פסילת שופט מחשש למשוא פנים מתי ניתן לפסול שופט

. ובהמשך: "בעיניין לנדה קבענו כי אין ניתן לטעת מסמרות בשאלה מתי יהיה ראוי לפסול שופט על ידי מתן ביטוי לעיקרון של מראית פני הצדק אף ללא חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים, וכי כל מקרה ייבחן על פי מכלול נסיבותיו". (ע"א 3345/17 אמנון סלע נ' בנק דיסקונט למשכנתאות).

...

הנתבעת הגישה בקשה חוזרת לפסילת שופט, וניתנה החלטתי ביום 31/01/21, על פיה פסלתי את עצמי מלדון בתיק זה, מנימוקים של מראית פני הצדק, והחלטת כב' נציב תלונות הציבור על השופטים, אשר מצא את תלונת הנתבעת מוצדקת בחלקה.

עוד נקבע, כי אם אין חשש אובייקטיבי למשוא פנים, אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק (ע"א 5210/16 פלונים נ' הכשרה חב' לביטוח) בית המשפט העליון קבע: "מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת גם המסקנה כי הראיות שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות חייבות להיות משמעותיות. חשדות, תחושות, והשערות הנעדרים בסיס עובדתי מעבר לאמירתם, אינם יכולים לשמש בסיס לטענת פסלות". (ע"א 10721/06 פלוני נ' פלוני, מיום 27/03/07).

במקרה של פסילה עצמית של בית-המשפט, קבע בית המשפט העליון את אמת המידה לצורך פסילה, והיא חשש ממשי למשוא פנים: "עם זאת להתחשבות זו בעמדת שופט לפסול עצמו יש גבולות. הם נקבעים על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים. בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. שופט אינו חופשי לפסול עצמו אלא על סמך נתונים אובייקטיבים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים". (ע"א 3712/02 פקיד שומה ת"א 4 נ' מקוב).

לאור העובדה שהבקשה הנוכחית חוזרת על בקשות קודמות שנדחו, ולאור העובדה שבתיקים דנן אין חשש כלשהו למשוא פנים, שהוא הקריטריון המכריע בעניין טענת פסלות – החלטתי מיום 31/01/21 מבוטלת.

סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט קובע את העילה הכללית לפסלות שופט – "חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". הסעיפים הקטנים הקבועים במסגרת סעיף 77א(א1), קובעים נסיבות בהן חובה על שופט לפסול עצמו.

בענין זה כתב ד"ר י' מרזל (כתוארו שם), בספרו דיני פסלות שופט, עמ' 279, את הדברים הבאים: "נראה שהטעם המרכזי לאי הפסילה במקרה של חריצת דיעה משפטית היא, כי אך טבעי הוא כי לשופט תהיה עמדה משפטית באשר לסוגיות מסוימות, ואף פילוסופיה שיפוטית של ממש. כך מתבקש לא רק מתנאי הכשירות להיתמנות כשופט, אלא גם מן הניסיון הנצבר על כס השיפוט. על כן, אין זה סביר לקבוע כי שופט צריך לפסול עצמו רק בשל העובדה כי פסק בעבר באותה סוגיה משפטית או הביע עמדה משפטית בנידון, שלא באולם המשפטים, כמו, לדוגמה, במסגרת כתיבה אקדמית. אין הדבר מתבקש, שכן מטבעם של טיעונים משפטיים ועמדות משפטיות שהם ניתנים לשינוי, אם בגלל שינוי הדיעה, אם בגלל שינוי העיתים. ... שינוי עמדה משפטית הוא ענין לגיטימי ומקובל." מדברים ברורים אלה עולה, כי אין בהבעת דיעה משפטית בעבר, כדי לפסול שופט מליישב בדין.

...

לפני בקשה מטעם העוררת, לפסול עצמי מלדון בערר נשוא תיק זה. בקשה זו נובעת מכך שבספר שהייתי שותף לחיבורו, נקטנו עמדה בנוגע לשאלה המשפטית הדורשת הכרעה בערר זה. לאחר ששקלתי את הבקשה, את תשובת המשיב ואת תגובת העוררת, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות וזאת מהטעמים עליהם אעמוד בהמשך.

יכולתי לנמק את החלטתי בעוד תימוכין שונים: עמידה על ההבדל בין כתיבה אקדמית לבין הכרעה שיפוטית; ציון העובדה כי בין כתיבת הספר להיום, התווספה הכרעה שיפוטית העוסקת בסוגיה, ועוד הבחנות נוספות.

אלא שאני סבור כי אין צורך בכל אלה.

פרסומים אלה משקפים את הרקע המקצועי הרלוונטי שאנו מביאים אתנו, ואין בהם כדי לפגוע בדרישה המהותית הנובעת מאופיו של התפקיד השיפוטי, המחייב – כדברי כבוד הנשיא שמגר בפסק הדין בענין היימן – "פתיחות לשמוע טיעון המבקש לזרות אור חדש על מערכת נסיבות עובדתית זו או אחרת או לפתח תיזה משפטית". סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לפסילתי מלשבת בדין כיו"ר ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין ולדון בערר שלפני.

