פסיקת שכר טרחת עו"ד בתביעת נזקי גוף בתאונות דרכים

כאמור, הפסיקה קבעה כי אין מקום להבחין בין תביעות ניזקי גוף על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים לבין תביעות בגין ניזקי רכוש, בכל הקשור לשאלת הכסוי הבטוחי (רע"א 2605/07 אריה חברה לביטוח נ' אבו ואח' (10.3.2009); ע"א (חי') 1958/05 אבו נ' אריה (15.2.2007)).

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ביחס לנזק המוכח, ומורה כדלקמן: הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 18,711 ₪ בצרוף שכר טירחת עו"ד בסך 3,500 ₪ והוצאות האגרה.

...

לאור כל האמור לעיל, אני מקבלת את התביעה, ביחס לנזק המוכח, ומורה כדלקמן: הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סך של 18,711 ₪ בצירוף שכר טרחת עו"ד בסך 3,500 ₪ והוצאות האגרה.

המערער, שהנו עורך דין, הגיש תביעה כנגד המשיב 1 והמשיב 2 לתשלום שכר טירחתו בגין טיפולו בתביעת המשיב 1 לקבלת פצויי ניזקי גוף - תביעת פלת"ד בגין תאונת דרכים שאירעה ביום 13/10/10.

אכן עסקינן בתיק פלת"ד בו נקבע שכר הטירחה בחוק (סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד שהסמיך את המועצה הארצית של לישכת עורכי הדין לקבוע תעריף מירבי לשכ"ט כאשר מכוח סעיף זה קבעה המועצה הארצית בכללי לישכת עורכי הדין שעורי שכר טירחה מירביים מדורגים כאשר שכר הטירחה שנקבע בטיפול בתביעה לפי חוק לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק), ברם במצב בו נוטל עורך דין תיק שטופל עד לאותו שלב על ידי עורך דין אחר, כבמקרה דנן, סבורים אנו כי חלה חובה על עורך הדין החדש להבהיר במפורש ללקוח את נושא תשלום שכר טירחתו של עורך הדין הקודם שטיפל בתיק, זאת נוכח העובדה שהחוק קובע שכר מירבי לטפול כלל עורכי הדין יחדיו בתביעה, וראה בהקשר זה דברי כב' הש' ריבלין בענין ארליך: "...כפי שהבהירה – בדעת מיעוט – השופטת חיות (בפסק דין מורגנשטרן – ת.א 2283/00 (מחוזי ת"א) ניתן ביום 27/6/01 – לא במקור – ע.ב.) לא ניתן לחייב את הנפגע לשלם לכל פרקליטיו גם יחד שכר טירחה העולה על השעור המקסמיאלי. מקובלת עלי דעתה שם כי הפרקליט החדש יחלוק עם הפרקליט הקודם את שכר הטירחה המקסימלי אותו גבה". רע"א 7204/06 ארליך נ' עו"ד ברטל ניתן ביום 22/8/12.

...

דיון והכרעה: לאחר שקילת טענות הצדדים ועיון במלוא החומר שהוצג בפנינו, סבורים אנו כי דין הערעור להתקבל.

