פסילת צוואה בשל חוסר תרגום ראוי למנוח

הבקשה הוגשה לאחר שניתן פסק דין בתובענה ומטעם זה כשלעצמו היא ראויה להדחות.

המבקש לא צירף לכתב התביעה את צו קיום הצוואה לצורך הוכחת זכאותו של אביו וכן, לא צירף תירגום של הצוואה.

לפיכך, בית המשפט מתבקש להוציא את נספחים ה(1) ו- ה(2) מהבקשה, לא ליתן להם משקל ולקחת בחשבון את היתנהלותו הפסולה של המבקש במכלול השיקולים בעת פסיקת שכר טירחת עו"ד. ההסדר הדיוני שצורף כנספח 15 לבקשה הוגש בתיק אחר שנסיבותיו שונות ואין להשליך ממנו לתיק בו עסקינן.

לאחר שהיתקבל תירגום הצוואה של המנוח סעיד סלים התברר למשיבה לראשונה, כי אביו של המבקש היה זכאי רק ל- 1/5 מזכויות המנוח סעיד סלים ובית המשפט קיבל טענה זו. תיקון כתב התביעה בדרך של הוספת יורשים שלא תבעו את חלקיהם במסגרת כתב התביעה המקורי אינו אלא ניסיון לעקוף את ההלכה שנקבעה בדנ"א 1595/06 ארידור נ' עריית פתח תקווה.

בית המשפט לא ייעתר לבקשת תיקון כאשר המבקש נקט בשיהוי רב או נהג בחוסר תום לב. סבורני, כי העובדה שהמבקש המתין עד שיינתן פסק הדין ורק לאחר שתוצאתו בנוגע לסוגיית הקף הזכויות לא מצאה חן בעיניו הגיש את הבקשה שלפני בניסיון לשנות את ההכרעה בסוגיה זו מלמדת, כי המבקש פעל בחוסר טוב לב וכי בקשתו הוגשה בשיהוי ניכר.

...

אציין, כי הסכמתם לכאורה של הנתבעים שצירופם התבקש, כפי שהיא עולה מהתצהירים שצורפו לבקשה שלפני, אין בה כדי ללמד, כי יש להיעתר לתיקון התביעה לאחר התיישנותה.

סבורני, כי יש להביא בחשבון אף את השיקול התקציבי.

בנסיבות אלו, הבקשה נדחית.

ודוקו: על הטוען לפסילת צוואה מחמת אונס/איום/תחבולה/תרמית, מוטל הנטל לשכנע לא רק בקיומו של אותו אינוס ואותה תרמית, אלא גם בקיומו של קשר סיבתי בינו לבין הוראת הצוואה שאת פסילתו מבוקש, היינו: שההוראה בצוואה נעשתה בגלל ועקב מעשה האינוס/התרמית (ר' והשווה: ע"א 1212/91 קרן ליב"י לעיל).

הפסול הוא באם מעורב באותה השפעה מימד של חוסר הגינות המתבטא בניצול תלותו, חולשתו או העידר יכולתו של המצווה להחליט החלטה עצמאית (ע"א 681/77 מרק נ' שאב פד"י לג .

ד"ר פ' היא הרופאה אשר טיפלה במנוח בחודש האחרון לחייו, במערך אישפוז בית ע"י .XXX ' חב הוגש מטעמה תצהיר, בצרוף הרישומים הרלוואנטיים שנערכו בזמן אמת לפיהם, ביום 2.11.2015 , יום לפני המועד בו נערכה הצוואה, היתקשר אליה המשיב ובקש ממנה לקבל חוות דעת רפואית המאשרת כי המנוח הנו בדיעה צלולה וזאת לצרכי צוואה.

בצדם של הדברים, ראוי להוסיף ולהבהיר כי מהפן הנורטיבי עצם נוכחותו של הנהנה בעת עשיית הצוואה, אינה מלמדת בהכרח על מעורבות העולה כדי נטילת חלק בעריכתה (ע"א 6496/98 בוטו לעיל; ע"מ (נצ') 1028/07 שרוני נ' חג'ג' – 6.7.08.

שתי הערות לפני סיום: אי שליטה בשפה העברית: בסיכומיו טוען ב"כ המתנגדת כי המנוח לא שלט בשפה העברית, לא ידע לקרוא את השפה ונידרש לתרגום לצורך עריכת הצוואה.

...

טיעוני המשיב בתמצית: דין ההתנגדות להידחות.

גם דין טענה זו להידחות.

