פסק דין בהעדר הגנה על פי תקנות סד"א החדשות

כל ההחלטות שניתנו עד היום בהקשר זה בכל מסגרת דיונית שהיא, בערכאת העירעור ועל ידי מותב זה, מדברות בעד עצמן; · בהתאם לתקנות סד"א החדשות הרי שכל רכיבי פסק הדין - שאינו מעורר סוגיה חדשה או מורכבת - יינתנו באופן תמציתי ככל הניתן, תוך היתייחסות לעיקרי הדברים והטענות שנפרשו בתיק זה בהרחבה יתרה.

תמצית תאור ההליכים בתיק משלא הוגש כתב הגנה על ידי החברה (הנתבעת 5) - ניתן כנגדה פסק דין בהיעדר הגנה.

בפסק דינה של כב' השופטת רות רונן בת"צ (כלכלית) 47119-12-15 אפרימוב נ' יו. אס. ג'י קפיטל ישראל בע"מ (פורסם בנבו, פסק דין מיום 24.6.19) נדונו טענות שונות שהועלו לעניין עילה להרמת מסך, שפורטו באופן רחב אף יותר מכפי שפורטו על ידי התובע בעיניין שבפניי, ונקבע כי : "סעיף 6 מהוה חריג לכלל לפיו לחברה יש אישיות משפטית נפרדת מבעלי מניותיה. הפסיקה קבעה לא אחת כי מדובר ב"סעד קצוני ומרחיק לכת, שיש לעשות בו שימוש זהיר ביותר במקרים חריגים ולא כדבר שבשיגרה" (ע"א 3807/12 מרכז העיר אשדוד ק.א בע"מ נ' שמואל שמעון, פס' 56 (22.1.2015) [פורסם בנבו] (להלן: "מרכז העיר אשדוד")).

הרבה למעלה מן הנידרש ועל מנת שלא להותיר את הדברים בלא כלום, אדרש בקצרה לעצם העילה של הרמת המסך: ד"ר חביב - סגל בספרה דיני חברות (הוצאת balance4 הפקות בע"מ, 2007, להלן - חביב סגל) מסבירה כי ההסדר החדש להרמת מסך כפי שנקבע בתיקון מספר 3 לחוק החברות התשנ"ט - 1999 (להלן - חוק החברות) נועד לבטל את המבחן הגמיש שנקבע תחילה בסעיף 6 (ב) לחוק החברות וכי מאז אותו תיקון : "ניתן להורות על הרמת מסך רק במקרים חריגים כאשר הנסיבות מצדיקות זאת ... רק בעלי מניות אשר היו מעורבים באופן פעיל בפעילות האסורה על פי סעיפים 6(א)(1)(א) ו - 6(א)(1)(ב) עלולים להמצא באחריות אישית לחובות החברה" אמנם, גם עצימת עיניים תיחשב כידיעה, אלא שבכל מקרה, לא יהא די ברשלנות גרידא.

...

למען הסר ספק: כל טענות התובע כלפי הנתבעים 1 עד 4 - נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית ביחס לנתבעים 1-4.

לעניין הפיקדון המופקד בתיק: בשים לב לקיומו של פיקדון בתיק לצורכי הוצאות, אני מורה כי המזכירות תעביר מחצית מהפיקדון, על פירותיו, לעו"ד נור על חשבון ההוצאות שנפסקו לנתבעים 1 ו - 2 בפסק דין זה. יתרת החיוב בהוצאות שנפסק לטובת הנתבעים 1 ו - 2 תשולם על ידי התובע בלוח הזמנים שנקבע לעיל.

דיון והכרעה: אקדים אחרית לראשית ואומר, כי לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל פה ולכלל החומר שהוגש לתיק והוצג בפניי, ולאחר שהתרשמתי מהנתבע 1 באופן ישיר ובחנתי סיכומי ב"כ הצדדים המלומדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין התביעה נגד הנתבעים 1 ו-3 להדחות וכי יש לקבל את בקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר הגנה נגד נתבעת 2.

יש להוסיף כי עיינתי בגירסת התובע על פי כתב התביעה המתוקן והמסמכים שצורפו לו ולא ניתן להיתעלם מהתהיות העולות במספר נושאים: שיחרור הרכב מהמוסך ללא תשלום וללא קבלת שטר/שיק ביטחון מנתבע 1 כמקובל בענף זה; אי החתמת נתבע 1 על מיסמך כלשהוא; הנפקת חשבונית ביום 20/03/2019 כשלושה חודשים לאחר התאונה (אציין כי על המסמך לא נרשמה חשבונית מס); וצרוף חוו"ד שמאית מיום 30/03/2019 כאשר נתבע 1 טען בפניי כי לא שילם את שכר טירחת השמאי, כאשר התאונה התרחשה שלושה חודשים קודם לכן.

תקנות סדר הדין החדשות אף חידדו עניין זה משנקבע בתקנה 5 לתקנות כי על בית המשפט לאזן, לפי הצורך, בין האנטרס של בעלי הדין ובין האנטרס הצבורי; לעניין זה, "אינטרס צבורי" - נגישות הציבור למערכת בתי המשפט לרבות קיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, חסכון במשאבי זמן ועלויות.

