פסילת שופט בתביעות ביטוח לאומי: עילות ונהלים

בית משפט השלום ברמלה ת"א 35755-12-18 תיק חצוני: מספר תיק חצוני בפני כבוד השופט אייל כהן תובע פלוני נתבעת איי.די.איי. חברה לביטוח בע"מ ב"כ התובע עו"ד גב' ליאת חמו ב"כ הנתבעת עו"ד מר יגאל ליטוין החלטה

המוסד לביטוח לאומי (להלן: "המל"ל") קבע כי כתוצאה מן התאונה נותרה למבקש נכות משוקללת בשיעור 19%, בגין פגימות בעמוד השידרה, הן הצוארי והן זה המותני.

מאלה עלה כי יוצגתי ע"י משרד ב"כ המשיבה; כי פירטתי את רשמיי החיוביים מאופן הייצוג, כמו גם תיארתי את המשרד בפירוט; כי קיים קשר אישי קרוב ביני ולבין עו"ד קמין ומנהלי המשרד וכי קשר זה הובא לידיעת המבקש רק בשלב זה, תחת שיעשה כן עם קיבלתי את התיק לטפול.

בהחלטות דיוניות כשלעצמן, אפילו מספרן רב (- שלא כבעניינינו), אין כדי לבסס עילת פסלות (ע"א 5803/04 מצדה חברה להנדסה בע"מ נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, מיום 29.10.04).

...

אין מסיקים מסקנה בדבר משוא פנים מתוך חיבורן האריתמטי של טענות שנדחו או התקבלו (ע"פ 3504/92 הלפרן נ' מדינת ישראל, מיום 28.10.92).

סוף דבר טרם נעילה, בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, המעט שאציין הוא, כי דבריי לצדדים נאמרו תוך הפרדה בין קודש לחול.

הבקשה נדחית אפוא.

רקע מן המסמכים שבתיק עולה שהמשיב - המוסד לביטוח לאומי (להלן: המוסד) - הכיר בפגיעה בעמוד שדרה צוארי ממנה סבל המבקש כפגיעה בעבודה בעילת המקרוטראומה, החל מיום 19.6.12.

זאת לאחר שנוהל הליך משפטי (השופטת איטה קציר ונציג הציבור מר יעקב זיגרון; ב"ל 44655-09-12 (להלן: ההליך הקודם)).

המבקש הפנה לנפסק בע"א 4122/18 שוורץ נ' מנצור (4.7.18) (להלן: עניין שוורץ) וטען ביחס לעניינו כי כאשר ועדה קובעת כי אין קשר סיבתי בין ניזקו לתביעתו - בנגוד להחלטת פקיד התביעות ובית הדין האיזורי בהליך הקודם - קיים חשש ממשי לנעילת דעתה ויש בכך משום גיבוש דיעה שאינה ניתנת לשכנוע בנפש חפצה.

אילו בעצם מתן החלטה קודמת שאינה לשביעות רצונו של מבוטח היה כדי להביא לפסלות ההרכב היה הכלל הפוך אך אין זה כך. מבלי לקבוע מסמרות בטענותיו בדבר ההקבלה בין פסלות שופטים לפסלות פוסק בועדה רפואית, הרי שגם על פי עניין שוורץ אליו הפנה המבקש "אין בעצם ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי הדין - אף אם מדובר בהליכים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהוים המשך ישיר שלה - כדי להקים עילת פסלות. על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר.

...

ביום 11.10.18 התכנסה הוועדה מושא ההליך וכך נכתב בפרוטוקול: "התובע מבקש לפסול את ד"ר ברונשטיין היות ופסל אותו בשתי הוועדות האחרונות". בפרק הסיכום צוינו הדברים הבאים: "הוועדה הקשיבה לטענות המערער ולא מקבלת את טענתו לפוסק של הוועדה אין כל קשר עסקי או אחר עם העורר ובא כוחו ולפי תקנות המל"ל עקב סירובו להיבדק ללא סיבה המוכרת לפי תקנון המל"ל הוועדה דוחה את הערר". נוכח האמור נדחה הערר ונקבע כי אין החמרה במצבו של המבקש.

נוכח האמור נדחה הערעור תוך שנאמר כי לפנים משורת הדין המבקש לא חויב בהוצאות.

