הפן המשפטי – דוקטרינת הפסילה היחסית של ראיות שהושגו שלא כדין
בהתאם לדוקטרינת הפסילה הפסיקתית שנקבעה בע"פ 5121/98 טור' רפאל יששכרוב נ' התובע הצבאי, פ"ד סא(1) 461, (להלן – "עניין יששכרוב"), לבית המשפט שיקול דעת באשר לפסילת ראיות שהושגו שלא כדין, וזאת על מנת לאזן בין הצורך להגן על זכויות הנאשם והגינות ההליך הפלילי, לבין גילוי האמת, הלחימה בפשע וההגנה על שלום הציבור (ראה גם: ע"פ 4988/08 איתן פרחי נ' מדינת ישראל, פ"ד סה(1) 626)).
בעיניין יששכרוב נקבע כי הגם שאין לאמץ בשיטתנו המשפטית את תורת "פירות העץ המורעל" הנוהגת בארצות-הברית באופן בו עצם השגת ראיה שלא כדין או באמצעי פסול מביא בהכרח לפסילת הראיה, הרי שבית המשפט נידרש להפעיל את שיקול דעתו על פי הדוקטרינה היחסית, תוך היתחשבות בשלוש קבוצות שיקולים רלוואנטיים (עניין יששכרוב, עמ' 566-562):
הראשונה: אופייה וחומרתה של אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה – בהקשר זה נבחנות מהות ההפרה ועוצמת הפגיעה בזכויות הנחקר, האם השמוש באמצעי החקירה הפסולים נעשה במכוון ובזדון או בתום-לב, מידת הקלות בה ניתן היה להשיג את הראיה כדין, והאם קיימות "נסיבות מקילות" המפחיתות מחומרת אי החוקיות הכרוכה בהשגת הראיה, דוגמאת מקום בו אי החוקיות נועדה למנוע העלמתה של ראיה חיונית על ידי הנאשם.
...
לאחר העיון במכלול אני סבור שלא עלה בידי ב"כ הנאשם להוכיח כי הרשות פעלה כלפי הנאשם בדרך של אכיפה בררנית.
סופו של דבר, לא הוכח לפניי כי במצב דברים זה ננקטה מדיניות שעניינה אכיפה בררנית או מפלה כלפי הנאשם, ועל כן הבקשה לביטול כתב האישום מכוח הגנה מן הצדק נדחית.
לאור האמור לעיל, אני מרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום.