פסיקה בדבר פגיעה שורשית באגף השיקום

ביום 29.11.2012 הגיש המערער למשיב בקשה להכרת זכות [חבלה] לפי חוק הנכים (תגמולים ושקום) תשי"ט-1959 [נוסח משולב] בגין "פגיעה בגב תחתון עם הקרנה לגפיים תחתונות עקב תאונות בשירות". לבקשה צורף תצהיר מיום 25.11.2012 בו פירט המערער את התאונות: * התאונה הראשונה ביום 29.6.2006 (בהיותו בן 32): "תוך כדי מרדף אחרי זורקי אבנים מעדתי ונפלתי ונחבלתי בגב התחתון בצד השמאלי. קבלתי טפול ראשוני באמצעות קופת חולים וגם בבית חולים בנהריה. משהכאבים והמגבלות לא חלפו נשלחתי לבדיקת CT (20.11.06) בה נמצא כי אני סובל מבלטי דיסק בחוליות הגב התחתון עם לחץ על השק התקאלי ועל השורשים משמאל". * התאונה השנייה ביום 30.9.2011 (בהיותו בן 37): ".. נפגעתי שוב בגב התחתון כאשר תוך כדי פעילות מבצעית במהלך הפגנת פעילי שמאל בגזרת בנימין נפלתי שוב ונחבלתי קשות בגב התחתון. קבלתי טפול ראשוני במעלה אדומים ולאחר מכן בקופת חולים, הייתי נתון באי כושר עבודה וטופלתי בטיפול תרופתי ופיזיוטרפיה". * התאונה השלישית ביום 6.8.2012 (בהיותו בן 38): ".. בעת אימון כושר בחדר הכושר בבסיס תוך כדי הרמת משקולות נקרע כבל הברזל והמשקולת נפלה לי על הגב. עקב הפגיעה טופלתי ע"י רופאי קופת חולים. הייתי בתקופת אי כושר עבודה וקיבלתי תרופות וטיפולים לרבות פיזיוטראפיה". המערער הופנה על-ידי המשיב אל האורתופד ד"ר סורין רואי-הד, אשר בדק אותו ביום 6.6.2013 והגיש חוות דעתו ביום 18.7.2013 (להלן: חוות דעת רואי-הד).

כן הועלו הטיעונים הבאים: (1) המיגבלות והכאבים בגב התחתון עם הקרנה לרגליים מהם סובל המערער מאז התאונות נובעים אך ורק מאותן תאונות; (2) המערער התגייס לשירות בפרופיל רפואי 97 ללא כל בעיה במערכת השלד, וגויס לתפקיד של לוחם קרבי; (3) האפיזודות הקצרות של כאבי גב שתועדו בתיק הרפואי עובר לתאונה הראשונה היתרחשו אף הן בתקופת שרותו; (4) תלונות מתועדות על הקרנות לרגל מצויות רק החל ממועד התאונה הראשונה; (5) חוות דעת רואי-הד אינה מנומקת; (6) לא קיים תעוד רפואי המצביע על הפרעה גנטית בגב התחתון של המערער; (7) שינויים נווניים לכשעצמם הנם ממצא דימותי בלבד ואינם גורמים להגבלות בעמוד השידרה; (8) על-פי ההלכה הפסוקה, שינויים נווניים אשר אינם גורמים לכל מיגבלה הנם חסרי משמעות; (9) כאשר מחלה או פגיעה פורצת לראשונה בעת השרות והוכח קשר סיבתי לשירות, הרי שגם אם הייתה קיימת עובר לשירות נטייה קונסטיטוציונאלית ללקות במחלה, על-פי ההלכה יש לראות במחלה כאילו נגרמה כולה עקב השרות ולא רק הוחמרה על-ידו; (10) על-פי הפסיקה (ע"א 472/89 קצין התגמולים נ' רוט, פ"ד מה(5) 203 (1991) (להלן: עניין רוט); ע"א 5499/92 קצין התגמולים נ' בן עד, פ"ד מז(2) 471 (1993); בג"צ 4690/97 המוסד לביטוח לאומי נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נג(2) 529, 545 (1999)), כאשר קיימים אירועים ספציפיים וחריגים של תאונות ברורות ומתועדות, קמה חזקה בדבר קשר סיבתי של גרימה, ונטל הראיה לשלילתה עובר לכתפי קצין התגמולים.

