פסק דין בעתירה נגד עיריית ירושלים בדבר אישור העדר חובות

לצורך השלמת רישום הבית המשותף והעברה תחילה של הזכויות ע"ש החברה בגין עסקת היסוד, נידרש אישור לטאבו מטעם עריית בני ברק (להלן: "הערייה") בדבר העידר חובות לעירייה.

בהיעדר נימוק מוצדק כלשהוא מצידה לעצם העלאת הטענה לחוב בשלב מיתקדם זה, אין גם מקום להחיל את אמות המידה המקילות שנקבעו בפסיקה לגבי הגשת בקשה להארכת מועד להגשת תביעות חוב (רע"א 9802/08 הועדה המקומית לתיכנון ולבניה עריית ירושלים נ' א.ר מלונות רותם (1994) בע"מ (בפרוק) (21.8.2012)).

זאת, לאחר שכבר נקבע קודם לכן על ידי בית המשפט העליון בהילכת רע"א 187/05 נסייר נ' עריית נצרת עילית, פ''ד סד(1) 215 (2010) (להלן: "הילכת נסייר"), כי יש להחיל את דיני ההתיישנות הרגילים על הליכי גבייה מנהליים אקטיביים, באופן שנישום שהרשות מפעילה כלפיו הליך גבייה מנהליים, יהיה רשאי להיתגונן בטענה שהחוב התיישן על דרך של הגשת עתירה מינהלית נגד הרשות.

לכן, סברה כי בהנתן מועד מתן פסק הדין בעיניין סלומון (ניתן בחודש אפריל 2015), ומאחר שמדובר כאן בחוב שנצבר בשנים 2007 – 2008, נהנית הערייה מן החריג ורשאית היא לידרוש את פרעון החוב כתנאי לקבלת האישור.

...

משכך, ולאחר ששקלתי, אני מקבלת את בקשת כונס הנכסים.

סיכום: מן המקובץ לעיל, אני מקבלת את בקשת כונס הנכסים (בקשה מספר 10).

אני מורה לעירייה להנפיק לידי כונס הנכסים את האישור הנדרש לצורך רישום הזכויות ע"ש החברה והשלמת רישום הבית המשותף, תוך 30 ימים.

הסכם דיוני תחילה השתרעה המחלוקת על פני תקופת ארנונה רחבה יותר, אך זו צומצמה בהסכם דיוני שהוגש על ידי הצדדים ביום 09/06/23 ובו הוסכם על ידי העותרת  והמשיבות 1 ו- 3 (המשיבה 2 לא השיבה לעתירה כלל) כי ככל שתשלם העותרת (על תנאי) את חוב הארנונה לתקופה 20/03/21 ועד 31/08/21 וככל שתישא המשיבה 3 בתשלום חובות הארנונה החל מיום 01/09/21 ובכפוף לתשלום  חובות בגין היטלי השבחה ו/או אגרות והיטלי פיתוח, תימסור הערייה לעותרת תוך 7 ימים מיום ביצוע התשלום המלא בפועל, אישור בדבר העידר חובות לרשם המקרקעין על פי סעיף 324 לפקודה בקשר לעיסקת מכירת הנכס מהעותרת לחברת בוטיק המאשרת פרעון החובות עד לתום התקופה הדו חודשית בה תבצע חברת בוטיק את התשלום.

זה המקום לציין, כי אמנם מאז מתן פסק הדין הנ"ל, ובמסגרת תיקון מס 47 לפקודה הנ"ל, בוטל בשנת 1993, סעיף 274 ב (א) הנ"ל לפקודה ברם לטעמי אין בכך כדי לשנות את ההלכה שכן זו בוססה על תכליתו החקיקתית של סעיף 324 (א) כדלקמן: "ייחוס החובות לנכס, במקום למחזיקים-חייבים מסוימים, יביא לתוצאה שאינה מתיישבת עם מטרתו התחיקתית של סעיף 324(א) לפקודה, שכן בעלי נכסים, שאינם חייבים חובות לעירייה, יישאו בחובותיהם של המחזיקים. " בעת"מ (ירושלים) 8599/08 יעד שיאן נדל"ן בע"מ נגד עריית    ירושלים (21/02/13) נדחתה טענת רוכש נכס כי די בתשלום חובותיו של בעלי החלקה מעביר הזכות /המוכר שהיה הבעלים הרשום ואין לעכב מתן התעודה בשל חובות שנצברו מאז הרכישה על שם הרוכש.

