פסילת חוות דעת מומחה לדין זר

גם אם היה על התובעים להוכיח את הדין הזר, הרי שהיה עליהם לעשות כן רק בשלב שמיעת הראיות ואין פסול בכך שלא צירפו לכתב התביעה חוות דעת לדין הזר.

אדרבא, לשיטת התובעים "גם אם נניח שהדין הזר הוא שחל לעניין היתיישנות עילת התביעה, הרי שבהתאם לחוות דעת מומחה מטעם התובעים לעניין היתיישנות התביעה על פי הדין הזר המצורפת ... עילת התביעה לא היתיישנה" (סעיף 37 לתשובה).

...

לסיכום: בהתאם לאמור לעיל, בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בתביעה.

על כן אני מורה על מחיקת התביעה.

בשים לב לכך שלא הוגש כתב הגנה וטרם החל בירור ההליך לעיצומו, ומנגד להיקף הטיעון בבקשה לסילוק על הסף ולכך שהתקיים בבקשה דיון, התובעים ישלמו לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

שלישית, ובהקשר דומה, אין גם סיבה להניח שבמסגרת בקשת המחיקה ביקש המבקש לבצע Judge Shopping פסול.

גם בהנחה, כטענת המשיבה, שהמבקש עיבה את טענותיו במסגרת בקשת האישור, הן במישור הטיעוני (לעניין ההטיה המבנית, שכאמור כבר נטענה במסגרת התגובה לתשובה לבקשת הגילוי) והן במישור הראייתי (חוות דעת מומחה כלכלי) בנקודות התורפה עליהן הצביעה המשיבה בתשובתה לבקשת הגילוי, אין בכך משום מניעת יתרון דיוני שנצמח למשיבה (וכאמור המשיבה ביקשה בעצמה להוסיף חוות דעת מומחה לדין הזר לחזוק טענותיה).

...

בקשת המחיקה וטענות הצדדים ב.1 בקשת המחיקה בבקשת המחיקה טען המבקש כי לאחר עיון בתמליל חקירתה של המצהירה מטעם המשיבה, שהתקבל בידי הצדדים רק ביום 6.8.2023, הוא הגיע למסקנה כי בקשת הגילוי מיצתה את עצמה ואין לו עוד צורך במסמכים המבוקשים.

אשר לתנאי ברירת המחדל הקבוע בתקנה 41(ג)(1) לתקנות סד"א, לפיו "הדיון בתביעה חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה הנוכחית" - ככל שהמבקש לא היה מגיש בקשת אישור, אלא היה מבקש לשמור לעצמו את הזכות להגיש בקשה חדשה לגילוי מסמכים וככל שהייתי נעתר לכך, בוודאי שהייתי מותיר על כנה את ברירת המחדל הקבועה בתקנה 41(ג)(1) לתקנות סד"א וקובע כי הדיון בבקשת הגילוי חדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה בקשת הגילוי הנוכחית.

לפיכך, ולאחר שנתתי דעתי לשיקולים הקבועים בתקנות 153-151 לתקנות סד"א, הגעתי למסקנה לפיה יש לחייב את המבקש בהוצאות המשיבה בהליך בקשת הגילוי בסך של 25,000 ש"ח. כמו כן מתוקף סמכותי מכח סעיף 202 לחוק החברות ותקנה 41(ג)(2) לתקנות סד"א החלטתי להורות כי הדיון בבקשת האישור יותנה בכך שההוצאות שפסקתי לעיל ישולמו עד ליום 19.11.2023 (ר' עניין אי.סיג, בפס' 13; עניין תורג'מן, שם; עניין עובדיה, שם; ת"א (מחוזי ת"א) 10965-12-19 גמל נ' המכללה האקדמית תל אביב יפו, פס' 13 (נבו, 29.10.2021)).

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המחיקה, קרי בקשת ההסתלקות מבקשת הגילוי, תוך חיוב המבקש בהוצאות המשיבה בסך של 25,000 ש"ח, שתשלומם עד ליום 19.11.2023 יהווה תנאי לדיון בבקשת האישור.

נוכח סעיף השיפוט הקבוע בהסכם ההיתקשרות עם המשיבה ולפיו הדין אשר יחול על כל מחלוקת הוא דין מדינת טקסס, תמכה המבקשת בקשתה בחוות דעת מומחה לדין הזר, של ד"ר אסף רז אשר עמד על כך שדין מדינת טקסס, אליו מפנה המשיבה בסעיף 16 לתנאי השמוש שלהן, אינו כולל איסור מפורש על ביצוע הפליה על בסיס גיל, ועל כן הוא מקפח את המבקשת ואת חברי הקבוצה.

האם יש בהסבר זה כדי להצדיק ההבחנה שעשתה המשיבה בתעריפי השמוש בשירות הטינדר? אקדים ואומר, כי לעניות דעתי, ועל אף שעל פניו הבחנה זו מטעמי גיל יכולה לעורר חשש לקיומה של הפליה פסולה מחמת גיל, אין במתן השרות המדובר, מהטעמים שבאו בפני, כדי להוות הפליה אסורה, כי אם הבחנה מותרת.