(וראו, לעניין זה, את פסקה כ"ח בפסק דינו של בית המשפט המחוזי בע"א (מחוזי חי') 3551/06 אולרשן נ' משרד הבטחון-אגף השקום-קצין התגמולים, (פורסם בנבו, 18.6.2007), בה צוין כי "בודאי שיש ליתן את המשקל הראוי והמתאים להופעתם של שינויים נווניים בעמוד השידרה בסביבות גיל 50 לערך").

...

המשיב הגיש כתב תשובה, ובו ציין כי הכיר בכך ששלוש התאונות התרחשו תוך כדי ועקב שירותו המשטרתי של המערער, וכי "עניין זה אינו שנוי במחלוקת במסגרת ערעור זה". עם זאת, נטען כי יש לדחות את הערעור מהטעמים הבאים: (1) למערער כאבי גב שנים לפני התאונה הראשונה, וחודשים אחדים לפניה הוא סבל מכאבי גב ממושכים ללא אירוע חבלתי.

לפני סיום בטרם נעילה, מצאנו לנכון לחזור על הדברים שכתבנו בפסקה 21 בפסק דיננו בע"נ 57737-02-13 ש.ע. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 12.4.2017): "לא כיחדנו כי אף המערער, כשאר בני תמותה "רגילים", סובל משינויים ניווניים בעמוד השדרה, ובעמוד השדרה הצווארי בכלל זה. שאלת השפעתם של שינויים ניווניים ושינויים אחרים על הקשר הסיבתי-משפטי אינה חדשה.

המסקנה מהאמור לעיל הינה כי דין הערעור להתקבל.

כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחה בסך כולל של 7,000 ₪ וכן הוצאות בגין שכר טרחת המומחה ד"ר קרת בגין עריכת חוות הדעת.

בית משפט השלום בירושלים ע"נ 15289-12-14 הרשקוביץ נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום תיק חצוני: 0000 בפני כב' השופט בדימוס יואל צור, יו"ר הועדה פרופ' צבי שטרן, חבר גב' חנה גורדון, חברה מערער שלמה הרשקוביץ ע"י עו"ד עודד צדקוני משיב קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י עו"ד אסנת בן אברהם-בוגוד החלטה

רקע העירעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 23.10.14 במסגרתה הודיע המשיב למערער , בין היתר, כדלהלן: "לאחר עיון בבקשתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחווה"ד הרפואית מתאריך 7.11.13 ו-22.7.14 הגעתי למסקנה כי כאבי הגב התחתון החמירו חלקית כתוצאה מהחבלה מ-19.6.08 שארעה בתקופת שירותך ועקב שירותך הצבאי. ההחמרה שעל חשבון השרות הנה בשיעור רבע מדרגת הנכות הכוללת". בעקבות זאת הועדה הרפואית קבעה למערער5% נכות מתוך 20% בגין "הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני". בנוסף נקבעו למערער עוד 1.25% נכות מתוך 5% בגין "פגיעה קלה שורשית מותנית ללא קושי הליכה/עמידה". דרגת הנכות הכוללת הועמדה על 7% נכות.