ההליך והבקשה: בפני בקשה לפסילת שופט שהגישה הנתבעת, שהיא חברת בניה, במסגרת תביעה בגין ליקויי נזילות בדירת התובעת שנרכשה ממנה.

בעפ"ס 4406-07-14 הרמן נ' המוסד לביטוח לאומי (21.7.2014), הובהר כי מעצם כך שהבקשה לפסלות שופט מטילה צל כבד על השופט אישית, ועל מערכת השפיטה, נידרשות ראיות משמעותיות לשם הוכחת עילת פסלות.

דברים אלו יפים גם לגבי השיח שנוהל בקדם המשפט, אשר נועד לפי תקנה 140 לתקנות "לייעל את הדיון, לקצרו, או להחישו או כדי לברר אם יש מקום לפשרה בין בעלי הדין". על כן, מטבע הדברים, לא פעם מביע בית המשפט בשלב זה עמדות לכאורה, אשר אינן מבססות עילת פסלות (וראה ע"א 6108/02 קבוץ סאסא נ' ועקנין (5.8.2002),וכן יגאל מרזל, בעמ' 180 וההפניות שם).

...

בספרו של יגאל מרזל נאמר בהקשר זה, בעמ' 190, כדלקמן: "אכן, המקרים בהם נטען, כי השופט אמר משפט זה או אחר, הם נפוצים למדי במסגרת תיקי הפסלות. אולם, ראוי לשים לב כי בקשת הפסלות בשלב התבטאות השופט אינה מובנת מאליה. כך, שכן ממאי נפשך: אם מותר לשופט להחזיק בדעה מסוימת – אודות צד להליך, עד, או הסכסוך עצמו – מה לי אם הוא מביע אותה, מה לי אם לאו. [...] חידודה של נקודה זו מוביל, אם כך, למסקנה הבאה: התבטאות השופט, כשלעצמה, אינה יכולה לשמש עילת פסלות." בהמשך מבהיר המחבר כי להתבטאויות חשיבות כראיה להוכחת הטענה כי דעתו של השופט ננעלה, אולם ממשיך ומבהיר: "המבחן שנקבע בפסיקה גם בהקשר זה הוא מבחן החשש הממשי למשוא פנים. על פיו, ההתבטאות, אפילו אינה מוצלחת, אינה מהווה, על פי רוב, עילה לפסילת השופט. יש לבדוק כל מקרה לגופו על פי נסיבותיו." (וכן ראה בהקשר זה: ע"פ 4651/90 אשור נ' מדינת ישראל, פ"ד מד(4) 787 (1990); ע"פ 7720/00 מיראלי בניה והשקעות בע"מ נ' מדינת ישראל (9.11.2002); ע"א 10814/03 קופת חולים מאוחדת נ' מ.ט. אור אנטרפרייזס בע"מ (26.2.2004); ע"א 8844/06 הרב ביאלוסטוצקי נ' בנק ירושלים בע''מ (26.11.2007)).

סוף דבר: יש להצר על השימוש שעושה הנתבעת בהליך הפסלות על מנת להתנגח לאחר ניסיון פשרה שנערך בתיק במסגרת לגיטימית, ובאופן שמשרת את שני הצדדים.

מכל הטעמים האמורים לעיל, הבקשה נדחית.

המבקשת העלתה טענות בדבר חוקיות החיפוש, הטילה ספק בקיומו של נוהל המחייב החתמת המחזיק ברכב על טופס המתאר את מצב הרכב והטילה ספק אם ניתן לייחס קשר כלשהוא של התפוסים לעבירות כלשהן ו/או למבקשת.

המבקשת ציינה, כי נודע לה על כהונתי בתובעת וכראש לישכת תביעות במשטרת ישראל וביקשה לבחון האם יש מקום בנסיבות העניין לטענת פסלות שופט.

הוצאה נוספת שיש למבקשת היא בגין מיסים ורק בחודש אפריל 2022 שילמה סך של 225,692 ₪ מע"מ, 75,785 ₪ מס הכנסה וסך של 26,689 ₪ ביטוח לאומי.

