פסילת מומחה רפואי בתביעות רשלנות רפואית

זאת הגם שהתובע אכן סבר כי יש מקום לשפור ההצעה ואין בכך כל פסול.

התובע ניהל חקירות מומחים רפואיים בתביעת רשלנות רפואית, חקירות שנמשכו על פני מספר ימים, ולא זו בלבד שלא הוכח כי לא ביצע עבודתו נאמנה ובמקצועיות אלא אף נלמדים שבחים על עבודתו מפי כב' השופט אמיר דהאן בפניו התנהלו החקירות כאמור.

...

לפיכך, התביעה שכנגד, המבוססת על טענה להתרשלות התובע והתנהלות שגרמה לנזק, נדחית.

לסיכום – בתביעה העיקרית תשלם הנתבעת לתובע סך של 9,360 ₪, בצירוף הוצאות המשפט בסך 1,750 ₪ (הכוללים גם את שכר עדותו של עו"ד נתנאל מויאל בסך 600 ₪ ואת שכר עדותה של הגב' אנט ארבלי בסך 350 ₪), ושכ"ט עו"ד בסך 2,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית, והתובעת שכנגד תשלם לנתבע שכנגד הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 4,500 ₪.

לטענת באת-כוחה של המבקשת, משקיבלה את חוות דעתו של פרופ' ניסקה, היא העבירה אותה לעיונו של המומחה מטעמה של המבקשת – ד"ר גורן, אשר ציין בפניה כי לפני שנים ספורות הוא ערך חוות דעת לתמיכה בתביעת רשלנות רפואית שהתנהלה נגד פרופ' ניסקה, ואשר עסקה אף היא בניתוח מסוג הלוקס ולגוס שביצע פרופ' ניסקה.

בעניינינו, פרופ' ניסקה לא דיווח לבית המשפט המחוזי על חוות הדעת שהוגשה על-ידי ד"ר גורן בתביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגדו, וככל שהוא היה מודע לנסיבות אלה – יש להצר על כך. ואולם, כפי שצוין לעיל, ההחלטה לפסול חוות דעת היא צעד קצוני ביותר, במיוחד מקום בו הבקשה הוגשה לאחר שחוות הדעת הומצאה כבר לצדדים, כבעניינינו.

...

נקבע כי קבלת הבקשה תוביל להשלכות רוחב בגדרן כל רופא אשר היה בעברו מושא לחוות דעת אשר ניתנה על ידי מומחה מטעם מי מהצדדים לתביעה מסוימת, ייפסל באופן אוטומטי ולא יוכל לשמש כמומחה מטעם בית המשפט בתביעה זו. נקבע כי מסקנה שכזו אינה סבירה, וכי אין חשש לניגוד עניינים במצב האמור, שכן לפרופ' ניסקה אין קשר או קרבה למי מהמצדדים המעורבים בתיק, ואין כל חשש לפגם בכשירותו, מקצועיותו, האובייקטיביות שלו או הליך מינויו.

בתשובת המשיבה לבקשה, נטען כי דינה להידחות.

דיון והכרעה לאחר העיון בבקשה ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות.

סוף דבר: הבקשה נדחית.

בעיניינו, הואיל ומדובר בתביעת רשלנות רפואית, הרי שלא יכולה להיות מחלוקת בדבר קיומה של חובת זהירות מושגית של רופא מנתח וצוות רפואי כלפי מטופל, ובשלב זה, משלא הועלתה מחלוקת בין הצדדים בשאלת קיומה של חובת זהירות קונקרטית, אניח כי תנאי זה מיתקיים ביחסים שבין צוות רפואי ורופא כרורג מנתח בביה"ח המשפחה הקדושה לבין מטופל, דוגמאת התובע, שעבר ניתוח פיסטולוטומיה בביה"ח האמור.

משכך, הריני דוחה טענות הנתבעים לעניין זה. כך או כך, בהנתן חזקת התקינות המקצועית שעומדת למומחה ביהמ"ש, לא די בקשרים בינו לבין אחד הצדדים בתיק על מנת שהמומחה ייפסל אוטומאטית (ראו רע"א 4220-22 פלוני נ' ד"ר יפעת וינר, (פורסם במאגרים המשפטיים, 28/6/22)), והדברים נאמרים על אחת כמה וכמה עת מדובר בקשר עם אחד הרופאים שבדקו את התובע בעבר, כשאין מדובר ברופא שהוא אחד המומחים בתיק.

המומחה מטעם בית המשפט, לטענת הנתבעים, היתעלם מהתעוד הרפואי האמור ובקש לבסס את ממצאיו על בדיקת TRUS משנת 2016, לאחר שהתובע עבר עוד ניתוח בבי"ח רמב"ם. לאחר עיון בטענות הצדדים, בחומר הרפואי הרלבנטי ובעדויות המומחים, החלטתי לדחות את טענות הנתבעים, ולקבוע קיומו של קשר סיבתי ישיר בין ההתנהלות הרשלנית של הנתבעים לבין הנזק שממנו סובל התובע היום, זאת מהנימוקים שלהלן: 51.1.

...

לכן החלטתי לפצות את התובע בגין הפסדיו לעבר על דרך האומדנא – בסכום מתון של 20,000 ₪.

