פסק דין נכות כללית בגין הפרעות קשב וריכוז

ביום 08/10/2013, נקבעו למערער 65% נכות רפואית לפי הפרוט הבא: 30% בגין אפלפסיה, 20% בגין דום נשימה בשינה, 20% בגין הפרעת קשב ורכוז ו- 20% בגין עודף משקל.

הועדה היתכנסה מכוח פסק הדין, דנה בנכויות הרפואיות והסבירה כי לנוכח מכלול נכויותיו ונסיבותיו האישיות של המערער ומגבלותיו, אינה מוצאת סיבה מספקת לשינוי בהחלטתה.

מכאן, מומלץ למערער לשקול פנייה למשיב בתביעה חוזרת לקיצבת נכות כללית.

...

יש לקבל את הערעור ולהורות על החזרת עניינו של המערער לדיון בפני וועדה לעררים.

דיון והכרעה – לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, וכלל החומר אשר בתיק, הגעתי למסקנה לפיה דין הערעור להידחות, וזאת מן הנימוקים אשר יפורטו להלן.

סיכומו של דבר, לא מצאתי כל טעות משפטית בהחלטת הוועדה, ומכאן דין הערעור להידחות.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב - יפו ב"ל 49324-12-15 06 דצמבר 2017 לפני: כב' השופטת חופית גרשון-יזרעאלי המערערת אנז'ליקה גוסיין זדה ע"י ב"כ: עו"ד רונן גביש - מטעם הלישכה לסיוע משפטי המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד מוניר ח'יר פסק דין

לאור זאת, סיכמה הועדה בתחום הנפשי כדלקמן: "מבחינה פסיכיאטרית מדובר בתובעת אשר סבלה מנכות נפשית בשיעור 20% כפי שנקבע בשנת 2012 במסגרת נכות כללית, עקב הפרעות דכאונות חרדות והפרעת קשב ורכוז אשר הצריכה טפול תרופתי רציף. רישומים תומכים לכך בתיק הרפואי. לכן אין קשר סיבתי בין התאונה הנדונה לתלונותיה בתחום הנפשי.... לא חל שינוי לאחר התאונה ולא נגרמה החמרה". מן הפרוטוקול עולה, כי הועדה התייחסה למימצאי הבדיקה ולמסמכים הרפואיים הרלבאנטיים.

...

לסיכום עניין זה, אף טענות המערערת במישור האורתופדי נדחות.

סוף דבר המערערת לא הצביעה על טעות משפטית בהחלטת הוועדה, המצדיקה את התערבות בית הדין.

הערעור נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה באר שבע ב"ל 61444-12-20 26 פברואר 2021 לפני: כב' סגן הנשיא השופט צבי פרנקל המערערת: אוסנת גוזלן, (ת"ז-025280546) ע"י ב"כ: עו"ד שני אלמקייס המשיב: המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעדי פסק דין

ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים – נכות כללית מיום 08.12.20 (להלן החלטת הועדה).

לאחר שבוצעה בדיקה הוגשה חוות דעת נוירופסיכולוגית לועדה אשר היתכנסה ביום 8.12.20 לצורך סיכום הדיון וזו קבעה בהתבסס על חוות הדעת הנוירופסיכולוג כי למערערת "קיימת הפרעת קשב ולמידה על רקע התפתחותי נמוך" ומשכך העניקה הועדה את אחוזי הנכות והוסיפה 10% בגין הפרעת קשב ורכוז.

...

לאחר קבלת הבדיקה הנוירופסיכולג, סיכמה הוועדה ביום 8.12.20 את דיוניה וקבעה כי: "הוועדה עיינה בחוות דעת נוירופסיכולוגי מ-18.11.20 אשר ..הסתייגות עקב אמינותה הנמוכה ונטייתה להאדרת סימפוטמים. הגיעה למסקנה אבחנתית כי אצל התובעת קיימת הפרעת קשב ולמידה על רקע התפתחותי וכן הפרעה סומטופורמית בלתי ספציפית. אי לכך: הוועדה משנה את שם הסעיף הנפשי שניתן להפרעה סומטופורמית בלתי ספציפית אותו סעיף נשאר. הועדה מוסיפה 10% בגין הפרעת קשב וריכוז לפי סעיף 32א1במעל 15 ח'". עיון בהחלטת הוועדה מעלה כי בניגוד לטיעוני המערערת, הוועדה איננה מתעלמת מתלונותיה על הפרעה קונברסיבית ובשל העובדה כי האבחנות שניתנו למערערת במהלך השנים היו שונות הוועדה אף מפנה את המערערת לבדיקת נויורפסיכולוג במסגרתה מבקשת הוועדה מפורשות התייחסות לשאלה בדבר קיומם של סימנים המכוונים להפרעה קונברסיבית.

היועץ לוועדה מסכם את חוות דעתו באבחנה השערתית כי המדובר בהפרעת קשב ולמידה על רקע התפתחותי וכן הפרעה סומטופורמית בלתי ספציפית והמדובר בקביעה רפואית מובהקת שאין להתערב בה. טיעוני המערערת כי הוועדה לא התייחסה למכתביו של ד"ר ודים דינה להידחות.