המסגרת הנורמאטיבית: בסעיף 32(א) לפקודת הסדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט- 1969 מעוגנת הסמכות לתפיסת חפצים בהליך חקירה: "רשאי שוטר לתפוס חפץ, אם יש לו יסוד סביר להניח כי באותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור, עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה, או שניתן כשכר בעד ביצוע עבירה או כאמצעי לביצועה." מן האמור עולה אפוא, כי עובר לבחינת קיומה של אחת מהעילות המוזכרות בסעיף, נידרש תנאי מקדים-הוא קיומו של "יסוד סביר להניח". הרף הראייתי הנידרש בשלב החקירתי הנוכחי, עובר להגשת כתב אישום, כשהחקירה בתחילתה, לצורך יסוד זה הוא כשל מעצר טרם הגשת כתב אישום, דהיינו-חשד סביר לבצוע עבירה (בשפ 8353/09 מגאלניק נ' מדינת ישראל-פורסם ב"נבו"-ע'7).

...

לעניין המבקשות בפני, אני קובעת כי המבקשת חברת טיירו נעים נמנית על המעגלים הרחוקים יותר ואילו חברת כוכב המרכז נמנית על מעגל קרוב יותר לגביו יש ראיות ישירות לביצוע העבירה על ידי מי משלוחיה או נציגיה.

סיכומו של דבר: ביחס למבקשת טיירו נעים בע"מ, ובהמשך לקביעותי לעיל ביחס לתשתית הראייתית הקיימת בעניינה, אל מול הנזק הממשי העלול להגרם לה ולאחרים ככל שצו התפיסה שניתן יעמוד בעינו, אני מקבלת את הבקשה ומורה על ביטול ותפיסת חשבונותיה ו/או תקבוליה ו/או יתרות הזכות ו/או היתרות העתידיות העומדים לזכותה אצל עירית חיפה ומורה כי אלה יועברו לחשבון הבנק של המבקשת.

אני מורה למשיבה לשחרר את התפוסים לידיה של המבקשת כוכב המרכז בכפוף לעמידה בתנאים הבאים: הפקדת במזומן או בערבות בנקאית סכום של 25% משווי התפוסים.

דיון והכרעה: השאלה שטעונה הכרעה הנה - האם קיימת עילת תביעה לתובע נגד המל"ל לאור הטענה כי הוכנס מיסמך מתיק שמתנהל בין הצדדים בבית הדין לעבודה לתיק אחר נוסף ושופט נוסף נחשף אליו, וככל שקיימת עילה מה הפצוי שיש לפסוק בגינה.

בערכאות השיפוטיות מוגשות ומובאות לעיון דו"חות תישאול שעורכים חוקרי המוסד לביטוח לאומי למבוטחיו, כל אימת שנערך תישאול לעניין תביעותיהם לקבלת מענקים של המוסד לביטוח לאומי, משכך המסמך אינו מיסמך חסוי, ולא ברור מכוח איזה דין טוען התובע לחיסיון מיסמך זה. טענות התובע שהגשת המסמך נעשה מתוך כוונת זדון, במטרה לפגוע בהליך שהתנהל בין הצדדים, הן טענות לקיום חריגים, אולם חריגים אלה אינם מופיעים בסעיף 13 (5) על פי לשון החוק, ואין מקום להוסיף סייגים אלה, אלא באמצעות תיקון החוק על ידי המחוקק.

בע"א 1018/02 מפעלי אלקטרודות זיקה בע"מ –יעקובוביץ , פד"ע לז 796, דן בית המשפט העליון בנפקות המצאו של מיסמך הנוגע להליך הגישור בתיק בית-הדין, וקביעה שם רלוואנטית גם לענייננו: "האם הימצאם של מסמכים הנוגעים להליך הגישור מחייב את פסילת השופט, או המותב, שנחשף אליהם? במסגרת שאלה זו באים אנו לבחון את האיזון הראוי בין הצורך לשמור על הליך גישור תקין וסודי, נפרד מההליך השפוטי, לבין אמות-המידה שהתגבשו בחוק ובפסיקה לעניין העילות לפסלות שופט.

נראה מהעדות כי על פי הנהלים כלל עורכי הדין במחלקה נחשפים לכלל התיק של המבוטח וזאת על מנת לייעל את התהליך "לשאלת בית המשפט מדוע תיקים אחרים צורפו לתיק נשוא התביעה, אני משיבה: שכך זה, אנו משתדלים שבתביעות של מבוטחים יאוחדו יחד אפילו עם זה לא דיון" (עמוד 15 לפרוטוקול).

...

בחנתי את העדויות והראיות, נתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות בסיכומים ועל יסוד כל החומר שבפניי הגעתי לכלל דעה לדחות את התביעה.