פסיקת בית המשפט בסעיף 16 לחוק חוזה הביטוח קולקטיב

הפרת חוזה הביטוח – חוזה לטובת צדדים שלישיים, לרבות מוטבי העמיתים, והפרת החובה לנהוג בתום לב ובדרך מקובלת בבצוע חוזה לפי סעיפים 39 ו-61 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג – 1973.

הילכת מנורה אימצה למעשה את עמדת היועמ"ש שהוגשה במסגרת בג"צ 10015/09 הראל נ. אשבל: "לדידו (של היועמ"ש צ.צ), הפרשנות הראויה לחוק בית הדין לעבודה היא כזו המסמיכה את בית הדין לעבודה לידון בתביעות הנוגעות לכלל מוצרי החסכון הפנסיוני הקיימים בישראל – ביניהם הסדרי פנסיה תקציבית; קרנות פנסיה (לרבות קופות גמל כמשמעותן בחוק קופות גמל); פוליסות ביטוח חיים למקרה של מוות או אבדן כושר עבודה; פוליסות ביטוח לקיצבה; פוליסות ביטוח הוניות; וקופות גמל לתגמולים שאינה קופת ביטוח – בלא תלות בשאלת יחסי העבודה, או באופי הסיכסוך. לשיטת היועץ, מאחר שכלל המוצרים הללו משמשים להגשמתה של אותה תכלית חברתית מתחום הבטחון הסוצאלי, יש לראותם כמוצרים זהים לעניין חוק בית הדין לעבודה, ולהכלילם בגדר סמכותו." (הדגשה שלי צ.צ) וקובע: "עמדת היועץ המשפטי לממשלה מחזקת את הצורך שהועלה כבר בפסיקה, ושהיינו נדרשים אליו מכל מקום, לשמור על אחידות סמכות בין הערכאות השונות; הפיתרון הבסיסי – העברת הסמכויות לדיון לבתי הדין לעבודה – מושתת על תכליתם של בתי הדין, ועל הראציונאל לפועלם כאמונים על תחום הבטחון הסוצאלי במובנו הרחב, ולא רק על הסוגיות הנוגעות ליחסי עבודה." (פסקות כו' כז' לפסק הדין) פסיקת בתי המשפט, לאחר הילכת מנורה, ממשיכה את המתוה שעיקרו רכוז התביעות והבקשות בעיניין קופות הגמל בפני בתי הדין לעבודה, תוך מתן פרשנות מרחיבה להוראות סעיף 24(א)(3) לחוק בית הדין לעבודה ולהלכת מנורה עצמה.

שהרי מעמדם בביטוח החיים הקולקטיבי נובע מהיות אביהם המנוח עמית בקופות הגמל שבניהול המשיבה.

...

אף אני סבורה כי יש להחיל על תובענות נגד חברה מנהלת של קופות גמל את סמכותו של בית הדין לעבודה.

לפיכך, אינני מקבלת את טענת המבקשים לפיה הסמכות בעניין זה נתונה לבית המשפט המחוזי בלבד.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מתקבלת הבקשה.

בנסיבות העניין, אני סבור כי הנתבעת המציאה את הפוליסה לידי אמו של התובע, אשר הייתה בזמנים הרלוואנטיים לתובענה עובדת בנק דיסקונט כאשר מדובר בפוליסה מסוג קולקטיב עובדי בנק.

דוח איכון הטלפון הנייד של התובע גם הוא ריק מתוכן, שכן התובע הסביר בעדותו כי כל המקומות שהוא אותר על פי הדוח בשעות הצהריים של מועד קרות מקרה הביטוח הנם מקומות שבאיזור המכללה בה הוא למד בשעתו (עמ' 16, שורות 21-12 לפרוטוקול).

ריבית לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח התובע מבקש מבית המשפט להפעיל את סמכותו לפי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח ולחייב את הנתבעת בשיעור הריבית המרבית, על פי סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, דהיינו, פי שלושה מהריבית החוקית על פי חוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א-1961.

...

סבורני, כי בשל ניהול התובענה ועל כל ההליכים המייגעים שהתובע לקח חלק בהן תוך שיתוף פעולה מלא עם הנתבעת או מי מטעמה, ובעקבות דחיית תביעתו של התובע לקבלת תגמולי ביטוח, נגרמה לו עוגמת נפש, שאני מעריך אותה(בתקרת ראש הנזק שהועמד לצרכי אגרה) בסך של 3,500 ₪.

סיכום התביעה מתקבלת חלקית.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים: 47.1.