ודוק, תקנות סדר הדין האזרחי החדשות הסיטו את נקודת האיזון בין השיקולים והאינטרסים המתחרים אל עבר גישה מחמירה יותר.

...

אשר לנתבעת מס' 2, ולאחר שזומנה כדין ולא הגישה כתב הגנה ולא התייצבה לדיון, אני מקבל את בקשת התובע ומורה כדלקמן: הנתבעת 2 תשלם לתובע מלוא סכום התביעה בסך 6,435 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה המתוקנת ב-06/10/2022 ועד היום.

למען הסדר הטוב, ההודעה לצד ג' שהוגשה במסגרת כתב התביעה המקורי, נדחית בזאת ללא צו להוצאות.

אני מורה לתובע לשלם את המחצית השניה של האגרה תוך 7 ימים מהיום.

תאריך הישיבה: כ"ד בתמוז התשפ"ג (13.7.2023) בשם המערער: עו"ד חי מיכאל; עו"ד רועי שלו בשם המשיבים: עו"ד יותם בלאושילד; עו"ד ספיר דולינגר ][]פסק-דין ][ המשיבים הגישו נגד המערער תביעה בסדר דין מקוצר על סך של כשישה מיליון ש"ח (נציין כי ההליך של תביעה בסדר דין מקוצר כבר אינו קיים על פי תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות)).

למרות זאת, בית משפט קמא נידרש לגופה של הגנה, וקבע כי המדובר בהגנת בדים וכי תנתן למערער רשות להיתגונן בתנאי שיפקיד שני מיליון ש"ח. המערער לא הפקיד את הסכום הנידרש, ניתן כנגדו פסק דין בהיעדר הגנה, ומכאן העירעור שלפנינו.

...

ולמעלה מן הצורך, נציין כי אף אנו סבורים כי מתוך המסמכים עולה התחייבות אישית ברורה של המערער כלפי המשיבים.

לאחר שעיינו בבקשה ובתשובת המשיבים, לא ראינו כי יש בה כדי להטות את הכף לקבלת הערעור.

לטענת המערער, הוא לא ידע על כך שהמניות הונפקו כבר באותו מועד, שאם היה יודע על כך, לא היה נעתר לבקשת המשיבים להאריך את הסכם האופציה.

לא מצאנו כל טעם בגינו לא ניתן היה להגיש את הראיה "החדשה" כבר בשלב ההתדיינות בבית המשפט קמא.

בג"צ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה והמסחר מיום 30.6.2005 (להלן: "בג"צ תנובה") קובע: "שעה שפוסק בית המשפט הוצאות תוך קביעת סכומן (תקנה 512) נקבע אמנם רף מינימום - שגם ממנו יכול הוא לסטות - והוא שכר הטירחה המינימאלי הקבוע בכללי לישכת עורכי הדין (התעריף המינימאלי), התשל"ז-1977... כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. יחד עם זאת, זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם המדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהיתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטירחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן איפוא נתון רלבאנטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי ...ההוצאות צריכות להיות פרופורציונאליות להליך עצמו ומהותו שכן בכך יש כדי למנוע הטלת עלות יתר על המפסיד להליך כמו גם עדוד ניהול הליך ראוי על ידי הזוכה (השוו Lownds v Home Office, [2002] 1 W.L.R. 2450, הלורד Woolf). פסיקת ההוצאות ושכר הטירחה מבוססת היא איפוא על הפעלת שיקול דעת אובייקטיבי בכל מקרה על פי נסיבותיו. ..... הפועל היוצא מפסיקה זו, ומהחלשת מעמדו של התעריף המינימאלי, הינה כי נקודת המוצא בפסיקת הוצאות צריך שתהא ההוצאות שהוצאו בפועל על ידי בעל הדין - שלא יצא בחיסרון כיס.." כללים נוספים נקבעו: "ניתן למצוא קווים מנחים ושיקולים שניתן לשקול, בין יתר השיקולים, במסגרת הבחינה האובייקטיבית של סבירות הוצאות המשפט הריאליות של בעל הדין שזכה, ואלו הם: ראשית, התעריף המינימאלי אינו משמש בדרך כלל כאמת מידה לקביעת הוצאות משפט. מהוה הוא רף תחתון. ... שנית, היתנהגות הצדדים להליך ובכלל זה דרך ניהול ההליך ... שלישית, הסעד המבוקש או הקף הסכום השנוי במחלוקת ... צריך שיתקיים יחס פרופורציונאלי בין הסעד שנתבקש - והסעד שנתקבל - ובין שכר הטירחה וההוצאות ... רביעית, ניתן לשקול את מורכבות התיק והזמן שהושקע בהכנתו (ראו ע"א 762/76 כץ נ' חברת מנחם אמיר בע"מ, פ"ד לב (2) 500, 502). בצדק צוין איפוא כי שכר הטירחה הוא בגין הטירחה שנטרחה ואינו בגדר פיצוי ...לבסוף, חשיבות העניין עבור בעלי הדין. ככל שמדובר בעיניין שחשיבותו האובייקטיבית עבור בעל הדין היא עליונה יותר ואף קריטית, כך טבעי הוא כי יבקש להשקיע יותר משאבים בהתדיינות והשקעה זו תהא סבירה יותר... אכן, אין המדובר ברשימה סגורה של שיקולים. יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו. " כללים אלו קבלו משנה תוקף בפרק יח בתקנות סד"א החדשות משנת 2018 ונקבע בהן כי בפסק דין בהיעדר הגנה יפסק שכר הטירחה המינימאלי המומלץ (תקנה 154) וכי תכלית קביעתן נועדה לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהיתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין [151(א)].

