פנייה שמאלה מנתיב לא חוקי

בסירטון נראה הנתיב בו קרתה התאונה בלבד, שכן צלום יתר הנתיבים לא היה רלוואנטי.

היא פנתה שמאלה ונכנסה לנתיב הימני בתחנת הדלק.

...

אני דוחה את טענת הנתבעים שלא הוכחה כי אליהו התרשל בבחירת נתיב היציאה מתחנת הדלק.

אני דוחה את טענת הנתבעים כי לפני התאונה, אליהו דיבר בטלפון הנייד שלו.

לפיכך, אני קובע כי חו"ד לא נסתרה ואני מקבלה במלואה.

סוף דבר לאחר שקבעתי, כי גרסתה של התובעת מהימנה בעיני על פני גרסת הנתבעים, והנטל להוכחת התביעה הורם, אני מחייב את הנתבעים 1-2 ,ביחד ולחוד, לשלם לתובעת את התשלומים הבאים: מלוא סכום התביעה בסך כולל של 30,615 ₪ (תגמולים למבוטח ושכר טרחת שמאי), החזר שכרו של עד התובעת כפי שנפסק בדיון, אגרות התביעה כפי ששולמו וכן שכר טרחת עו"ד בסך כולל של 5,800 ₪.

אני מקבל את ההודעה לצד ג' באופן חלקי בלבד, ואני מחייב את צד ג' לשאת ב30% מכל הסכומים בהם חייבתי את שולחת ההודעה לשלם לתובעת.

(ב) בכפוף לאמור בתקנת משנה (א), מותר לפנות פניית פרסה לשמאל מנתיב לפניה שמאלה ומכל נתיב אחר שלא הוצב בו תמרור או סימון האוסר פניית פרסה, ולעניין תקנת משנה זו, יראו תמרור או סימון המחייב נסיעה בכיוון מסוים בלבד, שאיננו פנייה שמאלה או פניית פרסה, כתמרור או סימון האוסר על פניית פרסה.

אם התובע היה ממשיך בנסיעה אחרי המכוניות שלפניו במרכז הנתיב ולא היה מנסה לעקוף, הוא היה רואה שהמכוניות האטו ועצרו על מנת לאפשר לרכב הנתבעים לבצע את פניית הפרסה.

...

על כן, התביעה נדחית.

עוד העיד הנתבע כי נהגת רכב התובע הייתה מצד שמאל שלו וכי הוא פנה שמאלה עם עגלה וסירה כאשר בסוף הסיבוב הרגיש משהו ברכב וכשהסתכל ועצר ראה שהסירה נגעה במכס החצוני של המראה וכעדותו (עמ' 5 שורה 14 עד 21): " .... לפי החוק לא רק ישראל אלא גם בצ'ילה אם יש 3 או 4 נתיבים במצב שהיה בשטח בצומת עכו בנתיב הראשון כיוון שמאל הוא נותן רק שמאלה, השני רק שמאלה, השלישי זה נותן קו ישר ושמאלה, הרביעי זה רק קו ישר. בגלל שאני משאית אני לא יכול לעמוד לא בשתיים ולא באחד אני לא יכול לעמוד בשני הנתיבים מצד שמאל בגלל שאני הייתי עם משאית אני חייב לקחת את הקו האחרון שזה הקו השלישי. אני מתכוון לנתיב השלישי. פניתי שמאלה אני בא עם עגלה וסירה. הגב' הייתה לידי מצד שמאל שלי, אני משאית גבוה כנראה היא לא הסתכלה שיש לי עגלה. אני פונה שמאלה ובסוף של הסיבוב אני מרגיש משהו ברכב הסתכלתי ועצרתי באותו רגע וראיתי שהסירה נגעה במכסה החצוני של המראה....". לפי גרסת נהגת רכב התובע היא הייתה בנתיב השני מצד ימין שממשיך ישר וגם פונה שמאלה, כי היא רצתה להמשיך ישר לעכו וכי הנתבע , שהיה בנתיב הראשון מצד ימין , שממשיך רק ישר, פיתאום כשהרמזור הפך לירוק , רצה לעקוף אותה שמאלה.

...

איני מקבלת את טענת ב"כ הנתבעים בסיכומים לפיה גם אם תתקבל הגרסה לפיה רכב הנתבעים סטה או פנה שמאלה, הפגיעה במראה הייתה צריכה להיות בחלק הקדמי של המראה או בחלק החיצוני ולשבור כלפי החוץ .

על כן, אני מקבלת את חוות דעת השמאי מטעם התובע במלואה.

לאור כל האמור לעיל, מצאתי להעדיף את גרסת נהגת רכב התובע על פני גרסת הנתבע ואני קובעת כי הנתבע נהג בחוסר זהירות בניגוד לתקנה 21(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן "התקנות") הקובעת כי "כל עובר דרך חייב להתנהג בזהירות" וכן, בניגוד לתקנה 40 לתקנות הקובעת כי "לא יסטה נוהג רכב מנתיב נסיעתו אם עלול הדבר לגרום להפרעה או לסיכון". אולם, גם על נהגת רכב התובע מוטלת חובת זהירות בכביש מכוח תקנה 21(א) לתקנות שכן, נהגת רכב התובע, על אף שהייתה ערה לכך כי הנתבע רוצה לעקוף אותה שמאלה (ראה עדותה עמ' 1 שורה 19), לא העידה כי צפרה לנתבע או כי ניסתה להתרחק ממנו בניסיון למנוע את ההתנגשות .