בחוו"ד (מגיבה מטעם המשיב)של ד"ר בייט מיום 15.3.16 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "...המצב המובנה-היצרות תעלת השידרה שבמקרה דנן היא בעלת מאפיינים מולדים, כך גם לפי תאורו של ד"ר ל. קפלן, מומחה לניתוחי עמוד השידרה מבית החולים הדסה שבדק את מר הרשקוביץ כמו גם את ההדמיות, והמחלה הניוונית של הדיסק שלה גורמי סיכון רבים אולם האטיולוגיה לה היא גנטית. אמנם תתכן אפשרות כי בשל רגישות בדיקת ההולכה העצבית יפורש מצב תת כרוני כמצב כרוני, אולם זו אינה האפשרות הסבירה. בין גורמי הסיכון המשמעותיים למחלה זו חשוב לציין עישון סיגריות; ומאידך ,הרמת משאות, עבודה פיזית ואף חבלות ותאונות נודעת משמעות שולית, אם בכלל, בגרימת המחלה הניוונית של עמוד השידרה... בלטים ופריצות דיסק הם הביטויים של חולשת הדופן של הדיסק הבין חולייתי שהיא תהליך ניווני המתקדם בקצב שונה בבני אדם...יש לראות בתעוד מינואר 2007 בו מתואר כאב תחתון שמאלי עז שנמשך למעלה משבוע וזאת ללא ארוע חבלתי משרה, משום שלב בהתפתחות המחלה. מובן שלפיכך, אין לראות בארוע משנת 2008 משום גרימה...בנסיבות אלו אני שב וממליץ להכיר בקשר של החמרה בשיעור של 25% בין תלונותיו של מר הרשקוביץ ובין שרותו במישטרה והחבלה מיום 19.6.08". דיון הואיל והמשיב הכיר, אם כי באופן חלקי, בקשר הסיבתי שבין הארוע מיום 19.6.08 לבין נכותו של המערער, השאלה שיש לפסוק לגביה היא האם הארוע מיום 19.6.08 גרם באופן מלא מצבו הקודם של המערער היה הגורם המלא או שמא החמיר (מעבר ל-25% שבהם הכיר המשיב) את נכותו של המערער? לאחר עיון כולל בטיעוני הצדדים, בחוות דעת המומחים הנ"ל ובחקירתם הנגדית בפני הועדה, לרבות החומר הרפואי הקיים באשר למערער, וכן בתצהיר המערער ובחקירתו בפני הועדה החלטנו לקבל את העירעור.

להלן טעמינו להחלטה זו. ניתוח חוות דעתו של ד"ר שאול בייט, המומחה מטעם המשיב התבסס על 3 טעמים כדלהלן: קיום תחלואה ניוונית שהתבטאה בהצרות התעלה המותנית שהייתה תסמינית לפני הארוע; המערער הלין על כאבי גב תחתון משמאל שנה וחצי לפני הארוע שטען לו המערער; כל נכות בגב הנה ממקור מולטיפקלטוריאלי; כפי שנראה בהמשך הדברים כל אחד מ-3 הטעמים הנ"ל שעליהם ביסס ד"ר בייט את חוות דעתו אינו עומד בפני הבקורת.

...

רקע הערעור שלפנינו הוא על החלטת המשיב מיום 23.10.14 במסגרתה הודיע המשיב למערער , בין היתר, כדלהלן: "לאחר עיון בבקשתך ובתוצאות הבדיקות הרפואיות והנימוקים המצוינים בחווה"ד הרפואית מתאריך 7.11.13 ו-22.7.14 הגעתי למסקנה כי כאבי הגב התחתון החמירו חלקית כתוצאה מהחבלה מ-19.6.08 שאירעה בתקופת שירותך ועקב שירותך הצבאי. ההחמרה שעל חשבון השירות הינה בשיעור רבע מדרגת הנכות הכוללת". בעקבות זאת הוועדה הרפואית קבעה למערער5% נכות מתוך 20% בגין "הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני". בנוסף נקבעו למערער עוד 1.25% נכות מתוך 5% בגין "פגיעה קלה שורשית מותנית ללא קושי הליכה/עמידה". דרגת הנכות הכוללת הועמדה על 7% נכות.