...

בסופו של דבר, טענה המבקשת, הוסכם כי המבקשת תפנה את הדירה ביום 1.2.2017 בכפוף למספר תנאים מצד המשיבה שלא פורטו.

הנני דוחה את טענת ב"כ המשיבה לפיה ניתן להסיק מתצהיר שכתבה במרץ 2022 והגישה בהוצאה לפועל, כי המבקשת ידעה על קיומו של פסק הדין.

סוף דבר הוא כי קיים ספק בדבר ההמצאה שאינו ניתן להכרעה בשל חלוף הזמן.

מכל האמור לעיל עולה כי דין פסק הדין להתבטל וזאת מכוח שיקול הדעת של בית המשפט וכך הנני מורה.

זו איפוא, לשון של תקנה 130 בתקנות (שכותרתה, "פסק-דין בהעדר הגנה"): "נתבע שלא הגיש כתב הגנה בתוך המועד שנקבע לכך או שכתב ההגנה נמחק, רשאי בית המשפט לידרוש מהתובע הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה, או לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד". על-פי תקנה זו, אם תובע מבקש שיינתן פסק-דין בהעדר הגנה נגד נתבע, כי אז בית המשפט רשאי לידרוש ממנו "הוכחה מספקת של התביעה, כולה או מקצתה" או "לתת פסק דין על יסוד כתב התביעה בלבד". הוראתה של תקנה זו שונה מהוראת תקנה 97(א) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן – התקנות הקודמות), אשר לפיה לגבי תביעות על סכום קצוב, היה על בית המשפט לתת פסק-דין בהעדר הגנה על יסוד כתב התביעה בלבד.

בשל הספק בדבר ההמצאה ותוך הדגשת חריגות ההליך של מתן פסק-דין בהעדר הגנה, נקבע כי לא היה מקום למתן פסק-דין בהעדר הגנה; עניין קירש (פסקה 10) – בהחלטה זו וכמובא לעיל נקבע, כי הסמכות לתת פסק-דין בהעדר הגנה בהתאם לתקנה 130 בתקנות החדשות היא סמכות רשות; ע"א 1232/22 קייזמן נ' טרגטמץ בע"מ (27.8.2023)‏‏ (כבוד השופטים י' עמית, ע' גרוסקופף וי' כשר) – פסק-דין קצר, הדוחה ערעור על פסק-דין שניתן בהעדר הגנה, ללא כל אמירה בעיניין הסמכות לתת פסק-דין בהעדר הגנה; ע"א 8527/22 לבקוביץ נ' Damian Andres Bekerman (12.7.2023)‏‏ (כבוד השופט י' עמית) – פסק-דין קצר הדוחה ערעור על פסק-דין שמחק תביעה מחמת חוסר מעש, אשר כלל אינו עוסק במתן פסק-דין בהעדר הגנה; בר"ע (מחוזי חיפה) 1692/07 פלוני נ' אלמונים (16.4.2007)‏‏ (כבוד השופטת י' וילנר, פסקות 11-10) – ההחלטה דנה בתקנה 97(א) בתקנות הקודמות ומכל מקום, העניין הוחזר אל בית משפט השלום לשם נימוק דחיית הבקשה למתן פסק-דין בהעדר הגנה.

...

דיון והכרעה כאמור בפתח הדברים, דינה של בקשת רשות הערעור להידחות, אף ללא צורך בקבלת תשובה מטעם מי מהמשיבים.

כך אמנם נקבע אגב דחיית בקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה למתן פסק-דין בהיעדר הגנה: "הוראת בית המשפט המחוזי נועדה לקדם את בירור התביעה... לאור כל האמור, ובשים לב להלכה הפסוקה ולפיה ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בהחלטות הערכאה הדיונית, שמשמעותן המעשית היא המשך בירור ההליך לגופו, אין מקום לקבל את בקשת רשות הערעור" (רע"א 7653/23 קירש נ' יצחק אמר - חברה לבניה והשקעות בע"מ (28.1.2024)‏‏, כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ, פסקה 13 והפסיקה הנזכרת שם (להלן – עניין קירש)).

מכל הטעמים האמורים, בקשת רשות הערעור נדחית.