פסיקה ישראלית המבוססת על הדין הפלסטיני

עילתם של אלה מבוססת על הדין החל ברשות הפלסטינית.

המשפט הישראלי לא אומץ במלואו בדין המקומי, ובכלל זה לא נקלטה שם הילכת ע"א 444/87 אלסוחה נ' עיזבון דהאן (להלן: הילכת אלסוחה) ולא נוהג ברשות כלל משפטי דומה לה. גם לא הוצג לבית-המשפט תקדים שבו בתי המשפט ברשות הפלסטינית פסקו בפועל פיצוי לניזוק עקיף מתאונת דרכים.

...

בסופו של דבר הוא נותר עם פגיעה בתר-חבלתית בשיעור 15%.

מכאן המסקנה שהתובע 3 הוא ניזוק משני בתאונת הדרכים שבה נהרג בנו.

בסיכומיה טענה הנתבעת 3 שיש לדחות את תביעתו ולא טענה כלל לפרטי הנזק.

סיכום התביעה מתקבלת.

ברם, העזבון של המנוחים איננו אישיות משפטית, ובהתאם, מאחר שהתקנה בתקנות האגרות קובעת "פטור לכל תובע", היא אינה חלה על מי שאינו יכול להיות בעל דין.

אינני סבור שהצעדים הראשונים הנעשים בישראל, בנושא הפיצויים העונשיים (שהרי כפי שציינו התובעים מספר פעמים, מדובר בפסיקה שהיא בין הפסיקות המקדמיות בנושא הטלת פיצויים עונשיים), ראוי להם שייעשו בהתבסס על שיטת משפט זרה.

כ.5 האם להטיל חובת פיצויים לזכות האחים של הנרצחים? אלון סוורי הוא אחיו של המנוח דורון סוורי ז"ל, ושל המנוחה שרון בן שלום ז"ל. בעיניינו, טענה הנתבעת כי יש לדחות, מיסודן, את הטענות המופיעות בסעיפים 240-251 לסיכומי התובעים, ולפיהן בשל כך שמדובר בנתבעת, שהיא הרשות הפלסטינאית, במובחן מנתבע ישראלי, הרי שניתן, מבחינה משפטית וחברתית לפסוק לחובתה סכומים גבוהים או להרחיב את הילכת אלסוחה, באופן שתכלול גם את אחיהם של הנרצחים.

...

בנוסף, אמורים הדברים בנוגע לאוריאל בן שלום, בת אל בן שלום, אודליה משה בן שלום, ומשה עצמון – אחיהם וגיסם של המנוח יניב בן שלום ז"ל, ולאור זאת, גם תביעותיהם נדחות.

כ.7 הפיצויים לאסתר בן שלום תובעת מס' 10 – אסתר בן שלום – היא אמו של המנוח יניב בן שלום ז"ל. מן הטעמים המנויים למעלה, אני קובע כי היא עונה על הדרישה הראשונה שבהלכת אלסוחה.

הגעתי למסקנה כי הגב' אסתר בן שלום – כמו ההורים של הנרצחים האחרים – זכאית לפיצויים עונשיים בסכום של 5,000,000 (חמישה מיליון) ₪.