מכל מקום, סבורני כי אין בהימנעות זו כדי להוביל, בנסיבות העניין, להיפוך נטל השכנוע.

.( בצוואות", בעמ' סוף דבר: נוכח האמור לעיל, דין ההתנגדות לקיום הצוואה להידחות בהעדר תשתית ראייתית מספקת הנדרשת להוכחתה.

לא. לקרוא בצרפתית כן הצוואה באיזה שפה נערכה בעברית עזרת לתרגם לה את הצוואה אני לא הייתי אצל עו''ד".

העובדה כי במקרה של המנוחה לא עשה כן, מראה כי לא היה דבר מה חריג הראוי לרישום במיוחד.

מבחן קשרי המצווה עם האחרים בעניינינו " מהוה סיוע לסברה הפוכה" מצביע על חוסר הגיונה של הצוואה היבט זה בוחן את הקף קשריו של המנוח עם הזולת בתקופה הרלוואנטית.

נקבע בעבר כי העברת הפרטים לעורך-הדין על-ידי מי שעשוי להיות הנהנה על-פי הצוואה אכן מחייבת בחינה זהירה אם היה בדברים שמסר משום ביטוי לרצונו של המצווה, אף אם אין בכך 15 כדי לפסול מכול וכול צוואה בשל הישתתפות בעריכתה (ע"א 2014/95 פרל נ' בס ] 16 [, בעמ' (השופטת ביניש) והאסמכתאות המובאות שם).

...

בנסיבות בהן הרשומות הרפואיות הן לשנים 2002 עד 2009 בלבד, והמנוחה לא נבדקה ביום חתימתה על הצוואה השנייה על ידי מומחה רפואי, וניתנת פרשנות שונה למסמכים ע"י המומחים, אני קובעת כי קיים ספק בדבר כשירותה המלאה של המנוחה לחתום על הצוואה אשר לא עלה מעבר למאזן ההסתברויות.

דווקא על רקע האמור, תמוהה עד מאוד עריכת הצוואה השנייה המדירה את כל ילדיה ומותירה אל כל רכושה למבקש וזאת ללא נימוק והסבר בגוף הצוואה, ובפרט שאין בנמצא כל הצדקה הגיונית לצוואה.

אני מורה על קיום הצוואה המוקדמת יותר מיום 31.1.05 בהינתן העובדה כי לא נטען לקיומן של צוואת אחרות זולת אלו.

מחקירתה הנגדית עלה, כי גירסתה בתצהיר עדותה הראשית נערכה למעשה על ידי המתנגד, ואף הצטייר הרושם, כי היא עצמה סברה שהמנוח אינו צלול לגמרי, באותו חודש ששהתה עמו עד פטירתו, וכשלוש שנים לאחר שנעשתה הצוואה (ש' - 32 בעמ' 32 ; ש' - 25 בעמ' 35 ; ש' - 17 בעמ' 36 ש' 1 בעמ' 41 ; ש' - 13 29 בעמ' לפרוטוקול מיום 14.5.18 ); ואף עדות מר י.ק. שבנוסף לכך שלא הייתה מהימנה בעיני, אף אינה מלמדת על דברים שאמרה כביכול המנוח בפרק זמן בו עשויים היו להיות דבריו הנטענים משום צוואת שכיב מרע (סעיף 11 לתצהירו, ש' - 28 בעמ' 58 , ומנגד ש' - 14 בעמ' 60 לפרוטוקול מיום 3.3.20 ; וכן טענות התובעות לעניין זה בסיכומיהן, ש' - 14 בעמ' 38 לפרוטוקול מיום 23.7.20 ; סעיף 23 (ג) לחוק הירושה, תשכ"ה - 1965 (להלן - "חוק

פרשנות לפיה יש להבדיל בין פגם לפגם מבחינת חומרת פגימתו הרעה תוך בחינת חומרתה בהתייחס לסוג הצוואה בה נפל אותו פגם - בכל הנוגע למידת השיכנוע הנדרשת בסעיף 25 לחוק הירושה והפעלת שיקול הדעת של בית המשפט בהפעלתו - הנה פרשנות ראויה ומתונה יותר, המתאימה עצמה לנסיבות המיוחדות של המקרה הנידון.

