פסק דין בנושא פגיעה בשורש כף היד

נושא פסק הדין - שיעור הפצוי המגיע לתובע, יליד 6.7.95 (בן כ-22.5), בגין נזקיו הגופניים שנגרמו בתאונת דרכים מיום 21.7.13, עת היה התובע בן כ- 18.

נכות רפואית התאונה הוכרה כתאונת עבודה, והתובע עמד לפני ועדה רפואית של המל"ל. הוועדה קבעה, כי בגין תאונת הדרכים נגרמה לתובע נכות צמיתה בשיעור של 5% בגין הפגיעה בשורש כף יד; כן קבעה הוועדה כי לתובע נכות צמיתה בשיעור של 30% בגין לקותו במרפק יד ימין, ואולם מתוך נכות זו קבעה הוועדה הרפואית, שבין חבריה היה גם אורטופד, שיש לייחס לתאונה מחצית, קרי נכות של 15% וזאת מאחר שהתובע סבל מהמנגיומה במרפק עוד טרם התאונה.

...

לנוכח פגיעתו, העובדה שנגרמו לו שברים וכן פגיעה בחזה, אני מקבלת את עדות ולעניין זה. בגין 11 ימים קיבל התובע סך של 256 ₪ (בגין 75% משכרו) ומשכך יש להשלים השכר לתקופה זו ב- 85 ₪.

לאחר שעיינתי במכלול טענות הצדדים, אני סבורה שהתובע לא זכאי לסכום הפיצוי הגבוה הנדרש על ידו, בין היתר, בהעדר תמיכת הטענה (לכל הפחות לעבר) על הוצאות רפואיות בפועל (צורפו קבלות חלקיות), ובהינתן העובדה, שמכלול הטיפולים העתידיים להם ייזקק התובע בעתיד, מכוסות רובן במסגרת בביטוח רפואי ממלכתי, והן מאחר שמדובר בתאונת עבודה והתובע זכאי להחזר הוצאות מהמוסד לביטוח לאומי.

סוף-דבר: לאור האמור לעיל, יש לפסוק לתובע את הפיצויים בסכומים הבאים: הפסד השתכרות לעבר ולעתיד 524,674 ₪; הפסדי פנסיה 62,960 ₪ ; עזרת צד ג' 75,000 ₪; הוצאות רפואיות 3,000 ₪ ; כאב וסבל 34,982 ₪ ; --------------------------------------------------------------------------------- סך הכל: 700,616 ₪ ניכויים 65,274 (-) ₪ -------------------------------------------------------------------------------- סך הכל: 635,342 ₪ .

בית משפט השלום בחיפה ת"א 29675-03-10 זועבי נ' "קרנית" קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופט **** פיש תובע פלאח זועבי ת.ז. 050179241 ע"י ב"כ עו"ד יצחק ריינפלד נתבעות 1."קרנית" קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים ע"י ב"כ עו"ד א' שור ואח' –נמחקה על פי פסק דין חלקי

נטען שחוות דעתו של פרופ' שטהל הועברה לד"ר כליף שהתייחס לנכות שנקבעה ונטען שיש להתייחס לסעיף היעודי לפגיעה בשורש כף היד בתקנות המל"ל. הנתבעת ביקשה להסתמך על קביעות ד"ר כליף ולקבוע נכות בשיעור של 5% בלבד.

דיון והכרעה נושא היד הדומינאנטית אכן בחוות דעתו של ד"ר כליף, מומחה בכירורגיה אורתופדית בכף היד מיום 24.12.12 נרשם כי התובע כותב בידו הימנית וחלק משאר הפעולות מבצע בשתי ידיו.

...

לאחר שעיינתי בתצהיר וחוות הדעת, החלטתי שבעניין הרפואי יש להסתמך על קביעותיו של פרופ' שטהל.

באשר לנכות התפקודית, נראה לי שד"ר שטהל ציין את המגבלות מהן סובל התובע ויש בהן כדי להוות הפרעה אמיתית ליכולתו של התובע לחזור לעבודתו הקודמת.

אשר על כן, הנני מחייב את הנתבעת, עיריית נצרת, לשלם לתובע את הסך של 297,525 ₪.

פסק הדין עניינו בפיצויים שנפסקו לתובעת (המערערת והמשיבה לפנינו) (להלן: "הנפגעת") בגין ניזקי גוף שנגרמו לה בתאונת דרכים מיום 10.10.2017.