דיון והכרעה: העילה הכללית לפסלות שופט היא "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (ס' 77א לחוק בתי המשפט).

אוסיף כי על העידר חשש ממשי למשוא פנים, ניתן אף ללמוד מכך שבית המשפט התיר למבקש להודיע האם כתוצאה מהעיכוב בהשלמת המסמכים, הוא נידרש לשהות נוספת להשלמת המסמכים מטעמו.

...

ניתנה למבקש שהות להגיש עמדתו עד ליום 11/12/22 ומשלא עשה כן, ביום 15/12/22 ניתנה החלטתי שבשלב זה ובהעדר תגובה, הדיון הקבוע ליום 12/1/23 בעינו עומד.

למותר לציין כי אין למותב זה היכרות אישית עם מי מבעלי הדין בהליך זה, איש מהם אינו קרוב משפחה של המותב ולא מתקיימת כל קרבה ממשית אחרת, כמו גם כלל הטענות הנטענות בבקשה, המשיבה ומשרד בא כוחה אינם מצויים ברשימת המניעויות של מותב זה. סוף דבר לא מצאתי כי יש באמור כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי קמה עילה להורות על פסילתו של מותב זה. הזכות לשבת בדין, כפי שנקבע בפסיקה, היא אף החובה לעשות כן – והבקשה נדחית.

לצד האמור, אני נעתרת לבקשת המבקש לדחיית מועד הדיון על מנת שתינתן לו שהות להשלים מסמכיו וטיעוניו.

בפסק הדין בעירעור הפסלות לא ציין בית המשפט כל חשש ממשי למשוא פנים והטעם בגינו היתקבל ערעור הפסלות הוא הטעם שהוכר בפסיקה בשל "מראית פני הצדק". אינו דומה הטעם של מראית פני הצדק לעילת הפסלות הסטאטוטורית של "חשש ממשי למשוא פנים". גם בהנחה בהתאם לטענת המבקש כי פסילת שופט מביאה בהכרח גם לפסילת ההחלטות שניתנו עובר למועד הפסילה וזאת לאחר שקמה עילת הפסלות, הרי שטענה זו יפה ובעלת משקל מסוים ביחס לעילת הפסלות הסטאטוטורית של "חשש ממשי למשוא פנים" בשים לב להיגיון הטמון בעילה זו וכפי שהדבר מוצא ביטוי אף בספרו של המלומד כב' השופט דאז ד"ר יגאל מרזל.

...

בטיעוני המבקש בדיון מיום 1.8.22 מיקד טענתו בהחלטה שהתקבלה בערעור הפסלות, הפנה לסעיף 18 להחלטה זו ולפיה נוסח ההחלטה במילים "אין מנוס..." מצביעים על כך כי החלטת הפסלות נעשתה כחובה שבדין ולא לפנים משורת הדין כפי שנטען על ידי המשיבה.

עיתוי הבקשה בעת הנוכחית לביטול הכרעת הדין של מותב קמא מהווה מקצה שיפורים להליך הערעור מטעם המבקש, שלא התקבל ולפיכך דינה להידחות.

לאור מסקנה זו לעניין תוקף הכרעת הדין המחייבת כפי שנקבע בפסק הדין של בית המשפט המחוזי, לא מצאתי מקום להידרש להרחבת הדיון בבקשות נוספות שהוגשו מטעם המבקש לעניין הוספת ראיות חדשות או הוספת טיעון נוכח כתבה עיתונאית שפורסמה לאחרונה, לעניין קשר נטען בין מותב קודם למר רמי לוי וצוותו.

אשר על כן, מכל המפורט לעיל באתי למסקנה לפיה יש לדחות הבקשה לביטול הכרעת הדין ויש לקבוע דיון לצורך שמיעת טיעונים לעונש מטעם הצדדים בהתבסס על פסק הדין של בית המשפט המחוזי מיום 22.12.20 לפיו הורשע המבקש בארבע האישומים נשוא כתב האישום בהליך שבפני.

זאת בפרט נוכח ההלכה לפיה במתן הארכות מועד בערעורי פסלות שופט יש לנקוט בגישה זהירה ומצמצמת על מנת לגרום להסרה מהירה של כל צל ועננה הקשורים לאובייקטיביות השיפוטית ולמנוע שבוש אפשרי של הדיון בערכאה הדיונית (ראו למשל: ער"מ 5279/21 ד"ר טיבעוני אדריכלים בע"מ נ' מועצה מקומית כפר מנדא, פסקה 11 (26.8.2021); בש"א 5184/19 סימון נ' הבנק הבנלאומי הראשון בע"מ סניף אשדוד, פסקה 4 (9.8.2019)).

אוסיף כי לא התרשמתי שניגרם למערער כל עוות דין, שכן סכויי העירעור לגופו אינם מטים את הכף לטובתו נוכח המבחן המנחה בבחינת בקשה לפסלות שופט, שהוא חשש ממשי ואובייקטיבי למשוא פנים (ראו: בש"א 8178/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 5 (3.12.2020); בש"א 6076/20 דבורצקי נ' זפט, פסקה 5 (14.9.2020)).

...

דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.