בנסיבות המקרה לא שוכנעתי כי התובע נעזר בבני משפחתו בסיעוד או בביצוע פעולות בסיסיות, שכן הוא העיד לפניי כי הוא מתלבש ומתרחץ לבד, ונועל את נעליו לבד – אם כי לפעמים במהלך ביצוע אותן פעולות הוא פולט גזים ולא נעים לו, כך שכל הפעולות הבסיסיות הנ"ל מבצע התובע באופן עצמאי ומלבד ההגבלה שהוא לא סוחב דברים או לא מרים דברים כבדים בשל החשש האמור לפליטת גזים, התובע לא הצביע על עזרה ספציפית של בני משפחתו, גם לא ביחס לקניות שאשתו נהגה לעשות בלא קשר לניתוח [ראו עמ' 30 לפרוטוקול, שורות 25-34; וכן עמ' 30 שורות 1-8].

לסיכום חלק זה, עולה כי הפיצוי לו זכאי התובע בעקבות נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה הינו כדלקמן: · הפסדי שכר לעבר 20,000 ₪ · הפסדי שכר לעתיד 16,500 ₪ · הפסדי פנסיה 4,380 ₪ · הוצאות רפואיות ונסיעות 20,000 ₪ · עזרת צד ג' 20,000 ₪ · כאב וסבל 200,000 ₪ --------------------------------------------------- סה"כ : 280,880 ₪ סוף דבר לאור המקובץ לעיל, הריני מקבלת את התביעה.

כפי שנקבע פעמים רבות בפסיקה, פסילתו של מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט תיעשה במקרים נדירים מאוד, וזאת כאשר עלול להגרם לאחד הצדדים עוות דין או כאשר פעל המומחה בחוסר תום-לב (ראו, בין היתר, רע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, פסקה 7 והאסמכתאות שם (29.8.2021)).

אכן, להבדיל ממינוי מומחים רפואיים מטעם בית המשפט בשאלת הנזק, הרי שמינוי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הרשלנות הרפואית אינו נעשה כדבר שבשיגרה: "ההחלטה על מינוי מומחה מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית היא החלטה מהותית בהליך, שכן פעמים רבות לחוות הדעת מטעם המומחה השפעה מכרעת על גורל התביעה, (החלטת השופטת וילנר ברע"א 1941/19 אסותא-מרכזים רפואיים נ' פלוני, פסקה 12 והאסמכתאות שם (25.6.2019)). מינוי מומחה מטעם בית המשפט בשאלת האחריות בתביעות רשלנות רפואית אינו נקי מקשיים:

...

עמדתה של המבקשת – לפיה אין בנמצא ולו מומחה אחד שאינו מצוי בניגוד עניינים בתחום הנוירוכירורגיה – מוקשית מיסודה, שכן משתמע ממנה כי המומחה מטעמה הוא היחיד בישראל שאינו "נגוע" בניגוד עניינים, מה שכביכול מוביל למסקנה כי הוא היחיד שבית המשפט רשאי לאמץ את חוות דעתו.

בהקשר זה איני רואה להיעתר לסעד החלופי שנתבקש בבקשה דנן, בדמות החזרת הדיון לבית משפט קמא לצורך צירוף חוות הדעת המלאות.

אי לכך, ובכפוף לאמור בפסקה 13 לעיל, הבקשה נדחית.

ביום 4.1.22 הגיש התובע בקשה לפסילת המומחית מכמה טעמים – המומחית עבדה במשך שנים ארוכות עבור הנתבעת; המומחית מעניקה גם היום ייעוץ רפואי ללקוחות הכללית במסגרת "כללית מושלם"; המומחית נתנה חוות דעת לנתבעת בהליכים משפטיים אחרים; המומחית הנה "מומחית נתבעים" ונוהגת ליתן חוות דעת התומכות בעמדות הנתבעים; המומחית היתעלמה מתיעוד רפואי משמעותי בחוות דעתה (תוך מתן דוגמאות בהן נפסלה המומחית בתיקים אחרים).

לא בכדי מינויו של מומחה מטעם בית המשפט בתביעות רשלנות רפואית אינו נעשה כעניין שבשיגרה אלא רק במקרים המתאימים בהם ניתן להבטיח העדרו של ניגוד עניינים.

...

חרף האמור לעיל, ועל אף מידת הזהירות הרבה שננקטת על ידי בית המשפט בבוחנו את הבקשה, הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המפורטות בבקשת התובע ונוכח עמדת המומחית עצמה, אין מנוס מפסילת חוות הדעת.

אני סבורה כי בנסיבות אלו קיים קושי של ממש לאמץ את חוות הדעת של מומחית בית המשפט.

לאור כל המפורט לעיל הגעתי לכלל מסקנה כי בנסיבות המקרה, בנקודת האיזון שבין הגשת הבקשה באיחור ניכר מצד התובע ולאחר שגילה את תוצאות חוות הדעת לבין החשש הממשי לפגם משמעותי, זהו המקרה בו מתקיימות אותן נסיבות חריגות היורדות לשורשה של חוות דעתה של מומחית בית המשפט כך שאין מנוס אלא לפסלה.

סוף דבר, הבקשה מתקבלת.

בנסיבות העניין, ומשהתובע לא הראה כל נימוק להגשת הבקשה לאחר שגילה על תוצאות חוות הדעת, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.