אשר לנכות התפקודית של הנפגעת קבע שזו זהה לנכות הרפואית בגין פגיעה ביד שמאל, וקבע ממצאים לגבי מצבה כדלקמן: "כאמור, כתוצאה מתאונת הדרכים נושא התביעה, נגרמה לתובעת פגיעה משמעותית בשורש כף יד שמאל שהתבטאה בשבר תוך מפרקי. בתצהירה עמדה התובעת על השפעת התאונה על תיפקודה. בין היתר מסרה כי היא 'סובלת מכאבים, נפיחות והגבלה בתנועות יד שמאל' וכן מ'נימול וחוסר תחושה באצבעות 3-1 ביד זו'. עוד ציינה כי היא "מתקשה בתפיסה ואחיזת חפצים ביד שמאל, בהרמה ונשיאת חפצים", וכי הדבר משליך באופן ישיר על עבודתה 'כמו למשל קושי בהרמת קלסרים, אני מתקשה בהקלדה על מחשב, בנהיגה ממושכת (אחיזה של ההגה) ולמעשה בכל פעולה הדורשת הפעלת שתי הידיים במקביל והפעלת כוח ומאמץ ביד שמאל' (סעיף 11).

...

על רקע זה, בשים לב לאופי הנכות, מיקומה, שיעורה, רכיביה והשפעתה – כעולה מן הראיות, שוכנעתי כי הפגיעה התפקודית שנגרמה לתובעת עולה בקנה אחד עם נכותה הרפואית, ועומדת על 30%".

בית המשפט מצא כי לא ניתן לקשור באופן מלא בין הפסד השכר בחתנ"ס לבין התאונה.

סוף דבר ערעור שומרה – נדחה.

על החלטתה זו הגיש המערער עירעורו בהליך קודם ב"ל (י-ם) 24995-11-22 בו ניתן פסק דין ביום 22.2.23 (להלן: "פסק הדין המחזיר") בזו הלשון: "ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 20.9.22 על מנת שזו תשקול ותנמק אם יש מקום להתאים למערער נכות נוספת ונפרדת לפי פריט ליקוי 31 (5) העוסק בהפרעה תפקודית עקב פגיעה בעצב האולנרי. ..." הועדה קבעה כי כתוצאה מתאונת העבודה סובל המערער מהליקויים הבאים: לפי סעיף 75(1)(ב) – צלקות בגוף מכאיבות או מכערות – 10%.

כמו כן הועדה קובעת כי המערער סובל מ'בעיה עצבית' של נוירומה אולם בחרה לקבוע קיומם של 10% נכות רק בגין צלקת לפי ס'75(1)(ב) במקום להעניק נכות ממשית לפי סעיף 31(5) לפגיעה בעצבי שורש כף היד.

דיון והכרעה עת עניינו של מערער מוחזר לועדה רפואית לעררים לדיון מחודש בעקבות פסק דין שבו נקבעו הוראות, על הועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, ולהתייחס לאמור בפסק הדין, ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו. ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהיתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה: האם מילאה הועדה אחר מצוות פסק הדין? בעת בחינת החלטת הועדה בוחן בית הדין אם נפל פגם משפטי, דהיינו אם טעתה הועדה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, היתעלמה משיקולים זרים או היתעלמה מהוראה המחייבת .

שנית – המערער הציג בפני הועדה חוות דעת מומחה כף יד ד"ר מיכיילביץ מיום 10.1.23 אשר מאוחרת למועד הועדה שלגביה ניתן פסק הדין המחזיר.

...

המערער קיבל את יומו ודין הערעור להידחות.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל – הערעור נדחה בזאת.

המערער הגיש ערעור על החלטת הועדה המפורטת לעיל, וביום 2.5.22 ניתן פסק דין בתיק ב"ל 49721-11-21 אשר קבע כדלקמן: "ניתן בזאת תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יושב לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) בהרכבה מיום 3.11.2021 על מנת שתשקול עמדתה בשנית, תוך שתתייחס לטענות המערער בדבר הפגיעה בכושר הפעולה הכללי על פי פריט ליקוי 35 לתקנות על חלופותיו, לעניין שורש כף יד שמאל ולחוו"ד ד"ר אריאלי מיום 25.12.15 לעניין זה" (להלן: פסק הדין המחזיר).

עוד נפסק כי, משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לועדה לעררים בצרוף הוראות, על הועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה.

...

מנגד טען המשיב כי דין הערעור להידחות כדלקמן: הוועדה פועלת בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר וקובעת כי היא איננה מתרשמת על השפעה של המגבלות שלא נמצאו בבדיקתה על כושר הפעולה הכללי, ללמדך כי הוועדה אשר קובעת כי לא מצאה מגבלות, לא מצאה גם השפעה על כושר הפעולה הכללי.

טענות המערער כי קביעת הוועדה בהחלטתה שלפיה לא מצאה ירידה בתחושה בניגוד לחוות דעתו של ד"ר אריאלי איננה מדויקת, שכן עובר לפסק הדין המחזיר מצאה הוועדה כי המערער "מוסר על ירידה בתחושה באצבעות 3-4-5 עם תחושה שמורה באצבעות 1-2" ועל כן, ובשים לב כי גם ד"ר אריאלי מצא תרדמת באצבעות 1-3, גם היא דינה להידחות.

לפיכך, הערעור נדחה.