פסק דין משלים בתביעת נזיקין בגין ליקויי בנייה

מאחר שעילת התביעה בהליך הקודם נבלעה בהסכם הפשרה שקבל תוקף של פסק דין, אך ההסכם – על פי לשונו – לא נועד לסלק אחת ולתמיד את כלל המחלוקות והתביעות שבין הצדדים, שוב עלינו להדרש לשאלת זהות העילות, שכן וכפי שנפסק בעיניין בן-לולו פסק הדין שאישר את הסכם הפשרה חוסם היתדיינות עתידית נוספת "באותה עילה". האם מדובר בעילה זהה? המבחן לקיומו של השתק עילה הוא מבחן זהות העילות.

מבחן נוסף, אשר אומץ בפסיקה באופן חלקי או כמשלים למבחן הזכות המהותית, הוא מבחן העסקה, הנוקט בגישה מרחיבה יותר, ולפיו מכלול העובדות המרכיבות עסקה אחת או מעשה אחד (ואף סדרה של עיסקאות או מעשים), מהוות עילת תביעה אחת, אף אם בשל אותה עסקה נפגעו זכויות שונות של התובע.

התביעה שהוגשה בהליך הקודם הייתה תביעה חוזית-נזיקית, במסגרתה התבקש פיצוי בגין ליקויי בניה ואיחור במסירה.

...

לסילוק מלא וסופי, ישלמו הנתבעים לתובעים סכום כולל (כולל ש"ט, הוצאות וכיוצ"ב) בסך 800,000 ₪.

התוצאה אשר על כן, אני מקבל את בקשת הסילוק ומורה על דחיית התביעה מחמת התיישנותה, ולגבי מרכיבי התביעה שעניינם אובדן הרווחים בשל המכירה המוקדמת וכן השבת חלק יחסי של התמורה בשל מסירת בתים בשטח יותר קטן, גם מחמת השתק עילה.

אני מחייב את התובעים, ביחד ולחוד, לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של- 10,000 ₪, אשר ישולם בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן – הוא יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק החל מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 11370-07-20 נחמיאס ואח' נ' שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ ואח' לפני כבוד השופט עדי הדר התובעים: 1. מוריס נחמיאס 2. אוולין נחמיאס 3. ג'סיקה נחמיאס הנתבעות: 1. שיכון ובינוי נדל"ן (השקעות בייזום) בע"מ 2. פנינת העיר רמת גן בע"מ 3. דניה סיבוס בע"מ פסק דין

הגשת כתבי טענות התובעים הגישו ביום 6.7.20 תביעה לצוו עשה, חוזית ונזיקית, נגד הנתבעות בגין ליקויי בניה בדירות שרכשו על סך של 556,599 ₪.

" המומחה קבע בחוות הדעת המשלימה כלהלן: "2. בתאריך 30.1.22, בוצעה בדיקת מאתר בדירה מס' 130 ונימצא כי קיים רווח בין קופסאות הבקורת לבין ריצוף הקרמיקה. יש לבצע הגבהה של קופסאות הבקורת עד לאריחי הקרמיקה. נמצא שקיים רווח בין האמבטיה לחיפוי הקרמי ויש לבצע איטום בסיקה פלקס. נושא איטום האמבטיה הנו באחריות התובעים, מאחר ומדובר בתחזוקה שוטפת.

...

אולם, על אף שהעלתה טענה זו בשם התובעים כאן כנתבעים בתביעה קטנה, ביהמ"ש באותו הליך, לא קיבל הטענה שכן בסופו של דבר, על אף שהתובעים כאן הגישו שם תביעה שכנגד, הוא קיבל תביעת השוכר, גם אם באופן חלקי.

