פניה של המעסיק לרופא קופת חולים כדי לברר תוקף אישור מחלה כפגיעה בפרטיות

מבחינתי, חוזה ההעסקה תקף, ואין לי כל כוונה להפר אותו, עבדתי במשך שלוש שנים בשביל בבילון ונתתי את הנשמה, והיום שאני חולה אתם מנסים לפגוע בי. חוץ מזה, אני משלם עבור הרכב מידי חודש אלפי שקלים ואני זכאי ליהנות ממנו (בלי קשר לצרכי החברה או לעובדת היותי חולה).

גם תקופת אי הכושר הארוכה של 39 יום נראית על פניה בלתי סבירה ביחס ל"מחלה" הנקובה בה. בנסיבות אלה הייתה החברה רשאית על פי דין להזמין את חמסי לבדיקה אצל רופא תעסוקתי מטעמה, על פי תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז – 1976, כפי שאכן עשתה.

בתשובה לשאלת בית הדין כיצד טענות החברה מתיישבות עם הפסיקה שלפיה אין לערער על אישורי מחלה שניתנו על ידי רופא קופת חולים השיבה החברה כי במקרה הנידון האישור אמנם ניתן על ידי קופת חולים מכבי, אולם הרופא החתום עליו אינו רופא של מכבי, וחמסי סרב להמציא חומר רפואי ולהבדק על ידי רופא מטעם החברה; יש לפרש את תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז -1976 (להלן – תקנות דמי מחלה) כך שהיא חלה גם באותם מקרים בהם ניתן אישור על ידי רופא קופת חולים, ולמעסיק יש ספקות בנוגע לאמינות אישור המחלה.

עוד נציין, כי בהודעת מייל מיום 2.12.2010 כתבה החברה לחמסי כי "אם יתברר שהתעודה הרפואית בלתי תקינה, הרי שבבילון תראה אותך כמי שהתפטר בדרך של נטישת מקום העבודה". מכאן, כי אפילו במועד זה החברה לא ראתה בחמסי כמי שהתפטר מעבודה, אלא רק הודיעה שכך תראה אותו ככל שיתברר שאישור המחלה אינו תקף.

יתכן, ובנסיבות מסוימות ניתן יהיה לפרש אי התייצבות לשימוע גם כהסכמה לפיטורים, אולם בכל מקרה אין היא הופכת את החלטת הפיטורים של המעסיק להתפטרות של העובד.

שנית, אנו סבורים כי לא היה בחומר הראיות לפני בית הדין האיזורי כדי לבסס מסקנות רפואיות בדבר תוקפו של אישור המחלה, וזאת על יסוד תלונתו של חמסי לפני הרופא או הטיפולים שקבל (או לא קיבל) בתקופת אישור המחלה.

פיצוי בגין פגיעה בפרטיות ועגמת נפש: כאמור בהרחבה לעיל, אנו סבורים כי היתנהלות החברה בכל הנוגע לנטילת רכבו של חמסי והטיפול בחפציו שהיו ברכב היו לא ראויים ונגועים בחוסר תום לב. בנסיבות אלה, אנו סבורים כי חמסי זכאי לפצוי על אופן היתנהלות החברה, ומחייבים את החברה לשלם לו פיצוי בסך של 12,000 ₪, נכון להיום.

...

בסופו של דבר, החליטה החברה לפטרו בשל מחלתו ורצונה להתחמק מתשלום בונוסים ואופציות שהגיעו לו. החברה טענה מנגד כי נשקלה כבר בשנת 2009 האפשרות לפטר את חמסי מעבודתו, נוכח אי שביעות רצון מתפקודו; בשנת 2010 חלה הרעה בתפקודו, ומטעם זה הוא זומן לשימוע ביום 21.10.2010.

אשר להוצאות בערעור - לאור התוצאה, קבלה חלקית של הערעור, אנו מחייבים את החברה לשלם לחמסי הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪.

סוף דבר על יסוד כל האמור לעיל הערעור מתקבל חלקית, ואנו מחייבים את החברה לשלם לחמסי כמפורט להלן: 57.1.

על יסוד הצהרת ב"כ החברה בדיון לפנינו שלפיה החברה אינה מתנגדת לכך, אנו מורים לחברה למסור לחמסי בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין מכתבי שחרור לקופות, טופס 161 וכל מסמך אחר הנדרש לשם שחרור הכספים שהצטברו לזכותו של חמסי בקופות השונות.

לעובדת הוצאו אישורי מחלה והמעבידה סברה כי הם פקטביים; האם למעסיקה הזכות לפנות לרופאה המטפלת על מנת לבדוק את אמתותם – זוהי אחת הסוגיות העומדות להכרעתנו.

