פניית פרסה במקומות שאסור פנייה שמאלה מותר לבצע פרסה

אליבא דגירסת התובעת כפי שנטענה בכתב התביעה, בעת שרכב התובעת ביצע פניית פרסה במקום מותר, רכב הנתבעים שנסע מאחוריו פגע בו בעוצמה רבה.

אליבא דגירסת הנתבעים, כפי שנטענה בכתב ההגנה, בעת שהנתבע 1 נסע ברחוב סנהדרין, רכב התובעת חתך אותו לפתע מימין לשמאל על מנת לבצע פנית פרסה במקום אסור.

...

סעיף 44 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1971, קובע, כדלקמן: " לא יפנה נוהג את רכבו כדי להסתובב ולנסוע בכיוון הנגדי (להלן - פניית פרסה), אלא בנסיבות שאין בהן הפרעה לתנועה או סיכון לעוברי דרך, ולא יפנה כאמור כשהוא מתקרב לעקומה או לפסגה תלולה או במקום שרכבו אינו נראה לעיני נוהג רכב אחר המתקרב מכל צד שהוא". אומנם, לא הוכח בפני, כי במקום התאונה היה תמרור או סימון על הכביש האוסר על ביצוע פניית פרסה ואולם, סבורני, כי נהג התובעת הפר את הוראות תקנה 44 (א) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1971, בכך שהחל בפניית פרסה תוך שהיווה הפרעה לתנועה כלפי רכב הנתבעים שהתקרב אליו עם כיוון נסיעתו.

בנסיבות אלה, אף אם קיימת רשלנות תורמת מסויימת לנהג הנתבעים הרי סבורני, כי הינה זניחה ביותר.

כמו כן, סבורני, כי לא ניתן לבסס עילת תביעה על יסוד דוקטרינת האשם התורם.

סוף דבר- דין התביעה להידחות.

על פי גירסתו, התאונה אירעה עת נסע ברחוב סוקולוב, כאשר התובעת, שהייתה לפניו במצב של עמידה בסמוך לרכב חונה מימין, מצב אותו כינה הנתבעת כחניה כפולה, פנתה לפתע פניה חדה שמאלה, על מנת לבצע פניית פרסה במקום אסור וזאת מבלי לאותת שמאלה ומבלי ליתן זכות קדימה, ופגעה ברכב הנתבע בצידו הימני קדמי.

בשלב כלשהוא החליטה התובעת לבצע פניית פרסה, במקום מותר אמנם (לאחר שהסתיים קו הפרדה לבן), אך ספק אם בטוח לבצוע פרסה בהיתחשב במצב הכביש והתנועה.

...

כפועל יוצא- דין התביעה להתקבל בחלקה ולהלן נימוקיי: נהג המונית אחראי לקרות התאונה בשל אי שמירת מרחק מתאים וראוי שהיה מאפשר לו להאט, לבלום ולעצור בזמן, הגם אם לטענתו התובעת הפתיעה אותו כאשר בחרה לפתע לבצע פרסה ממצב של עצירה מוחלטת לטענתו.

לאור כל המקובץ לעיל, מצאתי לנכון לחלקת את אחריות הנהגים בחלוקה הבאה: 80% אחריות נהג המונית ואשם תורם של התובעת בשיעור 20%.

סוף דבר תביעת התובעת מתקבלת בחלקה.

לפניו, נהג אלכסנדר ליטבק ז"ל (אשר לדאבון הלב נפטר לאחר התאונה וללא קשר אליה) ברכב מסוג טויוטה (להלן – נהג הטויוטה; הטויוטה) (מבוטח על ידי נתבעת 4) כשהוא מתכוון לבצע – או מתחיל לבצע בפועל – פניית פרסה שמאלה במקום אסור (כיוון הנסיעה המותר הוא ישר בלבד).

...