אולם הנימוק העקרי והחשוב מכל הוא כי עסקינן בעתירה מנהלית כנגד הערייה כרשות מנהלית המוסמכת לגבות ארנונה ובסעד שנתבקש כלפיה בעתירה (ולא כלפי חברת עצמאות שצורפה לעתירה רק כצד העלול להפגע אם יינתן הסעד) ועל כן, את זהות בעל החבות לשאת בתשלומי הארנונה יש לבחון במקרה דנן ביחס לעיריה ומנקודת ראותה וסמכותה לגבות חוב זה ולסרב ליתן אישור העדר חובות בגינו, כרשות מקומית ולא לפי "הבנת" צד זה או אחר מי הוא המחזיק משפטית בנכס.

...

לאור כל האמור נתבקשה דחיית הטענה ככל שהיא מועלית כלפי חברת עצמאות ומבקשת לייחס את החוב אליה.

ראשית, אני מקבל את טענת חברת עצמאות כי החזקה המשפטית לעניין החבות בארנונה איננה נקבעת בהכרח לפי החזקה בפועל בנכס (שלגביה , אגב, אכן כפי שטוענת חברת עצמאות, לא הובאו ראיות כלל וכלל ועל כן לא ניתן להכריע בשאלה מי החזיק פיזית בפועל בנכס בתקופה השנויה במחלוקת, אם בכלל).

לאור כל האמור, ובהתאם להסכם הדיוני, על העיריה להשיב את הסכום השנוי במחלוקת לעותרת בהתאם לתנאים שנקבעו בהסכם הדיוני מבחינת שיערוכו.

אריה ליאון – ניתן פסק דין משה רובין – ניתן פסק דין אלי מויאל מכלוף שטרית – ניתן פסק דין יוסף שטרית – ניתן פסק דין יוסף אבוחצירא – ניתן פסק דין ע"י ב"כ עו"ד גלעד ברבי ועו"ד צבי שילה נגד משיבה עירית ירושלים ע"י ב"כ עו"ד שלומי לזרי פסק דין העתירה שבכותרת מופנית כנגד סרוב המשיבה (להלן: הערייה) להעניק לעותרים אישור העידר חובות לצורך העברת זכויות במקרקעין.

מתאור מהלך הדברים לעיל, עולה כי ניתן לחלק את העותרים לפניי לשלוש קבוצות (ראו בעיניין זה גם החלטתי מיום 18.9.2019): (א) בקבוצה הראשונה נמנים עותרים שנמנעו מלשלם את חוב היטל הסלילה על אף שהיו צד לתביעה בבית המשפט המחוזי והגיעו עם הערייה להסכם פשרה שקבל תוקף של פסק דין, במסגרתו נקבע הסדר תשלומים מפורש לפרעון החוב (להלן: הקבוצה הראשונה או: קבוצת העותרים שתבעו והתפשרו).

...

אני סבורה כי התשובה לכך שלילית.

בנסיבותיו הייחודיות של המקרה הנוכחי בו העירייה חדלה באופן ניכר מגביית חובותיה במשך שנים ארוכות, אני סבורה כי קמה הצדקה לסטות מהכלל הרגיל של חיוב בהפרשי הצמדה וריבית, ולהסתפק בהפרשי הצמדה בלבד (לכלל הרגיל של חיוב בהפרשי הצמדה וריבית בהקשר של חוק פסיקת ריבית, וליכולת לסטות מכך מטעמים מיוחדים, ראו: ע"א 672/81 עמיתי מלון ירושלים נ' טייק, פ"ד מ(3) 169, 223 (1986)).

סוף דבר נוכח מכלול הטעמים שפורטו, עתירתם של העותרים בקבוצה הראשונה והשנייה (לפי הגדרתם בפס' 5 לעיל) נדחית בעיקרה.

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים בפני כב' השופט א' דראל – סגן נשיא 06 אוקטובר 2022 עת"מ 34404-05-22 נוגריאן ואח' נ' משרד הבינוי והשיכון ואח' בעיניין: 1. שמואל נוגריאן 2. מזל גידניאן ע"י עו"ד אסף דרעי העותרים 1. מדינת ישראל ע"י עו"ד מנחם סבג 2. עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ ע"י עו"ד רן שדה המשיבים פסק דין

בדיקה שנעשתה הביאה לכך שהעותרים נדרשו לשלם עבור חובות שנצברו לעמידר בסכום של 26,240.68 ₪, בגינם הוגשה נגדם תביעה.