התובעת המציאה אישור מחלה רטרואקטיבי אולם הסבריה של התובעת מקובלים עלינו, לפיהם נפגעה בקרסוליה ולא יכלה להגיע לסניף קופת החולים.

בתצהירו (ס' 12) העיד מר שמר כי פנה אל הרופאה והבהיר לה שאין הוא מתכוון לוותר בעיניין: "בשיחה שבינינו, הערתי לרופאה כי האישור נראה לי בעייתי "במקצת"; הודעתיהּ כי אני מבקש לברר עמה את פרטי הארוע ולבחון את תוקפו של האישור; מדבריה של ד"ר חנוכייב הבנתי כי היא לא פגשה את התובעת ביום הפגיעה ולא בימים שלאחריה וכן הבנתי כי האישורים הוצאו רטרואקטיבית כחודשיים לאחר הפגיעה לכאורה.

(עמ' 14 לפרוטוקול שורות 26-14 לעדות שמר) פנייתו של מנהל משאבי אנוש לרופאה, ללא הסכמת התובעת, הִנה מעשה בנגוד לחוק הגנת הפרטיות ומהוה פגיעה קשה בפרטיות התובעת.

...

הנתבעת לא הציגה חישוב נגדי ואני מקבלת את חישובי התובעת, בקיזוז ימי החגים ששולמו לה. על פי צו ההרחבה זכאית התובעת ל-9 ימי חג לשנה.

אשר על כן, היא איננה זכאית לסעד בגין רכיב תביעה זה. סוף דבר על הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים הבאים: פדיון חופשה שנתית בסך 920 ₪; הפקדת גמל לקרן פנסיה בסך 4,996 ₪; הפקדת פיצויי פיטורים לקרן הפנסיה בסך 4,996 ₪; יתרת פיצויי פיטורים בסך 4,024 ₪; דמי הבראה בסך 2,019 ₪; דמי חגים בסך 1,623 ₪.

בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 7,500 ₪ והוצאות משפט בסך 1,000 ₪.

ודוק – בפרשת בוזגלו קבע בית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב קביעה אחרת לחלוטין ממה שטען הנתבע בסיכומיו, ונקבע כי פנייתו של המעסיק לרופא קופת החולים, כדי לברר את תוקפו של אישור המחלה, "הִנה מעשה בנגוד לחוק הגנת הפרטיות ומהוה פגיעה קשה בפרטיות התובעת"[footnoteRef:78].

...

דין התביעה להתקבל בחלקה, והתובע זכאי לקבל מהנתבע את הסכומים הבאים, בסך כולל של 74,200 ₪: סך של 58,100 ₪ בגין פדיון ימי חופשה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 4.1.2015 ועד ליום התשלום המלא בפועל; סך של 16,100 ₪ בגין דמי מחלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין החל מיום 10.2.2015 ועד ליום התשלום המלא בפועל; הנתבע רשאי לקזז מהאמור לעיל את הסכומים שהתובע גנב ממנו, בסך כולל של 235,320 ₪.

על כן, הנתבע אינו צריך לשלם דבר לתובע, והתביעה למעשה נדחית כולה.

אשר על כן, אנו קובעים כי התובע יישא בהוצאות ושכר טרחתו של בא-כוח הנתבע, בסך של 10,000 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 ימים מיום מתן פסק הדין, שאחרת הם יישאו בהפרשי הצמדה וריבית כדין.

.אם כן, פנייתו של מר סלע לרופאה המטפלת של התובע, במטרה לברר על מצבו הרפואי של התובע / להניא אותה ממתן תעודות מחלה מהוה פגיעה בפרטיות התובע.

יצוין שבעניין קרייטר[footnoteRef:24] אימץ כב' בית הדין הארצי את לשון תקנה 2(ג), וקבע כי "רק אם מוגשת תעודת מחלה שאינה של קופת-חולים, רשאי המעביד להעמיד את העובד לבדיקת רופא מטעמו". פסק הדין בעיניין קרייטר ניתן בשנת 1990, אולם כב' בית הדין הארצי חזר על אשר נקבע בעיניין קרייטר בפסק הדין בעיניין חמסי[footnoteRef:25]בענייו משנת 2017, בקבעו: [24: דב"ע (ארצי) תשן/3-154 ] [25: ע"ע (ארצי) 6294-01-14‏ שלומי חמסי נ' בבילון בע"מ (פורסם בנבו, 25.5.17) ] "נקדים ונאמר כי איננו סבורים שהמקרה הנידון הוא המקרה המתאים לדיון בפרשנותה של תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה, ובשאלה אם יש להרחיב את תחולתה גם לאותם מקרים בהם המציא העובד אישור קופת חולים, על פי תקנה 2(ב) לתקנות דמי מחלה, והמעסיק מטיל ספק במהימנות אישור המחלה. נציין כי פרשנות זו אינה מתיישבת עם לשון תקנה 2(ג), הקובעת כי המעסיק רשאי להעמיד את העובד לבדיקה רק עת תעודת המחלה לא ניתנה לפי תקנה 2(ב), דהיינו עת תעודת המחלה לא ניתנה על ידי או באישור קופת חולים. מעבר לכך, משמעות טענה זו הוא שינוי ההלכה שנפסקה בעיניין קרייטר..." עוד יצוין שבפרשת חמסי לא שלל כב' בית הדין אפשרות לידון בפרשנותה של תקנה 2(ג) לתקנות דמי מחלה ועל תחולתה לעניין תעודה מחלה מאת קופת-חולים, בהתאם לתקנה 2(ב), אולם אין אנו נדרשים לכך במסגרת הליך זה שכן במקרה דנן הנתבעת כלל לא ביקשה לפעול להזמת התעודה הרפואית ולהעמיד את התובע לבדיקה מטעמה אלא פנתה ישירות לרופאת המשפחה, תוך הפרת זכותו של התובע לפרטיות.

לדידנו, שימוש בחופשת מחלה לצורך עריכת סידורים, ודאי כאשר מדובר, כטענת התובע, בבעיות בכף רגלו, ולא לצורך מנוחה והחלמה, יש בו כדי לפגוע במטרתה של החופשה ואף באמונו של המעסיק, בפרט כאשר נוצלה בין היתר לסידורים לקראת הקמת עסק חדש.

[51: ע"א 6601/96 AES Systems Inc נ' סער (פורסם בנבו, 28.8.2000)] [52: ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט נ' רדגארד (פורסם בנבו4.6.1999)] בעיניין סער נפסק, כי תניה בחוזה העסקה המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרס לגיטימי" של המעסיק, אלא להגן על אינטרס האי תחרות בלבד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור". ובלשונו של כב' הנשיא (בדימוס) ברק: "את עמדתי ניתן לסכם בארבע הפרופוזיציות האלה: ראשית, תניה בין מעביד לעובד המגבילה את חופש העיסוק של העובד לאחר סיום עבודתו בלא להגן על "אינטרסים לגטמיים" של המעביד, היא בטלה בהיותה נוגדת את "תקנת הציבור"; שנית, "האנטרס הלגיטימי" של המעביד – הנותן תוקף לתניה המגבילה את חופש העיסוק של העובד – הוא האנטרס ה"קינייני" או "מעין קינייני" של המעביד בסודותיו המסחריים וברשימת לקוחותיו (עד כמה שהיא סודית).

...

לאור כלל האמור נדחית בקשת הנתבעת למתן צו מניעה קבוע כמבוקש על ידה.

סיכומו של דבר הנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין, פיצוי בגין פגיעה בפרטיות בסך 40,000 ₪.

התביעה שכנגד נדחית במלואה.

אדלר אף אישר שהוא לא הודיע לעמותה על החלפת רכב הליסינג, כך שלא הוכחה טענתו כי לא היה ברשותו רכב לאחר שהסתיים הסכם הליסינג מול "אסף ליסינג". אדרבא, מתשובתו של אדלר, לפיה כשם שהוא לא נידרש להודיע למעסיק על החלפת מכונת כביסה, כך אין מקום לשאול אותו אם הודיע על החלפת הרכב של "אסף ליסינג", מסתברת המסקנה שהיה לאדלר רכב גם לאחר סיום הסכם הליסינג עם "אסף ליסינג". אדלר קיבל בכל חודש תלושי שכר שבהם נרשם תשלום בגין אחזקת רכב, והוא לא טען בתביעתו או בתצהירו כי הוא פנה לעמותה בטענה שמדובר ברכיב פקטבי.

במה דברים אמורים? ראשית, לעניין עצם סמכותו של בית הדין לקבוע ממצא בדבר תום הלב של עובד בהצגת תעודות מחלה, בית הדין סבור שהגם שעל פי תקנות 2(ב) ו-2(ג) לתקנות דמי מחלה (נהלים לתשלום דמי מחלה), תשל"ז-1976, לא נתונה למעסיק שהתעורר אצלו ספק לגבי תוכן של תעודת מחלה להעמיד את העובד לבדיקה רפואית אם תעודת המחלה הנה מאת קופת חולים או מאושרת מטעמה, אין פירוש הדבר שלבית הדין לא נתונה סמכות לקבוע, ודאי לגבי עניינים שאינם תשלום דמי מחלה (שבו עוסקות התקנות כאמור בכותרתן), שתעודות המחלה אינן מהימנות.

