פסילת ראיות שהושגו באופן לא חוקי

אשר למערכת האיזונים הזו, ולמכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת שיקוליו לפסילת ראיה שהושגה באופן לא חוקי, ראו למשל דברי כבוד הנשיאה (בדימ') ביניש בפסק הדין בעיניין בן חיים (רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל פ"ד סה(3) 305): "... על כפות המאזניים עומדים מצד אחד הצורך להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי, ומהצד השני ניצבים ערכים ואינטרסים צבוריים שונים, ובהם גילוי האמת, הלחימה בפשע וההגנה על שלום הציבור ועל זכויותיהם של נפגעי עבירה. לשם עריכת האיזון בין הערכים המתנגשים על בית המשפט להיתחשב, כפי שנקבע בעיניין יששכרוב, בשלוש קבוצות של שיקולים רלוואנטיים ... קבוצת השיקולים הראשונה נוגעת לאופיה ולחומרתה של אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה...קבוצת השיקולים השנייה נוגעת למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה... קבוצת השיקולים השלישית שאליה נידרש בית המשפט להתייחס בהתאם להלכה שנקבעה בעיניין יששכרוב נוגעת להשפעת פסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב, וזאת על ידי השוואת המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה לתועלת החברתית שבפסילתה...הינה כי כן, בהתאם להלכה שנקבעה בעיניין יששכרוב, בעצם השגתה של ראיה שלא כדין אין די כדי להביא באופן 'אוטומאטי' לפסילתה. בית המשפט שבפניו מתעוררת שאלת קבילות הראיה שהושגה של כדין נידרש להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות המקרה, לערוך איזון בין הערכים המתנגשים בהתאם ולבחון את עוצמת ואופי הפגיעה הצפויה בזכות להליך הוגן כתוצאה מקבלת הראיה". בשים לב למכלול השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון על מנת לקבוע האם לפסול ראיה שדבקה אי חוקיות בהשגתה, בפרט בנסיבות העניין, מקובלת עלי עמדתו של כב' השופט עמית.

...

לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, נחה דעתי כי לא ניתן להכריע בטענת ההגנה לפסילת ההודעות מכח סעיף 56א לפקודת הראיות והלכת יששכרוב במסגרת משפט הזוטא, אם כי לא אמנע מההגנה לחקור את העדים הרלוונטיים שיגיעו למשפט הזוטא גם ביחס לטענות אלה.

אשר למערכת האיזונים הזו, ולמכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול במסגרת שיקוליו לפסילת ראיה שהושגה באופן לא חוקי, ראו למשל דברי כבוד הנשיאה (בדימ') ביניש בפסק הדין בעניין בן חיים (רע"פ 10141/09 בן חיים נ' מדינת ישראל פ"ד סה(3) 305): "... על כפות המאזניים עומדים מצד אחד הצורך להגן על זכויות הנאשם ועל הגינות ההליך הפלילי, ומהצד השני ניצבים ערכים ואינטרסים ציבוריים שונים, ובהם גילוי האמת, הלחימה בפשע וההגנה על שלום הציבור ועל זכויותיהם של נפגעי עבירה. לשם עריכת האיזון בין הערכים המתנגשים על בית המשפט להתחשב, כפי שנקבע בעניין יששכרוב, בשלוש קבוצות של שיקולים רלוונטיים ... קבוצת השיקולים הראשונה נוגעת לאופיה ולחומרתה של אי-החוקיות שהייתה כרוכה בהשגת הראיה...קבוצת השיקולים השנייה נוגעת למידת ההשפעה של אמצעי החקירה הפסול על הראיה שהושגה... קבוצת השיקולים השלישית שאליה נדרש בית המשפט להתייחס בהתאם להלכה שנקבעה בעניין יששכרוב נוגעת להשפעת פסילת הראיה על מלאכת עשיית הצדק במובנה הרחב, וזאת על ידי השוואת המחיר החברתי הכרוך בפסילת הראיה לתועלת החברתית שבפסילתה...הנה כי כן, בהתאם להלכה שנקבעה בעניין יששכרוב, בעצם השגתה של ראיה שלא כדין אין די כדי להביא באופן 'אוטומטי' לפסילתה. בית המשפט שבפניו מתעוררת שאלת קבילות הראיה שהושגה של כדין נדרש להפעיל את שיקול דעתו בהתאם לנסיבות המקרה, לערוך איזון בין הערכים המתנגשים בהתאם ולבחון את עוצמת ואופי הפגיעה הצפויה בזכות להליך הוגן כתוצאה מקבלת הראיה". בשים לב למכלול השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון על מנת לקבוע האם לפסול ראיה שדבקה אי חוקיות בהשגתה, בפרט בנסיבות העניין, מקובלת עלי עמדתו של כב' השופט עמית.