אכן עסקינן בתיק פלת"ד בו נקבע שכר הטרחה בחוק (סעיף 16(א) לחוק הפלת"ד שהסמיך את המועצה הארצית של לשכת עורכי הדין לקבוע תעריף מרבי לשכ"ט כאשר מכוח סעיף זה קבעה המועצה הארצית בכללי לשכת עורכי הדין שיעורי שכר טרחה מרביים מדורגים כאשר שכר הטרחה שנקבע בטיפול בתביעה לפי חוק לא יעלה על 13% מהסכום שנפסק), ברם במצב בו נוטל עורך דין תיק שטופל עד לאותו שלב על ידי עורך דין אחר, כבמקרה דנן, סבורים אנו כי חלה חובה על עורך הדין החדש להבהיר במפורש ללקוח את נושא תשלום שכר טרחתו של עורך הדין הקודם שטיפל בתיק, זאת נוכח העובדה שהחוק קובע שכר מרבי לטיפול כלל עורכי הדין יחדיו בתביעה, וראה בהקשר זה דברי כב' הש' ריבלין בענין ארליך: "...כפי שהבהירה – בדעת מיעוט – השופטת חיות (בפסק דין מורגנשטרן – ת.א 2283/00 (מחוזי ת"א) ניתן ביום 27/6/01 – לא במקור – ע.ב.) לא ניתן לחייב את הנפגע לשלם לכל פרקליטיו גם יחד שכר טרחה העולה על השיעור המקסמיאלי. מקובלת עלי דעתה שם כי הפרקליט החדש יחלוק עם הפרקליט הקודם את שכר הטרחה המקסימאלי אותו גבה". רע"א 7204/06 ארליך נ' עו"ד ברטל ניתן ביום 22/8/12.

סוף דבר – הננו מורים על קבלת הערעור באופן שההחלטה בנוגע לדחיית התביעה כנגד המשיב 2 מבוטלת.

בפני תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן "החוק").

משכך, לנפגע בתאונת דרכים נגרמת הוצאה הקשורה קשר הדוק וישיר לניזקי הגוף שנגרמו לו ואינה כלולה בשכר טירחת עו"ד שהוא משלם לעורך דינו עבור ייצוגו בבית המשפט לפי סעיף 16(א) לחוק.

כך, קביעת הנכות במסגרת הביטוח הלאומי מקצרת ומייעלת באופן משמעותי את ההליך בבית המשפט, שכן אין צורך למנות מומחים לצורך קביעת נכותו של הנפגע; וכן ההליך בביטוח הלאומי מביא לנכוי תגמולים מהפצוי הנפסק לנפגע בבית המשפט, ושיעור שכר טירחת עו"ד שעל חברת הביטוח לשלם בהליך פוחת כתוצאה מכך (ראו ע"א 311/85 אפראימוב נ' גבאי, פ"ד מב(3) 191 (1988)).

...

בנסיבות אלו, ולמצער כאשר מדובר בהליך המתנהל לפי סעיף 6ב לחוק, אני סבורה כי יש לאפשר החזר שכ"ט עו"ד ששולם עבור ההליך שנוהל במל"ל (וראו גם הנימוקים שהוזכרו בת.א. (שלום ת"א) 33341/05 כצוביץ נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 37 ואילך (7.3.2007)).

הנתבעת תשלם לתובעת סך של 116,167 ₪ וכן ושכר טרחת עו"ד בשיעור של 13% בתוספת מע"מ כדין ואגרות משפט.

חלק ראשון – פתח דבר; העדים בהליך ותמצית פסק הדין (תוכן עניינים) פתח דבר עניינו של פסק דין זה הוא תביעה לפצוי בגין ניזקי גוף שנגרמו לתובע כתוצאה מתאונת דרכים כהגדרתה בחוק פיצויים לנתבעי תאונת דרכים, התשל"ה-1975 .

סוף דבר המחייב את הנתבעת בתשלום פיצוי בסך 61,538 ₪ ש"ח וכן בהוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד יובא בסעיף 7 לפסק הדין.

בהיתחשב באמור ובשעור הנכות ובהתאם לתקנה 2(א) לתקנות הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים (חישוב פיצויים בשל נזק שאינו ממון), תשל"ו-1976, מצאתי לפסוק פיצוי בגין ראש נזק זה בסכום של 30,605 ₪.

...