עוד נטען כי אין הפוליסה בגדר "תכנית ביטוח", שכן הופקה במיוחד בעבור ציבור מסוים ומוגדר, וכי חוזי הביטוח הקולקטיביים מכילים תנאים משופרים למבוטחים ביחס ל"חוזי המדף" המאושרים על ידי המפקח.

לגישה זו ניתן ביטוי בפסיקה, אם כי לא על-ידי בית משפט זה, בעבר; (ראו למשל ע"א (ת"א) 1657/93 יגאל גרין נ' דולב חברה לביטוח בע"מ פ"מ תשנ"ה (2) 397 שם סבר השופט (כתארו אז) בר-אופיר, כי "ההוראה שבסעיף 3 לחוק חוזה הביטוח באה לגונן על מבוטחים על מנת שלא יילכדו בהוראותיה של פוליסת ביטוח, בלי שיידעו מהם התנאים המגבילים את חבותה של חברת הביטוח. אולם, משידע המבוטח בפועל על דרישה מסוימת של חברת הביטוח שמילויה מצדו הוא תנאי להתקשרות הביטוחית, הרי, כפי שאמרתי, אין חשיבות למיקומו של התנאי המגביל באותה פוליסה"; אך יצוין, כי אמרה זו היתה בבחינת אמרת-אגב, שכן השופטים בן-ארי ובר-אופיר סבורים היו כי המשיבה דהתם אכן מילאה אחר תנאי סעיף 3; אולם מנגד חלקה השופטת (כתארה אז) שטרנברג-אליעז שם; וכן ראו לפרשנות סעיף 3 ת"א (טבריה) 2671/04 עבד אל חלים אברהים נ' כלל חברה לביטוח בע"מ (השופטת ר' נדאף).

...

סבורני לעיצומם של דברים, כי פסק הדין של בית המשפט המחוזי בדין יסודו.

בסופו של יום, סבורני כשלעצמי כי שאלה זו – של העמידה בתנאי סעיף 3 – אמנם צריך שתיבחן בכל מקרה לגופו, אך העיקרון המנחה הוא לשונו הברורה של המחוקק, שהחשיב את מיקום התנאי או הסייג לחבות או לחלופין את הבלטתו, וכל הדבק בכך על פי פשוטו, ממלא אחר צו המחוקק.

(13) על כן, בשני ההיבטים שהיו נשוא הדיון – בסופו של יום – בבית המשפט המחוזי, אין מקום להתערבותו של בית משפט זה. (14) אין בידי איפוא להיעתר לבקשה.

הערייה מתנה הנפקת היתרי בנייה בחתימתם של בעלי המיגרש על הסכם פיתוח עם החכ"ל (המבקשים חזרו בהם מטענה לכפייה לפי ס' 17 לחוק החוזים, בהקשר זה).

נטען, כי המבקשים כשלו בהגדרת הקבוצה, באשר לא נכללים בקבוצה רק החברים שמהם נגבה סכום שלא כדין ב-24 החודשים שקדמו לבקשת האישור – בעוד שבקשת האישור הוגשה לבית המשפט לעניינים מינהליים; והדבר משפיע גם על ההתיישנות או על השהוי שחלים על רובם של הסכמי הפיתוח או תשלומי הפיתוח ששולמו.

ר' גם רע"א 2128/09 הפניקס חברה לביטוח נ' עמוסי (5.7.2012), בפסקות 11-10: "נוסח סעיף 8(א)(1) קובע שהתובענה הייצוגית נידרשת לעורר שאלות משותפות לכלל חברי הקבוצה. נוסחו של סעיף זה אינו דורש כי משקלן של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה יהיה גבוה ממשקלן של השאלות האינדיבידואליות, אלא די בכך שקיימות שאלות משותפות כלשהן ... אמנם, המחוקק הישראלי לא ראה לנכון לכלול תנאי נפרד לאישור התובענה הייצוגית שעניינו הוא הדומינאנטיות של השאלות המשותפות לכל חברי הקבוצה. ברם, אין בכך כדי לשלול את הרלוואנטיות של שיקול זה. טענה בדבר משקלן הנמוך של השאלות המשותפות עשויה להיות שקולה למעשה לטענה כי תובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת, ועל כן יש לידון בה במסגרת הדיון בתנאי זה". קיימת זיקה בין תנאי ההומוגניות לבין התנאי השני הקבוע בסעיף 8(א)(2), שלפיו התובענה הייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת.

