פסיקה בדבר פריסת חוב מזונות בהוצאה לפועל

בית הדין קבע, בהסתמך על הנפסק בעיניין עמר [עב"ל (ארצי) 391/06 אליהו עמר – המוסד לביטוח לאומי (10.6.2008)], כי על פי סעיף 14(ג) לחוק המזונות מוקנית למוסד סמכות לקזז חוב מזונות מסכום גמלה לה זכאי חייב, וזאת בנוסף לאמור בסעיפים 14(א) ו- 14(ב) לחוק, שלפיהם זכאי המוסד לגבות את חוב המזונות בהליכי הוצאה לפועל; הסמכויות המוקנות למוסד על פי חוק המזונות אינן פוגעות זו בזו, והן יכולות להיתממש סימולטאנית, כפי שנפסק בעיניין עמר; כשם שהחלטה של רשם הוצאה לפועל בדבר הסדר תשלומים איננה גורעת מסמכותו של המוסד לקזז גמלאות, כך גם, מקל וחומר, שהחלטה טכנית בדבר סגירת תיק מחמת חוסר מעש אינה מאיינת את סמכות המוסד לפי סעיף 14(ג) לחוק המזונות.

אשר על כן לא היה בבצוע פעולת הקזוז על ידי המוסד בכדי להפר את האיזון, המעוגן בהחלטת ראש ההוצאה לפועל, אשר נועד לפרוס את פרעון חוב המערער למוסד בהתאם ליכולתו הכלכלית של המערער ולא היה בו כדי להפר את החלטת ראש ההוצאה לפועל, משהגמלה לה זכאי המערער לא באה בחשבון הכנסות המערער בהחלטת ראש ההוצאה לפועל".

...

בהחלטה מיום 31.3.2011 קבע רשם ההוצאה לפועל כך: "הבקשה, שהוגשה בשיהוי ניכר, לא נתמכה בכל ראשית ראיה לנטען ולא הוגשה בהתאם להוראות תקנה 12(ז) לתקנות ההוצאה לפועל התש"ם – 1979, ובנסיבות אלה היא נדחית". אין מחלוקת כי המוסד לא הגיש ערעור על שתי החלטות אלה של רשם ההוצאה לפועל.

מעבר לכך, בסמכותו של רשם ההוצאה לפועל לדון בטענת "פרעתי" ולבטל כל יתרת חוב בתיק ההוצאה לפועל, על יסוד הראיות שמובאות לפניו, ולכן דין הטענה בדבר חוסר סמכות להידחות.

לפיכך, המוסד אינו רשאי לפעול בניגוד לה, לרבות בדרך של קיזוז חוב המזונות הנטען לגביו נתקבלה טענת "פרעתי", אשר אין מחלוקת כי הוא נוצר לפני מתן ההחלטה בטענת "פרעתי". אשר לשיעור הסכום שקוזז מגמלתו של המערער: בעניין זה אנו מקבלים את טענת המוסד, כי סכום החוב שקוזז מגמלת הנכות מעבודה שהגיעה למערער עמד על סך של 47,876 ₪.

סוף דבר – הערעור מתקבל, ואנו מחייבים את המוסד להשיב למערער סך של 47,876 ₪, סכום חוב המזונות שקוזז מגמלת נכות בעבודה שהגיעה לו. המוסד ישלם למערער שכ"ט עו"ד בשתי הערכאות בסך של 10,000 ₪.

משמעות הדברים ברורה; הימים בהם נקבעו צוי תשלומים נמוכים במסגרת חקירת יכולת לחייב, שלא שרתו את מטרת מימוש פסק הדין בזמן קצר ולא סייעו לא לחייב, אלא רק העמיקו את חובותיו (כאשר פעמים רבות סכום הריבית החודשית על החוב הפסוק עלתה על צו התשלומים החודשי שנפסק), ולא לנושה שלא מקבל אלא סכומים זעומים, פסו ועברו מן העולם, ואין כל טעם בקביעת תשלומים זניחים על חשבון החוב, והמגמה כיום היא לסיים את הליכי ההוצאה לפועל ולאפשר לחייב לפתוח בהתחלה חדשה (FRESH START).

מטרת המחוקק היא לאפשר הליכי גבייה מהירים ויעילים – כך שלא יצטבר חוב מחוץ למערכת ההוצאה לפועל ללא גביה, והמזונות השוטפים ייגבו במהירות, ורק במקרים שמניתי לעיל, ניתן יהיה לבקש לפרוס את חוב העבר.

...