...

בחינת הטענות הביאה אותי לכלל מסקנה, כי אין בידי לקבל את עמדת המבקשת ולפיה, שינוי במדיניות המשיבה ולפיה בוטלה ההנחה במתן שירותי טינדר פרמיום לצעירים מהווה הודאה בהפליה פסולה.

כאמור, במסגרת ההליכים בפני, המתנהלים על פי משטר הדין הישראלי, הגעתי לכלל מסקנה כי אין בהבחנת הגיל שנעשתה בנסיבות העניין משום הפליה אסורה.

סוף דבר משלא הונחה בפני תשתית ראייתית לכאורה לביסוס טענת הפליה אסורה וגם לא עילות התביעה האחרות, ומשלא מצאתי כי קיימת סבירות כי התובענה תוכרע לטובת חברי הקבוצה, אני מורה על דחיית הבקשה לאשר ניהול התובענה כייצוגית.

לתשובת המשיבות לבקשת האישור צורפו תצהיר, חוות דעת מומחה לדין הזר השופט בדימ' Walker, חוות דעת טכנולוגית בעיניין הנהוג בחנות אפליקציות לעניין מחיקת אפליקציות שנערכה על-ידי פרופ' Terrence W. August מומחה בנלאומי בחדשנות, שערך מחקר ביחס למערכות הפעלה אחרות בשוק ומצא כי במערכות הפעלת אפליקציות שונות מחיקת האפליקציות אינה מביאה לביטול המנוי, וכלל לא מוצגת הודעה בעת מחיקת אפליקציה, וכי יש לבצע מספר פעולות בכדי לבטל מנוי לאפליקציות.

הודגש כי חוות הדעת החדשה של מר סמית הוגשה על אף שהמשיבות כלל לא הגישו חוות דעת מומחה מטעמן בתחום הסקרים שצריך היה להשיב לה. לפי הנטען ברור כי מדובר בעריכת מקצה שיפורים פסול ואסור.

...

בקשת רשות ערעור שהוגשה על ידי המבקשים על החלטתי בעניין השאלון נדונה בפני כב' השופט גרוסקופף בנוכחות הצדדים, ובעקבות הדיון, בסיוע כב' השופט גרוסקופף הושגו הסכמות בין הצדדים, כך שנקבע כי המשיבות ישיבו על חלק מהשאלות שמתן מענה עליהן נותר שנוי במחלוקת, כקבוע בהחלטת כב' השופט גרוסקופף ברע"א 476923.

כך למשל מר סמית משיב בחוות הדעת לטענות כי אין בסקר מסקנה בנוגע למשמעות הסטטיסטית של הסקר וכי הסקר אינו יכול להשליך על האוכלוסייה בכללותה, ניתן הסבר ביחס למתודולוגיה לבחירת משתתפי הסקר (סעיפים 5-6 לחוות הדעת) וניתן מענה לטענה כי השאלות בסקר מוטות (סעיף 1 לחוות הדעת); לא הוסבר על-ידי המבקשים מדוע נדרשת חוות דעת שלישית בעניין.

לאור כל האמור לעיל לא ראיתי לנכון להתיר למבקשים להגיש חוות דעת נוספת ושלישית ניתנה היום, י"ט אדר א' תשפ"ד, 28 פברואר 2024, בהעדר הצדדים.

נוכח האמור, לא מצאתי שנפל פגם בתצהירים שצורפו לבקשות ההמצאה, ודאי לא כזה שיש בו כדי לפסול את הבקשות.

עילת תביעה טובה תחת הכותרת "עילת תביעה טובה" ניתן לכלול שתי טענות עיקריות שמעלה המשיבה: האחת, כי התשתית הראייתית שמציגים המבקשים בבקשות האישור הנה דלה ואין בה כדי לבסס עילה; והשנייה, כי הדין החל על המקרה הוא דין מדינת טנסי, מקום מושבה של המשיבה, ובהנתן שהמבקשים אינם טוענים לדין זה ולא צרפו חוות דעת מומחה לדין הזר, הם לא הראו שיש להם עילת תביעה טובה.

...

סבורני כי מתקיימת החלופה הקבועה בתקנה 166(9) לתקנות סדר הדין האזרחי, וממילא אין צורך להידרש לחלופות האחרות.

בענייננו, בהתחשב בזיקות המצדדות בפורום שאינו ישראלי, ובמשקל המופחת שיש לייחס בנסיבות העניין לזיקה הקושרת את ההליך נגד המשיבה לישראל, המסקנה המתבקשת היא שהמבקשים לא הוכיחו כי ישראל היא הפורום הנאות לדון בתביעתם של חברי הקבוצה נגד המשיבה.

סוף דבר נקבע בזאת, כי בית המשפט הישראלי אינו פורום נאות לדון בבקשות האישור נגד המשיבה 3.