פסילת צוואה לפי סעיף 30 לחוק הירושה

הטענה בדבר השפעה בלתי הוגנת סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי

]( ז"ל נ' ש.ר. ( 5.9.2006 מבחן נסיבות עריכת הצוואה ומעורבות בהכנה - מעורבות פחותה בעריכת הצוואה, שאינה מגעת כדי פסילתה עפ"י סעיף 35 לחוק הירושה, יכול שתהווה אינדיקאציה לקיומה של השפעה בלתי הוגנת ]פרשת מרום עמ' 829 ; ת"א 73878/04 אלקסיק ג'ויס .

...

לאור כל האמור לעיל, שוכנעתי באופן ברור, כי התובעת לא נטלה חלק בעריכת הצוואה.

סוף דבר בנסיבות אלו, מכל הנימוקים שפורטו לעיל, אני מורה כדלקמן: ההתנגדות שהוגשה לצוואת המנוחה (ת"ע 51434-04-17 ) – נדחית.

ניתן בזאת צו לקיום צוואת המנוחה מיום 15.9.2016 (ת"ע 51430-04-17 ), ואני קובעת כי צוואה זו היא בת תוקף.

תרמית והשפעה בלתי הוגנת לפי סעיף 30 לחוק הירושה המשיבים ניצלו מצבו הרפואי והנפשי של המנוח על מנת לעשוק אותו תוך שגרמו לו בנגוד לרצונו ותוך השפעה בלתי הוגנת לחתום על הצוואה.

אי כשרות המצווה לפי סעיף 26 לחוק הירושה הוראת סעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה 1965- קובעת: "צוואה שנעשתה ע"י קטין או מי שהוכרז פסול דין או שנעשתה בשעה שהמצווה לא ידע

...

(ר' עמ' 31 ו- 45 פרוטו מיום 21.3.18 מן המקובץ עולה אפוא כי אף דינן של טענות פרק זה להידחות.

סוף דבר: נוכח מכלול האמור ההתנגדות לקיום הצוואה נדחית.

הבקשה לקיום צו ירושה נדחית.

העובדה שהנהנה על פי הצוואה לא ערך אותה והעובדה שלא היה עד לעשייתה, עשויים להעיד על כך שהוראת הצוואה ניתנה בסופו של יום מרצון חופשי, אולם אם 'לקח הוא חלק בעריכתה באופן אחר' אין תוקף להוראה המזכה אותו- אפילו היתה זו הוראת אמת".

הטענה כי הצוואה נערכה תחת השפעה בלתי הוגנת: סעיף 30 (א) לחוק הירושה, התשכ"ה 1965- , קובע: "הוראת צוואה שנעשתה מחמת אונס, איום, השפעה בלתי-הוגנת,

בכדי שהוראת הצוואה תבוטל על ההשפעה להיות השפעה בלתי הוגנת - השפעה שיש בה מרכיב של אי-הגינות, עד כדי ניצול חולשתו ותלותו של המצווה ראו שמואל שילה, "פירוש לחוק הירושה", תשכ"ה- 16 : 1965 , הוצאת נבו, כרך 1 עמוד "...אין פסול הנסיון להשפיע על אדם שיכתוב צואה לטובתו או לטובת

...

אך גם בכך אין לשנות את מהמסקנה שהצוואה משקפת את רצונה החופשי של המנוחה.

נפסק, התובענה למתן צו ירושה בת"ע 45948-12-17 נדחית, ההתנגדות למתן צו ירושה בת"ע 45980-12-17 מתקבלת.

ההתנגדות למתן צו קיום צוואה בת"ע 52496-12-17 נדחית; התובענה בת"ע 52483-12-17 מתקבלת וניתן צו לקיום צוואת המנוחה מיום 11.8.16 אגב התיקון לפיו ההוראה "אני מבקשת שיר.א. על פי שיקול דעתו ייתן לי.א. 10% מהכסף

כשרות לצוות כשרות לצוות קבועה בסעיף 26 לחוק הירושה, תשכ"ה 1965- (להלן: "החוק"): "צוואה שנעשתה על ידי קטין או על ידי מי שהוכרז פסול-דין או שנעשתה

השפעה בלתי הוגנת סעיף 30 (א) לחוק הירושה קובע כי הוראת צוואה שנעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת - בטלה.

...

אשר על כן, אני קובעת כי הצוואה מיום 22.9.13 הינה תוצאה של השפעה בלתי הוגנת של המבקשות כלפי המנוחה, ועל כן דין הצוואה להתבטל.

על כן, הטענה בדבר ביטול הצוואה בשל מעורבות המבקשות, נדחית.

סיכום ת"ע 23046-05-15 בקשה לצו קיום צוואה מיום 22.9.13 שהוגשה על ידי המבקשות – נדחית.

לכן, כדי לפסול את הצוואה, היה על המערערת להוכיח, כי זו נעשתה שלא מרצונו החופשי של המנוח אלא מחמת אונס כמשמעותו בסעיף 30 לחוק הירושה שמקורו בהוראת סעיף 6 להסכם 2009 וזאת בין אם הסכם 2009 בתוקף בין אם הסכם 2006 בתוקף.

...

כידוע: "אשר לקביעות שבעובדה – כלל הוא כי בית משפט של ערעור לא על נקלה יתערב בממצאי עובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית אשר התרשמה התרשמות ישירה מן העדים שהופיעו בפניה וממכלול הראיות האחרות שהוצגו לעיונה. בית המשפט התרשם באופן בלתי אמצעי מן הראיות ומן החומר המקצועי שהונח בפניו, ואין להתערב בקביעות העובדה על סמך התרשמות זו, אלא אם כן מסקנות הערכאה הדיונית אינן עומדות במבחן ההיגיון והשכל הישר.... בית המשפט בענייננו בחן את התשתית הראייתית בצורה מקיפה ומעמיקה, שקל והעריך את כל פרטי הראיות שראוי היה לייחס להם חשיבות ומשקל. קביעותיו העובדתיות מעוגנות היטב בראיות שהובאו, והן עומדות במבחן ההיגיון והסבירות." (ע"א 6768/01 אורי רגב נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (4) 625 (22.4.04)).

בית המשפט קמא צלל לעומק הראיות, ניתח את המסמכים ועדויות העדים והגיע למסקנה נכונה.

לפיכך, יש לאשר את תוצאת פסק דינו של ביהמ"ש קמא מכוח תקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 וזאת מאחר שאין מקום לדחות את הממצאים העובדתיים שנקבעו בפסק הדין, הממצאים שנקבעו תומכים במסקנה המשפטית ואין בו טעות שבחוק.