" מעיון בעמוד 5 בשורה 24 לפרוטוקול הדיון בתביעה הקטנה (נספח כ"ג) עולה שעד התובעים כאן, גרי, העיד בדיון בתביעה הקטנה כלהלן: "השוכרים הם הגורמים לכך שהיה עובש בדירה, זה נמצא על איילון ואנשים לא פותחים חלונות והבית סגור במיוחד בחודשי הקיץ לא באנו אליו בטענות." למרות האמור לעיל, ועל אף חוסר הנוחות מהטיעון הסותר של גרי בעניין דירה 138, ניתוח הראיות שהובאו בעניין דירה 136, דומה למצב הדברים לגבי דירה 138 ולכן ביהמ"ש קובע כי גם בעניין דירה זו הובאו ראיות המבססות המסקנה כי הדירה סבלה מרטיבות ועובש בעת שיוחאי התגורר בה בתקופת הבדק והאחריות ובשל כך התובעים חויבו בתביעה הקטנה לשלם לו פיצוי, תוך שביהמ"ש מביא בחשבון תרומת השוכר להחמרת המצב.

סוף דבר ביהמ"ש מחייב הנתבעות לבצע התיקונים עליהם הורה המומחה בחות הדעת המקורית והמשלימה תוך 60 יום מהיום.

ביום 7.4.2022 ניתן פסק דין משלים (השופט נ' שילה) ביחס ליתר רכיבי התביעה, ובו נקבע כדלקמן: (-) פיצוי בגין ליקויי בנייה וסטייה מהמפרט הטכני – בית המשפט אימץ את חוות דעת המומחה שמונה מטעמו (המהנדס צבי רון), וכן פסק במספר רכיבים שהושארו באופן ספציפי לשיקול דעתו בחוות הדעת, כך שסכום הפצוי בגין ליקויי הבניה הועמד על סך כולל של 480,770 ש"ח. לצד זאת, בית המשפט קבע כי יש להפחית מהפיצויים למערערות את הסכומים הבאים: החלק היחסי של ארבע הדירות שמכרו המערערות, משום שבהסכמי המכר המחו המערערות לרוכשים את זכויות התביעה בגין ליקויי בנייה; הפצוי בגין החלק ברכוש המשותף שאינו בבעלות המערערות (הפחתה של כ-83%).

אין מדובר, למשל, בתביעה נזיקית לפצוי בגין השלכות ליקויי הבנייה על כלל הבניין.

...

סבורני כי, לעניין ההצמדה, הדין עם המשיבים.

יצוין כי בניגוד לחישוב אותו הציגו המשיבים בערעורם, על מנת לקבוע את מדרגת תשלום התמורה הנוספת, יש להצמיד את תקבולי המכירות למדד תשומות הבנייה, בדרך שקבע בית המשפט המחוזי בפסקה 44(ב)9 לפסק הדין המשלים: "כל פעם שייחתם הסכם מכר לאחת מדירות הנתבעים, יש לשערך את שווי התקבולים שנקבעו בו, לערכם ביום חתימת ההסכם ובאופן זה הסכום הנקוב בטבלה בנוגע ל'סך תקבולי המכירות' יהיה בערך הריאלי של מועד חתימת כל הסכם מכר שייחתם למכירת דירות הנתבעים". פרשנות בית המשפט המחוזי לעניין זה מקובלת עליי.

התשלום יהא בתוספת מע"מ. סוף דבר הנני ממליץ לחבריי לקבוע כי דין ע"א 6927/20 להידחות לפי תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, כי דין ע"א 3964/22 להידחות אף הוא בהתאם לתקנה 148(ב) הנ"ל, למעט טענת המערערות ביחס לסעיף 71 להסכם הקומבינציה ולפיצוי בגין המחסן (כמפורט בפסקאות 13-12 לעיל), וכי דין ע"א 3988/22 להתקבל, הכל כמפורט לעיל.

התובע טוען שמלוא האחריות לבניית הבית בשטח קטן משטחו לפי ההיתר, היא של הנתבעת, אשר הפרה היתחייבותה כלפיו בחוזה, לבנות את הבית על פי היתר כדין, ואף חבה כלפיו חבות בנזיקין, בשל בניית הבית ברשלנות.

עמדת הנתבעת – התביעה העיקרית לשיטת הנתבעת אין לחייבה בעלות המומחים שהביא התובע, בסך 30,000 ₪ (ליקויי בנייה, רטיבות ושמאות), משום שבית המשפט קבע כי לא ידון בסוגיית הליקויים, נוכח העובדה כי החלק הארי של הליקויים תוקן על ידה, לפי חוות דעתו המשלימה של מומחה בימ"ש ומתן פסק דין בגין הליקויים שלא ניתן לתקן.

