פסילת שופט בשל הבעת דעה קודמת

המבקש מפנה בהקשר זה לאמירות שונות וטוען כי יש בהן משום הבעת עמדה מגובשת ונחרצת מצדי בנוגע לנושא ההליכים, לבעלי הדין ולמניעיהם, וכן בנוגע לטיעונים שבפיהם.

יפים לכאן דברים שנכתבו באחד מפסקי הדין שאליהם היתייחס המבקש: "[...] אכן, שופט ללא דיעה קודמת לא רק שאינו מצוי, אלא אף אינו רצוי [...] פסילת שופט בשל דיעה קודמת מוצדקת רק כאשר אותה דיעה קודמת הופכת לדיעה קדומה, כלומר כאשר קיים חשש ממשי [...] כי בשל אותן דיעות קדומות תהא דעתו של השופט 'נעולה' באופן שאין כל 'טעם' בניהול המשפט לפניו, שכן המשפט הוא 'אבוד מראש'" (בג"ץ 2148/94 גלברט נ' כב' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 605 (1994)).

...

עיינתי בטענות המבקש ובאתי לידי מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

הלכה היא כי: ‏"אין בעצם ניהול הליך על ידי מותב אשר הכריע בתיקים קודמים שהתנהלו בין אותם בעלי הדין – אף אם מדובר בהליכים הנוגעים לאותה פרשה עובדתית ומהוים המשך ישיר שלה – כדי להקים עילת פסלות. על המבקש את פסילת השופט בנסיבות אלה להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל הדיון המוקדם יותר" (ע"א 4122/18 סימה שוורץ נ' פנחס מנצור (4.7.18)).

כפי שנקבע בע"א 9294/07 אליס יוספזון נ' י.ד. זוהר יבוא ושיווק (2000) בע"מ (7.4.08): "...הבעת עמדה או דיעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, וכי עצם העובדה כי השופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה כשלעצמה, להביא לפסילתו". עיקר טענת המבקשים בבקשת פסלות זו היא כי התביעה דנן עוסקת בעניינים זהים לאלה שנידונו והוכרעו כבר על ידי מותב זה בתיקים בהם דן בעבר ובעיקר כי התובענה כעת הנה המשך ישיר להליך הקודם.

...

תמצית טענות המשיבה יש לדחות את הבקשה על הסף.

" בע"א 1427/06 פלוני נ' פלוני (23.08.2006)‏‏ נקבע כי: "כבר נקבע, כי עצם העובדה כי שופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה כשלעצמה להביא לפסילתו... גם בעצם הדיון באותה הסוגיה או בנגזרותיה אין כדי לפסול את השופט מליישב בדין ... ההנחה המגולמת בכלל זה הינה כי שופט מקצועי יודע להבחין היטב בין הראיות שבתיק אחד לבין הראיות שבתיק אחר ויודע כי אין להשליך מן האחד על האחר ... לכן, יש לבחון באיזו מידה מתעורר חשש ממשי למשוא פנים בשל העובדה שהמערער היה צד לדיון בהליך קודם, ובאיזו מידה יכול בית המשפט להבחין בין הראיות והעובדות שבפניו לבין עניינים שאירעו בהליך או בהליכים קודמים. ... השאלה העומדת להכרעה כעת אינה זהה לזו שעמדה ביסוד ההליך הקודם. ... חזקה על בית המשפט כי יכריע בתובענה הנוכחית לאחר בחינת מכלול העדויות והראיות שיובאו בפניו, ומבלי שלהליך הקודם תהיה השפעה פסולה כלשהי על החלטתו. בנסיבות אלו, לא שוכנעתי כי קיים יסוד לחשש כי דעתו של בית המשפט "ננעלה" באופן שלבו לא יהיה פתוח לשמיעת טענות המערער, ולא ניתן לומר כי הדיון בתובענה הנוכחית בפני בית המשפט הוא בבחינת "משחק מכור"".

סיכומו של דבר: הבקשה נדחית.

המבקשים ישלמו למשיבה הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.

במסגרת ההחלטה, הודגש את שנאמר גם במהלך הדיון כי: "יצוין כי אין בהחלטה זו כדי להביע דיעה כלשהיא באשר לבקשת ההגנה להפנות את הנאשם למסגרת שיקומית וזאת תדון במועד שנקבע לאחר שיונח לפנינו תסקיר שירות המבחן ויישמעו טיעוני הצדדים. יתר על כן, ברי כי בקשת ההגנה להפנות את הנאשם למסגרת שיקומית מבוססת על היותו בסטאטוס עצור בשלב זה". לאחר שנמסרה החלטה זו, עתר ב"כ הנאשם לפסלות מותב זה. תמצית טיעוני הצדדים ב"כ הנאשם טען כי נוצר חשש ממשי מובהק ממשוא פנים של ההרכב.

כך פסק הדין המנחה בב"ש 48/75 רחמים ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375, שם עתר המערער לפסילת השופט מלישב בדין בטענה כי לשופט דיעה קדומה לגבי נשוא משפט המערער, שהנה פרי ממצאיו במשפט קודם, בעטיה עלול השופט לנהוג בחוסר אובייקטיביות.

בעיניין לנדה נקבע שכלל אם אין חשש ממשי למשוא לפנים אין גם מקום לפסול שופט בשל מראית פני הצדק, ואולם "אין כלל בלי חריג", והחריג הוא "מקרים חריגים במיוחד", שבהם הנסיבות יעוררו אי-נוחות מהמצדיקה החלפת שופט בשל טעמים של מראית פני הצדק.

...