אם כך, הרי תביעת ההשבה של סכום ההפרש אינה אלא חוב רגיל, "חסכון" שנצבר – באשר בפועל, עם ההקצבה, עת שוקל בית המשפט ועורך איזון ביחס ליכולותיהם הכלכליות של שני ההורים יחד, בהתאם לעקרונות השוויון, ולכן ההפרש מהווה למעשה את הסכום שאותו נושא הצד השני, על פי חובתו לפי סעיף 3ב לחוק המזונות, ולכן אין כאן סכום השבה ולכן אין לאפשר גבייתו, וגם מטעם זה דינה של הבקשה להתקבל.

אני סבור שסעיף 69ב1 מתייחס לשלושה סוגים של מקרים: האחד, ביחס לאותם תיקי הוצאה לפועל לגביית מזונות שנמצאים במערכת ההוצאה לפועל בסכומים גבוהים כאבן שאין לה הופכין, תיקים שנפתחו טרם כניסתו לתוקף של חוק חדלות פירעון, במסגרתו הוסף סעיף 7א2 לחוק ההוצאה לפועל; השני, ביחס לאותם מקרים בהם ניתן לחייב הפטר מחובותיו בני- התביעה, אולם חוב מזונות העבר לא שולם במלואו, והחייב לא הופטר ממנו, ועל כן חוזרים לגבות אותו בלשכת ההוצאה לפועל; והשלישי; מקום שהחייב החל בהליכי פשיטת רגל, אולם אלה בוטלו מסיבה כלשהי, ועל כן חוזרים ללשכת ההוצאה לפועל לגבות את מזונות העבר, וכן את סכום ההפרש שנצבר במהלך התקופה בין החוב הפסוק לחוב הקצוב.

סיכום וסיום מכל הטעמים האמורים, לשון החוק, תכלית החקיקה, וקריאה כוללת של הוראות הדין הרלוונטיות, אני מגיע למסקנה אחת – עם קבלת ההפטר, יש לראות את תשלום סכום המזונות הקצוב, כתשלום על פי סכום המזונות הפסוק, וכפועל יוצא, אין לגבות עוד את ההפרש שנוצר.

במסגרת פסק הדין נפסק כי המשיב ישלם לידי המערערת סך של 2,500 ₪ עבור מזונות בנותיהן (כ - 1,250 ₪ עבור כל בת בנפרד), ואף יישא בכ - 40% מהוצאות המדור של הבנות (ועד 500$ ).

דיון והכרעה לאחר עיון בטענות המערערת עולות שתי שאלות משפטיות לדיון: האם חרג כב' הרשם מסמכותו עת פרס את חובו של המשיב; והאם נפלה שגיאה בהחלטתו? סעיף 69 ב 1 לחוק ההוצאה לפועל, אשר נחקק בשנת 2018 , (כחלק מתיקון 55 לחוק) הקנה לרשם ההוצאה לפועל סמכות לפרוס חוב עבר במזונות של חייב, בתנאים הקבועים בדין; וזאת מבלי שיהיה צורך להפנות את הצדדים לבית המשפט כפי שנידרש עד לתיקון החקיקה.

דמי מזונות שוטפים כאמור נטען בעירעור שכב' הרשם פרס אף את דמי המזונות השוטפים בהחלטתו; לכך השיב המערער וטען כי לא כך הדבר וכאמור מדובר בעיניין טכני גרידא.

...

האם נפלה שגיאה בהחלטה לטענת המערערת, ההחלטה שניתנה נבעה ממסקנה שגויה אליה הגיע כב' הרשם.

הרשם פרט את התרשמותו מיכולותיו הכלכליות של המשיב ואף של בת זוגו ומאלו גזר את המסקנה לפיה יש לפרוס את חוב העבר של המשיב לסך 1,500 ₪ מידי חודש, זאת בנוסף לסך 500 ₪ המשולמים בגין המזונות השוטפים.

נוכח כל האמור – אין מקום לקבלת הערעור והוא נדחה, תוך שנוכח אי ההבנה בין הצדדים את החלטת כב' הרשם, מצאתי לנכון להבהיר כי חוב העבר של המשיב נפרס לתשלומים בסך של 1,500 ₪ לחודש, המתווספים לתשלום השוטף.