...

אציין, כי לא רק התובע כשל בעניין זה. לסיכום התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, כדלקמן:- הנתבעת תשלם לתובע 30,000 ₪ בגין הוצאות למומחים מטעמו.

הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 6,700 ₪.

התביעה שכנגד נדחית בעניינם של הנתבעים שכנגד 2-4.

לפניי תביעה כספית (חוזית ונזיקית) בגין ליקויי בנייה בדירת מגורים, שאותה רכשו התובעים (בני זוג), אברהם שיחרור (להלן - "תובע 1") ונטלי שיחרור (להלן - "תובעת 2"), מחברת אפרידר (להלן - "הנתבעת") ושאותה בנתה הנתבעת עבורם.

כפי שצוין בסעיף 6.2 לפסק דין זה, סכום כלל הרכיבים, שאינם מצויים בליקויים הישירים בדירה, הוא 226,250 ₪, ואמנם מתוך סכום זה, בהתאם לסיכומים יש להפחית 15,000 ₪ אשר נתייתרו, בשל העידר הטענה למגורים חילופיים, אך עדיין גם לאחר הפחתה זו, הפצוי הנותר הוא 211,250 ₪, מבלי הוספה של הרכיבים אותם התובעים לא שמו במעמד כתב התביעה, כגון: בריאות התובעים, הוצאות כספיות בגין חשמל ומים, ירידת ערך הדירה והחניה.

פסה"ד בעירעור ביטל את החלטת 27.5.2023 והורה על מתן "פסק דין בהתאם לחומר הראייתי שבתיק ועל בסיס המחלוקות המותוות בכתבי הטענות". ביום 18.9.2023 ונוכח פסה"ד בעירעור שהועבר לעיוני, נתתי החלטה שבה נתבקשו הצדדים להודיע מה לדעתם ראוי שביהמ"ש יעשה בתיק מבחינה דיונית והאם ראוי שביהמ"ש יורה על הגשת סיכומים משלימים, בשים לב לקושי מעשי שצפוי בכתיבת פס"ד, אותו פירטתי בהחלטה.

שיעור הנזק בגינו יש לפצות יידון בהמשך פסק דין זה. פלוגתא שנייה: האם הנתבעת חבה בגין הנזק הנגרם לתובעים עקב הליקוי בחנייתם? טענות הצדדים: התובעים טוענים בעמוד 6 לסיכומיהם מיום 26.4.2023 כי ישנו ליקוי בחנייתם, שכן היא לא ניבנתה בהתאם לתקן ובשיפוע חריג, אשר לא מאפשר שימוש בחניה.

...

משכך, מקובלת עליי טענת הנתבעת, כפי שעולה בכתב הגנתה, כי קיים חוסר דיוק בסכום אותו תבעו התובעים בכתב התביעה.

אני סבור כי הנתבעת אכן גרמה לעוגמת נפש ממשית בקרב משפחת התובעים, ועל כך עליה לפצותם.

בנסיבות כולן אני מוצא לקבוע שהתובעים זכאים לפיצוי ע"ס 30,000 ₪ בגין עוגמת נפש, מתוך הסך של 100,000 ₪ שנתבע בכתב התביעה, וזה סכום שנראה לי סביר ומידתי בנסיבות, גם בהתחשב בשיעור הנזקים האחרים שנקבעו בפסה"ד. סיכום התביעה מתקבלת, באופן חלקי.

הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים: סך של 17,435 ₪ עבור כלל הליקויים אשר לא תוקנו בבית התובעים, בהתאם למומחה בית המשפט, בצירוף מע"מ ובצירוף הפרשי הצמדה למדד תשומות הבנייה, ממדד חודש מאי 2022 ועד המדד הרלוונטי נכון למועד מתן פס"ד זה. בנוסף, לסכום המתקבל מהשערוך הנ"ל (לפי מדד תשומות הבנייה) יש לצרף, החל מיום מתן פס"ד זה ואילך (עד מועד התשלום המלא בפועל) הפרשי הצמדה וריבית כדין בלבד.