וכך, בענין ב-ת"א (המחוזי ב-ת"א) 30640-01-15 פלונית (קטינה) נ' דב כץ (פורסם; 17.05.2020), בו, כאמור, ככל הנראה נדונה פגיעה בקטינה נוספת באותה תאונה שנדונה בעניינינו נפסק על ידי בית משפט המחוזי: "לא הובאה ראיה כי בתי המשפט הפוסקים פיצויים לפי הדין הפלסטינאי עורכים הבחנה מגדרית בעת קביעת הפיצויים. בנסיבות אלו אפעל לפי העקרון הנוהג בישראל, עיקרון אוניברסאלי של שויון בין גברים ונשים". כידוע בהילכת ע"א 10990/05 דוד פינץ נ' הראל חברה לביטוח בע"מ פ"ד סא(1) 325 (פורסם; 11.4.06), נקבע בהקשר לפצוי בגין "השנים האבודות" במקרה של מוות של רווק בתאונה, כי: "הבחירה לנכות הוצאות מוגברות מניחה כי אדם שאין מי שסמוך על שולחנו מוציא למחייתו-שלו סכום גדול יותר מאשר אדם שיש לו תלויים; זאת ועוד, כאשר יש לו לאדם מישפחה, הוצאות-מחייה שונות משרתות את בני הבית כולם. השאלה שנותרה היא לפיכך מהו שיעור הנכוי. בתי משפט שונים, בישראל ובמדינות אחרות, בחרו לא אחת באומדן גלובלי (על התוצאות אליהן הגיעו בתי המשפט בשיטות משפט שונות ראו עניין אטינגר הנ"ל, החל מעמ' 536, והאסמכתאות שם). בישראל מסתמנת מגמה בערכאות המבררות להעמיד את הפצוי על שעור של 30% מבסיס השכר, שהוא בדרך-כלל השכר הממוצע במשק (ראו למשל עניין חטאב הנ"ל). לאומדן דומה ניתן להגיע גם על-פי שיטת הידות וזאת בנתון להנחתנו כי אין להקים לניזוק מישפחה רעיונית. חישוב הפסדיו של ניזוק בנתונים אלה מבוסס על חלוקת הכנסתו לשלוש ידות – ידת קיום, ידת חיסכון וידת משק הבית. זו האחרונה מצטרפת בהיעדר תלויים לידת הקיום ואלה השתיים נגרעות מן הפצוי, כך שנותרת הידה האחת ששליש שיעורה. הערכאות המבררות בחרו כאמור בדרך האומדן והגיעו לנתון שאמנם אינו זהה אך דומה מאד (30%), ובפרקטיקה זו המשקפת ניסיון שפוטי רחב אין להתערב" (ההדגשות בקוו – הוספו).

...

לאור כל האמור לעיל, אני פוסק כי: התביעה הנדונה מתקבלת, כך שהנתבעת 2 תשלם לתובעים, ביחד ולחוד, סך של 245,500 ₪.

עוד תשלם הנתבעת 2 לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט והחזר שכר טרחת עורך דין בסך 48,000 ₪; וכן - החזר האגרה ששילמו התובעים בנדון, והחזר הוצאות ששולמו על ידם למומחה (בכפוף - להצגת חשבוניות), כשהחזר אגרה והוצאות המומחה ישולמו בלוויית הצמדה וריבית כדין ממועד הוצאתם על ידי התובעים.

בהיעדר פרטים מזהים – אני מורה כי ניתן לפרסם פסק דין זה. ניתן היום, כ"ג תשרי תשפ"ב, 29 ספטמבר 2021, בהעדר הצדדים.

מכאן, טענו הנתבעים כי אי אפשר לבסס על עדותו דבר, שכן אם אינו יודע מה גובה דמי השכירות כיצד הוא יכול לדעת מה הרווחים נטו? כשעומת עם הפרדוקס הזה, השיב: "עסק שיש לו חובות את מבין שהוא לא ריווחי. זה מרוויח אבל הוא מבזבז את כל הכסף" (עמ' 13 ש. 11-12) באשר לעד היתם טענו הנתבעים כי אי אפשר ללמוד מעדותו דבר ,שכן השיב כי אינו יודע מה היה המצב לפני שהגיע לדוכן (עמ' 17 ש. 1-4) ו אפילו לא ידע לענו מה היה גובה חוב דמי השכירות כאשר קיבל את הדוכן (עמ' 17 ש. 5-8) וכן אישר כי יש הוצאות על הדוכן, חשמל ושירותים ואף העיד כי יש סיכום בכתב והוא חושב שעוה"ד אף ביקש לראות את סיכום (עמ' 17 ש. 24-27).