בהיעדר כל חוות דעת רפואית נוגדת, או 5 ) 795 ,785 ( התגמולים נ' אברג'יל, פ"ד לז( נימוק המצביע על פגם כלשהוא שנפל בחוות דעת המומחה, הרי, שיש לקבל את מסקנת המומחה, לפיה על אף החסר בהערכה בסיסית של מצב המנוח, לרבות במועד סמוך לעריכת הצוואה, הרי לשיטתו "טווח ההחלטה בצוואה ב

מלאכת הערכת ושקילת עדויותיהם של העדים מסורה לבית המשפט, ואילו תפקיד המומחה הוא "לתרגם" את הכתוב במסמכים הרפואיים לשפה מובנת לבית המשפט, באופן שבית המשפט יוכל לשקול ראיות אלה (המסמכים הרפואיים) עת הוא דן בסוגיית הכשירות לצוות.

מאחר וכולנו נתונים כדבר שבשיגרה להשפעות הסובבים אותנו ולהשפעות הסביבה, הפסיקה שמה את הדגש בעיניין זה על "אי ההוגנות" שבהשפעה, כתוצר של אופי מערכת היחסים שבין המשפיע למושפע, שהרי לא קיומה של ההשפעה הוא שפוסל את הצוואה, אלא קיומו של יסוד בלתי הוגן בה - שעיקרו - ניצול תלותו, חולשתו, או חוסר יכולתו של המצווה לעשות צוואה לטובת הנהנה.

...

הקלטות שתומללו על ידי המתנגד אינן סותרות מסקנה זו, ואינן מקימות חשש כלשהו בדבר השפעה מצד מי מהתובעות כלפי המנוח, בין במישרין ובין בעקיפין - באמצעות ס.נ.פ. לכל האמור יש לצרף את העובדה, כי התובעות העידו שתיהן שכלל לא ידעו, הן על הצוואה משנת 2000 , והן על הצוואה משנת 2014 , אלא אך לאחר פטירת המנוח.

ואף בכך יש כדי לתמוך במסקנה, כי המתנגד סבר שהמנוח ביטל את צוואתו משנת 2000 , ולא יזכה את המתנגד במלוא עיזבונו, אלא במקצתו בלבד.

לפרוטוקול מיום 3.3.20 לאור כל האמור אני מוצא, כי לא הוכחה כל השפעה בלתי הוגנת על המנוח, ולמעשה אין כל ראיה המבססת טענה זו לאחר שגם טענת היעדר הכשרות נדחתה על ידי לעיל, הרי שדין ההתנגדות דנן להידחות, וכך אני מורה.

לא מדובר במתורגמן בלתי תלוי אלא בנהנית על פי הצוואה "והדבר פסול כשלעצמו". עוה"ד עמדה על טענתה שהמערערת היא זו שחתמה על הבקשה לקיום הצוואה.

הדבר "מחזק את המסקנה בדבר חוסר מהימנותה של עוה"ד שרון בכלל ובכל הנוגע לתקינות הליך עריכת צוואתו של המנוח והחתמתו על צוואה זו - בפרט. ניסיונה של עוה"ד שרון להרחיק את הבן בני מנושא קיום הצוואה, אגב מילוי פרטיה של התובעת בבקשה לצוו קיום הצוואה ואישור חתימתו כאילו היתה זו חתימתה, מחזקת אף היא את מעורבותם הישירה של הבנים בעריכת הצוואה ... באופן בלתי כשר ולגיטימי". המערערת הכמינה את העובדה שהיא תרגמה בעצמה למנוח את הצוואה לשפה הפרסית.

משהתברר שהמערערת עצמה לא יכלה לתרגם את הצוואה במלואה לפרסית, ברור כי עדות עוה"ד שהמנוח "חזר על הדברים ואישר אותם, כך שאני הבנתי שהוא מבין" (שם, בעמ' 19, שורה 12) לא יכולה להתייחס לכל סעיפי הצוואה, היות שאם המערערת לא ידעה לתרגם כראוי לפרסית את הצוואה, המנוח לא יכול היה לחזור על דברים שכלל לא תורגמו לו. לפיכך, צדק ביהמ"ש קמא כשקבע שהמשיב הרים את הנטל והוכיח שהצוואה לא משקפת את רצונו האמתי של המנוח, היות שהוכח שהצוואה לא תורגמה לו כראוי לפרסית וקיים ספק משמעותי אם המנוח הבין את מלוא משמעותה.

...

לפיכך, יש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה ראשית יש לדחות את הבקשה להגשת ראיות נוספות בערעור.

סיכומו של דבר: אציע לחבריי לדחות את הערעור ולחייב את המערערת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 40,000 ₪.