לאור כל האמור לעיל ולאחר ששקלתי את כל השיקולים הרלוונטיים, הגעתי למסקנה כי יש לחלק את האחריות לקרות התאונה בין הנהגים המעורבים, נהגת רכב התובע והנתבע, באופן שהנתבע יישא באחריות בשיעור- 85% ונהגת רכב התובע תישא באחריות בשיעור 15% לקרות התאונה.

לשאלות בית המשפט, ציין הנאשם שמול הנתיב בו נסע היה רמזור שהצביע על נסיעה לכיוון ישר בלבד, אך תמרור המתיר פניה הן ישר והן שמאלה "מבטל את הרמזור". ב"כ התביעה הזהירה את הנאשם כי הוא עשוי להיות מורשע בעבירה נוספת של נסיעה בנגוד לכיוון הרמזור וזאת בנגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

בסירטון נראה הנתיב ללא סימון כל חץ. בדקה 19.32 לסרטון נראה סוף הנתיב וגם עליו אין סימון.

...

בהתאם להוראות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, הריני להודיע בפתח החלטתי, כי החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו. רקע כנגד הנאשם שבפני הוגש כתב אישום בגין עבירה של נהיגה בניגוד לתקנה 36(ד) לתקנות התעבורה תשכ"א –1961, (להלן: "תקנות התעבורה") על שנהג בכביש המחולק לנתיבים שבהם סומנו חיצים המובילים לצומת ונכנס לצומת שלא בכיוון החץ ממנו נכנס לצומת.

לשאלות בית המשפט, ציין הנאשם שמול הנתיב בו נסע היה רמזור שהצביע על נסיעה לכיוון ישר בלבד, אך תמרור המתיר פניה הן ישר והן שמאלה "מבטל את הרמזור". ב"כ התביעה הזהירה את הנאשם כי הוא עשוי להיות מורשע בעבירה נוספת של נסיעה בניגוד לכיוון הרמזור וזאת בניגוד לתקנה 22(א) לתקנות התעבורה.

לאור כל זאת, הרי שכאמור בפתח דברי, החלטתי לזכות את הנאשם מן העבירה שיוחסה לו. למעלה מן הדרוש אציין, כי התנהלותו של הנאשם מול ע"ת כפי שעולה מת/3 ומ-נ/1אינה מרווה נחת ויתכן שדווקא בשל מסקנתי, ראוי היה שינקוט בהתנהלות ושפה רגועות יותר.

לא זו בלבד, אלא שהנאשם שב לנהוג בפראות באופנוע יומיים לאחר שנפסל רישיונו ע"י קצין מישטרה, בעודו נוהג בפראות ומשהבחין בניידת מישטרה הגביר את מהירות נסיעתו ופנה שמאלה בנתיב הנגדי.

ואם לא די באלו, הרי שעם מעצרו נמצא כי הנאשם החזיק בקטנוע שבו הוא נהג בסם מסוכן מסוג קאנבוס במשקל של 27.72 גר' שלא לצריכתו העצמית וכי בעודו מצוי בתנאי מעצר בית, הפר הנאשם את האמון שנתן בו בית-המשפט בכך שהוא הגיע למיתחם תחנת הדלק באשקלון ביחד עם אחר (כשהאחר החזיק בידו תיק שחור ובו 1.682 ק"ג של סם מסוכן מסוג קאנבוס) כשהוא מפר את תנאי מעצר הבית שניתנו בעיניינו – כשכל אלו מלמדים על כך שבאותה עת הוראות החוק לא היו נר לרגליו.

...

לצד אותו "שיקום מוסדי" שעבר הנאשם ועודנו עובר, שוכנעתי, כאמור, כי בעצם שיתוף הפעולה של הנאשם עם שירות המבחן, המוטיבציה שאותה הוא מביע להשתקם ולשנות מאורחות חייו והעובדה כי מזה תקופה ממושכת הוא נקי מסמים ולא שב עוד לדרכיו הרעות, יש כדי ללמד על אודות השינוי החיובי שהנאשם עבר ועל הסיכויים לשיקומו (ראו והשוו, רע"פ 7683/13 פרלמן נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (23.02.2014); רע"פ 1441/14 חמיס נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] (09.12.2014); ועפ"ג (מחוזי באר שבע) 37682-03-13 גרניק נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (20.11.2013)).

ברוח זו, בהתאם לסעיף 39(א) לפקודת התעבורה אין מנוס אלא להשית על הנאשם פסילת חובה בת שנתיים.

מכל המקובץ לעיל, הריני גוזרת על הנאשם עונש כולל אחד כדלקמן: 9 חודשים מאסר בפועל, שירוצו בעבודות שירות.