המבקש לא התגונן ולא התייצב להליך, וביום 17.4.2016, ניתן נגדו פסק דין בהיעדר הגנה, שבגדרו חויב במזונות כל אחד מילדיו בסך של 3,000 ₪ וכן במחצית ההוצאות הרפואיות ובמחצית הוצאות החינוך של הילדים.
נקבע, תחילה, כי "אין חולק כי לא הוכחה המצאה כדין [...] לפיכך, משלא שוכנעתי כי בוצעה המצאה כדין, אזי פסק הדין דינו להתבטל מחמת הצדק"; אך לצד זאת, נקבע גם כי "על מנת להמנע מפגיעה בקטינים ובטובתם, תוך הותרתם ללא דמי מזונות למחייתם, אני קובעת כי מזונות הקטינים שנקבעו בפסק הדין יהפכו למזונות זמניים, וזאת בכפוף להגשת תביעה למזונות קטינים תוך 90 יום".
שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ושבו על טענותיהם.
...
המשיבה טענה, מנגד, כי יש לדחות את הבקשה תביעה נוכח האיחור הניכר שנפל בהגשתה, בהתחשב בכך שהמבקש ידע גם ידע על תוכן כתב התביעה, ומאחר שלא עומדת למבקש כל הגנה לגופה של תביעת המזונות.
נקבע, תחילה, כי "אין חולק כי לא הוכחה המצאה כדין [...] לפיכך, משלא שוכנעתי כי בוצעה המצאה כדין, אזי פסק הדין דינו להתבטל מחמת הצדק"; אך לצד זאת, נקבע גם כי "על מנת להימנע מפגיעה בקטינים ובטובתם, תוך הותרתם ללא דמי מזונות למחייתם, אני קובעת כי מזונות הקטינים שנקבעו בפסק הדין יהפכו למזונות זמניים, וזאת בכפוף להגשת תביעה למזונות קטינים תוך 90 יום".
שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ושבו על טענותיהם.
המשיבה בתגובתה טוענת, בין היתר, כי הבקשה "לא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה וטענותיו של המבקש נטועות היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ובממצאים העובדתיים שנקבעו".
לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות.
בהינתן זאת, ואפילו הייתי מקבל את טענות המבקש לעניין קשיים בסיווג אותם סעדים – מבלי שאחווה דעתי אם זהו אכן המצב – התוצאה היא שכל זמן שההתחשבנות פתוחה, לא נגרם למבקש נזק ניכר, ודאי לא כזה העולה כדי עיוות דין.
בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת.
