פסיקת הוצאות משפט עקב הגשת תביעה על סכום מופרז

רביעית, התובעת בחרה לתבוע את הנתבעים בתביעה אשר לא הוכחה, בסכום בלתי סביר בשים לב לאי עמידתה בנטל הראשוני להראות כי הנתבעים ידעו על הדברים מבעות מועד, ידעו – והסתירו.

על בית המשפט לבטא את מורת הרוח בגין הגשת תביעה מופרזת בשלילת הוצאות, חרף קבלת התביעה באופן חלקי, ובמקרים מתאימים, אף בפסיקת הוצאות בגין חלק התביעה שנידחה.

...

שנית, התנהגות הנתבעים בזמן אמת תומכת במסקנה זו: כך, הנתבעים לא השיבו פניה של התובעת ריקם עת שטחה בפניהם טענותיה בזמן אמת.

אני קובעת כי התנהלות התובעת אינה סבירה, אינה תמת לב ותביעתה היא "תביעה מוגזמת" במשמעות הפסיקה.

סוף דבר: התביעה נדחית במלואה.

בכתב ההגנה טענה המערערת שיש לדחות את התביעה ולחייב את המשיבים בהוצאות משפט הולמות וריאליות בגין הגשת תביעה כה טורדנית וקנטרנית המשוללת כל יסוד בדין או בעובדה, ושמלבד שימוש לרעה בהליכי משפט ונסיון לעשיית עושר ולא במשפט אין בה דבר וחצי דבר.

לטענתה, המשיבים בוחרים לראות במערערת כיס עמוק ולחייב אותה לבצע תיקונים ברכוש המשותף, ולשלם להם סכומי כסף מופרזים, הזויים ומנופחים.

המערערת הגישה ערעור וטענה שהמומחה נתן חוות דעת רשלנית ושגויה, ולנוכח תשובות המומחה בחקירתו ניתן היה לצפות מהמפקחת להסתייג מממצאיו, אלא שבפסק הדין אושרו ממצאיו ככתבם וכלשונם, ולא עוד אלא שנפסקו סעדים שלא נתבעו על ידי המשיבים.

המשיבים ביקשו לדחות את העירעור על הסף, ולחייב את המערערת בהוצאות המשיבים ובהוצאות לדוגמה בשל העירעור חסר הבסיס הכולל נסיון להטעות את בית המשפט במספר סוגיות: ציטוט חלקי ומטעה מחקירת המומחה; טענת כזב בדבר מתן סעד שלא נתבע בתביעה; אי ציון העובדה שהמערערת לא תיקנה את הנזילות בדירתה למרות פניות המשיבים חודשים רבים; החלפת הצנרת על ידי המערערת בין שני הביקורים של המומחה שהיא למעשה הודאה של המערערת שמקור הנזילה בדירתה; אי תשלום מלוא הסכום שהושת על המערערת ותשלום באיחור של חלק מהסכום.

על פי מה שקרה בתיק זה, נראה שטענת המערערת היא שרטיבות זו לא נכללה בכתב התביעה, ועל כן היה על המשיבים לפנות למערערת בדרישה לתיקון הרטיבות בתיקרת חדרי השינה, להמתין מספר חודשים שבמהלכם יכול להיות שהמערערת תנהל איתם משא ומתן לפשרה, ואז להגיש תביעה נפרדת, להתקל בכתב הגנה הטוען שמדובר בתביעה טורדנית וקנטרנית, שימוש לרעה בהליכי בית משפט ונסיון לעשיית עושר ולא במשפט, לנהל הליכי הוכחות, לקבל פסק דין המחייב את המערערת לתקן את הרטיבות, תוך חיוב בהוצאות, ואז היתה המערערת טוענת שלא היה צריך לפסוק נגדה הוצאות משום שהיתה נכונה לבצע את התיקון לפני הגשת התביעה.

...

