פסק דין הצהרתי בדבר זכויות בדירה

יתרה מכך, הנתבעים הגישו תביעה לבית המשפט המחוזי למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכות הבעלות בדירה ולחילופין זכות החכירה לדורות, ולאחר הסדר הגישור שבין הנתבעים ועיזבון עו"ד טמבור והמבטחת, פעלו למחיקת התביעה הנ"ל. בכך, נימנעה קביעה פוזיטיבית בדבר קיומן של זכויות בעלות בדירה לנתבעים, על ידי המותב בעל הסמכות העניינית הרלבנטית, שהנו בית המשפט המחוזי.

...

סוף דבר הנני מקבלת את התביעה לפינוי הנתבעים 1-3 מהדירה, ומורה לפנות ולסלק את ידם של הנתבעים, יחד ולחוד ו/או כל אדם אחר מטעמם מהדירה נשוא התביעה, המצויה בשדרות הציונות 47, דירה 24, והידועה כחלק מחלקה 5 בגוש 12434, וזאת תוך 60 יום ממועד המצאת פסק הדין לידי הנתבעים.

אני דוחה את דרישת התובעים לחיוב הנתבעים בתשלום דמי שימוש ראויים לתקופה שעד להגשת התביעה נשוא תיק זה. אני מחייבת את הנתבעים 1-2 לשלם לתובעים הוצאות משפט בסך של 3,366 ₪ וכן שכ"ט עו"ד בסך של 8,500 ₪ כולל מע"מ. הנתבעת 3 אינה שוכרת הדירה כיום, כמפורט בסעיף 7 לפסק הדין.

בנסיבות אלה, אני קובעת כי הנתבעת 3 איננה מחויבת בתשלום ההוצאות ו/או שכ"ט עו"ד לתובעים.

בבקשה ציינה ירדנה כי בכוונתה להגיש לבית משפט מוסמך תוך 90 ימים תביעה לפסק דין הצהרתי בדבר זכויותיה בדירה ובקשה לצוו מניעה זמני למכירת הדירה שיופנה לבנק.

...

השאלה העומדת להכרעה בהחלטה זאת – האם התביעה התיישנה? כפי שנראה להלן, שוכנעתי כי הכרעה בשאלה זאת ראוי שתינתן לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין.

טענת ההתיישנות ירדנה הגישה כתב הגנה ביום 23.2.2020 ובו טענה (סעיף 6) להתיישנות התובענה כדלקמן: "מבלי להודות באף טענה מטענות התובע, הנתבעת 2 תטען כי עילה ו/או טענה שיש לתובע כנגד נתבעת 2, מכת כתב ההתחייבות ו/או הסכם הרכישה הנטען ובוטל כדין ו/או מכח כל מסמך ו/או הסכם ו/או שטר אחר אשר כביכול נערך בין הצדדים, התיישן ולא ניתן עוד לתבוע מכוחם ו/או על פיהם, לגן דין התביעה כנגדה להידחות או להימחק". הבנק הגיש כתב תשובה ביום 1.3.2020 בו דחה את טענת ההתיישנות לה טוענת ירדנה וציין כי: "הסעד העיקרי לו עותר התובע קשור בדירת המגורים. דהיינו המדובר בתביעה לאכיפת חיוב חוזי שתוצאתו עשויה להקנות לנתבעת (לילך – ח"ש) ולתובע זכויות במקרקעין ולפיכך עפ"י מבחן תוכן התביעה, יש לסווג את התביעה כתביעה במקרקעין כמשמעותה בחוק ההתיישנות" (סעיף 16 לכתב התשובה).

בסופו של יום התרתי את הגשת המסמך (בקשת עכוב ההליכים שהגישה ירדנה לתיק ההוצל"פ) בצייני כדלקמן: "לאחר שעיינתי במסמך שלכאורה מלמד כי הבנק ידע, כבר בשנת 2005 על טענת הנתבעת 2 בדבר ביטול ההסכם עם הנתבעת 1, יש חשיבות רבה לקבלת המסמך וליתר המסמכים המצויים באותו תיק הוצל"פ" (עמ' 12 לפרו' שו' 28-30).

יחד עם זאת סבורני כי בנסיבות דנן ראוי להכריע בה לאחר שמיעת ראיות ובמסגרת פסק הדין.

לאור כל האמור לעיל אני קובע כי טענת ההתיישנות של ירדנה תוכרע במסגרת פסק הדין ולאחר סיום שמיעת ראיות (שהחלנו בהן כאמור ביום 10.12.20).