יצוין כי סמכותו של בית המשפט לפסוק סעד לטובת הציבור לפי סעיף 20(ג)(1) לחוק תובענות ייצוגיות, שרירה וקיימת גם כאשר מדובר בתביעת השבה לפי פרט 11 לתוספת השנייה (עע"מ 2748/15 מי אביבים 2010 בע"מ נ' עדי ליבוביץ (1.9.2019)).

ההליך הקולקטיבי יסייע גם לנתבעות אשר יכולות לצמצם את עלות ההיתדיינות, ולגדר את הקף חשיפתן לתביעות.

...

סבורני, כי בענייננו קיימות שאלות משותפות מהותיות, עת נבחנות הטענות בקשת האישור במבט על, ובהן: שאלת חוקיות שיטת הסכמי הפיתוח; שאלת ההתקשרות בהסכמים אחידים הכוללים, כנטען, תניות מקפחות; מהי הנפקות של הסכמי הפיתוח הבלתי חוקיים במקרה זה והאם מתקיימת חובת השבה או שמתקיימות נסיבות לשלילת ההשבה, כולה או חלקה? מהם עקרונות החישוב של הסכום המותר בגבייה? האם בוצעו עבודות תשתית ובאיזה היקף? מתקיים אפוא יסוד משותף המהווה אף מרכיב מהותי ודומיננטי בתובענה ובבקשת האישור, שכן יש לשאלות אלו חשיבות להכרעה במחלוקת והן חיוניות להוכחת עילת התביעה.

המבקשים צלחו אפוא, לסברתי, את המשוכה של התאמת התובענה להתברר כתובענה ייצוגית, בהיבטים שנדונו לעיל, ומכאן, כי יש לדחות את הבקשה לסילוק על הסף.

הבקשה נדחית אפוא.

עוד נטען כי במועדים הרלבנטיים הסוכן כלל לא היה מוסמך לייצג אותה בהקמת פוליסות ללקוחות פרטיים, כגון התובע, אלא רק לרכבים של קולקטיב בשם "משאות המפרץ" – שם לכל הרכבים קיים מיגון מסודר ומפוקח (להלן: "משאות המפרץ").

עוד נקבע כי שווי המשאית הינו 240,000 ₪ וכי בנסיבות – יש לפסוק לטובת התובע מחצית מהריבית המירבית ע"פ סעיף 28א לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981.

יתכן, ואפשר לדרוש פיצוי לגבי נזקים תוצאתיים מרוחקים יותר מאשר ההפסדי הישירים לעסק, וראו את שנאמר בהקשר זה בפס"ד סקאי קלאב, לאמור: "בתי המשפט בארה"ב, הכירו בשורה ארוכה של נזקים תוצאתיים שניתן לצפותם כתוצאה מאי תשלום או השהייה בתשלום תגמולי ביטוח, כגון: הוצאות מימון, הפסד שכר דירה, הפסד הכנסות/רווחים, ואף פשיטת רגל וקריסת העסק של המבוטח. באחד המקרים, אף נפסק כי היה על המבטחת לצפות את ההשפלה ואבדן הזמן שנגרמו למבוטח עקב מאסרו בגין אי תשלום חוב לפי פסק דין שניתן כנגדו בגין תביעה המכוסה על ידי הפוליסה, ושנבצר ממנו לשלמו, מאחר שהמבטחת סירבה לשלם את תגמולי הביטוח-ראה הדוגמאות במאמר: Bob G. Freemon,Jr. “REASONABLE AND FORESEEABLE DAMAGES FOR BREACH OF AN INSURANCE CONTRACT” 21 Tort & Ins. L.J p. 108-119..

...

אין המדובר בתיק שיגרתי, ומעללי הסוכן והתובע התבררו רק "תוך כדי תנועה". אני מסכימה בהחלט עם המסקנה הסופית של פסה"ד הקודם לפיה היה צריך לשלם את תגמולי הביטוח בסוף ההליך, לאחר שנגמרו הבירורים – אך אינני מסכימה עם טענת התובע לפיה מלכתחילה לא היתה כל בעיה, כי מלכתחילה היה על המבטחת לשלם את תגמולי הביטוח, כי לא היה מקום לשליחת מכתב הדחייה וכיוצ"ב טענות.

אם נגרמו נזקים בשנים לאחר מכן – הרי שיש גם לזכור מי האחראי לכך שהתיק התברר במשך זמן ממושך (ואני סבורה שהיה זה בין היתר התובע אשר "העלה את התיק על מסלול" של הגשת חוות הדעת הגרפולוגיות).

אשר על כן, לאור כל האמור מעלה – התביעה נדחית.