סיכום עד כאן לאור כל האמור לעיל, נקבעו פיצויים בשיעור כולל של 242,480 ₪ בהתאם לפירוט שלהלן: · בגין הפסדי שכר ופנסיה לעבר (סעיף 7.4 לעיל) 75,688 ₪ · בגין הפסדי שכר לעתיד (סעיף 8.4 לעיל) 95,875 ₪ · בגין הפסדי פנסיה (עתיד)(סעיף 9 לעיל) 11,985 ₪ · בגין פיצוי בגין הוצאות רפואיות ונסיעות (עבר + עתיד) (ס' 10.5 לעיל) 20,000 ₪ · בגין פיצוי עזרת צד שלישי (סעיף 11.3 לעיל) 12,000 ₪ · בגין נזק לא ממוני (סעיף 12.1 לעיל) 30,605 ₪ ======= סה"כ 246,153 ₪ ניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי (התביעה נבלעת, אך יש לפצות בשיעור של רבע מהסכום) · הנתבעת טוענת לניכוי תגמולי המוסד לביטוח לאומי בשיעור של 594,077 ₪ ומכאן לגישתה התובענה נבלעת בתגמולי המוסד לביטוח לאומי.

סוף דבר אני מחייב את הנתבעת בתשלום הסך של 61,538 ₪.

בנוסף אני מחייב את הנתבעת בתשלום האגרה בסך 800 ש"ח, וכן בשכר טרחת עורך דין בסך 9,358 ₪.

עסקינן בתביעה לניזקי גוף שהוגשה בהתאם לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1975 (להלן: "חוק הפלת"ד").

יש לציין, כי בהתאם לפרוטוקול הדיון מיום 2.10.19, הוסכם על הצדדים, כי ככל שהתביעה תיתקבל, התובע יפוצה בפצוי בסך של 110,000 ₪ כולל הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד. לפיכך, פסק דין זה יעסוק בנושא החבות, האחריות ובמידת הצורך, בחלוקת סכום הפצוי בין הצדדים.

בפסיקה נקבע (ראו ת"א 11597-12-17‏ ‏ א' א' נ' קרנית - קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים (במאגרים, 16.1.23), כי "המבחן לקביעה אם אי הידיעה של הנוהג ברכב היא סבירה, הוא מבחן מעורב, בו משמשים יסודות אובייקטיביים וסובייקטיביים, המתחשבים בצדדים עצמם, בהתנהגותם ובנסיבות השמוש ברכב [אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים - תחולת החוק, סדרי דין וחישוב הפיצויים, עמ' 524-527 (מהדורה חמישית, 2020]. כלומר, "ההכרעה בשאלת קיומו של יסוד הסבירות במקרה מסוים אינה נורמאטיבית "טהורה", אלא כוללת גם נתונים קונקריטיים למקרה הנידון" [רע"א 9478/12 קרנית קרן לפצוי נפגעי תאונות דרכים נ' איי.אי.ג'י חברה לביטוח בע"מ, פסקה 8 [פורסם בנבו] (24.1.2013) (להלן: "עניין איי.אי.ג'י")].

...

נוסף על כך, נוכח המסקנה אליה הגעתי לפיה, שלומי היה המחזיק של הטרקטורון החלופי, ובנסיבות שנוצרו, בין היתר בשל היחסים בין שלומי לאופיר, יש לראות גם באופיר מחזיק בטרקטורון החלופי (שכן כאמור לעיל, קבעתי, כי הוא היה "המחזיק" לצורך מתן ההיתר לעשות שימוש בטרקטורון החלופי), אני סבור, כי דין ההודעה לצדדי ג' 1 ו-4, דינה להתקבל.

יש לציין כי לא אפשרתי את העדתו של הנהג הנטען (העד מר בקיש עופר, החלטתי מיום 01.03.23) שהביא את הכלים האמורים בהחלטות שנתתי וזאת לאחר שלא מולאו החלטות בימ"ש ואולם לא היה בכך כדי לשנות את מסקנתי לאחר שבחנתי את העדויות של הצדדים השלישיים הרלוונטיים ולא נתתי אמון בהעברת כלים אלה למחסן כפי שהעידו.

אני סבור, כי יש לקרנית זכות חזרה כנגד צדדי ג' 1,2,3 ו – 4.