בחוו"ד (מגיבה מטעם המשיב)של ד"ר בייט מיום 15.3.16 נכתב, בין היתר, כדלהלן: "...המצב המובנה-היצרות תעלת השדרה שבמקרה דנן היא בעלת מאפיינים מולדים, כך גם לפי תיאורו של ד"ר ל. קפלן, מומחה לניתוחי עמוד השדרה מבית החולים הדסה שבדק את מר הרשקוביץ כמו גם את ההדמיות, והמחלה הניוונית של הדיסק שלה גורמי סיכון רבים אולם האטיולוגיה לה היא גנטית. אמנם תיתכן אפשרות כי בשל רגישות בדיקת ההולכה העצבית יפורש מצב תת כרוני כמצב כרוני, אולם זו אינה האפשרות הסבירה. בין גורמי הסיכון המשמעותיים למחלה זו חשוב לציין עישון סיגריות; ומאידך ,הרמת משאות, עבודה פיזית ואף חבלות ותאונות נודעת משמעות שולית, אם בכלל, בגרימת המחלה הניוונית של עמוד השדרה... בלטים ופריצות דיסק הם הביטויים של חולשת הדופן של הדיסק הבין חולייתי שהיא תהליך נווני המתקדם בקצב שונה בבני אדם...יש לראות בתיעוד מינואר 2007 בו מתואר כאב תחתון שמאלי עז שנמשך למעלה משבוע וזאת ללא אירוע חבלתי משרה, משום שלב בהתפתחות המחלה. מובן שלפיכך, אין לראות באירוע משנת 2008 משום גרימה...בנסיבות אלו אני שב וממליץ להכיר בקשר של החמרה בשיעור של 25% בין תלונותיו של מר הרשקוביץ ובין שירותו במשטרה והחבלה מיום 19.6.08". דיון הואיל והמשיב הכיר, אם כי באופן חלקי, בקשר הסיבתי שבין האירוע מיום 19.6.08 לבין נכותו של המערער, השאלה שיש לפסוק לגביה היא האם האירוע מיום 19.6.08 גרם באופן מלא מצבו הקודם של המערער היה הגורם המלא או שמא החמיר (מעבר ל-25% שבהם הכיר המשיב) את נכותו של המערער? לאחר עיון כולל בטיעוני הצדדים, בחוות דעת המומחים הנ"ל ובחקירתם הנגדית בפני הוועדה, לרבות החומר הרפואי הקיים באשר למערער, וכן בתצהיר המערער ובחקירתו בפני הוועדה החלטנו לקבל את הערעור.

המסקנה הנובעת מהאמור לעיל היא שאנו מקבלים את חוות דעתו של ד"ר ולן לפיה "פגימתו בעמוד השדרה המותני נגרמה בפציעתו באירוע מיום 19.6.08 שאירע במהלך ועקב שירותו כקצין במשמר הגבול". פגימה זו נגרמה בשל כך שהמערער הוצרך להזיז סלעים ואבנים כדי להיחלץ מחסימת כביש במהלך הפרות סדר ביישוב יצהר [נושא שעובדתית לא נחקר עליו המערער בחקירתו הנגדית כגון באשר למשקל הסלעים והאבנים או כמותן וכיצד בוצעה ההזזה הנ"ל].

כפועל יוצא מכך למערער מגיעה דרגת נכות של 20% בגין "הגבלה בינונית בתנועות ע"ש מותני". וכן עוד 5% בגין "פגיעה קלה שורשית מותנית ללא קושי הליכה/עמידה". לפיכך, הערעור מתקבל.

הננו מחייבים את המשיב בשכ"ט עו"ד המערער בסכום של 5,000 ₪ ובנוסף לכך בהחזר למערער של שכ"ט המומחה ד"ר גד ולן בהתאם לקבלה או קבלות שימציא ב"כ המערער למשיב.

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק הנכים (תגמולים ושקום) ע"נ 65697-06-15 איסור פירסום תיק חצוני: בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק – יו"ר הועדה דר' אלכס קורת – חבר הועדה פרופ' ולטר מרקביץ – חבר הועדה מערער בונדריקוב איליה ע"י ב"כ עוה"ד שחר המאירי ואח' משיב קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד מירה וולף פסק דין

המשיב אף מוסיף ומציין כי אין בתיקו הרפואי של המערער לא קיים תעוד אשר מצביע על פגיעה פיזית בשורש כף היד, מה גם שהתיעוד הראשון מיום 8.8.2007 מעלה שהכאבים בשורש כף היד החלו ללא רקע של חבלה פיזית קודמת (ראה : ת"ר מספר 100).

עם זאת, בפסיקה מחייבת אשר ניתנה על ידי ביהמ"ש העליון לאחר הגשתם של הסיכומים מטעם הצדדים נקבע כי בכל אותם מקרים שבהם אין מדובר בהתפרצותה מובהקת של מחלה קונסטיטוציונלית מובהקת, דהיינו מחלה חבויה אשר יכולה להתפרץ בגופו של החייל בזמנים שונים ושלא על רקע של ארוע או מצב אובייקטיבים הכרוכים בשירות הצבאי ואשר גרמו לפריצת המחלה, הרי שעדיין ניתן להכיר בקש"ס שבין השרות הצבאי לבין התפרצות המחלה (ראה : רע"א 2652/19 פלוני נ' קצין התגמולים מיום 11.1.2021).