בכתב ההגנה טענה המערערת שיש לדחות את התביעה ולחייב את המשיבים בהוצאות משפט הולמות וריאליות בגין הגשת תביעה כה טורדנית וקנטרנית המשוללת כל יסוד בדין או בעובדה, ושמלבד שימוש לרעה בהליכי משפט ונסיון לעשיית עושר ולא במשפט אין בה דבר וחצי דבר.

אילו רצה ב"כ המערערת להביא את עדותם, בדרך של חוות דעת בפני המפקחת, היה עליו לבקש זאת ולנסות להוכיח שהמומחה טועה ולא הם. אני דוחה את טענת המערערת שבדיקת הצפה לא תקנית בעליל שעל ביצועה הורה המומחה היא זו שגרמה לראשונה לטפטוף מים בחדר שינה בדירת המשיבים.

על פי כל האמור לעיל, אני דוחה את הערעור.

המערערת תשלם למשיבים הוצאות הערעור בסך 11,700 ₪.

עוד נקבע, כי כל צד יישא בהוצאותיו נוכח הסכום שנפסק אל מול הסכום שנתבע, ובשים לב להתנהלות התובע.

לסיכום, טענה הנתבעת כי התובע הגיש תביעה מנופחת, על אף שקבל את כל זכויותיו וזכה ליחס טוב והוגן ולתנאי מגורים ומחיה מצוינים.

מנגד, לא נחקר התובע על גרסתו לעניין שעות העבודה בפועל כפי שציין בתצהירו.

יש ליתן משקל גם לשיקולי מדיניות המתבטאים בחשש מפני יצירת תמריץ כלכלי-שלילי להגשת תביעה מוצדקת בשל החשש שחלק מפירותיה יקוזזו בדיעבד עם סכומים אחרים.

בשים לב כי בסופו של יום נפסק לטובת התובע סך של 129,641 ₪ (בפסק הדין המקורי ובפסק הדין המשלים, לאחר ביטול זכות הקזוז), תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

...

לסיכום, טען התובע כי לא ניתן לבצע ניכוי לעובד זר בדיעבד בגין הוצאות מגורים, ובנוסף יש לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות משפט והלנת פיצויי פיטורים.

לסיכום, טענה הנתבעת כי התובע הגיש תביעה מנופחת, על אף שקיבל את כל זכויותיו וזכה ליחס טוב והוגן ולתנאי מגורים ומחיה מצוינים.

בנסיבות העניין, מצאנו כי אין מקום לפסוק דמי הלנה, בשים לב כי היתה מחלוקת כנה ביחס לנפקות של נסיבות סיום עבודת התובע; היות ועלה כי התובע אומנם סיים את עבודתו בנתבעת, אך זאת לאור מעברו למתקן חולות במהלך שנת 2016.

אחרית דבר מכל האמור לעיל עולה, כי התובע זכאי לתשלום ברכיבים הבאים: · דמי חגים סך של 8,800 ₪ · גמול שעות נוספות סך של 45,449 ₪ _______________________________________ סה"כ: 54,249 ₪ סכום זה ישולם לתובע בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בשים לב כי בסופו של יום נפסק לטובת התובע סך של 129,641 ₪ (בפסק הדין המקורי ובפסק הדין המשלים, לאחר ביטול זכות הקיזוז), תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסך 1,500 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪ וזאת בתוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין.

בבקשה שלפניי עותרת המבקשת לחייב את המשיבה להפקיד ערובה להבטחת הוצאות המשפט, אשר יפסקו בסופו של ההליך, ככל שהתביעה תידחה וזאת בשיעור של 2,000,000 ₪ המהוים כ- 3% מסכום התביעה.

נטען כי המשיבה בחרה להעמיד תביעתה על סכום מופרז.