גם בדיון שהתקיים בועדת חוקה, חוק ומשפט ביום 30.1.18 בעיניין התיקון, הובהר כי מטרת החוק היא להסמיך את רשם ההוצאה לפועל לפרוס חוב עבר של חייב כלפי "זוכה פרטית", דהיינו מוטבת המזונות, להבדיל מהמל"ל, והדיון התרכז בעקרו אודות השאלה האם נכון או לא נכון לעשות כן. איש ממשתתפי הדיון לא העלה את הטענה כי התיקון נועד לאפשר התנייה של פריסת חוב העבר בתשלום החיוב השוטף כלפי מוטבת המזונות בלבד, תוך יצירת הסדר שלילי בעיניין זה שעה שהחוב הוא כלפי המל"ל. קשה למצוא הצדקה לפרשנות שמציע המערער, גם לנוכח חובת החייב לעמוד ממילא בתשלום השוטף, כאשר לית מאן דפליג שרשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך לשנות כהוא זה מחיוב זה. פרשנות המערער אינה מתיישבת גם עם הפסיקה הקובעת במפורש כי המל"ל ניכנס לנעלי מוטבת המזונות לכל דבר ועניין, וכי החוב כלפי המל"ל אינו שונה במהותו מהחוב כלפי מוטבת המזונות.

...

אוסיף, כי למסקנה הפרשנית שאליה הגעתי יש תימוכין גם בהנחיות רשות האכיפה והגבייה באשר לפריסת חוב מזונות עבר כלפי המל"ל. בהתאם להנחיות אלו, תנאי לפריסת תשלום חוב העבר הוא תשלום חוב המזונות השוטף.

סיכומו של דבר, רשם ההוצאה לפועל מוסמך להתנות קיומו של צו תשלומים בגין פריסת חוב עבר ועיכוב הליכים בעמידה בתשלום השוטף, גם כאשר הליך ההוצאה לפועל ננקט על ידי המל"ל. סוף דבר, הערעור נדחה.

המערער ישלם הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד למשיב בסך של 3,000 ₪ תוך 30 ימים שאם לא כן סכום זה ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד לתשלום בפועל.

המערער שב וחזר על כך כי הוא משלם בגין חוב המזונות סכום נכבד בסך של 2,500 ₪ לחודש לתיק ההוצאה לפועל, וכי סכום זה מהוה כ-25% מסך הכנסותיו על סוגיהן, וכי יש לראות בסכום זה, וכן בקיזוז הרעיוני בסך של 1,400 ₪ מול חוב המזונות של גרושתו כלפיו, משום סילוק מחדליו של המערער ואין להטיל דופי במערער בשל ביצוע התשלום על דרך הקזוז.

תחילה אציין כי במובחן מהערעורים הנוספים, בהם בוטלו ההליכים לפי סעיף 286 לחוק (ועל הבעייתיות בפרשנות שהעניקו לו הצדדים עמדתי בהרחבה במסגרתם), הרי שבערעור דנן ההליך בוטל מכוח סעיף 183 לחוק ובפרט עקב חוב מזונות שנוצר בחוסר תום לב. משכך, צועדים אנו בשדה חרוש, שעה שקיימת פסיקה ענפה בכל הנוגע להכרעה בגורלם של הליכי חידלות פרעון מחמת היתנהלות חסרת תום לב מצד החייב.

הדברים מקבלים משנה תוקף עת מדובר בהליך חידלות-פרעון נוסף בעיניינו של המערער, אשר מטבע הדברים מטיל עליו נטל כבד יותר להוכיח כי שינה את דרכיו וכי כעת ראוי ליתן לו היזדמנות שנייה (ולמעשה שלישית) להסדיר את חובותיו עם נושיו במסגרת הליך קבוצי-קולקטיבי מסוג הליך חידלות-הפרעון, חלף הליכים פרטניים בפני רשם ההוצאה לפועל.

כך לכאורה ניתן לערוך את האיזון הראוי בין גביית החוב בדין קדימה, לבין תכנית פרעון קולקטיבית המעמידה את יתר הנושים בדרגה שווה ביחס לחובות החייב כלפיהם, תוך הותרת סכום קבוע בכל חודש לצורך תנאי המחייה הבסיסיים של החייב-היחיד (וראו בהקשר זה את סעיפים 22-12 לעמדת הסיוע המשפטי שהוגשה גם בקשר לערעורים הנוספים וההפניות שם להסדרים הרלוואנטיים בחוק ההוצאה לפועל בקשר עם פריסת צוי התשלומים לחייב).

...

אני ערה לדבריו של בא-כוח הממונה בדיון לפיהם בסופו של דבר "אין לנו יכולת לבחון את הכל. אנחנו יכולים לבחון עד רמה מסוימת. המידע שנמצא אצל הממונה שונה בין שתי הנקודות" (ראו פסקה 20 לפסק-דיני בעניין מוגרבי ובעניין סויסה).

סוף דבר לא מצאתי כל עילה להתערבות בהכרעת בית-המשפט קמא לביטול הליך חדלות-הפירעון של המערער.

הערעור נדחה איפוא.