אשר על כן, אנו סבורים כי במקרה זה עלה בידי המערער להוכיח ברמה של מתקבל מאוד על הדעת שמצבו הרפואי הנו תולדה של שילוב בין היחלשותה הטבעית של העצם בשל אי אספקת דם, אשר החלה להתפרץ במועד בלתי ידוע, לבין המאמצים הפיזיים אשר מטבע הדברים נדרשים בעת הישתתפות באימוני חי"ר, באימוני ירי ובשימוש קבוע ויומי מתמשך בכף היד לצורך נהיגה בכלי רכב.

...

באשר לטענה ולפיה מדובר במחלה קונסטיטוציונלית הרי שגם דינה של טענה זו להידחות בענייננו, משום שעל פי קביעותיהם של המומחים הרפואיים מדובר במחלה אשר נסיבות התפרצותה אינן ידועות, ולכן, בהיעדר אירוע מובהק לא ניתן לקבוע באופן מובהק האם המחלה התפרצה על רקע של מחלה חבויה טרם הגיוס לצה"ל אשר התפרצה עקב האימונים השנתיים שבהם השתתף ו/או עקב נהיגה בכלי רכב צבאיים, דהיינו, בהתאם לסוג המקרים הראשון אשר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון ולפיו אירוע או רצף אירועים במסגרת קרב או סדרת אימונים או במקום רווי מתח מהווים גורמים ישיר להתפרצות מחלה חבויה אשר קיננה בגופו של החייל טרם גיוסו לשירות הביטחון (ראה : רע"א 4949/18 פלוני נ' משרד הביטחון מיום 12.5.2020).

אשר על כן, אנו סבורים כי במקרה זה עלה בידי המערער להוכיח ברמה של מתקבל מאוד על הדעת שמצבו הרפואי הינו תולדה של שילוב בין היחלשותה הטבעית של העצם בשל אי אספקת דם, אשר החלה להתפרץ במועד בלתי ידוע, לבין המאמצים הפיזיים אשר מטבע הדברים נדרשים בעת השתתפות באימוני חי"ר, באימוני ירי ובשימוש קבוע ויומי מתמשך בכף היד לצורך נהיגה בכלי רכב.

סוף דבר : הערעור מתקבל.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ע"נ 54899-07-19 כהן נ' קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום לפני כבוד השופטת הבכירה (בדימוס) אושרי פרוסט פרנקל המערערים: שי כהן המשיבים: קצין התגמולים-משרד הביטחון-אגף השקום פסק דין

ראו: ע"א 517/76 אליאב נ' קצין התגמולים, פ"ד לא(1)623 (להלן - פס"ד אליאב); ע"א 712/86 פסי נ' קצין התגמולים, "והינה, בעניינינו היה האקדח שממנו נפגע המערער רכושו הפרטי ולא היה קשור ולו בעקיפין לשירות. המערער הביאו לשירות ביוזמתו, רשויות הצבא לא ידעו עליו ולא הסתמכו עליו. בין נשיאת האקדח על ידי המערער לבין תנאי השרות לא היה, איפוא, ולא כלום, וודאי שכך הם פני הדברים לגבי ההדגמה האסורה שערך המערער לחבריו. המסקנה המתחייבת היא, כי הארוע לא בא בגדרם של סכוני השרות הסבירים והמקובלים. בסופו של דבר אין מדובר אלא בפעולה "פרטית" שבצע המערער להנאתו ולהנאתם של חבריו, ללא קשר לשירות בצבא.

. יפה לענייננו ההלכה שנפסקה בפרשת פסי הנ"ל. באותו עניין נפגע המערער בעת ששהה בבסיס הצבאי שבו שירת, כאשר צלה בשעות הלילה בשר על גחלים ביחד עם מספר חיילים נוספים.