בהתאם לכך, בית הדין אינו מקבל את עמדת אדלר, כפי שהובעה על ידו בשיחתו עם שטורך מיום 15.9.19, ובמסגרת הליך זה, כי ניסיונה של העמותה לתהות על אמתות מחלתו, מהוה פגיעה בפרטיותו, וכן דוחה את טענת אדלר כי העמדת שאלות אלה לבירור הנה ביטוי ל"פוגענות" ול"דורסנות" שמאפיינות לשיטתו את היתנהלות העמותה.

חזוק ברור למסקנה זו עולה מדברים שאדלר אמר לשטורך בשיחתם מיום 15.9.19, בהם הוסיף לטעון כי "יש לי איסור מהרופא לדבר.... אני הרמתי לך עכשיו לפני משורת הדין...", והבהיר לשאלתו של שטורך, ששאל "יכול להיות שיום אחד תבוא ותגיד, הרופא עכשיו לפני 5 דקות אישר לי להתנהל", כי "לא נראה לי שזה הולך לקרות כי לא נראה לי שאתם הולכים להשתנות אז זה כנראה לא הולך לקרות". חוסר תום הלב של אדלר בולט והשמוש שעשה לרעה בתעודות מחלה ברור.

לאחר שאדלר מסר ביום 9.9.19 שהוא לא יתייצב לעבודה בשל מחלה, ידוואב העמיד את אדלר על האחריות הגדולה שבתפקידו ובקש "אנא תצור קשר איתי... כדי למונע תקלות". לכך השיב אדלר באמצעות אישתו.

אמנם דמי מחלה מהוים תשלום של מעסיק לעובד עקב "אי כשרו הזמני או הקבוע של העובד לבצע עבודתו, הנובע, על פי רפואיים, ממצב בריאות לקוי (סעיף 1 לחוק דמי מחלה, התשל"ו-1976), ולפי ממצאינו, העדרותו של אדלר מעבודתו בתקופת ההודעה המוקדמת לא הייתה, באמת, עקב אי כושרו הזמני לבצע עבודתו, אך הפסיקה הגבילה את יכולתו של מעסיק לערער, לצורך תשלום דמי מחלה, על תוקפן של תעודות מחלה שניתנו על ידי קופת חולים.

...

השאלות הטעונות הכרעה להלן השאלות הטעונות הכרעה בהליך: האם נמסרה לאדלר הודעה בכתב על תנאי עבודה? בהתאם לכך, האם יש לקבל את תביעת אדלר להפרשי שכר? לעניין זה - האם נכונה טענת אדלר כי שכרו המוסכם היה בסך 15,000 ₪ נטו, וכי פירוט רכיבי גמול העבודה שבתלושי השכר, שאינם מתיישבים עם סיכום זה, ובעיקר – התשלום בגין אחזקת רכב – הינו פיקטיבי ומבטא מניפולציה שביצעה העמותה בתלושי השכר? או שמא כטענת העמותה תלושי השכר של התובע מבטאים את הסכמת הצדדים ופירוט הרכיבים שבהם, לרבות רכיב אחזקת הרכב, הם אמיתיים? בהתאם לכך – האם אדלר זכאי לדמי נסיעות? האם יש לקבל את תביעת אדלר לפיצוי לדוגמה לפי סעיף 26א לחוק הגנת השכר? האם עמדה לאדלר יתרה בלתי מנוצלת של ימי חופשה בגינה הוא זכאי לפדיון חופשה? זכאות אדלר לדמי הבראה.

לצורך זה, די בעדותם של שטורך (סעיף 74 לתצהירו שלא נסתר), וידוואב (סעיפים 38-46 לתצהירו) ואין בכך שהעמותה לא העידה את אנשי "טרוט" – "אבי" ו"ירון", ששיחות עמהם הוקלטו וצורפו לתצהירי העמותה (ומובהר שדבריהם אינם משמשים ראיה), כדי לגרוע ממסקנה זו. בית הדין אינו רואה לקבל את תביעות העמותה לפיצויים בגין אבדן שעות עבודה של עובדי העמותה בסך כולל של 115,159 ₪, בהיעדר הוכחה.

סוף דבר התביעה מתקבלת חלקית.

התביעה שכנגד מתקבלת חלקית.