וכך קבע כב' השופט עמית בתיק הנ''ל :
" הלכה ידועה היא, כי פסילת מומחה רפואי שמונה על ידי בית המשפט, תתקיים אך במקרים נדירים, בהם נפל בחוות הדעת פגם היורד לשורש העניין, העלול לגרום לעיוות דין לאחד הצדדים (ראו, מיני רבים, רע"א 5603/21 פלוני נ' אוניברסיטת בן גוריון בנגב, בפיסקה 7 והאסמכתאות שם (29.8.2021); רע"א 1867/20 פלונית נ' בית חולים העמק, בפיסקה 12 והאסמכתאות שם (3.5.2020); רע"א 1834/18 שירותי בריאות כללית נ' פלונית, בפיסקה 13 והאסמכתאות שם (3.5.2018))." .
...
מכאן, שלטעמי, בהתחשב בנסיבות המקרה דנן, ותוך יישום הדברים שצוטטו לעיל מפסק דינה של כב' השופטת וילנר, אמנם חוות הדעת ניתנה בלי שחוות הדעת מטעם הנתבעת הייתה מונחת לפניו, אך בהעדר טענות באשר למהות החומרים הרפואיים שהוצגו בפני המומחה, לאור ממצאיו בחוות הדעת, אשר , בדיעבד, אימצו את קביעת המומחה מטעם הנתבעת באשר לאחוזי הנכות בגין הקרע ברצועה הצולבת, ההתנהלות המקצועית ונטולת פניות של המומחה, נראה לי כי בנסיבות העניין, פסילת חוות דעתו תהיה סנקציה קיצונית שאין מקום לנקוט בה.
כפי ההלכה הפסוקה, וכפי שצוטט כבר לעיל, קיימים מצבים, ולטעמי, זה המקרה כאן, חוות דעת המומחה לא תיפסל, אך בית המשפט יוכל לסטות ממנה, לאחר שהצדדים יביאו טענותיהם וראיותיהם באשר למחלוקת בקביעה הרפואית.
על כן, הבקשה לפסילת חוות דעת המומחה נדחית.