נטען, בין היתר, כי: "אנו מקבלים מדי פעם החלטות של כבודו בפתקיות, החלטות שניתנות בפתקית כשעוסקים בחירות הנאשם, ... אני שומע את החלטת כבודכם היום וכבודכם כבר החליט מקריאת ההחלטה של כבודכם, ברור לי כי דלתכם נעולה מפני הנאשם למרות המילים היפות המופיעות בהחלטות, למרבה הצער דלתכם ננעלה בפני הנאשם והדברים ברורים מאוד. החלטת כבודכם כרגע מדברת על כך שהמסוכנות גבוהה ובהכרעת הדין נמסר לא ליצור ציפייה". נטען כי "מראית פני הצדק זועקת" משום שבית המשפט בחר שלא להמתין עד לדיון הקבוע ליום 30.3.2023, בניגוד להחלטת כב' השופט גרוסקופף, והחלטתו בשאלת המעצר התקבלה בטרם כלל המסמכים הרלוונטיים הובאו לעיונו.

ב"כ הנאשם העלה טענה כי "מראית פני הצדק מחייבת את פסילת המותב". אין בידינו לקבל עמדה זו. אכן, הכלל הוא חשש ממשי למשוא פנים, אולם הפסיקה הכירה בפסלות שופט לשבת בדין גם מטעמים של מראית פני הצדק גרידא (ראו: רע"א 5539/15 מרקוס אנריקה לנדה נ' גד ורקשטל (19.11.2015).

מכל המקובץ, הבקשה לפסלות המותב נדחית.

" טענות הצדדים בעירעור טענות המערער המערער חזר על טענותיו בבקשת הפסלות תוך שהוא מוסיף כי בית הדין קמא לא ציין בסעיף 1 להחלטתו כי במדובר באותו הליך משום שהמשיב לא מילא אחר פסק הדין של בית דין זה בבר"ע. כמו כן המערער מציין כי "בהתאם לפסיקות קיימות בע"פ 292-82 שמעון כהן נ'  מדינת ישראל , פ"ד לו(4) 729 ו רע"א 160-89 קוטו שירותי מזון בע"מ נ' משכנות ים בהרצליה בע"מ , מג(1) 579 "נפסל שופט משום שכבר הביע דעתו בנושא עליו נסוב המשפט" מאחר שמדובר באותו עניין אותן 3 סוגיות שדחתה הש' אלקאסם קיימת עילת פסילה.

לעניין טענת המערער כאמור, ציין בית הדין קמא בצדק בנימוקי החלטתו כי" חוסר שביעות רצון מהחלטות קודמות של בית הדין בהליך קודם אינה מהוה עילה לפסילת בעלי תפקיד שפוטי," וכי "עצם ניהול הליך קודם בעיניינו של צד על ידי מותב אין בו כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם.

...

בית הדין קמא הגיע למסקנה כי לאחר בחינת טענות המערער הוא לא מצא כי הן מעידות כי דעתו נעולה וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

כן אני סבורה כי המקרה דנן אינו נכנס לגדר "מקרה קיצוני" הדורש את התערבותה של ערכאה זו. כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתה של הש' אלקאסם כי אין מקום לפסילתה מלדון בתיק בשל עבודתה בעבר במשיב.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי המערער הוכיח קיומו של חשש ממשי ל"נעילת" דעתה של השופטת אלקאסם בשל ההליך הקודם, וכן לא מצאתי כי קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי השופטת אלקאסם, ומשכך דינו של ערעור הפסלות להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בקשה לפסלות שופט בשל טענה כאמור אינה עניין של מה בכך, ועליה להיות מוגשת במלוא הרצינות, כאשר בבסיסה עומדות טענות מהותיות המקימות חשש ממשי למשוא פנים.

עוד ראו לעניין זה בש"א (מחוזי ירושלים) 5013/08 טמבור בע"מ נ' פרלשטיין שלמה, בפיסקה 6 [פורסם בנבו] (11.12.2008): "...הלכה פסוקה היא, כי אין די בתחושה סובייקטיבית כדי לבסס עילת פסלות, אלא על העותר לפסילת שופט מלישב בדין, להניח תשתית ראייתית אובייקטיבית, ממנה ניתן יהא להסיק כי דעתו של השופט ננעלה וכי לא יתאפשר לו לשפוט משפט צדק..." זאת ועוד, תקנה 173 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן – תקנות סד"א) שעניינה "בקשה לפסלות שופט", קובעת: "(א) בקשה לפסלות שופט לפי סעיף 77א לחוק תוגש בכתב או אם הועלתה במהלך הדיון תישמע בעל-פה, מיד לאחר שנודע לבעל הדין על עילת הפסלות ולפני כל טענה אחרת.

כלל ידוע הוא כי בקשה לפסלות שופט אינה קלף אותו שומר מבקש הפסלות קרוב לחזהו על מנת לשולפו כשלוף שפן מן הכובע, ככל שלא יהיה שבע רצון מהחלטות המותב או מאמירות שנאמרו בשלב קודם כלשהוא על ידי המותב בעיניין ההליך שבפניו.

דומני, כי הבעת דעה זו, בדבר ניגוד העניינים של המפרק, היא במסגרת שיקול דעתו של בית המשפט הדן בתיק פירוק או חידלות פרעון, אין בה כדי להקים עילת פסלות מלדון בתיק הפרוק ואינה מעלה כל חשש למשוא פנים מצד בית המשפט.

...

כך או כך, משמצא בית המשפט העליון לנכון לקבל את ערעוריהם של קדרון – אין בכך כדי להקים עילה לפסלות המותב דנן.

בית המשפט מצא כי אין מקום שלא להיענות לבקשתם זו, לא כל שכן בהיעדר כל התנגדות של יתר הצדדים לדיון למתן האפשרות לטעון.

סוף דבר: דין בקשת הפסלות להידחות על הסף, ולחילופין – לגופו של עניין, לאור כל הנימוקים שהובאו לעיל.