לאור המפורט לעיל, משלא נפל פגם בהחלטת הוועדה, הערעור נדחה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה ב"ל 56310-07-21 09 ינואר 2022 לפני: כב' השופט נוהאד חסן המערער עומר בן אוריאל ע"י ב"כ: עו"ד אלי מלול ואח' המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ: עו"ד רינת מישאל פסק דין

זהו ערעור על החלטת הועדה הרפואית לעררים (נכות כללית), מיום 3.6.21, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 43% מיום 1.6.21 לפי העולה מן התיק, המערער יליד 1989.

הועדה קבעה את נכותו היציבה המשוקללת של המערער בשיעור של 43%, מיום 1.6.21 על פי הפרוט הבא: 20% בגין הפרעת אישיות אורגאנית, לפי סעיף ליקוי 34(ב)(3); 20% בגין טיקים בפנים וידיים, לפי סעיף ליקוי 29(8)(א)(I-II); 10% בגין הפרעת קשב ורכוז, לפי פריט ליקוי 32(א)(2)(ב).

...

דיון והכרעה לאחר עיון בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי, ולאחר בחינת טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הערעור להידחות.

דין טענת המערער להידחות.

הוועדה קבעה למערער נכות פסיכיאטרית בשיעור 20% בגין הפרעת אישיות אורגנית, לפי סעיף ליקוי 34(ב)(3), הקובע: "רמיסיה, סימנים קליניים קלים, קיים צורך בטיפול תרופתי, קיימת הפרעה בינונית בתפקוד הנפשי או החברתי וכן הגבלה בינונית של כושר העבודה". מקובלת עלי טענת המשיב שהקביעה אודות הגבלה בינונית של כושר העבודה מתיישבת עם האמור בחוות הדעת מאת ד"ר וייסבורד, אשר ציין שירות צבאי מלא במסגרת תכנית מיוחדת לילדים עם צרכים מיוחדים; אחרי השחרור החל לעבוד בעסק המשפחתי, הפסיק את עבודתו מאז משבר הקורונה (המערער בן 22 במועד הוועדה).

אי לכך, לא מצאתי סתירה בולטת או אי התאמה ניכרת בין ממצאי הוועדה כמפורט לעיל ובין המסקנה שקיימת הגבלה בינונית של כושר העבודה.

סוף דבר לאור כל האמור, הערעור נדחה וזאת ללא צו להוצאות.

למערערת נקבעו אחוזי נכות רפואיים במסגרת ועדות נכות כללית של המשיב בשיעור 20% בגין הפרעת קשב ורכוז לפי סעיף ליקוי 32א(2)(ג) אשר דן בפגיעה הקשה בשניים מהתחומים חברתי, לימודי ותעסוקתי, וכן 25% בגין PTSD הקובע הגבלה בינונית עד ניכרת בכושר העבודה ובסה"כ נכות יציבה משוקללת בשיעור 40% וזאת החל מיום 17.11.16.

המערערת הגישה ערר וועדה רפואית לעררים (אי כושר) דחתה ביום 26.3.17 את הערר בנימוק כדלקמן: "לדעת הוועדה במצבה הרפואי הנוכחי כשירה לעבודה בעבודה התואמת את מצבה הרפואי, גילה וניסיונה המקצועי בעבודות כגון: טלמרקטינג, משגיחה על מבחנים במוסדות חינוך, לווי ילדים בהסעות וכל זאת כפי שנקבע בדרג ראשון. הוועדה דוחה את הערר". על החלטה זו הגישה המערערת ערעור במסגרת ב"ל 1051-06-17 (להלן – פסק הדין המחזיר) במסגרתו הגיעו הצדדים להסכמה לה ניתן תוקף של פסק דין ולפיה: "עניינה של המערערת יושב לועדה לעררים (אי כושר), באותו הרכב, על מנת שתתייחס לאספקט התיפקודי – תעסוקתי של הנכות הנפשית שנקצבה וזאת באופן מפורש (ההדגשות אינן במקור – צ"פ.)

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ובחומר המונח לפניי הגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל בחלקו.

הוועדה כאמור התכנסה לאחר פסק הדין המחזיר ושמעה את תלונות המערערת כדלקמן: "העו"ד : נמצאים פה אחרי פסה"ד בביה"ד אנו סבורים שקיים אי כושר מסוים. חן עברה טראומה בצבא – אונס והוועדה בביטוח הלאומי ...פגעה בה בדרג I. הליקויים הרפואיים פוגעים בכושרה התעסקותי ואנו סבורים שמגיע לה משהו זמני שיאפשר לה להשתקם ולחזור לתפקוד. חן מתקשה לדבר.

הוועדה לא נדרשה במסגרת פסק הדין המחזיר להתייחס למסמכים נוספים כפי טענת המערערת ועל כן דין טענות המערערת כי הוועדה התעלמה ממסמכים נוספים שעמדו בפניה – להידחות.