על כן, אני קובעת כי משפט הזוטא יתמקד בטענות הזוטא לפי סעיף 12 לפקודת הראיות, ובסופו תינתן החלטה רק בהן.

העובדה שראיה הושגה בדרך שאינה חוקית, אינה גוררת באופן אוטומאטי את פסילתה, אלא מתעוררת שאלת נפקותם של הפגמים והשפעתם על קבילות הראיה שנתפסה באותו חפוש.

...

לפיכך, מצאנו כי לא היה מקום בנסיבות מקרה זה לקבל את הסכין כראייה וכי יש לפסלה.

סוף-דבר: אציע אפוא לחבריי, כי לעניין העבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה, תבוטלנה קביעת הדין והכרעת הדין, והמערער יזוכה; לעניין עבירת האיומים, תעמוד בעינה קביעת הדין בדבר ביצוע העבירה על-ידי המערער, אך תבוטל הרשעתו; העונש יבוטל, אך רכיביו יעמדו בעינם כדרכי טיפול לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א – 1971.

התוצאה היא, שהערעור מתקבל באופן חלקי כאמור בפסק-דינו של השופט דרויאן-גמליאל.

הבקשה למחיקת סעיפים בכתב התביעה והוצאת נספחים מהתיק לטענת הנתבעות, תיכתובות הווטצאפ שצורפו לכתב התביעה ואשר עליהן מתבססת התובעת בתביעתה, הושגו על ידה באופן לא חוקי, כאשר התובעת נטלה מכשיר טלפון סלולארי של עובדת אחרת, ללא ידיעתה, והעתיקה את תיכתובות הווטצאפ, תוך פגיעה בפרטיותה של אותה עובדת.

בסעיף 32 לחוק הגנת הפרטיות נקבע כך: "חומר שהושג תוך פגיעה בפרטיות יהיה פסול לשמש ראיה בבית משפט, ללא הסכמת הנפגע, זולת אם בית המשפט התיר מטעמים שיירשמו להשתמש בחומר, או אם היו לפוגע, שהיה צד להליך, הגנה או פטור לפי חוק זה." באשר לאופן בחינת קבילות ראיות שהוגשו תוך פגיעה בפרטיות עמד השופט סולברג ברע"א 2552/16 יהודה זינגר נ' חברת יהב חמיאז טכנולוגיות (1990) בע"מ (פורסם בנבו).

...

משכך, אף בקשה זו נדחית.

סוף דבר הבקשה למחיקת סעיפים 25-34 לכתב התביעה והוצאת נספחים 1 ו- 2 לכתב התביעה מתיק בית הדין – תידון במסגרת ההליך העיקרי.

הבקשות למחיקה על הסף מחמת חוסר ניקיון כפיים ואי כימות התביעה – נדחות.

כך לדוגמא, הבוררים התייחסו בפסק הבוררות לאופן עבודתם: "השקענו שעות וימים בלמידת החומר, עיון במאות מסמכים, דפי חשבונות בנק ושמיעת עדים שונים"; ביחס לראיות שהוצגו בפניהם צוין: "הוצגו בפנינו על ידי פורצקי מיגוון שלם של ראיות להוכחת היתנהלותו של פיסטול בכל הנוגע לעבודתו בחברה. חלק מהראיות נדחו על ידינו על הסף אך חלקם הוכיח לדעתו מעל כל ספק שיטתיות ודפוס פעולה חוזר על עצמו"; הבוררים גם התייחסו לטענה הנוגעת לשימוש בראיות שלא כדין וקבעו: "במהלך הדיונים נשמעו טענות על ידי פיסטול כי חלק מהראיות שהוצגו בפנינו הושגו שלא כדין, לא שוכנענו כי הראיות שהוצגו בפנינו הושגו שלא כדין. כמו כן איננו סבורים כי יש פסול בשימוש בראיות שהוצגו בפנינו. יש לציין כי מוסד הבוררות אינו כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות. כל שכן שמדובר בסכסוך כספי ולא בהליך פלילי". חרף טענותיו הקשות של המשיב לא ניתן בודאי בשלב זה לקבוע כי מדובר בראיות שהושגו בעבירות פליליות בנגוד להחלטות בית המשפט בנוגע לתפיסת המחשב של המשיב או תוך פריצה לפלפון, ובודאי שלא ניתן לקבוע שראיות אלה הכריעו את הכף.