התביעה העיקרית כנגד נתבעים 3 ו-4 אני מחייב את נתבעים 3 ו-4, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת, בתוך 30 יום, את הסכומים הבאים – 20% ממוקד נזק 2 מוקד קדמי שמאלי (עמ' 3-2 לחוות דעת השמאי) – 3,224 ₪.

התביעה שכנגד כנגד איילון חברה לביטוח בע"מ ויקיר נגר (נהג היונדאי) אני מחייב את הנתבעים שכנגד, ביחד ולחוד, לשלם לתובעים שכנגד, בתוך 30 יום, את הסכומים הבאים – 80% מגובה הנזק שנגרם לטויוטה – 7,351 ₪.

התביעה כנגד הצדדים השלישיים – נדחית, ללא צו להוצאות.

הנתבעות טוענת בכתב ההגנה ובכתב התביעה שכנגד כי הנתבעת 2 ביקשה לבצע פניית פרסה, בדקה את תנאי הדרך, אותתה והחלה לבצע פניית פרסה במקום בו מותר לבצע פניית פרסה (קו מקווקו) כשלפתע רכב התובעת הגיח מאחור, סטה לשמאל לנתיב הנגדי ופגע ברכב הנתבעת.

אין לקבל את טענת התובעת בכתב התביעה ובהודעה למבטחיה (ת/1) כי הנתבעת 2 חצתה פס הפרדה לבן ולמעשה ביצעה פניית פרסה במקום אסור, טענה בה כפרה הנתבעת 2.

...

כך שאני מקבלת רכיב זה, בהתאם לחלוקת האחריות שקבעתי.

אינני מקבלת את התביעה לתשלום הפסד ימי עבודה, בזבוז זמן וטרחה של שני הצדדים, משלא הוצגו ראיות להוכחת נזק נטען זה. בנוסף, בתביעות "פח אל פח" ככלל, אין פוסקים פיצוי בגין עוגמת נפש, אלא במסגרת הוצאות המשפט.

סוף דבר, על יסוד חלוקת האחריות שקבעתי, אני מחייבת את הנתבעות, יחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 2,413 ₪, ועל התובעת לשלם לנתבעת 1 סך של 2,371 ₪.

השאלה שבמחלוקת בין הצדדים היא, האם מותר לבצע פניית פרסה במקום בו לא מוצב תמרור האוסר על פניית פרסה ועל הכביש מופיע חץ המורה על נסיעה ישרה בלבד.

המסגרת הנורמאטיבית הרלוואנטית לשאלה זו מצויה בתקנות 44(ב) ו 36(ד) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן: "תקנות התעבורה") ולהלן לשונן: תקנה 44(ב): "(ב) בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה." יושם לב, כי תקנה 44(ב) אינה הוראת איסור ומנוסחת דוקא על דרך החיוב: "מותר

...

בשולי הדברים אציין, כי בכל מקרה, גם אילולא הגעתי למסקנה הנ"ל, הרי שניתן לקבוע כי הנתבעת פעלה בניגוד לתקנה 36(ד), על פיה "לא ייכנס אדם לצומת, לא יעבור בו ולא יצא ממנו אלא בכיוון החץ שסומן בנתיב שממנו נכנס לצומת". כלומר: במקרה דנן היה על הנתבעת לנסוע אך ורק בכיוון החץ, דהיינו לנסוע רק ישר.

נוכח כל האמור, אני קובעת כי הנתבעת החלה בביצוע פניית פרסה אסורה בכביש בו מופיע חץ המורה על נסיעה ישרה ובכך יצרה תקלה בלתי צפויה בכביש, אשר הביאה לקרות התאונה.

על כן, אני קובעת חלוקת אחריות כדלקמן: הנתבעת 65% התובעת 35% סוף דבר- אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סך 4,940, בצרוף הפרשי הצמדה מיום 23.11.11, אגרת משפט בסך 355, שכר העדה כפי שנפסק ושכ"ט עו"ד בסך 1,200 ₪.