וכך קבעה כב' השופטת ארנה לוי: "בעניינינו, לפי עדות המומחה מטעם הנתבעים, וכפי שהסכימו הנתבעים בסיכומיהם, השכר הממוצע במשק לתושב הרשות עומד כיום על כ- 2700 ₪ לחודש (122 ₪ ליום). לא הובאה ראיה כי בתי המשפט הפוסקים פיצויים לפי הדין הפלסטינאי עורכים הבחנה מגדרית בעת קביעת הפיצויים. בנסיבות אלו אפעל לפי העקרון הנוהג בישראל, עיקרון אוניברסאלי של שויון ביין גברים ונשים" (ס' 18 לפסק הדין, ההדגשה שלי ב"י) ערעור שהוגש על פסק דין, ע"א 4258/20 פלונית נ' פלוני (25.10.2020) – נדחה.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני דוחה את טענת התובעים כי יש לראות בתובעת 3 "תלויה". בהיעדר תשתית עובדתית מינימלית המבססת תמיכה כספית כלשהיא, לא כל שכן קבועה ורציפה, כיצד יכול בית המשפט לקבוע כי המנוח תמך באמו? היא מתגוררת בעזה, בעוד הוא התגורר ברמאללה, היה בעל חוב גדול לקניון בו פעל הדוכן, לא הובאו תדפיסי חשבון בנק שלו עצמו, שיכלו ללמד על יתרת זכות משמעותית, על משיכות כספים באופן עיקבי (או בכלל), העברות כספים או משהו כלשהוא שממנו יכול היה בית המשפט להתחיל לבסס תשתית ראיתית לכך שהמנוח תמך באמו (ר' תא (ת"א) 41193-02-16  עיזבון המנוחה פלונית (קטינה) ז"ל נ' דב כץ (29.9.21 פסקה 33) הסוקרת פסיקה של בתי הדין הפלסטינאים המורים כי היות ההורים "תלוים" היא טענה הטעונה הוכחה).

...

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, אני דוחה את טענת התובעים כי יש לראות בתובעת 3 "תלויה". בהעדר תשתית עובדתית מינימאלית המבססת תמיכה כספית כלשהי, לא כל שכן קבועה ורציפה, כיצד יכול בית המשפט לקבוע כי המנוח תמך באמו? היא מתגוררת בעזה, בעוד הוא התגורר ברמאללה, היה בעל חוב גדול לקניון בו פעל הדוכן, לא הובאו תדפיסי חשבון בנק שלו עצמו, שיכלו ללמד על יתרת זכות משמעותית, על משיכות כספים באופן עקבי (או בכלל), העברות כספים או משהו כלשהו שממנו יכול היה בית המשפט להתחיל לבסס תשתית ראיתית לכך שהמנוח תמך באמו (ר' תא (ת"א) 41193-02-16  עזבון המנוחה פלונית (קטינה) ז"ל נ' דב כץ (29.9.21 פסקה 33) הסוקרת פסיקה של בתי הדין הפלסטינים המורים כי היות ההורים "תלוים" היא טענה הטעונה הוכחה).

משכך, הטענה כי התובעת 3, שלא העידה ולא הגישה אפילו תצהיר עדות ראישת, היתה תלויה במנוח – נדחית.

איני מקבלת את אופן החישוב שנעשה על ידי התובעים.

משכך טוענים הנתבעים כי יש לדחות את אופן חישוב הפסדי ההישתכרות שנערך ע"י ב"כ התובע, ואין לפסוק לו פיצוי בהתבסס על שכר גבוה מרמת ההישתכרות המקובלת במקום מגוריו הקבוע של התובע בתחומי הרש"פ. זאת בהסתמך על נתוני הלמ"ס הפלסטינאי משנת 2020 ומשנת 2022 ביחס לעובד פלסטינאי העובד בישראל בתחום הבנייה.

אשר להוצאות ניידות לעתיד, בהתאם לחוות דעתו של עו"ד לואי, הדין הפלסטינאי מעניק פיצוי בגין הוצאות נסיעה רק ביחס לנסיעות בגין צרכים רפואיים, והתובע לא סתר טענה זו. כמו כן מומחי שני הצדדים לא התייחסו בחוות הדעת לדין או לפסיקה הנוהגת ביחס לפצוי בגין הוצאות לרכישת רכב לנפגע, אם בכלל, ומאחר ולא הוכחה הזכאות לפצוי בגין רכיב זה בדין הזר, אני דוחה את טענות הצדדים, הן ביחס לרכישת רכב חדש והן ביחס לרכישת רכב משומש.

...

בהעדר חוות דעת שיקומית ומאחר ואין מחלוקת בין הצדדים כי התובע זקוק לציוד אישי כמפורט ברשימת הציוד, אני קובעת כי התובע זקוק לציוד הרפואי כמפורט ברשימת הציוד.

משכך אני מורה על פיצוי גלובלי, על פי אומדן בסך של 30,000 ₪.

סוף דבר: התביעה מתקבלת והנתבעים ישלמו לתובע פיצויים כמפורט לעיל.