אני קובע התובענה להמשך שמיעת ראיות ליום 23.5.2021 בשעה 09:00 ולמשך היום.

במסגרת ניסיונות המימוש בהליך הראשון, הורתה, בהחלטה מיום 14/06/2012, רשמת ההוצל"פ לבנק להגיש תביעה לקבלת פסק דין הצהרתי בדבר הזכויות בדירה.

...

סיכום לאור כל האמור לעיל, דין התביעה להידחות וכך אני מורה.

לא שוכנעתי במידה הנדרשת, למרות קיומן של תהיות שהעלה התובע בנוגע להתנהלות עו"ד עזאם, כי טענות התובע הוכחו הן בשאלת האחריות והן בשאלת הנזק.

התובע ישלם הוצאות ההתדינות בסך 7,500 ש"ח לנתבע 2, עו"ד עזאם, באמצעות בא כוחו.

איננו מביעים דיעה באיזה הליך על המערער לנקוט, יהא זה תובענה לביטול פסק דינו של בית המשפט קמא או תובענה לפסק דין הצהרתי בדבר הזכות העומדת לו בדירה (השוו י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי, עמ' 805 (מהדורה שביעית, 1995 )).

...

המסקנה היא שכשם שהדיון בתביעת הפינוי שהתנהל בבית משפט קמא לא שימש לבירור טענות המערער לדיירות מוגנת ורישיון שימוש בלתי הדיר בדירה, כך הערעור על פסק הדין שניתן בתביעת הפינוי, אינו יכול לשמש אכסניה לדיון בטענות מסקנה נגזרת מכך היא, שהמערער נטול יכולת משפטית לערער בעצמו, שלא באמצעות הנאמן, על קביעת בית המשפט קמא בפסק הדין, הרי שהנאמן הוא הבעלים של כל נכסי המערער המצוי בפשיטת רגל, ובתוקף מעמדו זה בחר להעלות בשם המערער טענות קנייניות שונות כהגנה מפני תביעת הפינוי.

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי למסקנה כי דין התביעה להתקבל באופן חלקי.

על כן, אני קובע כי דמי השימוש ישולמו מיום 31.12.17 ועד למועד הפינוי הדירה בפועל, בהתאם לקביעת מומחה מטעם בית המשפט כפי שיפורט דלמטה.

אני ממנה בזאת את שמאית המקרקעין בדירה, xxx 159 .

רקע בתמצית פסק דין זה עניינו בתביעה שהגישו התובעים, לפסק דין הצהרתי בה עתרו למתן סעד הצהרתי בדבר זכויותיהם בדירה (בעלת 2 קומות) ובגג שמעליה (תיקרא להלן: "הדירה"), אשר ניבנתה על גג הבית בבעלות הנתבעים, בתמ"ש 31149-10-19.

...

נוכח כל האמור לעיל, לא מצא בית המשפט לקבל את גרסת התובעים לענין המתנה, אף אם מדובר בנוהגש שקיים בחברה הערבית.

לסיכום התובעים לא הציגו כל מסמך, ואף לא טענו כי קיים כזה, שיש בו כדי לתמוך בטענתם לעסקת המתנה.

על כן, ולאור כל האמור לעיל אני קובעת, כי התובעים לא עמדו בנטל המוטל עליהם להוכיח, כי המרשם לא משקף את הזכויות בפועל וכי הזכויות בדירה הוענקו להם במתנה.

סוף דבר לאור ניתוח הדברים כאמור ובהסתמך על המסקנות המפורטות לעיל אני קובעת, כדלקמן: תביעת התובעים למתן פסק דין הצהרתי בדבר זכויות בדירה, נדחית.

לאחר שדחיתי את תביעת התובעים, שקלתי את האופן בו התנהלו ההליכים, את מכלול הנסיבות ואת התוצאה אליה הגעתי, אין מנוס מחיוב התובעים בהוצאות הנתבעים.

יחד עם זאת, ומאחר וקיימים הליכים נוספים בין הצדדים, בדבר עיזבונו של המנוח, ועל מנת שלא להסלים את מערכת היחסים בין הצדדים, תוך תקווה שעתה ישכילו להגיע להסכמות מחוץ לכותלי בית המשפט, אני קובעת חיוב בהוצאות על הצד הנמוך, באופן שהתובעים ישאו בהוצאות הנתבעים בסך של 25,000 ₪ בלבד, שישולמו לידם בתוך 30 יום.