ביום 15.2.17 (28 לת"ר) התלונן שביום 27.8.16 ניחבל בשורש יד שמאל מאז סבל כאבים, לפני שבוע ביצע צלום שהדגים שבר ללא חיבור בעצם הסירה ביום 19.2.17 חזר על תלונתו לגבי הפגיעה ביום 27.8.16 והופנה לבדיקת ct, בדיקת CT מיום 2.3.17 העלתה שיש בשורש כף יד שמאל שבר מרוסק במותן הסירה ללא איחוי עם אי סדירות של גבול השבר, עמדה תקינה של המקטעים, עיבוי של הריקמות מסביב ונוזל תוך מפרקי מוגבר (121 לת"ר).

...

לאחר בחינת חוות הדעת ועדויות המומחים, נחה דעתנו מחווה"ד של ד"ר ליובושיץ מטעם המשיב, ואפרט.

משכך אנו קובעים, כי אין קשר סיבתי רפואי בין השבר בשורש כף יד שמאל לבין המשחק.

לאור האמור דין הערעור להידחות           אשר על כן, הערעור נדחה.

המומחה בדק את הנפגע ביום 29.12.2020, עיין במסמכים הרפואיים ומצא כי נותרה לנפגע נכות צמיתה בתחום האורתופדיה בשיעור 10% בהתאם לסעיף 35 (1) (ב) לתוספת תקנות הנכים (מבחנים לקביעת דרגות נכות), תש"ל-1969 בשל פגיעה בשורש כף היד, ונכות נוספת בשיעור 5% בהתאם לסעיף 35 (1) (א-ב) בגין מיגבלה בברך שמאל; סך כל נכותו המשוקללת של הנפגע הנה 14.5%.

התובעת הדגישה בהודעתה מיום 12.05.2021, כי התשלומים שהיא מבצעת וביחסים הפנימיים בינה ובין הנפגע, מה שקובע זה הועדות הרפואיות של אגף השקום, ולא קביעת המומחה מטעם ביהמ"ש. הראיות שהוגשו לתיק ביהמ"ש: התובעת הגישה תיק מוצגים ביום 01.09.2021 במסגרתו נכללו 3 תעודות עובד ציבור כמפורט להלן בדבר התשלומים שמקבל הנפגע, חוות דעת אקטוארית מאת האקטואר מר בוכבינדר, בקשת הנפגע להכרה בזכותו כפי שצורפה לתביעה, אישור מישטרה, וחומר רפואי ופרוטוקול הועדה הרפואית של אגף השקום מיום 14.01.2015.

התובעת הפניתה לדברים להלן שנפסקו במסגרת ת"א (חיפה) 936-62 שמואל פריצקר נ' יוסף רבינוביץ, מא 400 (1964): "...אם נקבע בהליכים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי, שהמוסד חייב לשלם גימלאות למבוטח, אין על בית המשפט להרהר אחרי זה, אלא אם אותם הליכים היו בטלים או ניתנים לביטול... אין על בית המשפט הדן בתביעת המוסד נגד צ' ג' לעשות את עצמו כבית דין לערעורים לגבי חבות המוסד כלפי המבוטח" (שם).

...

בעניין ע"א 2577/14 ‏ פלוני נ' המאגר הישראלי לביטוחי רכב בע"מ (2015) התייחס בית-המשפט לבעל עסק פרטי, אשר עשוי להפסיק לפעול, כך שבעליו ייפלט לשוק העבודה בבחינת "לא לעולם חוסן". בנסיבות אלו, אני קובעת פיצוי גלובלי לעתיד על סך 150,000 ₪ (לפי 40% מחישוב אקטוארי לפי נכות תפקודית בשיעור 15% ובסיס שכר של 9,700 ₪ נכון למועד התאונה).

לדידה, העובדה שקיים סעיף המסדיר את מערכת היחסים בין ביטוח לאומי למשרד הביטחון בחוק, אין בו די לשם מסקנה שכזו.

לפיכך, משעה שהגעתי למסקנה כי הפיצויים המגיעים לנפגע על פי חוק הפיצויים קטנים משמעותית מסכום התגמולים, גם לפי חו"ד האקטואר מטעם המדינה, זכאית המדינה אך ורק לפיצויים אלו.