם נבדק ונמצא גבוה מהמקובל וזאת בהתחשב בגובה הנזק ובמורכבותו. בנוסף לא נעשה כל שימוש בכלים מיוחדים בידע או במשאבים חריגים. שכ"ט השמאי כאמור איננו במתחם הסבירות באומדנות נזק וזה אף אינו עולה בקנה אחד עם חובת הקטנת הנזק. בנסיבות אלה אושר שכ"ט שמאי ההולם את גובה הנזק והפעולות שבוצעו". בנסיבות אלה, לא מצאתי כי יש מקום להתערבות בפסה"ד. לסיכום: לאור האמור לעיל, נדחה הערעור.