גם אם יונח שלבסוף יוכח שחלק מן הראיות הושגו באופן לא חוקי (ואיני קובעת מסמרות בכך), הרי שספק אם יהא בנסיבות די בכך כדי להביא לביטול ההליך, מה גם שהמשיב שיתף פעולה עם ההליך לכל אורכו ואם היה סבור שנפל בו פגם כה מהותי, המביא לבטלותו מלכתחילה או במהלכו, ניתן היה לצפות שיפעל להפסקתו.

...

משמצא בית המשפט להורות על מתן ערובה, הוא מוסמך הוא לקבוע שהפקדתה תהא תנאי לדיון בבקשה לביטול פסק הבורר (רע"א 71/15 אשבד נכסים בע"מ נ' בן עזריה בע"מ (1/2/15), להלן: עניין "אשבד נכסים").

כך לדוגמא, הבוררים התייחסו בפסק הבוררות לאופן עבודתם: "השקענו שעות וימים בלמידת החומר, עיון במאות מסמכים, דפי חשבונות בנק ושמיעת עדים שונים"; ביחס לראיות שהוצגו בפניהם צוין: "הוצגו בפנינו על ידי פורצקי מגוון שלם של ראיות להוכחת התנהלותו של פיסטול בכל הנוגע לעבודתו בחברה. חלק מהראיות נדחו על ידינו על הסף אך חלקם הוכיח לדעתו מעל כל ספק שיטתיות ודפוס פעולה חוזר על עצמו"; הבוררים גם התייחסו לטענה הנוגעת לשימוש בראיות שלא כדין וקבעו: "במהלך הדיונים נשמעו טענות על ידי פיסטול כי חלק מהראיות שהוצגו בפנינו הושגו שלא כדין, לא שוכנענו כי הראיות שהוצגו בפנינו הושגו שלא כדין. כמו כן איננו סבורים כי יש פסול בשימוש בראיות שהוצגו בפנינו. יש לציין כי מוסד הבוררות אינו כפוף לדין המהותי ולדיני הראיות. כל שכן שמדובר בסכסוך כספי ולא בהליך פלילי". חרף טענותיו הקשות של המשיב לא ניתן בוודאי בשלב זה לקבוע כי מדובר בראיות שהושגו בעבירות פליליות בניגוד להחלטות בית המשפט בנוגע לתפיסת המחשב של המשיב או תוך פריצה לפלאפון, ובוודאי שלא ניתן לקבוע שראיות אלה הכריעו את הכף.

לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים, ובין היתר בשים לב להנחיית הפסיקה שסכום הערובה אמור להיות סביר ומידתי ובשים לב שבפסק הבוררות נקבע שהוא ישולם בשני תשלומים, אני קובעת שהמשיב יפקיד ערובה של 1,500,000 ₪ במזומן או בערבות בנקאית צמודת מדד, כתנאי לבירור תביעתו וזאת באופן הבא – מחצית מן הסכום – סך של 750,000 ש"ח תופקד בתוך 30 יום כתנאי לבירור ההליך.

כך, טענות ההגנה כי פרטי המידע הנוספים הושגו ומוחזקים ללא סמכות חוקית, תוך הפרה של הוראות שונות בחוק המחשבים, בחוק הגנת הפרטיות, ובחוק האזנת סתר; כי השגת הפרטים והחזקתם על ידי המישטרה פוגעת בזכויותיו לפרטיות ולקניין; וכי תעודת החיסיון הוצאה ממניע פסול של רצון להסתרת עבירות ומעשים פסולים שביצעה המישטרה בעת הפעלת אמצעי חקירה באופן לא חוקי, ולא מתוך מניע של הגנה על עניין צבורי חשוב לגיטימי – יבחנו כולן תחילה במסגרת שנקבעה בסעיף 45 לפק"ר לדיון בעתירה לגילוי ראיה חסויה.

...

גם טענה זו אין בידי לקבל, שכן, כאמור לעיל, חומר המחשב המוחזק, על שני חלקיו, הנו חלק מחומר החקירה בתיק ואינו מהווה קניינו של הנאשם.

סוף דבר - לאחר בחינת טענות הצדדים, בראי החוק והפסיקה, סבורני כי יש לדחות את בקשת ההגנה להורות על מסירת חומר המחשב המוחזק לידי הנאשם על בסיס הוראות הפסד"פ וחוק הגנת הפרטיות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.