ביום 24.1.2019 קיים מבקר המדינה דיון בתלונתם עם נציגי עמידר עריית ירושלים, ובמהלך הדיון הושגה ההסכמה הבאה: "עריית ירושלים תפעל אל מול משרד הפנים לקבלת אישור לביטול ההצמדות והריבית של החוב במסגרת הפשרה (הנציב יעמוד לרשותה של הערייה במסגרת הדין והדברים שתקיים בעיניין עם משרד הפנים).

עם קבלת אישור משרד הפנים והסכומים האמורים מעמידר תסדיר הערייה את מתן האישור על העדר חובות.

...

לסיכום, לא נפל פגם בהחלטת ועדת החריגים או בדרך קבלת ההחלטה, לא כל שכן פגם המצדיק התערבות בשיקול דעתה.

משהגעתי למסקנה זו מתייתר הדיון בשאלת המועד שבו הוגשה העתירה, והשיהוי שנפל בהגשתה.

סיכום על יסוד האמור, אני דוחה את העתירה.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 2540-11-21 שרביט נ' עריית רחובות בפני כבוד השופט רמי אמיר עותר יעקב שרביט ע"י ב"כ עו"ד סימה אבו מרסה משיבה עריית רחובות ע"י ב"כ עו"ד ריקי בקבני פסק דין

עניינה של העתירה שבפניי בהליכי גביה מינהליים בהם נקטה המשיבה, עריית רחובות ("הערייה") נגד העותר, מר יעקב שרביט, בגין חוב ארנונה מהשנים 2011-2009 ביחס לנכס המצוי ברח' משה יתום 34 ברחובות ("הנכס").

עוד טענה הערייה, כי המידע בעיניין החובות החדשים נימסר לעותר אף בעת המו"מ לפשרה בתיק ההוצל"פ בקשר לחובות הישנים; ואולם היה זה דוקא העותר שסרב לכלול בהסכם הפשרה סעיף בדבר יתרת חובותיו לעירייה (סרוב שהיום רואה בו הערייה כחוסר תום לב מצדו).

כך הוא גם בהליכי גביה פאסיביים, על דרך של אי-מתן אישורים על העדר חובות (עע"מ 8832/12 עריית חיפה נ' יצחק סלומון בע"מ (15.4.15) (עניין "סלומון"); עניין קורן).

לעניין זה ראו: בעיניין נסייר, בפיסקה 21 לפסק דינה של השופטת ברלינר; בעיניין סלומון, בפיסקה 21 לפסק דינו של הנשיא גרוניס וכן בפיסקה ז' לפסק דינו של השופט רובינשטיין; רע"א 4302/16 עריית ירושלים נ' פרידמן (16.4.18) (עניין "פרידמן"), בפסקות 8 ו-14 לפסק הדין; וע"א 999/20 עריית תל אביב נ' עו"ד עוז עמית – מנהל מיוחד לבדיקות חוב (14.6.21) (עניין "עוז עמית"), בפסקות 22-21 לפסק דינו של השופט מינץ וכן בפסק דינו של השופט הנדל.

יפים לענייננו דבריו של השופט פוגלמן בעיניין קורן (בפסקות 17 ו-33 לפסק הדין): "ואולם, דומה שאין חולק על כך שגם בהעדר תחולה לטענת היתיישנות, אין הרשות יכולה לגבות כל חוב בכל מועד אף אם לא עשתה פעולות גביה סבירות במהלך השנים." .

...

"לא שוכנעתי כי העירייה נקטה בהליכים לגביית חובותיה מאת המשיבות לבד מהוצאת מכתבי דרישה. ... לאחר זאת לא נרשמו פעולות ממשיות. עניין זה גם משפיע על בחינת עמידת הרשות בחובת ההגינות." (ההדגשות שלי – ר.א).

סופו של דבר, דין העתירה להתקבל, במובן זה שהעירייה אינה רשאית לגבות מהעותר את החובות החדשים מהשנים 2011-2009, ועליה לפעול להסרת ההערה בדבר שעבוד על זכויות העותר בדירת מגוריו בשל החובות האמורים.

הטעם הראשון הוא, שבסופו של דבר העותר לא פרע את חוב הארנונה, והקופה הציבורית ניזוקה.