עוד נקבע כי: "אין להתנות זכותו של תובע לברר את עניינו בהפקדת ערובה כספית להבטחת הוצאות אלא בנסיבות חריגות... אחד החריגים לכלל האמור שהוכרו בפסיקה הוא המקרה שבו התובע מתגורר מחוץ לתחום השיפוט ואין באפשרותו להצביע על נכסים בישראל, באופן שיקשה על הנתבע לגבות את הוצאותיו, ככל שייפסקו לטובתו. עם זאת, נתונים אלה אינם מהוים שיקול יחיד ועל בית המשפט לידון בכל מקרה על פי נסיבותיו ולשקול, בין היתר גם את סכויי ההליך; מורכבותו; השהוי בהגשת התביעה ותום ליבו של התובע" (רע"א 197/15 עיזבון המנוחה אבלין מנסור ז"ל נ' סוהיל פרח ח'ורי (21.4.15) פס' 4 ).

...

לאור האמור לעיל, שוכנעתי, כי נסיבות המקרה שלפני מצדיקות שלא לחייב את המשיבה מהפקדת ערובה להבטחת הוצאות המבקשת.

לפיכך, דין הבקשה שלפני להידחות.

בשולי החלטתי אוסיף, כי בהתאם לתכלית החוק ולפסיקה, על בית המשפט לבחון את יכולת התובעת לשלם את ההוצאות ולא במנגנונים למימוש אותה יכולת (עניין ל.נ. הנדסה פס' 11, 13).

למעט העתירה להחזר הוצאות המומחים, שעוד אתייחס אליה, ופקוח הנדסי שדנתי בו בפרק המתייחס לליקויים ואשר נפסק כחלק מחוות דעת מומחה בית המשפט, שני ראשי הנזק הנוספים הנזכרים לעיל, נתבעו מלכתחילה על סכומים מופרזים ביותר בצורה קיצונית.

לגבי שכר טירחת עו"ד, בהיתחשב בעובדה שהתביעה הוגשה מלכתחילה על סכום פנומנלי ללא פרופורציה, במובן זה שכללה ראש נזק של עגמת נפש, אשר לבדו עמד על סכום של 200,000 ₪ וכן סכום של 121,000 ₪ בגין ראשי נזק שיחד היו אמורים להיסתכם במקרה הטוב בסכום נמוך בהרבה ובהיתחשב בעובדה שהסכום שהיתקבל מתוך סכום התביעה עומד על שיעור של 7.8% מתוכו (50,945 ₪ מתוך 652,506 ₪), סבור אני שעל כל צד לשאת בשכר טירחת עורך דינו וכך אני מורה.

טענת הקזוז השנייה מתייחסת להוצאות משפט שנאלצה הנתבעת לשלם לצרכי הגשת המרצת פתיחה בחודש מרץ 2018 נגד התובעים, עקב סירובם לאפשר לנתבעת להכנס לדירתם לצורך תיקון של אינטרפוץ שגרם לנזילה, אשר גרמה לרטיבות בדירה שמתחת לדירת התובעים.

...

לגבי שכר טרחת עו"ד, בהתחשב בעובדה שהתביעה הוגשה מלכתחילה על סכום פנומנלי ללא פרופורציה, במובן זה שכללה ראש נזק של עגמת נפש, אשר לבדו עמד על סכום של 200,000 ₪ וכן סכום של 121,000 ₪ בגין ראשי נזק שיחד היו אמורים להסתכם במקרה הטוב בסכום נמוך בהרבה ובהתחשב בעובדה שהסכום שהתקבל מתוך סכום התביעה עומד על שיעור של 7.8% מתוכו (50,945 ₪ מתוך 652,506 ₪), סבור אני שעל כל צד לשאת בשכר טרחת עורך דינו וכך אני מורה.

דין טענות הקיזוז להידחות.

סוף דבר אשר על כן, הנתבעת תשלם לתובעים 50,945 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 1.8.18 ועד התשלום בפועל וכן 7.8% מסכומי האגרות ששילמו התובעים בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלום האגרות ועד לתשלום בפועל.